נטייה מינית

נטייה מינית היא שילוב ארוך טווח של משיכה מינית ורגשית הכוללת רגשות, מחשבות ופנטזיות. הנטייה המינית נעה בין הומוסקסואליות מוחלטת לבין הטרוסקסואליות מוחלטת, ובטווח זה קיימים מספר סוגים של נטייה מינית ביסקסואליות (משיכה רגשית ופיזית לשני המגדרים). רצף זה הוגדר בשנת 1948, על ידי אלפרד קינסי, בעת שביצע מחקר נרחב על הרגלי המין של גברים אמריקאים. במחקר זה, שכלל אלפי נחקרים, דיווחו 37% מהם על התנסות מינית הומוסקסואלית אחת לפחות בחייהם.

הומוסקסואליות ולסביות הן נטיות חד-מיניות, ואילו הטרוסקסואליות היא נטייה למין הנגדי. נטייה מינית נבדלת מהתנהגות מינית, שכן אדם יכול להתנהג שלא על פי משיכתו המינית. לדוגמה גברים מסוימים ייקשרו קשר זוגי עם אישה למרות שעיקר משיכתם לגברים.

התגבשות הנטייה המינית

הנטייה המינית מתגבשת בשלב מוקדם מאוד, אם בלידה או לפניה, ואם בגילאי הינקות המוקדמת, בהנחה שקיימים גורמים סביבתיים. עם זאת, לכל הדעות, בסוף שלב הילדות המוקדמת הנטייה המינית כבר התקבעה. רוב האנשים מתחילים להתוודע לנטייתם המינית בגיל ההתבגרות אך בשלב זה היא כבר נתונה ואיננה ניתנת לשינוי. אדם אינו יכול לבחור האם להיות הטרוסקסואל, הומוסקסואל, או ביסקסואל, אך הוא יכול לבחור האם להתנהג על פי נטייתו.

ישנן מספר תאוריות לגבי האופן שבו מתגבשת הנטייה המינית של האדם. הגורמים העשויים להשפיע על עיצוב הנטייה המינית מתחלקים לשלושה תחומים עיקריים: גורמים גנטים, גורמים סביבתיים ביולוגים, וגורמים פסיכולוגים. המחקרים כיום מצביעים על כך שנטייה מינית היא ברובה שילוב של השפעה סביבתית וחברתית עם גורמים ביולוגיים וקוגניטיביים. מחקרים שפורסמו לאחרונה מראים כי מבחינה ביולוגית ישנם מרכיבים גנטיים והורמונליים היכולים להשפיע גם הם על הנטייה המינית של אדם, דהיינו, ישנם גורמים רבים המשפיעים על נטייתו המינית של אדם והם עשויים להשתנות בין אדם לאדם.

גורמים גנטיים בהתגבשות הנטייה המינית

גורמים גנטיים משפיעים בצורה ניכרת על נטייתו המינית של האדם אך אינם קובעים אותה בצורה מוחלטת. חיזוק לכך ניתן למצוא במחקר שהראה כי בין תאומים זהים קיים דמיון רב יותר בנטייה המינית מאשר בתאומים לא זהים. הסקר שערך Kenneth S. Kendler הראה כי הסיכוי של תאום זהה שאחיו הומוסקסואל להיות גם כן הומוסקסואל הוא כ-32% בהשוואה ל-13% אצל זוגות תאומים לא זהים. תאומים זהים נושאים מטען גנטי זהה ולכן העובדה שקיים ביניהם דמיון רב יותר, מחזקת את הטענה שנטייה מינית מושפעת מגורמים גנטיים ולא רק מנתונים סביבתיים. אם זאת אילו נטייה מינית הייתה נקבעת על ידי גנטיקה בלבד, הייתה צריכה להיות התאמה מלאה בין תאומים זהים.

עם זאת, לא אותרו עדיין הגנים המשפיעים על הנטייה המינית. הטענה כי גנים מסוימים העוברים דרך משפחת האם זוהו כקשורים לנטייה חד-מינית בגברים, לא עמדה במחקרי המשך.

