10,557
עריכות
שינויים
אין תקציר עריכה
הזנות בארץ ישראל קיימת עוד מימי קדם. במדינת ישראל, הזנות ה[[הטרוסקסואל]]ית הפכה לחוקית בשנת 1949 בהתאם לחוק העונשין, בעוד שהזנות ה[[הומוסקסואל]]ית לא הייתה חוקית עד לשנת 1954. בשנת 1962 נאסר השידול לזנות, בחוק העונשין, סימן י' (זנות ותועבה), סעיפים 199-203. אף על פי כן, עסקי ה[[סרסרות]] המשיכו לשגשג. הממשלה זה לא ראתה בכך בעיה עד שנות ה-70 של המאה ה-20. בשנת 1975 המליצה ועדה על לגליזציה של הזנות אך היא לא יצאה אל הפועל.
בחודשים דצמבר 2009 ופברואר 2012 הוצעו הצעות חוק האוסרת רכישת שירותי מין אך אלו לא נתקבלו. בשנת ביום 31 בדצמבר 2018 חוקק חוק איסור צריכת זנות (הוראת שעה), התשע"ט-2018 האוסר על זנות החל מיום 10 יולי 2020. על עבירה ראשונה תנתן קנס בסך 2,000 ש"ח ובעבירה חוזרת - 4,000 ש"ח. תוקף החוק חמש שנים מיום התחילה.
לפיכך, קיים כיום איסור על השימוש בשירותי זנות, ובכלל זה [[זנות של קטין]], שבעניינה קובע סעיף 203ג לחוק העונשין: "המקבל שירות של מעשה זנות של [[קטין]], דינו - מאסר שלוש שנים". חוק העונשין קובע פעולות הקשורות לזנות כעבירה פלילית, בהן: [[סרסרות]] למעשי זנות, הבאת אדם לידי מעשה זנות או לידי עיסוק בזנות, ניצול קטינים לזנות, גרימה לעזיבת המדינה לשם זנות או עבדות, החזקה של מקום לשם זנות או השכרתו לשם כך, סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות, הפעלת בית בושת, השכרת מבנה לבית בושת ופרסום.
בשנת 2006 נכנסו לתוקף שינויים מחמירים בחוק העונשין לגבי סחר בבני אדם בכלל, ולצורכי זנות בפרט.
==הערות שוליים==