כסף ורוד
כסף ורוד (מאנגלית: Pink money) הוא מונח המתאר את כוח הקנייה של קהילת הלהט"ב, לעתים קרובות ביחס לתרומות פוליטיות. עם עלייתהּ של התנועה לזכויות הגייז, הפך הכסף הוורוד משוק-שוליים לתעשייה משגשגת בחלקים רבים של העולם המערבי, כמו ארצות הברית והממלכה המאוחדת.[1] עסקים רבים מציעים שירותים מיוחדים ללקוחות להט"בים, ובכללם מועדוני לילה, חנויות, מסעדות ואפילו מוניות; שורשו של הביקוש לעסקים כאלה הוא באפליה הנוהגת על ידי מקצת מהעסקים המסורתיים. הכסף הוורוד ברחבי העולם נאמד ב-350 מיליארד ליש"ט, והוא מפוזר על פני מגוון מגזרים - בעיקר בידור ומוצרי צריכה.[2]
הכוח הכלכלי של הכסף הוורוד נתפס ככוח המיטיב עם הקהילה הלהט"בית, המייצר "זהות עצמית פיננסית" אשר מסייעת לפרטים בקהילה להרגיש חלק מקהילה שמעריכה אותם.[3] אכן, 90% מההומוסקסואלים תומכים בעסקים המכוונים לכסף ורוד, ונמנעים מעשיית עסקים עם חברות הנודעות כמתנגדות לקהילה.[2] אף על פי כן, חלק מהחוגים בקהילה הלהט"בית מותחים ביקורת על עסקים המתמקדים בכסף הוורוד, בטענה שעסקים כאלה מבודדים את הקהילה הלהט"בית מהחברה ופוגעים בזכויותיה.[1]
תוכן עניינים
בארצות הברית
בארצות הברית נפוצים הכינויים "דולר ורוד" ו"דולר של דורותי". ההערכה היא השוק הלהט"בי האמריקני גלגל כ-641 מיליארד דולר בשנת 2006.[4] זאת ועוד, רבים ממשקי הבית הללו נודעים על ידי דמוגרפים כ-DINK - משקי בית המאופיינים בשיעור גבוה של הכנסה פנויה.[4] בארצות הברית נמנים חברי הקהילה עם אחת מהקבוצות האמידות ביותר, עם שכר העולה על 50,000 דולר בשנה.[5]
מספר תעשיות אמריקניות יצאו בקמפיינים פרסומיים המכוונים לקהילה; לדוגמה, חברת 'אמריקן איירליינס' הצליחה להגדיל את הכנסותיה מהשוק הלהט"בי מ-20 מילון דולר ב-1994 ל-193.5 מיליון דולר ב-1999, לאחר שהקימה צוות המוקדש לשיווק בקרב הומואים ולסביות.[6]
בפוליטיקה נתפס כסף ורוד כמעורר מחלוקת, בעיקר לאור לחץ שמפעילות קבוצות מסורתיות המקדמות ערכים מסורתיים והטרו-צנטריזם; לדוגמה, בשנת 1988 המועמד לנשיאות מייקל דוקאקיס התנער באופן גלוי מכסף ורוד במהלך הבחירות לנשיאות ארצות הברית.[7] ואולם, לאחרונה הפך כסף ורוד לאחרונה למקובל יותר, בעיקר כמקור חשוב לגיוס כספים של המפלגה הדמוקרטית; בשנת 2000 הסתכמה תרומת הלהט"בים לוועידת המפלגה לבדהּ ב-5 מיליון דולר, "סכום שמציב אותם במדרגה הראשונה של התורמים הדמוקרטים, יחד עם ארגונים, [ו]עורכי דין".[8] מועמדים חשובים כדוגמת ביל קלינטון, אל גור, ג'ון אדוארדס, ברק אובאמה, הילרי קלינטון, הווארד דין, ג'ון קרי וג'ו ביידן השיקו קמפיינים ייחודים שפנו לקול הלהט"בי.
בממלכה המאוחדת
בממלכה המאוחדת שגור הביטוי 'הלירה הוורודה', ולעתים אף נעשה שימוש במונח 'הלירה הכחולה' ביחס לשוק הלסבי. מעריכים כי השוק הלהט"בי הבריטי כמגלגל שישה מיליארד ליש"ט בשנה. בשנת 2001 ייצרו מספר חברות להט"ביות מדבקות כחולות והדביקו אותן על גבי אלפי מטבעות ליש"ט אשר עדיין מצויים במחזור.
הלירה הוורודה נחשבת כאחראית למכירות הגבוהות של מספר מוצרים פופולרים בקרב חברי הקהילה הלהט"בית, והדוגמה הבולטת לכך ביותר היא מכירות תקליטים של אייקונים להט"בים כמו מדונה, קיילי מינוג ושר. חברות גדולות רבות הבינו לאחרונה את כוחהּ הרב של הלירה הוורודה והחלו לשווק את מוצריהן ישירות לקהילה הלהט"בית בעזרת פרסום בעיתונות הלהט"בית. ביוני 2006 התכנסה ועידת שיווק מיוחדת בשם "הלירה הוורודה" בלונדון, וחברת המחקר לשיווק כינסה ועידה דומה בנובמבר 2006.
מנגד, ישנם קבוצות וארגונים בממלכה המאוחדת המתנגדים למה שהם מכנים "תהליך ההתכנסות לגטו", "קונפורמיזם" ו"מסחור של הלירה הוורודה"; עם ארגונים אלה נמנים קבוצת OutRage!, ה-NUS LGBT Campaign וה-Queer Youth Alliance.
קישורים חיצוניים
- חגי חיטרון, לערער את פלורידה, "עכבר העיר", 26.5.2009
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 תבנית:Citation/core
- ^ 2.0 2.1 Business: The Economy: The Pink Pound. BBC News (1998-07-31). Retrieved on 2008-02-29.
- ^ Sheila Perry, Sheila; Máire Cross (1997). Voices of France: Social, Political and Cultural Identity. Continuum International Publishing Group, 172. ISBN 1855673940.
- ^ 4.0 4.1 Gay Buying Power Projected at $641 Billion in 2006
- ^ http://www.rainbowreferrals.com/sponsors/statistic.asp
- ^ Arndt, Michael (24 May 2000). "United Tries for Gay-Friendly Skies", BusinessWeek.
- ^ "Gays come out for Gore - as lesser evil", Financial Times (2007-01-01).
- ^ Marcus, Ruth (2000-08-18). "'Pink Money' Flowing to Democrats; Gay Contributions Now Major Source", The Washington Post.