שינויים

[[קובץ:Caminhada lésbica 2009 sp 37 cropped.JPG|שמאל|ממוזער|250px|[[דגל הגאווה]] ב[[מצעד במצעד הגאווה]] ב[[סאו בסאו פאולו]], [[2009]], ועליו מספר [[#סמלים לסביים|סמלים לסביים]] <small>(מימין לשמאל)</small>: [[לבריס]], [[משולש שחור]] וסמל ונוס כפול ושלוב]]{{תקציר פורטל|להט"ב}}

'''לֶסְבִּיּוּת''' הוא מושג המשמש לתיאור משיכה [[מיניות|משיכה מינית]] ו[[רגש]]ית ורגשית בין [[אישה|נשים]]. '''לסבית''' היא אישה בעלת [[נטייה מינית]] [[הומוסקסואליות|הומוסקסואליתהומוסקסואל]] ית ([[הרכב (בלשנות)|הרכב]] של המילים "הומו" ([[יוונית]]: זהה) ו-"סקס" ([[לטינית]]: [[זוויג|מין]]); ביחד: "מין זהה"), דהיינו אישה המקיימת או מעוניינת לקיים מערכות יחסים רגשיות ומיניות עם נשים אחרות.{{הערה|1=לסבית, [http://www.tehila.org.il/site/detail/detail/detailDetail.asp?detail_id=2018779&seaWordPage=%D7%94%D7%92%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%AA הגדרות ומונחים] באתר תהל"ה.}}

המונח "לסביוּת" כקונספט המגדיר נשים אשר חולקות נטייה מינית הומוסקסואלית הוא תוצר של [[המאה ה-20]]. אף על פי שהומוסקסואליות בקרב נשים הופיעה במגוון רחב של תרבויות במהלך ההיסטוריה, רק בתחילת תקופה זו נעשה תיאור של לסביות כקבוצה. ב[[Fin de siècle|שנים בשנים המאוחרות של המאה ה-19]] פרסמו [[סקסולוג]]ים סקסולוגים תוצאות של [[מחקר]]ים ו[[תצפית (מדע)|תצפיות]] מחקרים ותצפיות על התנהגות נשית שאופיינה במשיכה חד-מינית, ועשו הבחנה של לסביוּת כיישות חברתית ב{{ה|תרבות בתרבות המערבית}}. כתוצאה מכך, נשים ב[[אירופה]] וב[[צפון באירופה ובצפון אמריקה]] אשר הפכו למודעות לסטטוס הרפואי החדש שנוסד, הקימו במחתרת [[תת-תרבות]] לסבית.

הרחבה נוספת של המושג נעשה ב[[שנות בשנות ה-70 של המאה ה-20]], בעקבות השפעתו של הגל השני של ה[[פמיניזם]]הפמיניזם. מאז תקופה זו עוסקים [[היסטוריון|היסטוריונים]] בבחינה מוחדשת של יחסים בין נשים ב[[היסטוריה]]בהיסטוריה, ומעלים שאלות בדבר ההגדרה הנכונה של אישה כלסבית או של מערכת יחסים בין נשים כיחסים לסביים. דיונים בנושאים אלה הניבו שלושה רכיבים לזיהוי לסביוּת: התנהגות מינית, משיכה מינית, ו[[נטייה ונטייה מינית]].

לסביות רבות הגיבו לתיוגן כ[[סטיגמה|דחויות כדחויות מוסרית]] בבניית תת-תרבות המבוססת על מרידה ב[[תפקידי מגדר|תפקידי בתפקידי המגדר]]. לסביוּת הייתה במהלך ההיסטוריה ל[[אופנה|אופנתית]] לאופנתית לעתים, מה שהשפיע על האופן שבו השתקפה התופעה אצל אחרים, כמו גם אצל הנשים הלסביות עצמן. ישנן נשים העוסקות בפעילות הומוסקסואלית, שייתכן כי ידחו את ה[[זהות מינית|זהות]] הזהות הלסבית בשלמותה, תוך שהן מסרבות לזהות עצמן כלסביות או [[ביסקסואליות]].

לאורך ההיסטוריה היו אלה [[גבר]]ים גברים אשר עיצבו את העקרונות אשר קבעו מה נכון עבור נשים ב[[אהבה]], ב[[יחסי מין]] וב[[משפחה]]; והואיל וגברים אינם חלק ממערכות יחסים לסביות – הם לרוב דחו או התעלמו מהרעיון כי מערכות יחסים כאלה אפשריות או כי מדובר באפשרות בת-תוקף למימוש עצמי של מיניות. ה[[מיניותסקסולוג]]. הסקסולוגים ים המוקדמים ביססו את אבחנותיהם על לסביות על אמונתם כי אישה הקוראת תיגר על תפקידי המגדר הנוקשים של ה[[חברה]] החברה סובלות מ[[הפרעה מהפרעה נפשית]].

[[קובץ:Godward-In the Days of Sappho-1904.jpg|ממוזער|250px|[[סאפפו]] מהאי [[לסבוס]], המתוארת כאן בציור משנת [[1904]] מאת ה[[צייר]] ה[[אנגלי]] [[הצייר האנגלי ג'ון וויליאמס גודווארד]], העניקה למושג "לסביוּת" את ההקשר ה[[אירוטיקה|אירוטי]] האירוטי המתאר [[תשוקה]] בין נשים.]][[קובץ:Havelock Ellis a.JPG|ממוזער|שמאל|180 px|[[תת-תרבות]] לסבית החלה להתפתח כתגובה לסיווג התנהגות לסבית כ[[מחלת כמחלת נפש]] על ידי [[סקסולוג]]ים סקסולוגים כגון [[הבלוק אליס]] (בתמונה).]]המונח "לסביוּת" התפתח משמו של האי ה[[יוון העתיקה|יווני]] [[היווני לסבוס]], מקום מושבה של ה[[משורר]]ת [[סאפפו|המשוררת סַאפְּפוֹ]], בת [[המאה ה-7 לפנה"ס]].{{הערה|שם=אוקספורד|[http://dictionary.oed.com/ "Lesbian"], הגדרה ב{{ה|מילון האנגלי של אוקספורד}}, Second Edition,{{כ}} 1989.}} בחינה של כתבים עתיקים לימדה את היסטוריונים על קיומה של קבוצה נשים אשר היו תחת חסותה של סאפפו מבחינה תרבותית.{{הערה|שם=פוסטר|Foster, Jeannette H. (1985). ''Sex Variant Women in Literature'', Naiad Press. ISBN 0-930044-65-7}} מעטים מכתביה של סאפפו שרדו, אולם אלו הקיימים משקפים את הנושאים שעליהם כתבה: [[חיי היום-יום]] של הנשים, מערכות היחסים שלהן ו[[טקס]]יםוטקסים. סאפפו תיארה את [[יופי]]ין יופיין של הנשים ואת [[אהבה|אהבתה]] אליהן.{{הערה|שם=אלדריץ'|1=Aldrich, Robert, ed. (2006). ''[http://www.hivos.net/content/download/26644/167370/file/Urgency%20Required%20part%202%20Concepts.pdf Gay Life and Culture: A World History]'', Thames & Hudson, Ltd. ISBN 0-7893-1511-4 {{PDF}}}} עד ל{{ה|מאה ה-19}} התייחס המונח "לסבי" לכל נושא הקשור לאי לסבוס, לרבות [[יין לסבי|סוג של יין]]. (בשנת [[2008]] נעשה ניסיון של תושבי האי למנוע בדרך משפטית את השימוש במונח שלא לתיאור נושאים הקשורים לאי, אך המהלך כשל.{{הערה|[http://news.bbc.co.uk/2/hi/europe/7520343.stm "Lesbos locals lose lesbian appeal"], ''[[BBC]] News Europe'', July 22, 2008. Retrieved on February 3, 2009}})

בשנת [[1890]] נעשה שימוש במונח ב[[מילון]] [[רפואה|במילון רפואי]] לתיאור התנוחה "סיזרינג" (ב[[אנגליתסיזרינג]]" (באנגלית: "tribadism"{{הערה|שם=סיזרינג|תנוחה של קיום [[יחסי מין]] בין שתי נשים ללא [[חדירה]], ובה נעשה חיכוך הדדי של ה[[פות]] לצורך גירוי מיני}}) כ"אהבה לסבית": "סיפוק מיני הדדי של שתי נשים על ידי גירוי ב[[יחסי ביחסי מין]]". שימוש במונח "לסביוּת" (ב[[אנגלית]]באנגלית: Lesbianism) כתיאור של יחסים [[אירוטיקה|אירוטייםאירוטי]] ים בין נשים תועד בשנת [[1870]]. סביב [[המאה ה-20]] הוחלף המונח ב"סאפיזם" ("Sapphism") או "סאפיסטית" ("Sapphist"), ובשנת [[1925]] התקבע בספרות הרפואית המונח "לסביוּת", ושימש כ[[שם כשם עצם]] המתאר את המקבילה הנשית ל[[מעשה למעשה סדום]] גברי.{{הערה|שם=אוקספורד}}

התפתחות הידע הרפואי היוותה מרכיב מרכזי בשינויים העתידים לבוא במשמעויות הנִלוות למונח לסביוּת. באמצע המאה ה-19 ערכו אנשי רפואה ניסיונות לייסד דרכים לזיהוי [[הומוסקסואליות]] בקרב [[גבר]]יםגברים, אשר נחשבה אז לבעיה חברתית משמעותית במרבית [[העולם המערבי|החברות המערביות]]. על ידי סיווג התנהגות שהוגדרה באותה התקופה כ"[[מיניות הפוכה]]" על ידי הסקסולוג ה[[יהדות גרמניה|יהודי]]היהודי-[[גרמני]] [[מגנוס הירשפלד]], קבעו החוקרים מהי התנהגות מינית [[נורמה|נורמלית]] עבור גברים ונשים, ובאיזו מידה חורגים גברים ונשים מן "ההתנהגות המינית המושלמת".{{הערה|שם=אלדריץ'}}

[[ספרות מקצועית|הספרות המקצועית]] התייחסה ללסביות במידה מועטה בהרבה מאשר להומוסקסואליות גברית, שכן התופעה לא נתפסה בקרב אנשי מקצוע כבעיה משמעותית, ובמקרים אחרים אף הייתה התעלמות מוחלטת מקיומה. יחד עם זאת, הסקסולוגים [[ריכרד פון קראפט-אבינג]] הגרמני ו[[הבלוק והבלוק אליס]] ה[[בריטניה|בריטי]] הבריטי כתבו כמה ממחקרי הסיווג המוקדמים ביותר על אודות משיכה מינית בין נשים, והתייחסו אליה כאל סוג מסוים של [[אי -שפיות]].{{הערה|שם=פדרמן1981|Faderman, Lillian (1981). ''Surpassing the Love of Men: Romantic Friendship and Love Between Women from the Renaissance to the Present'', Quill. ISBN 0-688-00396-6}}

