בגידה
במסגרת מערכת יחסים זוגית, שבה מצפים שני בני הזוג זה מזה לנאמנות, כלומר לא לקיים יחסים מקבילים עם בן זוג אחר, בגידה היא הפרתה של דרישת יסוד זו. כאשר בני הזוג נשואים זה לזה, בגידה קרויה ניאוף, היא מהווה הפרה של חוזה הנישואים, ונחשבת לחטא חמור, עד כדי כך שבדתות שונות ואף בקודקסי חוקים קדומים עונשה מוות.
בגידה מהי?
במשאל שערכה מערכת "לאשה"[1] התבקשו הקוראים לענות מה ייחשב בעיניהם כבגידה, מבין האפשרויות הבאות:
מניעת בגידה
אמצעים שונים ננקטו בתרבויות שונות כדי למנוע בגידה, בפרט במשמעות הפיזית, של קיום יחסי מין. אמצעים אלה כוללים:
- הגדרת הבגידה כחטא דתי או חברתי, שעליו מוטל עונש כבד.[2] ניאוף לא יהווה בגידה אם נעשה בהסכמת בן הזוג, אך עדיין ייחשב לחטא דתי.
- טקס שנועד לבדוק ולאמת האם התרחשה בגידה. (ביהדות טקס הסוטה).
- מילת נשים: כריתה של חלק מאיבר המין הנשי, כדי למעט את ההנאה המינית אצל האישה הבוגרת ולדכא את הדחף שלה לקיום יחסי מין, במטרה למנוע הנאה כשהיא מקיימת יחסי מין וכך להפחית את הסבירות שתבגוד בבעלה.
- חגורת צניעות - התקן הנלבש על גוף האישה ומונע ממנה קיום יחסי מין.
- סיפורי אלף לילה ולילה מתבססים על שיטתו (הבדיונית) של מלך הודו וסין, שנהג למצוא לו כלה חדשה בכל לילה, ובכל בוקר, לאחר שבילה את הלילה עם כלתו החדשה, הוציא אותה להורג על מנת שלא תוכל לבגוד בו.
זיהוי בגידה
מטבעה, בגידה נעשית תוך הסתרתה מבן הזוג הנבגד (למשל באמצעות שימוש בשירותי Day use).
עם זאת, כאשר מדובר בבגידה מתמשכת (להבדיל מאירוע חד-פעמי) הולך וגדל הקושי להסתירה. סימנים שונים בהתנהגותו של הבוגד, כגון היעדרות תכופה מהבית או מהעבודה וחוסר עניין ביחסי מין במסגרת הזוגיות, עלולים להחשידו. לביסוס החשד משתמש לעתים בן הזוג הנבגד בשירותיו של חוקר פרטי (בפרט כאשר נדרשות הוכחות לבגידה במסגרת משפט גירושין שבא בעקבותיה).
לעתים סביבתם של בני הזוג יודעת על הבגידה קודם שהנבגד יודע על כך (כפי שמרמז הביטוי "הצמיחה לו קרניים" - הכל רואים את הקרניים מלבד בעל הקרניים עצמו), ומישהו מסביבה זו עלול להעביר ידע זה לבן הזוג הנבגד.
לעתים בן הזוג הבוגד מתוודה ביוזמתו על בגידתו, למשל כחלק מניסיון לפתוח דף חדש, נקי מסודות ושקרים, ביחסי הזוגיות, או כהסבר לרצונו להביא את יחסי הזוגיות לידי סיום.
בגידה של אישי ציבור
בגידה נחשבת כחלק מפרטיותו של אדם, ובדרך כלל אינה נחשפת לציבור, גם כאשר מקורביו של האדם יודעים על כך. עם זאת, בנסיבות מסוימות בגידה של אישיות ציבורית זוכה לפרסום רב. דוגמאות:
- נשיא צרפת, פרנסואה מיטראן, היה נשוי לדניאל גוז משנת 1944, ונולדו להם שני ילדים. לאורך כל תקופת נשיאותו נשמר קשר של שתיקה ביחס לפרשיות האהבים הרבות שלו. בשנת 1974 נולדה לו בת מחוץ לנישואים בשם מזארין פינז'ו.
