הגדוד הקדוש של תבאי (ἱερὸς λόχος - הירוס לוכוס - הגדוד המקודש) היה קבוצת עילית של הופליטים בצבא תבאי. לפי פלוטרכוס, הרכבו של הגדוד הוא שהפכו למיוחד, 150 זוגות גברים-נאהבים, שצוותו יחדיו מתוך אמונה שנאהבים ילחמו בעוז ובגיבוש רב יותר, זה לצד זה, מאשר זרים שאין ביניהם יחסי חיבה מיוחדים. יש לציין, שיחסים אינטימיים בין גברים ביוון הקלאסית לא היו נוהג נלעג או בלתי מקובל.
תולדות הגדוד
את הקמתו של הגדוד, בשנת 378 לפנה"ס, יזמו הגנרל התבאי אפמינונדס וחברו הקרוב פלופידס, בעקבות שחרור האקרופוליס של תבאי משליטת ספרטה בשנת 379 לפנה"ס, משימת הקמתו הוטלה על המפקד התבאי גורגידס.
בארבעת העשורים לקיומו, היה הגדוד מהחשובים שבכוחות תבאי, ואפשר למנהיגי הפוליס להביא את תבאי לגדולתה קצרת היומין. הגדוד מילא תפקיד מכריע בקרב לאוקטרה, והושמד לחלוטין בקרב כירונאה בשנת 338 לפנה"ס.
במועד הקמתו, גויסו אל הגדוד זוגות פֵדַרַסְטים משורות צבא תבאי. כלומר, מערכת היחסים הייתה על בסיס חונך ונחנך. הזוגות הורכבו מ"הֵנְיוֹכוֹי" (נהג מרכבה) - הבוגר, ו"פַרַאיבַטַאי" (מלווה) - הצעיר.
ייחודו של הגדוד הקדוש
כאמור, מקור כוחם של לוחמי הגדוד הייתה הנכונות למות למען אהובם ולא להביך את עצמם מולו בשדה הקרב. באחד התיאורים סופר על מקרה שבו אחד מחיילי היחידה הבין כי מותו קרב וביקש מהורגו העתידי לנקבו דרך החזה רק כדי לחסוך מאהובו את הבושה של לראותו מדמם מאחור. אפלטון, בדיאלוגים המפורסמים שלו, מספר אודות כוחו של גורם הבנוי אוהבים ונאהבים:
|
האהוב, בהיותו בכל מצב מבייש שהוא, יכאב בראות אהובו אותו. אם רק הייתה דרך כלשהי לבנות מדינה או צבא שמורכב מנאהבים ואוהביהם, הם יהיו מושלי עירם הטובים ביותר, הם יתנזרו מכל דבר בלתי מכובד... הרי איזה מאהב לא יבחר להראות בפני שאר הבריות בקרב אהובו, בין אם כאשר זונח את תפקידו או משליך את ידיו...והרי כי מי ינטוש את אהובו או יאכזבו בשעה קשה? | 
|
| – אפלטון, המשתה | ||
גם פלוטרכוס הביע את הערכתו לצבאות אוהבים:
|
|
הרי שבני אותו השבט או אותה המשפחה מעריכים מעט את רעיהם בשעת הסכנה, אך קבוצה שבנויה על ידידות המבוססת על אהבה אף פעם לא תשבר, ולעד תהיה בלתי מובסת; היות שאהובים מתביישים להתבזות לפני אהוביהם, ואהוביהם בפניהם, ובשמחה ירוצו לסכנה כדי להקל אחד על השני |
|
| – פלוטארכוס, חיי פלופידס | ||
היחסים בין הזוגות לא בהכרח תאמו את המודל הדוברי, המתייחס למבנן של מערכות יחסים חד-מיניות ביוון העתיקה, שכיום נהוג יותר לייחסו בעיקר לאתונה. סביר להניח שתחום הגילאים לא הוגבל ומערכת היחסים הייתה רגשית, ארוכת טווח ולא פדרסטית, כדוגמת זו האתונאית (למרות שכיום הסברה היא שהיחסים הפדרסטיים לרוב לא מומשו לסופם, אפילו באתונה).
הסכנה הגדולה לגדוד הייתה טמונה בכוחו שלו, אם תתפרק המסגרת הרגשית של הלוחמים היחידה תתמוטט. על כן, יש הסוברים כי נערך טקס תבאיי של מחויבות שבו שני הגברים היו מגיעים לנקודה מסוימת בלילה, לאור הירח, והיו נשבעים שבועת אהבה ונאמנות זה לזה. אם אכן היה טקס שכזה הרי שזה היה טקס הנישואים החד-מיניים העתיק ביותר שידוע לנו עליו ואולי מקור השם "הגדוד הקדוש".
קרבות
בתחילת דרכו, מתוך כוונה לחזק את המורל, פוזרו זוגות לוחמי גדוד העילית במערך החזית של צבא תבאי. אולם, בקרבות מאוחרים יותר נלחם הגדוד כיחידה אורגנית.
בשנת 375 לפנה"ס, זכה הגדוד ל"טבילת האש" שלו, תחת פיקודו של פילופדס, בקרב טג'ירה, בו הצליח להביס כח ספרטני גדול פי שלושה.
בשנת 371 לפנה"ס השתתף הגדוד בקרב לאוקטרה. הקרב הסתיים בניצחון, תחת פיקודו של אפמינונדס, על כוח ספרטני עדיף ב-4,000 איש, בקרב נהרג מלך ספרטה קלאומברוטוס הראשון. יש המייחסים לניצחון הזה את התואר "הניצחון המכריע ביותר בלוחמת יוונים כנגד יוונים". היחידה הייתה לימים "כלב השמירה" של ההגמוניה התבאית על יוון, אך עם מותו של אפמינונדס בקרב מנטיניאה השני (362 לפנה"ס) זאת הלכה והתנוונה.
כעבור מספר עשורים ביססו המקדונים את ההגמוניה שלהם ביוון בקרב כירונאה (338 לפנה"ס), בו פיליפוס השני ובנו אלכסנדר ניצחו כוח תבאיי ואתונאי. כשמרבית הצבא ויתר וברח, רק הגדוד הקדוש עמד איתן ונלחם למוות. 46 בלבד נותרו בחיים.
פלוטארכוס תיעד את תגובת פיליפוס לאחר הקרב כאשר ראה את גופות הגיבורים:
|
|
כולם שכבו היכן שפגשו את חניתות הפאלנקס הארוכות עם שריונם, שזורים זה לצד זה, הוא נדהם, וכאשר למד כי הייתה זאת חבורת אוהבים ואהובים הטיל דמעה ואמר 'יכלה באומללות כל אשר יחשוב כי הגברים הללו סבלו או עשו משהו בלתי מכובד' |
|
| – פלוטארכוס, חיי פלופידס | ||
פיליפוס הורה לקבור את גופותיהם והקים את אנדרטת ארי כירונאה לזכרם. הקבר נחקר בשנת 1881 והחקירה איששה את דיווח פלוטארכוס.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הקמת היחידה וקטעי מקורות (באנגלית)
- Homosexual Eros in Early Greece (באנגלית)