גורמים סביבתיים בשלב העוברי

לפי חלק מהמחקרים, מושפעת הנטייה המינית מהסביבה ההורמונלית שחווה העובר במשך ההריון. כמה תכונות הקשורות במידת החשיפה של העובר להורמוני מין קשורות גם לנטייה המינית:

• היחס בין אורך האצבע לאורך הקמיצה (Digit ratio): אצל גברים הקמיצה בדרך כלל ארוכה מהאצבע ואצל נשים האצבעות הללו נוטות להיות דומות יותר באורכן. נראה שיחס האורכים הזה מושפע מהחשיפה העוברית לטסטוסטרון. כמה מחקרים הראו כי התפלגות יחס האצבעות אצל הומוסקסואלים קרובה יותר להתפלגות הנשית מלגברית (יש חפיפה רבה בין ההתפלגות של היחס הזה בשני המינים).
• הסיכוי להיות הטרוסקסואל גבוה באופן מובהק אצל בנים בכורים ושיעור ההומוסקסואליות עולה ככל שלאדם יש יותר אחים בוגרים.^{[דרוש מקור]} הסיכוי להומוסקסואליות עולה ב-33% עם כל אח בוגר (אחיות אינן משפיעות על הסבירות הזו). חישוב פשוט מראה כי סיכוייו של מי שיש לו שלושה אחים בוגרים להיות הומוסקסואל יותר מכפולים מסיכוייו של הבכור. יש המשערים כי מערכת החיסון של האם לומדת להכיר חומרים האופיינים לעוברים זכרים כזרים והיא מייצרת נגדם נוגדנים הנלחמים בהם ביתר יעילות עם כל "זריקת דחף" נוספת (כלומר עם כל עובר נוסף ממין זכר).^{[דרוש מקור]}

גורמים סביבתיים פסיכולוגים

זיגמונד פרויד סבר כי אדם נולד ללא נטייה מינית, וזאת תתגבש בהמשך על ידי האינטרקציה עם הסביבה בה הוא מתפתח. פסיכואנליטיקאים אף העלו את הההשערה כי נטייה מינית תלויה באופי הקשר בילדות עם אחד ההורים, אך השערות אלו בוססו אמפירית.

הומוסקסואליות אינה ממוקדת באנשים שעברו חוויות חריגות בילדותם או בנעוריהם, או באנשים שהתנהגותם בגיל הילדות הייתה חריגה. אף לא הוכח כי לחוויות חריגות בילדות יש קשר לגיבוש נטייה מינית הומוסקסואלית, בהנחה שזו אכן מתגבשת רק לאחר הלידה. דו"ח שפרסם אלפרד קינסי בארצות הברית ב-1948 הראה כי נטיה מינית הומוסקסואלית נפוצה הרבה יותר ממה ששיערו תחילה, וכי היא נפוצה בקרב כלל הנחקרים, בין אם חוו ילדות נורמטיבית ובין אם לאו. מחקרים נוספים‏‏ שנעשו בעקבות קינסי אישרו ממצאים אלו.

התפלגות האוכלוסייה על פי נטייה מינית

בדו"ח של אלפרד קינסי משנת 1948 נאמד שיעור ההומוסקסואלים ב-8-10% מאוכלוסיית הגברים. ב-1953 אמד קינסי את שיעור הלסביות ב-2-6% מאוכלוסיית הנשים. מחקרים מאוחרים יותר הצביעו על שיעורים נמוכים יותר. מעריכים כי בין 4 ל-5 אחוזים מהגברים הם הומוסקסואלים וכ-2 אחוזים מהנשים הן לסביות. ההבדלים בין ההערכות נובעים במידה רבה מהקושי להחליט מהי משיכה מינית בלעדית לבני אותו המין, ומהו הגבול בין משיכה כזו לבין משיכה מינית לבני שני המינים (ביסקסואליות), וכן מן העובדה שלא כל האנשים הנמשכים לבני מינם או מקיימים יחסי מין עם בני מינם רואים עצמם כהומוסקסואלים. במחקרים מסוימים העוסקים בהרגלים מיניים יש נטייה להימנע בכלל משימוש במונח "הומוסקסואליות" בגלל הבעייתיות בהגדרה, ובמקומו להתמקד ב"גברים המקיימים יחסי מין עם גברים" או "נשים המקיימות יחסי מין עם נשים".

בסקר [1] שנערך בארצות הברית ב-2002 ופורסם ב-15 בספטמבר 2005 על ידי "המרכז הלאומי לסטטיסטיקה בענייני בריאות" (National Center for Health Statistics), נשאלו 12,571 גברים ונשים אמריקניים בני 18-44 האם הם נמשכים לגברים, לנשים או לשני המינים. כ-96% מהגברים ענו שהם נמשכים רק או בעיקר לנשים, ושיעור דומה מאוד של נשים השיבו שהן נמשכות רק או בעיקר לגברים. מנתונים אלה עולה לכאורה כי שיעור ההומוסקסואלים הוא עד 4%, וכי הוא דומה בקרב גברים ונשים. (ראו גם דיווח בעיתון "הארץ" 18/9/05)

