אקטיבי, פסיבי וורסטילי הם מונחים המשמשים בהקשר של פרקטיקה מינית, בעיקר בקרב הומוסקסואלים, אך גם בקבוצות אחרות. מונחים אלה משמשים לציון העדפה של תפקיד מסוים במסגרת קיום יחסי מין. בכך, "אקטיבי" יכול להיות הצד השולט ביחסי המין ומכתיב את מהלכם, או הצד שמבצע את החדירה (לאו דווקא באמצעות איבר המין). הצד הפאסיבי ייקח את התפקיד ההופכי - הנשלט או הנחדר, בהתאמה. מעבר להגדרות אלו בהקשר ליחסי המין עצמם, המונחים יכולים לשמש במובן רחב יותר לתיאור זהות פסיכולוגית, חברתית או מינית.
השימוש במונחים "אקטיבי" ו"פסיבי" בעברית שונה מעט מהמקבילות האנגליות "top" ו-"bottom" (בהתאמה).
הסטריאוטיפ הרווח מציג את האקטיבי בתור הצד הגברי, השולט והחזק, ואת הפסיבי בתור צד הנשי, הנשלט והחלש. עם זאת, אין בהכרח התאמה בין תפקיד מועדף ביחסי מין לבין מראה חיצוני או התנהגות.
מונחים קשורים ודומים
המונחים המקבילים באנגלית הם, כאמור, top ו-bottom. מונחים אלה הם בעלי משמעות רחבה יותר, בעיקר בתחום הבדס"מ, ואינם מתמצים לעצם החדירה. לדוגמה, אישה שמגדירה את עצמה "top", יכולה להורות לפרטנר שלה, ה-"bottom", לחדור אליה, מתוך עמדה של כוח. עם זאת, המונחים "active" ו"passive" עדיין משמשים בשפות רבות, כגון ספרדית, צרפתית, גרמנית, אנגלית בריטית, פורטוגזית ואיטלקית כמקבילים ל-top ו-bottom. השימוש במונחים אלו באנגלית אמריקאית נדיר כיום.
מעבר להגדרה הסטטית של "אקטיבי" או "פאסיבי", נפוץ גם המונח "וריסטלי" (רב גוני), המכונה לעתים (בעיקר בקהילת הבדס"מ) "סוויץ" (חילוף), המתאר מצב דינמי. הכוונה לצד הממלא את תפקיד האקטיבי או הפסיבי בהתאם לרצונו – חודר או נחדר, דומיננטי או כנוע. ורסטיליות היא פרקטיקה נפוצה – הצדדים יכולים להחליף את תפקידם בהתאם למצב הרוח או הרצון, או כדי לאפשר לפרטנר או לפרטנרית שלהם להנות מתפקיד מסוים, בין באופן קבוע כדי להתאים לפרטנר "פאסיבי" או "אקטיבי" או באופן ארעי עם פרטנר "ורסיטלי" אחר.
קודי המטפחת
בשנות ה-70 התפתחה בעיקר בקרב הקהילה ההומוסקסואלית שיטה לתיוג עצמי. קודים אלו נועדו לסמן לפרטנרים פוטנציאלים את התפקיד המועדף על המתויג. כך, אדם אקטיבי נהג להניח מטפחת על פי קוד צבעים מסוים בכיס השמאלי של מכנסיו או לשים צרור מפתחות בצד השמאלי של חגורתו, בעוד אדם פסיבי נהג להניח אביזרים אלה בצד הימני.
תפקידי המין בתאוריות יחסי הכוח בסוציולוגיה
תיאור האקטיביות לעומת הפסיביות ביחסי מין משמשים גם בתאוריות יחסי הכוח החברתיים בסוציולוגיה. בספרו של פייר בורדייה "השליטה הגברית"[1], הוא מתאר את מושג החודר והנחדר כמשל ליחסי הכוח הגבריים והנשיים בחברה. לפי בורדייה, משקף היחס המיני את יחסי השליטה בחברה, ומבחין בין הגברי הפעיל (אקטיבי) לבין הנשי - הסביל (פסיבי). לפי בורדייה, מסמל אקט החדירה במובהק את התשוקה הגברית לשליטה ולבעלות, ואת הציפיה כי התשוקה הנשית תהיה להישלט על ידי גבר. הוא מציין כי בתרבות יוון ורומא העתיקות, הייתה אמנם לגיטימציה ליחסים פדרסטיים בין גבר מבוגר לגבר צעיר, אך מצד שני הגדרות השליטה והכוח היו ברורות וחד משמעיות.
- "החדירה, בעיקר כאשר היא מופעלת על גבר, היא אחת מהטעמותיו של יצר השליטה, שלעולם אינו נעדר כליל מהליבידו הגברי. אנו יודעים שבחברות רבות, ההזדווגות ההומוסקסואלית נתפסת כביטוי של עוצמה, כמעשה של שליטה, המופעלת בתור שכזו, במקרים מסוימים, כדי להפגין את העליונות, תוך הפיכת הזולת ל"נשי". בשל כך, אצל היוונים היא מועידה את מי שנתון לה (לשליטה הגברית באמצעות החדירה) לביזוי ולאובדן של מעמד הגבר המושלם והאזרח... "חדירה וכוח נמנו על זכויות היתר של העילית הגברית השלטת, בעוד הכניעה לחדירה הייתה ביטולה הסמלי של הכוח והסמכות... [2] "לא הפאלוס (או היעדרו) הוא יסודה של ראיית עולם זו... לא זו בלבד שצרכיה של הרבייה הביולוגית אינם קובעים את ארגונה הטבעי של החלוקה המינית... ובהדרגה, של כלל הסדר הטבעי והחברתי, אלא... היא נותנת לגיטימציה ליחס של שליטה..."[3]
הבלבול עשוי להתקיים בתקופה המודרנית, בה מתקיימות בגלוי גם מערכות יחסים הומוסקסואליות, בהן ההגדרות בנוגע למחדיר ולנחדר אינן חד משמעיות, אינן בהכרח ברורות לאדם הצופה בהן מן הצד, ועשויה להתקיים אף הדדיות ביחסי השליטה. מצב זה, המתקיים בזוגיות הומוסקסואלית אינו מתאים לחשיבה הסטרוקטורליסטית (מבנית) ומערער את הסדר הישן. הנחת היסוד של הסטרוקטורליזם בסוציולוגיה ובאנתרופולוגיה היא שבני האדם מתנהגים באופן מבני, המתבסס על דפוסים גלויים וסמויים ועל הנחות הנובעות מהם. דפוסים אלה אמורים להצביע על רבדים ומבנים, שחלקם אינם מודעים, בתרבותה של החברה. לפי גישה זו, ייתכן כי חוסר הבהירות לגבי האקטיביות והפסיביות בזוגיות ההומוסקסואלית, הנו אחד הגורמים הסמויים, בין רבים אחרים, לקושי החברתי בקבלת המבנה הזוגי ההומוסקסואלי כלגיטימי.