בגרות מינית היא השלב בהתפתחותו של האדם שבו הוא מסוגל להתרבות. המעבר לשלב זה בשם התבגרות מינית.
מרבית הרב-תאיים אינם מסוגלים להתרבות מיד עם לידתם, ובהתאם למינם (במשמעות הטקסונומית של מושג זה) עוברים ימים, שבועות ואף שנים עד שהם הופכים למסוגלים להתרבות, כלומר מגיעים לבגרות מינית. אצל היונקים, מינים המגיעים לבגרות מינית בגיל מבוגר יותר הם לרוב בעלי אסטרטגיית רבייה K, המקבילה להשקעה באיכות, בעוד שהמינים המגיעים לבגרות מינית בגיל צעיר יותר הם לרוב בעלי אסטרטגיית רבייה R, המקבילה להשקעה בכמות.
בגרות מינית מתבטאת בהתפתחותם של איברי הרבייה ובייצורם של תאי רבייה. היא עשויה להיות מלווה בשינויים נוספים במבנה גופו של האורגניזם, שינויים המבדילים את האורגניזם הבוגר מהבלתי בוגר. שינויים אלה קרויים סימני מין משניים, והם מגבירים, בדרך כלל, את עוצמתה של הדו-צורתיות הזוויגית. דוגמה: קודם להתבגרות המינית, לילדי האדם חזה שטוח, אבל לנשים בוגרות יש שדיים, בעוד שלגברים בוגרים - אין.
בגרות מינית קשורה פעמים רבות לגיל, אולם לא תמיד. אליגטור, למשל, נחשב לבוגר מינית כאשר הוא מגיע לאורך של מטר ושמונים סנטימטרים או יותר. כאשר הבגרות המינית קשורה לגיל, ישנם מינים שבהם שני הזוויגים מגיעים לבגרות מינית באותו הגיל, ואחרים שבהם יש הבדל בין הזוויגים. בארנבת המצויה, למשל, הנקבה והזכר מגיעים לבגרות מינית בגיל 8 חודשים, ואילו בצבי ג'ירפי הנקבות מגיעות לבגרות מינית בגיל שנה, והזכרים - בגיל שנה וחצי.
לאחר הגעה לבגרות מינית, יש אורגניזמים ההופכים לבלתי פוריים בהמשך התבגרותם, ויש אף המשנים את מינם.