קראפט-אבינג, התייחס ללסביוּת (שאותה כינה "[[Uranism]]") כ[[מחלה]] [[נוירולוגיה|כמחלה נוירולוגית]], ואילו אליס, אשר הושפע מכתיבתו של קראפט-אבינג, חלק עליו באשר לתפישתו כי "מיניות הפוכה" היא באופן כללי מצב שנמשך לאורך כל החיים. אליס האמין כי נשים המביעות אהבה לנשים אחרות ישנו את התייחסותן ליחסים מעין אלה לאחר שיתנסו ב[[נישואים]] בנישואים וב"חיים מעשיים".{{הערה|שם=פדרמן1981}} יחד עם זאת, הוא הודה כי ישנן נשים עם "נטייה הפוכה" אשר יבלו את כל חייהן בהתמדה ביחסים אירוטיים עם נשים. היו אלה חלק מקבוצת "[[המגדר השלישי]]" אשר דחו את הרעיון שלפיו נשים צריכות להיות כנועות, נשיות וביתיות.{{הערה|שם=פדרמן1981}} המונח "נטייה הפוכה" תיאר את [[תפקידי מגדר|התפקידים המגדריים]] ההפוכים ואת הקשר בינם למשיכה מינית לנשים במקום לגברים. היות שב{{ה|תקופה שבתקופה הוויקטוריאנית}} לא היה מקובל שנשים ייזמו [[מגע-מיני ]] כלשהו, נשים אשר עשו כך נחשבו לבעלות התנהגות מינית גברית.{{הערה|שם=ג'נינגס|Jennings, Rebecca (2007). ''A Lesbian History of Britain'', Greenwood World Publishing. ISBN 1-84645-007-1}}

עבודותיהם של ריכרד פון קראפט-אבינג ושל הבלוק אליס זכו לתפוצה רחבה וסייעו ליצור מודעוּת ציבורית למיניות נשית. טענות הסקסולוגים שלפיהן הומוסקסואליות היא [[סטייה]] מולדת התקבלו באותם זמנים בחיוב בקרב גברים הומואים, הואיל והייתה הכרה רחבה להצעתם כי סגנון חיים שכזה לא הושפע מ[[מוסר|מידה ממידה רעה]], מ[[עבריינות]] מעבריינות או מהפקרות, וכי אין להכיר בו ככזה. בהיעדר כל בסיס אחר לתיאור רגשותיהם, קיבלו הומוסקסואלים רבים את הסיווג כ"שונים" או "סוטים", והשתמשו בעובדה כי היו [[זכויות להט"ב באירופה|במעמד לא חוקי באירופה]] על מנת לגבש מעגלים חברתיים ב[[פריז]] וב[[ברלין]]בפריז ובברלין. במקביל, לסביות החלו לגבש אלמנטים של [[תת-תרבות]].{{הערה|שם=אלדריץ'}}

המשמעויות השונות שנוספו למונח "לסביות" במהלך המאה ה-20 עודדו מספר היסטוריונים לבחון מחדש יחסים בין נשים לאורך ההיסטוריה, בטרם החל השימוש הנרחב במונח לתיאור [[נטייה מינית]]. דיונים בין היסטוריונים הולידו שאלות חדשות בדבר הגדרתה של מערכת יחסים לסבית. לסביות [[פמיניזם|פמיניסטיות]] עמדו על כך ש[[יחסי שיחסי מין]] אינם מדד הכרחי בקביעה שלפיה [[אישיות]] מסוימת היא לסבית, אם עיקר היחסים שלה, ואלה הקרובים והמשמעותיים ביותר, היו עם נשים. כאשר בוחנים יחסים מן העבר בהקשר ההיסטורי המתאים, היו זמנים שבהם [[אהבה ויחסי ]] ו[[יחסי מין ]] היו שני תחומים נפרדים ולא בהכרח קשורים זה לזה.{{הערה|שם=רוטבלום|Rothblum, Esther, Brehoney, Kathleen, eds. (1993). ''Boston Marriages: Romantic But Asexual Relationships Among Contemporary Lesbians'', University of Massachusetts Press. ISBN 0-87023-875-2}} בשנת [[1989]] כתבה קבוצה חוקרים אשר נקראה "קבוצת ההיסטוריה הלסבית" (The Lesbian History Group) כי: {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=מאחר שישנו בחברה אי-רצון להכיר בכך שלסביוֹת קיימות, נדרשת רמה גבוהה של ודאות בטרם היסטוריונים או [[ביוגרפיה|ביוגרפים]] רשאים לעשות שימוש בתווית הזאת. עדויות אשר עשויות להיחשב למשביעות רצון בכל מקרה אחר אינן מתאימות במקרה הזה... אישה אשר מעולם לא נישאה, אשר חיה עם אישה אחרת, אשר חבריה היו בעיקר נשים או אשר התרועעה במעגלי-חברים הומו-לסביים ידועים הייתה ככל הנראה לסבית... אך ראיות מסוג אלה אינן נחשבות ל"הוכחות" לכך. מה שאלה המבקרים אותנו מבקשים הן ראיות שלא ניתן להפריך אותן, של פעילות מינית בין נשים, ואת אלו כמעט בלתי אפשרי למצוא.{{הערה|שם=נורטון|Norton, Rictor (1997). ''The Myth of the Modern Homosexual: Queer History and the Search for Cultural Unity'', Cassell. ISBN 0-304-33892-3}}}}לרוב, מיניות האישה אינה מקבלת ייצוג הולם ב[[טקסט]]ים בטקסטים ובמסמכים היסטוריים. עד לאחרונה, תיעוד מיניותן של נשים נכתב למעשה על ידי גברים, מתוך הבנה ונקודת מבט גברית, כשההתייחסות לנשים הייתה ביחס לגברים עצמם - כנשותיהם, בנותיהם או אמהותיהם.{{הערה|שם=רבינוביץ|1=Rabinowitz, Nancy, Auanger, Lisa, eds. (2002). ''[http://www.google.com/books?id=I-rIgPWdWjkC&lpg=PR13&ots=3DBwPGxe3F&dq=Among%20Women%3A%20From%20the%20Homosocial%20to%20the%20Homoerotic%20in%20the%20Ancient%20World&lr&hl=iw&pg=PP1#v=onepage&q&f=false Among Women: From the Homosocial to the Homoerotic in the Ancient World]'', University of Texas Press. ISBN 0-292-77113-4}} ייצוגים [[אמנות]]יים אמנותיים של מיניות נשית הציגו בדרך כלל רעיונות או מגמות בקנה-מידה רחב, והעניקו להיסטוריונים רמזים על המידה שבה היו יחסים אירוטיים בין נשים נפוצים ומקובלים במהלך ההיסטוריה.

[[קובץ:Griechen11.jpg|שמאל|ממוזער|250px|על [[קדרות יוון העתיקה|כלי חרס מיוון העתיקה]] הופיעו אמנם ייצוגים אירוטיים של נשים ובין נשים, אך לא ידוע האם מדובר באירוטיקה לצפייה בלבד או ביצוג של התנהלותן המינית של נשים באותה התקופה. בתמונה: איור על כד משנת [[480 לפנה"ס]].]]{{ערך מורחב|ערך=[[הומוסקסואליות ביוון העתיקה]]}}ניתוח ה[[היסטוריה]] ההיסטוריה נעשה לרוב דרך [[אידאולוגיה|אידאולוגיות]] בנות-זמננו; [[יוון העתיקה]] כנושא זכתה לפופולריות רבה בקרב המעמד השליט ב[[בריטניה]] בבריטניה במהלך המאה ה-19. בהתבסס על סדר העדיפויות החברתי שלהם, היסטוריונים של יוון העתיקה פירשו את החברה ביוון כ[[העולם המערבי|מערבית]]כמערבית, [[האדם הלבן|לבנה]] וגברית, ובעיקרון הדירו נשים מהחשיבות ההיסטורית.{{הערה|שם=רבינוביץ}} הנשים ביוון נהגו להתבודד אחת עם השנייה, וכך גם גברים. בחברה ובסביבה [[הומואירוטיקה|הומואירוטית]] זו היו יחסים אירוטיים ומיניים בין גברים דבר שבשגרה, והם תועדו ב[[ספרות]]בספרות, ב[[אמנות]] באמנות ובהגות ה[[פילוסופיה|פילוסופית]]הפילוסופית. אין כמעט כל תיעוד לפעילות הומוסקסואלית בין נשים, אך ישנה השערה שיחסים דומים ל[[פדרסטיה ביוון העתיקה|אלה לאלה שהתנהלו בין גברים ונערים]] התנהלו גם בין נשים ונערות. ה[[שירה לירית|משורר המשורר הלירי]] [[אלקמן]] בן [[המאה ה-7 לפנה"ס]] השתמש במונח "aitis" לתיאור המקבילה הנשית לנער הנמצא במערכת יחסים ב[[פדרסטיה ביוון העתיקה|מערכת יחסים פדרסטית]].{{הערה|שם=ברמר|1=Bremmer, Jan (ed.) (1989). ''[http://books.google.com/books?hl=iw&lr=&id=XAAOAAAAQAAJ&oi=fnd&pg=PR7&dq=From+Sappho+to+de+Sade:+Moments+in+the+History+of+Sexuality,+Routledge&ots=ahfsqTKDhe&sig=Xqx_shqVFDcIJtKuPOiQ65aqLIs#v=onepage&q&f=false From Sappho to de Sade: Moments in the History of Sexuality]'', Routledge. ISBN 0-415-02089-1}} ב[[דיאלוג]] ה[[סוקרטס|סוקרטי]] בדיאלוג הסוקרטי "[[המשתה]]", שנכתב על ידי [[אפלטון]], מציין [[אריסטופאנס]] נשים אשר אוהבות נשים, אך משתמש לשם כך במונח "trepesthai" (שמשמעו "שיש להתמקד בו") במקום במונח "ארוס", אשר התייחס ליחסים אירוטיים אחרים בין גברים ובין נשים לגברים.{{הערה|שם=אלדריץ'}}

