שינויים

'''נגיף הפטיטיס D''' (ב[[אנגלית]]באנגלית: '''HDV''', קיצור של '''Hepatitis D virus''') הינו [[הוא נגיף]] השייך ל[[סוג (טקסונומיה)|סוג]] לסוג נגיפי הדלתא (''Deltavirus'') אשר זוהה לראשונה בשנת [[1977]] ב[[איטליה]]באיטליה. הנגיף אינו יכול להתקיים באופן עצמאי משום שאינו מסוגל לחדור פיזית לתוך ה[[תא]]ים התאים עקב מחסור ב[[חלבון|חלבוני]] בחלבוני מעטפת ספציפיים אשר תפקידם להקשר אל ה[[קולטן|רצפטורים]] הרצפטורים המתאימים על גבי תאים ב[[גוף האדם|גוף]]בגוף. זו הסיבה שהנגיף זקוק ל[[הפטיטיס להפטיטיס B]]{{כ}} (HBV) על מנת להדביק תאים, משום שהוא נעזר בחלבוני ה-HBs (חלבוני המעטפת) שלו על מנת להקשר אל הרצפטורים. בעקבות זאת ניתן לומר שההדבקה בנגיף ה-HDV מתרחשת על פי רוב במקביל להדבקה ב-HBV או זמן קצר אחריה.

נגיף הפטיטיס D אינו שכיח בקרב ה[[מדינה מפותחת|מדינות המדינות המפותחות]] כך שדרך ההדבקות המרכזית ב[[מדינה|מדינות]] במדינות אלה היא בקרב צרכני ה[[סם|סמים]] על ידי שימוש ב[[מחט]]ים במחטים מזוהמות. יחד עם זאת, הנגיף [[מין אנדמי|אנדמי]] ל[[אגן לאגן הים התיכון]] ובמיוחד [[המזרח התיכון]] ו[[אפריקה ואפריקה שמדרום לסהרה]].

נגיף ה-HDV מכיל [[גנום]] [[RNA]] דו גדילי חלקי מעגלי בעל מובן שלילי המכיל כ-1700 [[נוקלאוטיד]]יםנוקלאוטידים. פרט לכך הנגיף מכיל שני חלבונים הקרואים "חלבוני דלתא". חלבונים אלה הם [[אנטיגן]] דלתא קטן (HDAg-S) ואנטיגן דלתא גדול (HDAg-L). [[סינתזה (כימיה)|סינתזת]] החלבונים נעשית באותה [[מסגרת קריאה (ביולוגיה)|מסגרת קריאה]] בדומה לחלבוני המעטפת של הפטיטיס B היוצרת שני חלבונים זהים כמעט לגמרי מבחינת רצף [[חומצת אמינו|חומצות האמינו]] פרט ל-19 חומצות אמינו הנוספות בקצה ה[[קרבוקסיל]]י הקרבוקסילי של אנטיגן דלתא גדול. תפקידו של אנטיגן דלתא קטן בא לידי ביטוי בשלבים המוקדמים של ההדבקה בתור המשפעל של תהליך ה[[שכפול DNA|רפליקציה]] הרפליקציה של הנגיף בתא המאחסן, בעוד שתפקידו של אנטיגן דלתא הגדול הוא לדכא את הרפליקציה הנגיפית ולעזור בהרכבת החלקיק הנגיפי (אריזה לתוך הקפסיד). חלבון זה פעיל בשלבים המאוחרים של מחזור ההתרבות של ה-HDV.

הנגיף זקוק לחלבוני המעטפת של HBV כדי לחדור אל תוך התאים ולהדביקם. מיד לאחר החדירה מנצל הנגיף את ה[[אנזים]] [[האנזים RNA פולימראז]] התאי באמצעות אנטיגן דלתא קטן על מנת שזה ישכפל עבורו את הגנום. כאן חשוב לציין שפעילות מעין זו חריגה ואינה אופיינית ב[[טבע]]בטבע, מפני שהאנזים RNA פולימראז המצוי בתאים הוא מסוג ''DDRP) DNA dependent RNA polymerase)'', כלומר אנזים שבונה גדיל RNA על סמך תבנית [[DNA]], אולם ככל הנראה הנגיף גורם לאנזים להיות מסוג [[RNA רפליקאז|RNA dependent RNA polymerase - RdRP'']], כלומר לסנתז גדיל RNA חדש מתבנית RNA קיימת (שהיא הגנום הנגיפי). ה-RNA פולימראז מסנתז מולקולת RNA ארוכה אשר מורכבת מיחידות RNA החוזר על עצמו מספר רב של פעמים הקרוי קונקטמר. בשלב הבא הנגיף משתמש באתרים ה[[קטליזה|קטליטיים]] הקטליטיים המצויים על גבי ה-RNA שלו עצמו הקרואים [[ריבוזים]] (''Ribozymes'') אשר חותכים בין היחידות החוזרות של הקונקטמר ויוצרות בכך מולקולות RNA נפרדות הנארזות בשלב האחרון לתוך הקפסיד בעזרת אנטיגן דלתא גדול.

הדבקה ב-HDV במקביל להדבקה ב-HBV היא לרוב הדבקה קשה הרבה יותר מהדבקות ב-HBV בלבד. כתוצאה מכך מתפתחת לרוב [[מחלה]] חריפה אשר עלולה לגרום לסיבוכים אשר כוללים בין היתר כשל של ה[[כבד]]הכבד, [[שחמת הכבד]] ובמקרים מסוימים [[סרטן (מחלה)|סרטן]]. עם זאת חשוב לציין שהסיכוי להיהפך ל[[נשא (מחלה)|נשא]] לנשא כרוני של הנגיף הוא יחסית נמוך בהשוואה להדבקות בנגיף זמן קצר לאחר ההדבקות ב-HBV.

היות והנגיף זקוק להפטיטיס B על מנת להמשיך להדביק, [[חולה|חולים]] אשר ידועים כנשאים כרוניים של HBV או כאלה שנמצאים בשלב האקוטי של מחלת ה[[צהבת]] הצהבת הנגרמת מ-HBV סביר להניח שידבקו גם בהפטיטיס D. האבחנה הראשונית תצביע על נוכחות חלבוני המעטפת HBs יחד עם עליה חדה ברמות [[נוגדן|נוגדני]] [[IgM]] כנגד חלבוני הדלתא של HDV ב[[דם]]בדם. כעבור פרק זמן מסוים ניתן יהיה לאתר גם RNA ויראלי על ידי ביצוע [[RT-PCR]].

הטיפול היעיל ביותר כנגד הפטיטיס D הוא מיגור הפטיטיס B ובמקרים קשים של המחלה ניתן להשתמש ב[[אינטרפרון]] באינטרפרון אלפא כ[[תרופה]] כתרופה נגד ה-HDV. מתן ה[[חיסון]] החיסון הסטנדרטי כנגד הפטיטיס B ימנע הדבקות עתידיות ב-HDV.

[[enקטגוריה:Hepatitis D]][[ar:التهاب الكبد الفيروسي د]][[ca:Hepatitis D]][[de:Hepatitis D]][[dv:ހެޕަޓައިޓިސް ޑީ]][[es:Hepatitis D]][[fr:Hépatite D]][[hi:हैपेटाइटिस डी]][[it:Epatite virale D]][[ja:D型肝炎]][[nn:Hepatitt D]][[pl:Wirus zapalenia wątroby typu D]][[ru:Гепатит D]][[zh:丁型肝炎מחלות]]