מחקר מ-2006 שערכה עיריית ניו יורק, מראה כי רק מיעוט מבין הגברים המקיימים יחסי מין עם גברים אחרים מגדירים עצמם כהומוסקסואלים. רוב הגברים המקיימים יחסי מין עם גברים מגדירים עצמם כהטרוסקסואלים. כ-10% מהגברים שהגדירו עצמם במחקר כהטרוסקסואלים קיימו בשנה שקדמה למחקר יחסי מין עם גבר, ומבין אלה 70% היו נשואים. כ-4% מבין הנשאלים הגדירו עצמם הומוסקסואלים. [2], [3]

נטייה מינית כרצף

אלפרד קינסי הציע סולם של 7 דרגות לתיאור משיכה מינית, שבו 0 מציין הטרוסקסואליות מוחלטת ו-6 מציין הומוסקסואליות מוחלטת. וביסקסואליות נחשבת לדרגה 3 בסולם קינסי. סולם קינסי מבטא את התפיסה כי ניתן לראות משיכה מינית כרצף בין משיכה בלעדית למין השני ובין משיכה בלעדית לאותו המין זאת בניגוד לתפיסה הדיכוטומית שטוענת שאדם הוא סטרייט או שהוא הומו.

הסתייגויות

הפער בין משיכה התנהגות וזהות

נטייה מינית מוגדרת כשילוב בין רצונו של האדם, התנהגותו, וזהותו, ולכן אין מבחנים חיצוניים מוחלטים לקביעת נטייתו המינית של אדם. אנשים עשויים להתנהג שלא בהתאם לנטייתם המינית, לתקופה קצרה או כתוצאה מסיטואציה חולפת, ואין בכך להעיד על נטייתם המינית. לדוגמה, בסביבות חד-מיניות נוצרים פעמים רבות קשרים אינטימיים בין שני אנשים בני אותו המין, שבסביבה פתוחה יעדיפו את בן המין הנגדי. ולעומת זאת בחברות שמרניות יעדיפו אנשים לחיות עם בין המין הנגדי גם אם הם נמשכים באופן בלעדי לבני מינם.

מתבגרים רבים חווים פנטזיות ומשיכה לשני המינים, והדבר אינו תלוי בנטייתם המינית ולא מאפשר להסיק לגבי היותם הטרוסקסואלים, הומוסקסואלים או ביסקסואלים.

אנשים רבים המקיימים יחסי מין עם בני מינם מעדיפים לזהות עצמם כסטרייטים או כביסקסואלים. אנשים מזהים עצמם כבעלי נטייה מינית הומוסקסואלית עושים זאת ברוב המקרים רק לאחר שעברו תהליך אישי ארוך כפי שמתאר המודל של קאס לגיבוש זהות מינית הומוסקסואלית.

נטייה מינית כקטגוריה מודרנית

עצם החלוקה של אנשים על סמך רצונותיהם, ומינו של האדם בו הם חושקים, היא פרקטיקה מודנית. ישנם פילוסופים פוליטיים וחברתיים הטוענים כנגד כל ניסיון להגדיר אדם כמשתייך לקבוצה או מעמד מסוים על-פי סוג יחסי המין שהוא מקיים. המפורסם ביניהם גור וידאל קובע כי ניתן לדבר על יחסי מין הומוסקסואליים אך לא על אנשים הומוסקסואלים.

השימוש במונח הומוסקסואליות בהתייחס לחברות קדם-מודרניות הוא בעייתי, מכיוון שפעמים רבות תפיסת המיניות בחברות אלו היא שונה. בחברות מסורתיות מסיומות יחסי מין בין בני אותו המין מקובלים, אך הם כפופים לכללים חברתיים השונים מהמקובל בחברה המודרנית והם אינם מהווים תחליף לקשר ממוסד בין גבר ואישה.

זהות מגדרית ונטייה מינית

ערך מורחב – זהות מגדרית

בשונה מנטייה מינית המגדירה אנשים על פי מין האנשים אליהם הם נמשכים. זהות מגדרית עוסקת בשאלה האם אדם מגדיר עצמו כגבר או כאישה. הנטייה המינית מנותקת מהזהות המגדרית, וכך רוב הזכרים מגדירים עצמם כגברים ללא תלות בנטייתם המינית, ובהתאמה רוב הנקבות מגדירות עצמן כנשים ללא תלות בזהותן המינית. גם בקרב אנשים שזהותם המגדרית שונה מהנומה קיימות נטיות מיניות שונות. וכך לדוגמה בקבוצת האנשים שנולדו כזכרים ומזהות עצמן כנשים, הרוב יימשך לגברים, אך קיים מיעוט שיימשך לנשים.