ההיסטוריונית ננסי רבינוביץ טוענת שציורים המופיעים על [[קדרות יוון העתיקה|כלי־חרס כלי-חרס מיוון העתיקה]], שבהם נראות נשים הכורכות את זרועותיהן סביב [[מותן|מותניהן]] של נשים אחרות או נשענות האחת על כתף השנייה, יכולים להתפרש כהבעה של תשוקה רומנטית.{{הערה|שם=רבינוביץ}} לא ידוע הרבה על חייהן של נשים ביוון העתיקה ובמיוחד על מיניותן. על אף שגברים לקחו חלק במערכות יחסים [[פדרסטיה ביוון העתיקה|פדרסטיות]] מחוץ לחיי ה[[נישואים]]הנישואים, אין ראיות מוצקות לכך שהוּתר לנשים לקיים יחסים מחוץ לנישואים או שעודדו אותן לכך. הנשים המופיעות בציורים שעל הכדים היוונים נראות מביעות חיבה אחת כלפי השנייה, והייצוג שלהן הוא אירוטי: הן מתקלחות יחד, נוגעות אחת בשנייה, ובחלק מהציורים ניתן להבחין ב[[דילדו]]אים אחדים וב[[דימוי]]יים ובדימוייים הלקוחים מיחסים הטרוסקסואלים או פדרסטיים. לא ידוע האם מדובר ב[[אירוטיקה]] באירוטיקה המיועדת לצופה ביצירת האמנות או ביצוג ממשי של חיי הנשים באותה תקופה.{{הערה|שם=ברמר}}{{הערה|שם=רבינוביץ}}

ב[[רומא ברומא העתיקה]] היו הנשים כפופות להגדרות של גברים בנושא מיניות. היסטוריונים מודרניים מציינים כי יחסם של גברים להומוסקסואליות בקרב נשים היה עוין; אישה אשר קיימה מערכת יחסים מינית מחייבת עם אישה אחרת נתפסה כבעלת מוּזרות [[ביולוגיה|ביולוגית]] ובעלת "[[דגדגן]] גדול באופן מפלצתי", שאיתו ניסתה לחדור לנשים אחרות ולעתים גם לגברים.{{הערה|שם=ורסטרייט|1=Verstraete, Beert; Provencal, Vernon (eds.) (2005). ''[http://www.google.com/books?id=ejPZu3Ktu5cC&lpg=PR15&ots=5xTuHPfdfW&dq=Same-Sex%20Desire%20and%20Love%20in%20Greco-Roman%20Antiquity%20and%20In%20the%20Classical%20Tradition%20of%20the%20West&lr&hl=iw&pg=PR15#v=onepage&q&f=false Same-Sex Desire and Love in Greco-Roman Antiquity and In the Classical Tradition of the West]'', Harrington Park Press. ISBN 1560236043}} על פי ההיסטוריון ג'יימס באטריקה (Butrica), לסביוּת "אִתגרה לא רק את תפיסת הגברים את עצמם כאלה אשר להם ישנה בלעדיות על נתינת עונג מיני, אלא גם את היסודות הבסיסיים ביותר של תרבות השליטה הגברית ברומא". אין בנמצא תיעוד היסטורי ממשי של נשים אשר קיימו [[יחסי מין ]] עם נשים אחרות ברומא העתיקה.{{הערה|שם=ורסטרייט}}

מקרים על הומוסקסואליות בקרב נשים זכו במהלך ההיסטוריה ליחס שלילי פחות מצד [[רשות מחוקקת|רשויות החוק]] וה[[דת]] והדת מאשר מקרים של [[ניאוף]] או הומוסקסואליות בקרב גברים. בעוד [[מעשה סדום]] בין גברים, בין גבר לאישה או בין גברים ובעלי-חיים נחשבו ב[[בריטניה]] בבריטניה למשל לעבירות שדינן [[עונש מוות]], לא הייתה בספר החוקים או בספרות הרפואית כל הכרה או התייחסות למגע ל[[מגע מיני ]] בין נשים. החוק הראשון אשר אסר על יחסים מיניים בין נשים הופיע ב[[היסטוריה של צרפת#צרפת בימי הביניים|צרפת]] בצרפת בשנת [[1270]].{{הערה|שם=נורטון}} ב[[ספרד]]בספרד, ב[[איטליה]] באיטליה וב{{ה|אימפריה הרומית הקדושה}} נכללו מעשי סדום בין נשים במסגרת מעשים אשר נחשבו ל"לא-טבעיים", ודינם היה [[העלאה על המוקד]]; אך ישנן מעט מאוד עדויות לכך שמדובר בפרקטיקה שאכן התרחשה.{{הערה|שם=אלדריץ'}} ה[[הוצאה ההוצאה להורג]] המוקדמת ביותר התרחשה ב[[שפייר]] בשפייר שבגרמניה בשנת [[1477]]; שתי [[נזיר]]ות נזירות אשר "רכבו" האחת על השנייה או שהתגלה כי נגעו האחת ב[[שד (איבר)|שדייה]] ייה של השנייה. נזירה איטלקייה בשם האחות בנדטה קרליני (Benedetta Carlini) תועדה כאשר היא מפתה רבות מחברותיה למנזר, ותוארה כאחוזת [[דיבוק]] [[אלוהות|אלוהי]] בשם "סְפְּלֶנְדִיטֶלוֹ" (Splenditello). על מנת לסיים את יחסיה עם הנשים היא הוכנסה ל[[בידוד|כליאה לכליאה בבידוד]] למשך 40 שנה.{{הערה|שם=נורטון}} יחד עם זאת, [[הומואירוטיקה]] נשית הייתה כה נפוצה ב[[תיאטרון]] וב[[ספרות אנגלית|ספרות בתיאטרון ובספרות האנגלית]], עד כי היסטוריונים סבורים כי היא הייתה ל[[אופנה]] לאופנה למשך תקופת זמן מסוימת במהלך תקופת ה[[רנסאנס]]הרנסאנס.{{הערה|שם=ג'נינגס}}

לסביוֹת, במיוחד בתרבות המערבית, מגדירות עצמן בדרך-כלל כבעלות [[זהות]] המגדירה את הייחודיות המינית שלהן, וכן את השתייכותן לקבוצה חברתית החולקת מאפיינים משותפים.{{הערה|שם=ראסט|Rust, Paula C. (November 1992). "The Politics of Sexual Identity: Sexual Attraction and Behavior Among Lesbian and Bisexual Women", ''Social Problems'', 39 (4), p. 366–386.}} נשים בתרבויות רבות במהלך ההיסטוריה קיימו יחסים מיניים עם נשים אחרות אך הן כמעט אף פעם לא נחשבו לחלק מ[[קבוצה מקבוצה חברתית]] של אנשים שהגדרתהּ מתבססת על יחסים אלו. היותן של נשים בתרבות המערבית [[מיעוט]] פוליטי, יחד עם ה[[נידוי הנידוי חברתי]] אשר נלווה לסיווג הרפואי של הומוסקסואליות כ[[מחלת כמחלת נפש]] (אשר רווח עד [[שנות ה-70]]), הביאו להתפתחותה של זהות קולקטיבית ולכינונה של [[תת-תרבות]] בהתאם.{{הערה|שם=אלדריץ'}}

[[קובץ:Die Fruendin April 30 1930.jpg|200 פיקסלים|ממוזער|קהילת הלסביות המשגשגת ב[[ברלין]] בברלין של [[שנות ה-20]] הוציאה לאור בין השנים [[1924]] ל-[[1933]] את [[מגזין]] "החבֵרה" (''Die Freundin'').]]

[[קובץ:Radclyffe Hall - Sunday Express.gif|שמאל|ממוזער|250px|תמונתה של רדקליף הול הופיעה בעיתונים רבים אשר דנו בספר "[[תהום הבדידות]]". בתמונה: "[[סאנדיי אקספרס]]", [[19 באוגוסט]] [[1928]].]]

[[קובץ:Gladys Bentley.jpg|שמאל|ממוזער|200px|תושבת [[הארלם]], [[זמר]]ת ה[[בלוז]] [[זמרת הבלוז גלדיס בנטלי]], שהתפרסמה בגין שיריה שתיארו את יחסיה עם נשים.]]

עבור חלק מהנשים, הידיעה שהן מתנסות ביחסים או התנהגות העלולים לסווגן כלסביות הביאה אותן להכחיש את סגנון חייהן או לכל הפחות להסוות אותו מסביבתן. כך לדוגמה ה[[פרופסורית]] הפרופסורית ז'נט מרקס מ[[קולגמקולג' הר הוליוק]] לנשים שב[[מסצשבמסצ'וסטס]], ש[[זוגיות|חיה שחיה עם]] [[נשיא (ארגון)|נשיא]]ת נשיאת הקולג' [[מרי אמה וולי]] במשך 36 שנים, ייעצה לבנות הקולג' להתרחק מיחסים "לא נורמלים" ועמדה על כך שניתן להשיג [[אושר]] אמיתי רק ביחסים בין אישה וגבר.{{הערה|שם=אלדריץ'}}

נשים אחרות, לעומת זאת, אימצו את השוני שבסגנון חייהן על מנת למצב עצמן בנפרד ולהדגיש את השוני והייחודיות שלהן מגברים הומואים ו[[הטרוסקסואליות|הטרוסקסואלים]]והטרוסקסואלים.{{הערה|שם=צימרמן|1=Zimmerman, Bonnie, ed (2003). ''[http://www.google.com/books?id=0EUoCrFolGcC&lpg=PR9&ots=NEGphiTi_7&dq=Lesbian%20Histories%20and%20Cultures%3A%20An%20Encyclopedia&lr&hl=iw&pg=PP1#v=onepage&q&f=false Lesbian Histories and Cultures: An Encyclopedia]'', Garland Publishers. ISBN 0-203-48788-5}} לדוגמה, בין שנות ה-90 של [[המאה ה-19]] ו[[שנות ושנות ה-30]] של [[המאה ה-20]] הפעילה ה[[משורר]]ת ה[[אמריקאי]]ת [[המשוררת האמריקאית נטאלי קליפורד בארני]] ב[[פריז]] [[בפריז סלון ספרותי]] שאירח פגישות שבועיות, שאליהן הוזמנו [[אמן (אמנות)|אמנים]] [[ידוען|ידוענים]], ונערכו בו דיונים בנושאים לסביים ונשיים. תוך שהיא משלבת השפעות [[הומוסקסואליות ביוון העתיקה|יווניות עתיקות]] עם [[אירוטיקה]] [[צרפת]]ית צרפתית מודרנית, ניסתה בארני ליצור גרסה עדכנית ואידאלית של [[לסבוס]] אצלה בסלון.{{הערה|שם=אדסל|1=Edsall, Nicholas (2003). ''[http://www.google.com/books?hl=iw&lr=&id=Q4V1dJ9bbo8C&oi=fnd&pg=PR9&dq=Toward+Stonewall:+Homosexuality+and+Society+in+the+Modern+Western+World&ots=bOFV_A8AzV&sig=0IjcuGvJqk5eEtTjDU9Fl0mAkII#v=onepage&q&f=false Toward Stonewall: Homosexuality and Society in the Modern Western World]'', University of Virginia Press. ISBN 0-8139-2211-9}} בין אורחיה נכללו [[צייר]]ת ה[[פורטרט]]ים [[ציירת הפורטרטים רומיין ברוקס]] (אשר נהגה לצייר מבקרים אחרים בסלון), ה[[סופר]]ות [[הסופרות דג'ונה ברנס]], [[קולט (סופרת)|קולט]] ו[[גרטרוד וגרטרוד שטיין]] והמשוררת [[רדקליף הול|רדקליף הוֹל]].