- פרשת הקלטת הלוהטת: פרשה בה טען בנימין נתניהו, במהלך מסע בחירות לראשות הליכוד בשנת 1993, שבו התמודד נתניהו מול דוד לוי, בני בגין ומשה קצב, כי גורמים בליכוד מנסים לסחוט אותו באיומים. נתניהו הכריז בהופעה דרמטית בטלוויזיה, בשעת צפיית שיא במהדורת "מבט" כי קיבל איומים מ"אדם אחד, מוקף בחבורה של פושעים לא גדולה", לפיהם אם לא יסיר את מועמדותו יחשפו אלו קלטת שבה צולם נתניהו כשהוא מקיים יחסי מין עם אישה שאיננה אשתו.
- פרשת מוניקה לווינסקי: פרשה שאירעה בתקופת כהונתו השנייה של ביל קלינטון כנשיא ארצות הברית. במהלך פרשה זו הואשם קלינטון בקיום קשר מיני עם מתמחה צעירה בת 22 בשם מוניקה לווינסקי. החדשות על היחסים, והחקירה שבאה בעקבות זאת, הובילה למהלך של בית הנבחרים בעל הרוב הרפובליקני להדחתו של ביל קלינטון ב-1998, ובסופו של דבר זוכה קלינטון מאשמת עדות שקר ושיבוש הליכי משפט על ידי הסנאט. הגברת הראשונה, הילארי קלינטון, תמכה רשמית בבעלה לאורך כל הפרשה.
- בתחילת 2009 התפרסמו ידיעות על הוללות מינית של ראש ממשלת איטליה, סילביו ברלוסקוני. בעקבות פרסומים אלה הודיעה אשתו, ורוניקה לאריו, על כוונתה להתגרש ממנו.[3]
בספרות, בקולנוע ובטלוויזיה
הבגידה נמצאת במרכזם של יצירות ספרותיות, סרטי קולנוע וסרטי טלוויזיה רבים מספור.
נושא מרכזי הוא תגובתו של הנבגד:
- רצח של הבוגד ולעתים התאבדות לאחר מכן: ברומן "ים המוות", מאת הסופר הברזילאי ז'ורז' אמאדו, מגלה רופינו כי בת זוגו אזמרלדה בוגדת בו, ולכן הורג אותה ומתאבד.
- רצח של הבוגד ובת זוגו: בסרטו של פדרו אלמודובר, "לחזור", האישה הנבגדת מציתה את הצריף שבו שוהים בעלה ומאהבתו, ומביאה למותם.
- הבלגה: בספרו של ג'יימס ג'ויס, "יוליסס", מולי בלום בוגדת בגלוי בבעלה, לאופולד בלום, המבליג על בגידותיה ואינו מגיב. בלום, למעשה, חושש מבוילאן, מאהבה של אשתו, ועושה כל מאמץ כדי להסתתר מפניו.
הבגידה השגרתית היא בגידה של אחד מבני הזוג בבן הזוג אחר. בסרטו של פדרו אלמודובר, "קיקה" מוצגת בגידה מעט מורכבת יותר. קיקה, הבוגדת בבן זוגה עם ניקולס, אביו החורג, מגלה שגם לחברתה הטובה אמפרו רומן עם ניקולס, ושתיהן משוחחות ומגלות שבערב הקודם זנח ניקולס את שתיהן ובילה עם אישה שלישית. "הוא בוגד בנו, קיקה", אומרת אמפרו.
בפזמונים
פזמונו של דן אלמגור, "הביתה חזרי"[4] מציג את הבגידה בסגנון הומוריסטי: האישה הבוגדת אדישה לגורל בעלה, ומעדיפה להמשיך ולרקוד בזרועות אהובה.
קישורים חיצוניים
- בגידה, אוסף מאמרים באתר ynet
- גילי בר ויעל דורון, איך תתגברו על בגידה?, באתר BeOK
- חומרת בגידה בנישואין, באתר Yeshiva.org.il
הערות שוליים
- ^ פלירטוט? נשיקה? סקס? מה אתם רואים כבגידה, באתר ynet, 30.7.2009
- ^ ראו: ניאוף ולא תנאף.
- ^ סביונה מאנה, הימים הקשים של סילוויו ברלוסקוני, באתר הארץ, 23.6.2009
- ^ דן אלמגור, הביתה חזרי, בספר "1000 זמר ועוד זמר"