איסור אפליה

באחדים מחוקי מדינת ישראל נכלל איסור על אפליה בהקשר של החוק, ובחלק מהחוקים נכלל באיסור זה גם איסור על הפלייתו של אדם על בסיס נטייתו המינית:

• חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה [4] אוסר אפליה בין עובדים או דורשי עבודה על-פי נטייתם המינית.
• חוק זכויות החולה [5] קובע: "מטפל או מוסד רפואי לא יפלו בין מטופל למטופל מטעמי דת, גזע, מין, לאום, ארץ מוצא, נטייה מינית או מטעם אחר כיוצא באלה".
• חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים [6] אוסר על מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי להפלות את מקבלי השירות על-פי נטייתם המינית.

ישנם חוקים שבהם לא מומשה גישה זו. דוגמה לכך היא חוק שירות התעסוקה [7], שבסעיף 42 שלו נאמר: "בשליחה לעבודה לא תפלה לשכת שירות התעסוקה אדם לרעה בשל גילו, מינו, גזעו, דתו, לאומיותו, ארץ מוצאו, מוגבלותו, השקפתו או מפלגתו ולא יסרב הזקוק לעובד לקבל אדם לעבודה בשל אלה, בין אם העובד נשלח לעבודה על ידי שירות התעסוקה ובין אם לאו".

שינוי נטייה מינית

רובם המוחלט של אנשי הממסד הרפואי בתחום הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה גורסים שהנטייה המינית איננה בחירית ואדם אינו יכול לשנותה. עמדה זאת נסמכת על נסיון שנצבר בעשרות השנים האחרונות וכישלונם של כל הניסיונות בשיטות מגוונות לשנות נטייה מינית [8]. לאדם המתייסר עקב נטיתו המינית, מומלץ לבחור בטיפול שיעזור לו להשלים עם נטייתו.

פרקטיקות לשינוי הנטייה המינית שמתבססות על פסיכואנליזה או על שיטות טיפול אחרות לא הוכחו כיעילות. שיטות אלה נקראות תרפיה רפראטיבית. גם ניסיונות לשנות נטייה מינית באמצעות תרופות (בדרך כלל מתן מינונים גבוהים של הורמוני המין טסטוסטרון או אסטרוגן) הוכחו כבלתי-יעילים ואף כמסוכנים.

אלן טיורינג, מתמטיקאי בריטי דגול, שתרם לפיצוח קוד האניגמה וייסד את תחום מדעי המחשב, התאבד כתוצאה מטיפול שכזה, שנכפה עליו.

לפיכך, כללי האתיקה של פסיכולוגים, סקסולוגים, יועצים חינוכיים ועובדים סוציאליים מנחים אותם שלא לנסות לשנות נטייה מינית.

ארגון הפסיכיאטרים האמריקאי קבע כי אין שום הוכחה כי ניתן לשנות נטייה מינית באמצעות טיפולים‏‏ . בנוסף, הארגון מביע חשש לפיו תרפיה רפראטיבית כרוכה בסיכונים פוטנציאליים גדולים, ביניהם גרימת דיכאון, חרדה והרס עצמי.

למרות קביעת הגופים המקצועיים, קיימים גופים בעלי אוריינטציה דתית המציעים לשנות את הנטייה מינית בעזרת טיפול. גופים אלו משתמשים לרוב בשיטת טיפול בהתמכרויות על מנת לגמול לכאורה את המטופל מנטייתו המינית. גופים מקצועיים קובעים כי נסיונות אלו מסוכנים ועלולים לגרום לדיכאון, חרדה והרס עצמי. האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית מתנגדת לכל טיפול המבוסס על ההנחה כי על הפציינט לשנות את נטייתו המינית, וקובעת כי על מטפלים להימנע מטיפולים כאלה [9]. בישראל פועל ארגון עצת נפש, ארגון דתי לאומי, המציע תרפיה רפראטיבית לטיפול בגברים הומואים, ומפעיל סדנאות תחת הכותרת "חזרה אל הגבריות".

למרות שנטייה מינית אינה ניתנת לשינוי, ישנם הומואים ולסביות הפועלים בסתירה לנטייתם המינית וחיים עם בן זוג מהמין השני. רבנים רבים מעודדים דרך זו וחלקם אף מציעים להסתיר את הנטיה המינית מבן הזוג. לעומתם, התומכים בזכויות להט"ב מעודדים אנשים לקבל את נטייתם המינית ולממש אותה.

קישורים חיצוניים

• איגוד הפסיכולוגים האמריקאי - שאלות ותשובות על נטייה מינית (באנגלית)
• האקדמיה לרפואת ילדים על נטייה מינית אצל מתבגרים (באנגלית)
• מאמרים על נטייה מינית הומוסקסואלית באתר "שרינק פרנדלי"