ב[[ברלין]] בברלין של [[שנות ה-20]] התפתחה עד מהרה תרבות הומו-לסבית: נפתחו כ-50 [[מועדון לילה|מועדונים]] המיועדים ללסביות, ואף היה לנשים [[מגזין]] משלהן בשם "החבֵרה" (ב[[גרמנית]]בגרמנית: ''"Die Freundin''), אשר ראה אור בין השנים [[1924]] ל-[[1933]], ומגזין נוסף בשם ''Garçonne'' ("גַרְסוֹן", ב[[צרפתית]]בצרפתית{{הערה|"Garçonne" היה כינוי לנשים שפרצו את גבולות ההתנהגות המגדרית המקובלות ב[[שנות בשנות ה-20]] בתחומי הלבוש, הסגנון וההתנהגות. המושג נגזר מ[[רומן]] מרומן בשם זה, והפך [[מילה נרדפת]] ל"אישה משוחררת".}}) אשר נועד לגברים [[קרוס-דרסר]]ים דרסרים וללסביות.{{הערה|שם=אלדריץ'}} בשנת [[1928]] יצא הספר "הלסביות של ברלין",{{הערה|Ruth Margarite Röllig, ''The Lesbians of Berlin'', 1928.}} אשר הציג את [[עיר בירה|בירת]] [[רפובליקת ויימאר|גרמניה]] כמרכז של פעילות חברתית לסבית. הוקמו מועדונים רבים ומגוונים, אשר היוו מוקד משיכה ל[[תייר]]ות לתיירות אשר הגיעו ל[[בית קפה|בתי לבתי קפה]] בשכונות קטנות, שאליהם היו מגיעות נשים מקומיות שהיו מעוניינות להכיר נשים אחרות. השיר "Das Lila Lied" (ב[[עברית]]בעברית: "שיר ה[[ארגמן]]הארגמן") היה ל[[המנון]] להמנון המקומי של הלסביות בברלין. הומוסקסואליוּת הייתה אמנם [[זכויות להט"ב באירופה|בלתי חוקית בגרמניה]], אך יחס השלטונות נטה להיות [[סובלנות|סובלני]] כלפי פעילויות מסוימות, והשוטרים נהגו לערוך רישום של הומוסקסואלים בלבד, לצרכים עתידיים.{{הערה|שם=טמגנה|1=Tamagne, Florence (2004). ''[http://www.google.com/books?id=PW1GjP0_6Y4C&lpg=PA59&ots=XuoGxRXeig&dq=A%20History%20of%20Homosexuality%20in%20Europe%20Berlin%2C%20London%2C%20Paris%2C%201919-1939%3A%20Volume%201%2C&lr&hl=iw&pg=PP1#v=onepage&q&f=false A History of Homosexuality in Europe Berlin, London, Paris]'', 1919-1939: Volume 1, Algora. ISBN 0-58549-198-4}} [[הוועדה המדעית-הומניטרית]] של [[מגנוס הירשפלד]], אשר פעלה לקידום סובלנות כלפי הומוסקסואלים, קיבלה בברכה השתתפות לסבית, ובאותה תקופה ניכר פֶרץ של כתיבה לסבית ו[[אקטיביזם]] [[פוליטיקה|ואקטיביזם פוליטי]] בתנועה ה[[פמיניזם|פמיניסטית]] הפמיניסטית בגרמניה.{{הערה|שם=אדסל}}

בשנת [[1928]] פרסמה רדקליף הול את הספר "[[תהום הבדידות]]" (באנגלית: ''The Well of Loneliness''; ידוע לעתים גם כ"באר של בדידות"). הספר מתאר את קורותיה של סטיבן גורדון, אישה המזהה את עצמה כבעלת "נטייה הפוכה" לאחר קריאת ספרו של הסקסולוג [[ריכרד פון קראפט-אבינג]] "פסיכופתיה סקסואלית" (''Psychopathia Sexualis''), ומלווה את חייה בקרב התת-תרבות ההומוסקסואלית של [[פריז]]. הספר כלל [[הקדמה]] מאת [[הבלוק אליס]], ונועד לשמש כקריאה ל[[סובלנות]] לסובלנות כלפי בעלי נטייה מינית הפוכה באמצעות פרסום של החיים תחת המגבלות שהיו מנת חלקם של אלו שנולדו עם נטייה כזאת.{{הערה|שם=פדרמן1981}} הול צידדה בתאוריות של קראפט-אבינג ואליס ודחתה את זו של [[זיגמונד פרויד]], שלפיה נטייה חד-מינית היא תוצאה של [[טראומה|טראומת]] [[ילדות]] והיא ניתנת לריפוי. החשיפה הרבה שהספר זכה לה הייתה תוצאה של השלכות לא מכוונות: ב[[לונדון]] בלונדון נחשב הספר לתועבה ו[[שערוריה]]ושערוריה, והוא תואר על ידי הפרופסורית לורה דואן כ"רגע ההתגבשות בנראותה של התת-תרבות הלסבית ה[[אנגליה|אנגלית]] האנגלית המודרנית".{{הערה|שם=דואן|Doan, Laura (2001). ''Fashioning Sapphism: The Origins of a Modern English Lesbian Culture'', Columbia University Press. ISBN 0-231-11007-3}} בכתבות נרחבות בעיתונים נכתב כי הספר מכיל "יחסים מינים בין נשים לסביות", ונִלוו אליהן [[תצלום|תצלומים]] של הול וכן פרטים על חייהן של לסביות; הסיקור העיתונאי נמשך בעיתונים הגדולים לאורך כחצי שנה.{{הערה|שם=דואן}} הול ייצגה את הופעתה החצונית של אישה "[[גבריות|גברית]]" בשנות ה-20: שיער קצר, [[חליפת שרד|חליפה]] מחויטת (בדרך כלל עם מכנסיים) ו[[מונוקל]]ומונוקל. כאשר נשים [[בריטניה|בריטיות]] השתתפו ב[[מלחמת במלחמת העולם הראשונה]] הן לבשו לראשונה [[ביגוד]] [[גבריות|גברי]], ונחשבו ל[[פטריוטיות]] לפטריוטיות בגין לבישת [[מדים]] ו[[מכנסיים]]ומכנסיים; אולם בשנים שלאחר המלחמה הפך לבוש גברי אצל נשים להיות מזוהה עם לסביות.{{הערה|שם=דואן}}

ב[[ארצות בארצות הברית]] היו [[שנות העשרים הסוערות]] [[עשור]] של ניסיונות חברתיים, בעיקר ב[[סקס]]. הייתה לכך השפעה רבה של כתיבתו של זיגמונד פרויד, אשר טען כי תשוקות מיניות גועשות אצל כל אדם באופן [[לא-מודע]], למרות הניסיונות [[הדחקה|להדחיקן]]. התאוריות של פרויד היו נפוצות בארצות הברית באופן נרחב יותר מאשר ב[[אירופה]]באירופה. עם התרחבות המודעות לרעיון שלפיו [[יחסי מין ]] הם חלק מסגנון החיים וההווי הלסבי, הפכו התנסויות מיניות כאלה לתופעה נפוצה. ערים גדולות אשר הציעו תרבות של חיי לילה הפכו באופן מידי לפופולריות, ונשים החלו לחפש בחופשיות אחר הרפתקאות מיניות. [[ביסקסואליות]] הפכה לעניין אופנתי, במיוחד בשכונות הלהטה[[להט"ביות ב]]יות הראשונות באמריקה.{{הערה|שם=פדרמן1991|Faderman, Lillian (1991). ''Odd Girls and Twilight Lovers: A History of Lesbian Life in Twentieth Century America'', Penguin Books. ISBN 0-14-017122-3}} השכונה הפעילה ביותר מבחינת תרבות הומו-לסבית באותה התקופה הייתה [[הארלם]] שב[[רובע]] [[שברובע מנהטן]] – השכונה העיקרית שבה התגוררו ה[[אמריקאים האמריקאים אפריקאים]] של [[ניו יורק]] – והמבקרים בה נהנו ממופעי [[ג'אז]] וחיי לילה פעילים. [[זמר]]ות ה[[בלוז]] [[זמרות הבלוז מא רייני]], [[בסי סמית]] ו[[אתואת'ל ווטרס]] שרו על [[מאהב|רומנים]] שניהלו עם נשים. בין אלה שנהגו לפקוד את המקום ניתן לציין את ה[[שחקן|שחקנית]] [[השחקנית טלולה בנקהד]], ה[[קומיקאי]]ת [[הקומיקאית ביאטריס לילי]], והשחקנית [[ג'ואן קרופורד]], בטרם הפכה ל[[ידוען|ידוענית]]לידוענית.{{הערה|שם=פדרמן1991}}{{הערה|שם=צימרמן}} הומואים ולסביות החלו לשרטט השוואה בין מעמדם החדש המוכר כמיעוט חברתי לבין זה של האמריקאים-אפריקאים.{{הערה|שם=פדרמן1991}}

גם בשכונת [[גריניץ' וילג']] ניתן היה להבחין בקהילה הומו-לסבית הולכת וגדלה. הארלם וגריניץ' וילג' סיפקו חדרים מרוהטים להשכרה לזוגות חד-מיניים, מה שהיווה גורם משמעותי בהתפתחותם כמרכזי הקהילה ההומו-לסבית.{{הערה|שם=נורטון}} המרכזים היו שונים באופיים: ה[[בוהמה]] הבוהמה – קבוצות ה[[אינטלקטואל]]ים האינטלקטואלים אשר דחו את האידאלים ה[[התקופה הוויקטוריאנית|וויקטוריאניים]] הוויקטוריאניים – התרכזו בווילג'. הקהילה המקומית הורכבה אמנם בעיקר מגברים, אך דמויות מוכרות כגון המשוררת [[עדנה סנט וינסנט מיליי]] או [[מייבל דודג' לוהאן]], שהתגוררו בווילג', נודעו ברומנים שניהלו עם נשים ופעילותן להפצת סובלנות כלפי הומוסקסואליות.{{הערה|שם=פדרמן1991}} נשים שלא היה באפשרותן לבקר בהארלם או להתגורר בווילג', יכלו לראשונה לבקר בסלונים בשנות ה-20 מבלי שייחשבו ל[[זונה|זונות]]לזונות. לפי ההיסטוריונית [[ליליאן פדרמן]], קיומם של מקומות ציבוריים כגון [[פאב]]ים פאבים המיועדים ללסביות "הפך לסימן הציבורי החשוב והמשמעותי ביותר של ה[[תתהתת-תרבות]] הלסבית לאורך עשורים רבים".{{הערה|שם=פדרמן1991}}

[[קובץ:Women drill press operators in 1942.gif|ממוזער|250 px|התנסותן של נשים בסביבת עבודה משותפת וב[[שירות ובשירות צבאי]] במהלך [[מלחמת העולם השנייה]] העניקו להן את האפשרויות הכלכליות והחברתיות אשר סייעו בעיצוב [[רשת חברתית]], סביבה ו[[תתותת-תרבות]] לסבית.]]

המרכיב העיקרי שנחוץ היה לעידוד לסביות לחיות את חייהן בחופשיות מבחינה ציבורית ואישית היה עצמאות [[כלכלה|כלכלית]]. זו למעשה נעלמה בפועל ב[[שנות בשנות ה-30]] עקב [[משבר כלכלי|המשבר הכלכלי]] ("[[השפל הגדול]]"); נשים רבות ב[[ארצות בארצות הברית]] חשו צורך [[נישואים|להינשא]] למען יציבות כלכלית – או ב[[נישואים בנישואים פיקטיביים]] לגבר הומוסקסואל, אשר יאפשרו לשני בני הזוג לקיים יחסים הומוסקסואלים [[הומוסקסואל]]יים באופן דיסקרטי מעיני החברה, או לגבר [[הטרוסקסואל]], תוך ניהול חיי נישואין מסורתיים. נשים שניהלו חיים עצמאיים במהלך שנות ה-30 נתפסו ככאלה המחזיקות ב[[משרה|משרות]] במשרות שגברים אמורים להחזיק בהן. [[שיח (מדעי החברה)|שיח]] על אודות הומוסקואליות הפך [[טאבו|אסור]] מבחינה חברתית, ונשים דיברו רק לעתים נדירות על חיים לסביים, אפילו בקרב עצמן.{{הערה|שם=פדרמן1991}} התאוריה ה[[פסיכואנליזה|פסיכואנליטית]] הפסיכואנליטית של פרויד הלכה והתפשטה, והשפיעה על רופאים רבים מבעבר, אשר סברו עתה כי הומוסקסואליות היא [[נוירוזה]] הפוגעת בנשים צעירות. בגרמניה, התת-תרבות ההומו-לסבית שהתפתחה עד לאותן שנים נעלמה עם עליית [[המפלגה הנאצית]] [[גרמניה הנאצית|לשלטון]] בשנת [[1933]].{{הערה|שם=אלדריץ'}}{{ערך מורחב|ערך=[[לסביות בגרמניה הנאצית]]}}פריצתה של [[מלחמת העולם השנייה]] הביאה לתמורה משמעותית בחייהם של אנשים רבים; נערך גיוס המוני של גברים, ובארצות הברית גויסו גם נשים לשורות הצבא. [[חיל הנשים של צבא ארצות הברית]] ו[[הצי והצי האמריקני]] ערכו גיוס התנדבותי לנשים (WAVES). לעומת תהליך הסינון שנערך לגברים הומואים, אשר היה קיים מאז הוקם [[צבא ארצות הברית]], לא נוסד תהליך מקביל עבור לסביות, והן הוצבו בשורות הצבא בהדרגה במהלך המלחמה. למרות הגישה כלפי [[תפקידי מגדר|התפקיד המגדרי]] הנכון עבור נשים אשר רווחה בשנות ה-30, נשים עצמאיות וגבריות גויסו באופן מיידי לצבא ב[[שנות בשנות ה-40]], ואלו שהביעו שבריריות שוחררו ממנו. נשים אחדות יכלו להגיע למטה החיל במדי גבר, לענות בשלילה על השאלה האם היו אי פעם מאוהבות באישה אחרת, ולהיכנס לתפקיד בקלות.{{הערה|שם=ברובה|Bérubé, Allan (1990). ''Coming Out Under Fire: The History of Gay Men and Women in World War II'', The Free Press. ISBN 0-7432-1071-9}} פעילות מינית, עם זאת, הייתה אסורה, ומי שהעידה על עצמה כלסבית שוחררה מהצבא כחלק ממדיניות "[[שחרור כחול]]". כאשר זיהו נשים לסביות אחת את השנייה, הן התקבצו לקבוצות קטנות בבסיסים הצבאיים והשתמשו במילות קוד. לטענת ההיסטוריונית אלן בֵּרוּבֵּה (Allan Bérubé), הומואים ולסביות בשורות הצבא סירבו, במודע או באופן לא-מודע, להעיד על נטייתם המינית או לדבר על זהותם המינית של אחרים, בהתאם למדיניות "[[לא נשאל, אל תספר]]".{{הערה|שם=ברובה}} שירות של נשים גבריות במיוחד בצבא לא היה נפוץ בהכרח, אך הופעתן החיצונית משכה תשומת-לב יתרה ומשכה אליהן נשים המעוניינות בנשים, אשר זיהו אותן כלסביות. נשים שרצו להעלות את הנושא היו צריכים לעשות זאת בזהירות רבה, ולעתים נדרשו ימים אחדות ליצירה של הבנה הדדית בנושא מבלי להעלותו בצורה מפורשת.{{הערה|שם=ברובה}}

נשים שלא התגייסו לצבא נקראו בדחיפות למלא תפקידים ב[[מפעל]]י [[במפעלי תעשייה]] במקום הגברים שגויסו, על מנת לשמר את התוצר הלאומי. יכולות ההתניידות המשופרות, התחכום והעצמאות של נשים גדלו במהלך המלחמה ולאחריה, ואפשרו להן לחיות ללא בעלים. מצב זה לא היה מתאפשר תחת נסיבות חברתיות וכלכליות אחרות - והוא סייע לעיצוב [[רשת חברתית]] וסביבה לסבית.{{הערה|שם=פדרמן1991}}

[[קובץ:The Ladder, October 1957.jpg|שמאל|ממוזער|200px|שער המהדורה הראשונה של ה[[מגזין]] המגזין ''The Ladder'', אשר נשלח למאות נשים באזור [[סן פרנסיסקו]], וקרא להן "להסיר את המסיכות" (אוקטובר [[1957]])]]{{ערך מורחב|[[בהלת הלבנדר]]}}לאחר מלחמת העולם השנייה ניכר בארצות הברית רצון עז לחזור לחיי החברה של לפני המלחמה מהר ככל הניתן.{{הערה|שם=אדם|Adam, Barry (1987). ''The Rise of a Gay and Lesbian Movement'', G. K. Hall & Co. ISBN 0-8057-9714-9}} בשילוב עם הפחד הלאומי מ[[קומוניזם]] מקומוניזם והתאוריה ה[[פסיכואנליזה|פסיכואנליטית]] הפסיכואנליטית אשר הפכה נפוצה יותר ויותר בקרב החוגים הרפואיים, הפכה בשנת [[1950]] הומוסקסואליות למאפיין לא רצוי אצל מועסקים ב[[ממשלת בממשלת ארצות הברית]]; הומואים ולסביות נחשבו לפגיעים וחשופים יותר לסחיטה, ועל כן ביקשו בממשלה "להיפטר" מהם, והוחל בצעדים נרחבים לאיסוף מידע [[מודיעין|מודיעיני]] על חייהן הפרטיים.{{הערה|שם=אדסל}} [[הממשל הפדרלי של ארצות הברית|הממשל הפדרלי]] והממשל המקומי של ארצות הברית הגישו תביעות משפטיות, ביצעו [[מעצר]]ים מעצרים של אנשים אשר התקהלו ב[[פאב]]ים וב[[פארק]]יםבפאבים ובפארקים, וחוקקו [[חוק]]ים חוקים שאסרו על [[קרוס-דרסר]]יוּת של גברים ונשים.{{הערה|שם=אדם}} הצבא והממשל ערכו חקירות רבות, שאלו נשים האם קיימו יחסים מיניים עם נשים אחרות, והחשיבו אפילו התנסות חד-פעמית ל[[עבירה]] ו[[פשע]]לעבירה ופשע, ובכך ערכו הבדלה קרימינלית בין הומוסקסואלים להטרוסקסואלים.{{הערה|שם=פדרמן1991}}

בשנת [[1952]] סיוְוגה [[האגודה האמריקנית לפסיכיאטריה]] (APA) הומוסקסואליות כ[[הפרעה נפשית|הפרעה כהפרעה רגשית]] [[פתולוגיה|פתולוגית]], והתופעה נרשמה כ[[מחלת כמחלת נפש]] בספר האבחנות ה[[פסיכיאטריה|פסיכיאטריות]] הפסיכיאטריות האמריקני [[DSM]].{{הערה|שם=אדסל}} ההשערה שלפיה הומוסקסואליות היא [[מחלה]] שניתן לרפא אותה, רווחה בקהילה הרפואית, בציבור הרחב ובקרב רבות מהלסביות עצמן.{{הערה|שם=אסטרברג|Esterberg, Kristin Gay (February 1990). "From Illness to Action: Conceptions of Homosexuality in The Ladder, 1956–1965", ''The Journal of Sex Research'', 27 (1), p. 65–80.}} העמדה והניסיונות לנשל הומוסקסואלים ממשרות ב{{ה|שירות הציבורי}} התרחבה ל[[אוסטרליה]]לאוסטרליה{{הערה|שם=וילט|1=Willett, Graham (2000). ''[http://www.google.com/books?id=Z-4mzkd3trsC&printsec=frontcover&dq=Living+Out+Loud:+A+History+of+Gay+and+Lesbian+Activism+in+Australia&lr=&ei=TxIRTPG-A4rsywShq7ntCg&hl=iw&cd=1#v=onepage&q&f=false Living Out Loud: A History of Gay and Lesbian Activism in Australia]'', Allen & Unwin. ISBN 1-74115-113-9}} ול[[קנדה]]ולקנדה,{{הערה|שם=וורנר|1=Warner, Tom (2002). ''[http://www.google.com/books?id=mdo-95q2EYgC&lpg=PA3&ots=Vvy-x2uRkx&dq=Never%20Going%20Back%3A%20A%20History%20of%20Queer%20Activism%20in%20Canada&lr&hl=iw&pg=PP1#v=onepage&q&f=false Never Going Back: A History of Queer Activism in Canada]'', University of Toronto Press. ISBN 0-8020-8460-5}} ובשנת [[1921]] לסביוּת הוצאה מחוץ לחוק ב[[בריטניה]]בבריטניה.{{הערה|שם=ג'נינגס}}

קיים ידע מועט מאוד על הומוסקסואליוּת באותה התקופה מעבר לכתבים רפואיים ופסיכיאטריים. ידוע כי מפגשים חברתיים נערכו בפאבים, שבהם נערכו פשיטות משטרתיות בתדירות של אחת לחודש בערך, כאשר המעצרים עצמם פורסמו באופן חושפני בעיתונים. בתגובה לכך, בשנת [[1955]] נפגשו שמונה נשים מ[[סן מסן פרנסיסקו]] בסלוניהם הפרטיים על מנת לבלות יחד ולרקוד, וכאשר החליטו להפוך את הפגישות לאירוע קבוע – הן הפכו ל[[ארגון]] לארגון הראשון של לסביות בארצות הברית, ונקראו "[[בנותיה של ביליטיס]]" ("The Daughters of Bilitis"). הקבוצה החלה בשנה שלאחר מכן להוציא לאור [[מגזין]] שנקרא ''[[The Ladder]]'', שעל [[עמוד שער|שער הכריכה]] של כל מהדורה שלו הופיעה הצהרת כוונות אחרת. הראשונה הייתה "חינוך השונֶה" ("Education of the variant"), והיא נועדה לספק לנשים ידע על הומוסקסואליות ובמיוחד בהקשר נשי, וללמדן על לסביות מפורסמות במהלך ההיסטוריה. יחד עם זאת, בשנת [[1956]] הייתה למונח "לסביות" [[קונוטציה]] כה שלילית עד ש"בנותיה של ביליטיס" סירבו להשתמש בו בתור [[שם תואר]] ובחרו במקום זאת במילה "variant", שפירושה "שונה".{{הערה|שם=גאלו|Gallo, Marcia (2006). ''Different Daughters: A History of the Daughters of Bilitis and the Rise of the Lesbian Rights Movement'', Seal Press. ISBN 1-58005-252-5}}

הקבוצה התרחבה ל[[שיקגו]]לשיקגו, [[ניו יורק]] ו[[לוס ולוס אנג'לס]], והמגזין הופץ לבסוף בקרב אלפים מחברות הקבוצה. הוא דן בטבעה של ההומוסקסואליות, לעתים קורא תיגר על הקביעה כי מדובר במחלה, נתן לקוראות במה להביע את דעתן בנוגע לסיבות שבעטיין הן לסביות, והציע דרכים להתמודד עם מציאות זו ועם תגובות החברה לכך.{{הערה|שם=אסטרברג}} בהשפעת הקבוצה, הוציאו בשנת [[1964]] לסביות בבריטניה מגזין דומה, בשם ''Arena Three''.{{הערה|שם=ג'נינגס}}{{הערה|Covina, Gina / Galana, Laurel. ''(The) Lesbian Reader: An Amazon Quarterly Anthology'', Amazon Press 1975, ISBN 0960962603}}

כתוצאה מהקטגוריזציה הקשוחה של מיניות כפי שהוגדרה על די הממשלה ובעיקר על ידי ה[[חברה]]החברה, פיתחה התת-תרבות [[תפקידי מגדר]] ברורים בין הנשים עצמן, ובייחוד בקרב אלה שהשתייכו ל[[מעמד למעמד הפועלים]] בארצות הברית ובקנדה. על אף שרשויות רבות העבירו חוקים אשר אסרו על [[קרוס-דרסר]]יוּתדרסריוּת, ניתן היה למצוא ב[[פאב]]ים בפאבים נשים שהתרועעו בתור מה שכונה ב[[סלנג]] בסלנג "בּ‏וּ‏צ'וֹ‏ת" (ב[[מין (בלשנות)|רבים]]ברבים; ביחיד: בּ‏וּ‏צָ'ה או בּ‏וּ‏ץ'; מאנגלית: butche), לתיאור לסביות אשר אימצו לבוש והתנהגות גברית. נשים אחרות לבשו ביגוד נשי "רגיל" ומילאו תפקיד דומיננטי פחות ונשי מבחינה מסורתית, ואותן נהוג לכנות, גם בעברית, "פֵמִיוֹ‏ת" (ברבים; ביחיד: פֵ‏מִית או פֵם; מאנגלית, דרך [[צרפתית]]: femme, אישה). מודל ה[[חיברות]] החיברות "בוצ'ות ופמיות" היה כה בלתי נפרד מתרבות ה[[מועדון לילה|מועדונים]] המועדונים והפאבים הלסביים, עד שאישה שסירבה לבחור לעצמה צורת התנהגות אחת מבין השתיים הייתה זוכה להתעלמות, או לכל הפחות לא הייתה מצליחה למצוא בת-זוג. יחסים רומנטיים בין שתי בוצ'ות או בין שתי פמיות נחשב היה ללא מקובל.{{הערה|שם=פדרמן1991}}

[[קובץ:Thirdsex bookcover 1959.jpg|ימין|ממוזער|170px|אף על פי ששיווקם נועד לגברים [[הטרוסקסואליות|הטרוסקואלים]], סייעו ספרי [[ספרות זולה (סוגה)|ספרות זולה]] לסבית לגיבוש זהות והגדרות לסביות לנשים ב[[שנות בשנות ה-50]].]]

נשים בוצ'ות לא היו דבר חדש בשנות ה-50; גם ב[[הארלם]] ו[[גריניץבהארלם וגריניץ' וילג']] של שנות ה-20 היו שהתאימו להגדרה זו, אך בשנות ה-50 ו[[שנות ה-60 של המאה ה-20|הוה-60]] התפשטו ההגדרות הללו ולא הוגבלו עוד ל[[צפון לצפון אמריקה]]: בין השנים [[1940]] ל-[[1970]] תרבות הבוץ'/פם בפאבים ובמעדונים שגשגה גם ב[[בריטניה]]בבריטניה, אף על פי ששם בלטו פחות ההבדלים המעמדיים.{{הערה|שם=ג'נינגס}}<!-- צריך לתרגם לכאן את החלק הלא-ברור הבא:

למרות החוסר במידע על אודות הומוסקסואליות בכתיבה האקדמית, התפתחה באותה תקופה דרך נוספת ללמידה על אודות לסביות. בשנת [[1950]] יצא לאור ספר ב[[כריכה בכריכה רכה]] שכותרתו ''Women's Barracks'', ובו תיאור חוויותיה של אישה בכוחות [[צרפת החופשית]] ומערכת יחסים לסבית שהייתה עדה לה ה[[מספר (ספרות)|מספר]]תהמספרת. הספר [[רב-מכר|הפך להצלחה]] ומכר 4.5 [[מיליון]] עותקים.{{הערה|שם=סטרייקר|Stryker, Susan (2001). ''Queer Pulp: Perverted Passions from the Golden Age of the Paperback'', Chronicle Books, LLC. ISBN 0-8118-3020-9}} ה[[הוצאה ההוצאה לאור]], "Gold Medal Books", הוציאה בשנת [[1952]] ספר שני בסדרה – [[רומן]] בשם ''Spring Fire'', אשר מכר 1.5 מיליון עותקים. בהוצאה הופתעו מכמות המכתבים הרבה אשר הגיעה אל המערכת מנשים אשר כתבו על הנושא, והחליטו להוציא ספרים דומים נוספים, ובכך ייסדו את [[סוגה ספרותית]] חדשה: "[[ספרות זולה (סוגה)|ספרות זולה]] לסבית".{{הערה|שם=סטרייקר}} בין השנים [[1955]] ל-[[1969]] יצאו לאור יותר מ-2,000 ספרים בעלי [[תמה]] לסבית, והם נמכרו ב[[חנות כלבו|חנויות בחנויות כלבו]], [[תחנת אוטובוס|תחנות אוטובוס]] ודוכני עיתונים בכל רחבי ארצות הברית וקנדה.

מרבית הספרים נכתבו על ידי גברים הטרוסקסואלים, ושוּוקו כסוג נוסף של [[פורנוגרפיה]] לגבר. עם הזמן החלו נשים לרכוש את הספרים הללו – לא פחות, ואולי אף יותר מגברים. התגבשה תת-סוגה ששירתה פלח שוק מחתרתי של נשים לסביות, והציגה תופעת לוואי מבורכת מבחינה מסחרית, לפחות ל[[בית דפוס|בתי לבתי הדפוס]], שעלות ההדפסה וההפצה של הספרים הייתה בשבילם אפסית ממילא.{{הערה|שם=פיינפינט|1=יעל פיינפינט, [http://www.gogay.co.il/content/article.asp?id=1260 "ספרות זולה"], [[GoGay]],{{כ}} 4 בפברואר 2003.}} על עטיפות הספרים נעשה שימוש בתמונות וב[[מילת ובמילות קוד|מילות קוד]], והתכנים ההומוסקסואליים קודדו במילות מפתח שהעידו על אופיים: במקום המילה "לסבית" נעשה שימוש במונחים אחרים בכותרות הספרים, ומילים כמו "odd" או "strange" רמזו על תוכן לסבי. האיורים על העטיפות היו תמיד בעלי אופי חושני, וגם הם עוצבו כדי לרמז על המסופר בהם. לרוב אלו היו שתי נשים שניצבו אחת בקרבת השנייה, ביניהן מגע מינימלי, וברקע דמות גבר כריזמטי.{{הערה|שם=פיינפינט}}{{הערה|שם=זימט|Zimet, Jaye (1999). ''Strange Sisters: The Art of Lesbian Pulp Fiction'', 1949–1969, Viking Studio. ISBN 0-14-028402-8}}

ה[[תמה|עלילות]] העלילות בספרים אלה היו תבניתיות, והן שובצו בתבניות עלילה אשר חזרו על עצמן פעם אחר פעם.{{הערה|שם=פיינפינט}} האישה הבוצ'ה הייתה כהת עור, שחורת שער ויפה רק לעתים נדירות; לעומתה הפמית הייתה [[בלונד]]ינית בלונדינית יפהפייה, שלרוב לבשה [[חצאית]] קצרה ומחשוף לא קצר. הלסביוּת הוצגה רע ופעמים רבות באוריינטציה של [[סאדיזם]], [[מאזוכיזם]] או [[אורגייה|אורגיות]], ולעתים לא רחוקות גם בהקשר של [[כת השטן|כתות שטן]] כאלו או אחרות. העלילות התרחשו ב[[בית סוהר|בתי בבתי סוהר]], [[פנימיה|פנימיות]], [[מנזר]]ים מנזרים ומקומות אחרים נעדרי נוכחות גברית משמעותית.{{הערה|שם=פיינפינט}} רבים מהספרים שימשו כסימוכין תרבותי: הם ציינו מקומות, מונחים, תיארו צורות לבוש וקודים אחרים אשר ייחדו את השנים. כתוצאה מכך, ספרות זולה לסבית סייעה להתפשטות המהירה של הגדרות הזהות הלסבית, ויצרה תת-קהילה לסבית, גם אם החברות בה לא ידעו כי הן קהילה.{{הערה|שם=טריינור|Jennifer Trainor, [http://dc.msvu.ca:8080/xmlui/themes/msvu_ir/static/About%20Lesbian%20Pulp%20Fiction.pdf "Lesbian Pulp Fiction"], MSVU Digital Commons {{PDF}}}}

{{להשלים|פסקה=כן|סיבה='''ראו את [[:en:lesbian#Second wave feminism|הפרק המקביל]] בוויקיפדיה באנגלית'''}}

השמרנות החברתית שאפיינה את [[שנות ה-50]] ותחילת [[שנות ה-60]] נתקלה בהתנגדות מצד ארגונים חברתיים אשר פעלו למען זכויותיהם של קבוצות מיעוט כגון [[אפריקאים אמריקאים]], [[עוני|עניים]], [[אשה|נשים]] ואוכלוסיית ה[[להטהלהט"ב]]. לאחר [[מהומות סטונוול]] האלימות ב[[ניו בניו יורק]] בשנת [[1969]] התאחדו התנועה למען זכויות להט"ב והתנועה ה[[פמיניזם|פמיניסטית]]הפמיניסטית, {{הערה|שם=אלדריץ'}} ותוצאת האיחוד הביאה לפרץ של הכרה ומודעוּת לסוגיות של להט"ב ופמיניזם ובכך לשינוי מוחלט של הגדרת לסביוּת.

במהלך ההיסטוריה, נשים ב{{ה|מזרח במזרח התיכון}} הופרדו מגברים. ב{{ה|מאה במאה ה-7}} וב{{ה|מאה ובמאה ה-8}} היו כמה נשים אשר נהגו להתלבש ב[[ביגוד]] בביגוד גברי, כאשר [[תפקידי מגדר]] היו פחות נוקשים, אך התפקידים המיניים אשר נִלוו לנשים ב[[אירופה]] באירופה לא נקשרו לנשים [[אסלאם|מוסלמיות]]. בית המשפט ה[[ח'ליפה|חהח'ליפי]] ב[[בגדד]] בבגדד אופיין בנשים אשר התלבשו כגברים, ואף עטו שיער-פנים מדומה, אך הן עדיין התחרו בנשים אחרות על תשומת-לבם של הגברים.{{הערה|שם=מארי|Murray, Stephen O. and Roscoe, Will (1997). ''[http://www.meforum.org/pipes/742/islamic-homosexualities-culture-history-and-literature Islamic Homosexualities: Culture, History and Literature]'', New York University Press. ISBN 0-8147-7468-7}} בכתיבתם של גברים מ[[המאה מהמאה ה-12]] תוארו יחסים בין נשים אשר חיו ב[[הרמון]] בהרמון ופחדים מפני יחסים אינטימיים בין נשים ב[[חמאם|חמאמים]] ה[[טורקיה|טורקיים]]בחמאמים הטורקיים, אך בכתבים נשיים תוארו יחסים לסביים רק לעתים נדירות. אין בקרב ההיסטוריונים הסכמה האם התיאורים הלסביים המתוארים בספרות של אותה התקופה הם עובדות היסטוריות או ניסיון לספק [[פנטזיה|פנטזיות]] מיניות של גברים. ב[[מסה (חיבור עיוני)|מסה]] במסה משנת [[1978]] על אודות ה[[דיכוי]] ב[[איראן]] הדיכוי באיראן נטען שנשים הושתקו לגמרי: "בכל ההיסטוריה האיראנית אף אישה לא הורשתה לדבר בגלוי על נטיות מסוג זה... עדות אישית על תשוקה לסבית הייתה פשע בלתי-נסלח."{{הערה|שם=מארי}} על אף שמוסלמים טוענים כי אין פירוש הדבר שנשים לא יכלו לקיים מערכות יחסים לסביות, [[אנתרופולוג]]ית אנתרופולוגית אשר ביקרה בשנת [[1991]] ב[[תימן]] בתימן דיווחה שהנשים בעיר שבה ביקרה לא הצליחו להבין את יחסיה הרומנטיים עם אישה אחרת. ב[[פקיסטן]] בפקיסטן מצופה מנשים להינשא לגברים, ואלה אשר אינן עושות כך נידונות ל[[חרם לחרם חברתי]]. יחד עם זאת, נשים יכולות לקיים יחסים רומנטיים עם נשים אחרות, וכל עוד הן ממלאות את [[חלוקת תפקידים במשפחה|תפקידן המשפחתי]] נותרים ענייניהן הפרטיים חשאיים. האישה ה"אחרת" בדרך כלל קשורה ביחסי משפחה או ביחסים אחרים כלשהם ל[[מאהב]]ת למאהבת שלה, ואיננה אישה זרה.{{הערה|שם=מארי}}

[[קובץ:Catlin - Dance to the berdache.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ציור של שבט [[אינדיאנים]] רוקדים ריקוד [[טקס]]י טקסי לכבוד [[Two-Spirit]], הניצבת במרכז.]]{{ערך מורחב|[[זכויות להט"ב באמריקה]]]}}{{ערך מורחב|[[Two-Spirit]]}}בתרבות ה[[אינדיאנים]] האינדיאנים של [[אמריקה הצפונית|אמריקה]] ו[[אמריקה הדרומית|הדרומית]] והדרומית קיים המושג "[[המגדר השלישי]]" עבור גברים-נשים ונשים-גברים שלקחו על עצמם [[תפקידי מגדר]] של המין השני. תפקידים אלה תועדו בקרב כמה שבטים: ה[[קואהווילטקים]] הקואהווילטקים (Coahuiltecan), אשר חיו באזור [[טקסס]], בני ה[[טימוקואה]] הטימוקואה (Timucua), אשר חיו באזור [[פלורידה]], וה[[קואווה]] והקואווה (Cueva), אשר חיו באזור מזרח [[פנמה]]. בשבט ה[[קרי (עם)|קְרִי]] הקְרִי (Cree) המונח המתאר גבר הלוקח את תפקיד מגדרי של אישה היה "ayekkwew"; בשבט [[זוני]] (Zuni) המונח עבור אישה הלוקחת תפקיד מגדרי של גבר הייתה "katsotse" (שפירושה ילדה-ילד); ובשבט [[מוהאבה]] (Mohave) ניתן להן השם "Hwame".{{הערה|שם=אלדריץ'}} לתפקיד המגדרי ההפוך הייתה פחות משמעות מינית ויותר [[רוחניות|רוחנית]] ו[[מקצוע]]יתומקצועית; אשה שהייתה [[Two-Spirit]] וניהלה מערכת יחסים עם אישה "רגילה" נחשבה כאילו היא נמצאת במערת במערכת יחסים [[הטרוסקסואליות|הטרוסקסואלית]].{{הערה|שם=אלדריץ'}}

{{ערך מורחב|[[זכויות להט"ב באפריקה]]}}תפקידי מגדר הפוכים ו[[נישואים ונישואים חד-מיניים]] בין נשים תועדו במעל 30 חברות [[אפריקה|אפריקניות]]. תופעה של נשים הנישאות לנשים אחרות, מגדלות יחד איתן את ילדיהן ונחשבות באופן כללי לגברים תועדה ב[[ניגריה]]בניגריה, ב[[קמרון]] וב[[קניה]]בקמרון ובקניה. ב[[שבט בשבט האוסה]] שב[[סודאן]] שבסודאן קיים מונח המקביל ל"לסבית": "קיפי" (kifi) – מילה המשמשת גם לתיאור גברים אשר אינם לוקחים חלק ב[[תפקידי מגדר|תפקיד בתפקיד מגדרי]] מסוים.{{הערה|שם=אלדריץ'}} באזור שבסמוך ל[[נהר לנהר קונגו]], אישה הלוקחת חלק ביחסים רגשיים או מיניים משמעותיים עם אישה אחרת מכוּנה "יַאיְקְיָה בּוֹנְסַאנְגוֹ" ("yaikya bonsángo"; ב[[תרגום בתרגום חופשי]]: "אישה הלוחצת את עצמה לאישה אחרת"). יחסים לסביים ידועים גם בחברות [[מטריארכיה|מטריאכליות]] ב[[גאנה]]בגאנה, בקרב אנשי האקן (Akan people). ב[[לסוטו]]בלסוטו, נשים מביעות התחייבות האחת לשנייה במה שנחשב ב[[העולם המערבי|חברה בחברה המערבית]] להתנהגות מינית: הן [[נשיקה|מתנשקות]], מקיימות [[יחסי מין]] ו[[מין ומין אוראלי]]. בלסוטו אין הדבר נחשב ליחסי מין, שכן אלה נחשבים רק כשאר הם נעשים בין גבר לאישה או בין שני גברים. הנשים גם הן אינן מחשיבות את מעשיהן למיניים או מגדירות עצמן כ"לסביות".{{הערה|שם=אלדריץ'}}

ה[[קולוניאליזם]] הקולוניאליזם באפריקה הביא לשינוי תרבותי בתפיסת המין בחברה. נשים אשר זוהו כלסביות הוענשו ב[[אונס]] באונס לצורכי ריפוי, מתוך הנחה כי יחסי מין עם גברים יכולים לרפא [[נטייה מינית]] לסבית.{{הערה|Muthien, Bernadette (2007). "Queering Borders: An Afrikan Activist Perspective", ''Journal of Lesbian Studies'', 11 (3/4), p. 321–330.}} ממשלת [[דרום אפריקה]] הייתה ראשונה בעולם אשר הוציאה אל מחוץ לחוק [[אפליה]] על רקע נטייה מינית.{{הערה|[http://www.constitutionalcourt.org.za/site/yourrights/knowyourrights-gayandlesbiansrights.htm "Your Rights: Gay and Lesbian Rights, Constitutional Court of South Africa"]. Retrieved on June 9, 2009.}}

{{ערך מורחב|[[זכויות להט"ב באסיה]]}}{{להשלים|סיבה='''ראו את [[:en:Lesbian#Asia|הפרק המקביל בוויקיפדיה האנגלית]]'''}}[[סין]] שלפני השפעת [[המערב]] הייתה אף היא חברה שבה נפוצה סגרגציה בין גברים לנשים. בתרבות הסינית לא היה קיים מושג של נטייה מינית, וממילא לא יכולה הייתה להתבצע הבחנה בין בני אדם על בסיס משיכתם לבני מינם או לבני המין הנגדי. לעומת התרבות שנוצרה סביב ההומוסקסואליות הגברית, לא התקיימה תרבות נשית מקבילה. להוציא את חובתם ללדת בנים לבעליהן, נשים כלל לא נתפסו כבעלות מיניוּת. אין פירושו של דבר שנשים לא יכלו לחפש לעצמן קשרים מיניים עם נשים אחרות, אלא שמערכות יחסים שכאלה לא יכלו לבוא על חשבון מערכות יחסים עם גברים. התייחסות נדירה ללסביוּת מופיעה בכתבים של יינג שאו (Ying Shao), שם מוזכרות מערכות יחסים חד-מיניות בין נשים בחצרות האצולה, שהתנהלו כיחסי בעל-אישה. "אגודות הסחלב הזהוב" בדרום סין, שהוסיפו להתקיים עד לתוך המאה ה-20, עודדו נישואים רשמיים בין נשים, שלאחריהם הן הורשו [[אימוץ|לאמץ ילדים]]. ה[[התמערבות]] ההתמערבות נשאה בכנפיה הלכי רוח חדשים, שראו בכל פעילות מינית שאינה מובילה להעמדת צאצאים, סטייה. נשים שהועסקו במפעלי [[משי]] החל מ-[[1865]] היו חופשיות לא להינשא לעולם ולחיות בקומונות עם נשים אחרות. קומונות אלה פסקו מלהתקיים בעקבות השפל הגדול, ובהמשך ראתה בהם הממשלה הקומוניסטית כשריד של סין הפיאודלית, ופיזרה אותן. בחברה הסינית בימינו, טונג-ג'י (tongzhi) הוא המונח המתייחס להומוסקסואלים, ומרבית הסינים אינם מחלקים את הסיווג הזה ל"לסביות" לעומת הומואים.

{{ערך מורחב|[[אלפרד קינסי]]}}[[קובץ:Time-1953-08-24.jpg|שמאל|ממוזער|150px|[[אלפרד קינסי]] על שער [[טיים מגזין]], [[1953]].]]

ה[[מחקר]] המחקר המוקדם הנרחב ביותר על הומוסקסואליות בקרב נשים נערך על ידי "מכון קינסי לחקר מין, מגדר ופריון", אשר פרסם בשנת [[1953]] דיווח מעמיק על התנסותן המינית של נשים. יותר מ-8,000 נשים רואיינו על ידי [[אלפרד קינסי]] וצוות המכון עבור ספר שנקרא "התנהגות מינית בנקבת האדם"{{הערה|שם=קינסי|1= Alfred Charles Kinsey (Author, Editor), ''[http://books.google.co.il/books?id=9GpBB61LV14C&printsec=frontcover&dq=Sexual+Behavior+in+the+Human+Female&source=bl&ots=yBwIqe0sDJ&sig=fLiVVXn_MukpBSAyCCLuVjlPJqE&hl=iw&ei=hrPqS73nCcuksQbYjMGDDw&sa=X&oi=book_result&ct=result&resnum=1&ved=0CAkQ6AEwAA#v=onepage&q&f=false Sexual Behavior in the Human Female]'', Institute for Sex Research (Corporate Author), 1953.}} הידוע כחלק מ[[דוח מדוח קינסי]]. עצם התייחסותו של הדוח לנושא כאל דבר מובן מאליו וכאל צורה נוספת של ביטוי למיניות האדם הייתה מהפכנית באותה התקופה; עד למחקר זה, [[רופא]]ים ו[[פסיכיאטר]]ים רופאים ופסיכיאטרים היו היחידים אשר חקרו התנהגות מינית, ותוצאות המחקרים היו מוטות בהתאם להשקפת עולמם המוסרית.{{הערה|שם=בולו|Bullough, Vern (May 1998). "Alfred Kinsey and the Kinsey Report: Historical Overview and Lasting Contribution", ''The Journal of Sex Research'', 35 (2), p. 127–131.}}

קינסי וצוותו דיווחו כי 28% מהנשים חשו גירוי מיני על ידי אישה אחרת, ו-19% התנסו במגע מיני עם אישה אחרת.{{הערה|שם=קינסי}} מבין הנשים את קיימו מגע מיני עם נשים אחרות, בין חצי לשני שלישים חוו [[אורגזמה]]. נשים [[רווקות]] היו בעלות ה[[שכיחות]] השכיחות הגבוהה ביותר של יחסים הומוסקסואליים, ואחריהן נשים [[אלמנות]], [[גירושים|גרושות]] ופרודות. השכיחות הנמוכה ביותר הייתה בקרב נשים [[נישואים|נשואות]], ואלה אשר התנסו ביחסים כאלה בטרם הנישואים דווחו כי החליטו להינשא על מנת לחדול מפעילות הומוסקסואלית. רוב הנשים אשר דיווחו על התנסות הומוסקואלית לא חוו אותה יותר מעשר פעמים, ו-51% מהנשים אשר דיווחו על התנסות כזו, עשו זאת עם בת זוג אחת בלבד. השכיחות הגבוהה ביותר של פעילות הומוסקסואלית נמצאה בקרב נשים בעלות תארים מתקדמים, אחריהן אצל נשים בעלות תואר ראשון, והשכיחות הנמוכה ביותר הייתה בקרב נשים אשר השכלתן לא עלתה על כיתה ט'.{{הערה|שם=קינסי}}

בהתבסס על סקאלת קינסי – כאשר 0 מייצג אדם [[הטרוסקסואל]] לחלוטין, 6 מייצג אדם [[הומוסקסואל]] לחלוטין, והמספרים שבתווך מייצגים מדרג של תגובות ליחסים עם שני המינים – 6% בלבד מהמשתתפים במחקר דורגו במספר 6: הומוסקסואלים לחלוטין. נבדקים אשר דורגו 7 היוו 71%, והדרגה השכיחה ביותר בין 0 ל-6 היה 1, עם כ-15%. יחד עם זאת, בדוח מצוין כי הדירוג מייצג תקופה מסוימת בחייו של הנבדק, וכי ה[[נטייה מינית|נטייה הנטייה המינית]] של אדם עלולה להשתנות.{{הערה|שם=קינסי}}

ממגוון הביקורות שקיבל דוח קינסי, כיווּן בולט במיוחד הייתה ביקורת שלפיה "מכון קינסי לחקר מין, מגדר ופריון" נטה להשתמש ב[[מדגם]] [[סטטיסטיקה|במדגם סטטיסטי]] אשר הביא לייצוג יתר של יחסים חד-מיניים לעומת מחקרים אחרים.{{הערה|שם=בולו}} המחקר "התנהגות מינית בנקבת האדם" סבל מ"בהלת [[המלחמה הקרה]]" – קינסי נתפס אז כחלק ממזימה [[קומוניזם|אדומה]] לחבל במוסר האמריקאי ולהחליש את האומה. עם זאת, סביר להניח שסיבה משמעותית לא פחות הייתה הקושי של [[משפחה פטריארכלית|חברה פטריאכלית]] [[שמרנות|שמרנית]] להכיר בעובדת קיומו של עונג מיני אצל האשה.{{הערה|שמוליק דובדבני, [http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3043975,00.html "קינסי, הגרסה הרכה"], [[ynet]],{{כ}} 11 בפברואר 2005.}}

23 שנים מאוחר יותר, פרסמה הסקסולוגית ה[[סקסולוג]]ית שר הייט (Shere Hite) תוצאות מחקר שערכה על [[יחסי מין ]] בקרב 3,019 נשים אשר ענו ל[[שאלון]]לשאלון. הממצאים פורסמו בשנת [[1976]] בשם "דוח הייט" (Hite Report). השאלות של הייט היו שונות מאלה של קינסי, והן התמקדו יותר באופןשבו באופן שבו נשים מגדירות את עצמן, או בסוג היחסים המועדפים עליהן באופן עקרוני מעבר להתנסות חד-פעמית. מניתוח התשובות לשאלון עלה כי 8% מהנבדקות מעדיפות יחסי מין עם נשים, ו-9% ענו כי הן מגדירות את עצמן כ[[ביסקסואליות]] כביסקסואליות או ציינו כי התנסו ביחסים הן עם גברים והן עם נשים אך מעדיפות שלא לקבוע עדיפות בנושא.{{הערה|שם=הייט1|1=Hite, Shere (1976). ''[http://www.google.com/books?hl=iw&lr=&id=s3OZaVn2wfkC&oi=fnd&pg=PA11&dq=The+Hite+Report:+A+Nationwide+Study+on+Female+Sexuality&ots=GeD1LFtRRt&sig=sgI9Qzb1lXGbOqogA0MK7emphbg#v=onepage&q&f=false The Hite Report: A Nationwide Study on Female Sexuality]'', MacMillan. ISBN 0-02-551851-8}}

מסקנותיה של הייט התבססו בעיקר [[מחקר איכותני|על הערותיהן של הנשאלות]] ופחות על נתונים סטטיסטיים [[מדידה|מדידים]]. היא נדהמה לגלות שנשים רבות אשר מעולם לא התנסו ביחסים לסביים מצאו מקום לציין כי הן מתעניינות ביחסים עם אישה אחרת – אף כי שאלה כזו לא הייתה קיימת בשאלון. עוד מצאה הייט כי ההבדל המשמעותי ביותר שנשים דיווחו עליו בין יחסים עם גברים לבין יחסים עם נשים היה ההתמקדות בגירוי ה[[דגדגן]]הדגדגן, מעורבות רגשית, ותגובה [[אורגזמה|אורגזמית]].{{הערה|שם=הייט1}} היות שהייט פרסמה את תוצאות מחקרה במהלך [[שנות ה-70]], בתקופה שבה ה[[פמיניזם]] הפמיניזם זכה לפופולריות רבה, היא קבעה בנוסף כי ייתכן שנשים אימצו את הזהות ה[[פוליטיקה|פוליטית]] הפוליטית הלסבית.

[[קובץ:Lesbian family.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[משפחה]] לסבית מ[[ניו מניו זילנד]].]]על פי [[סקר]] שערך בשנת [[2000]] המרכז הלאומי לחקר דעת קהל (National Opinion Research Center) בקרב בוגרים פעילים מינית שהתנסו ביחסים חד-מיניים במהלך השנה החולפת, ההערכה היא שלסביות ב[[ארצות בארצות הברית]] מהוות כ-2.6% מה[[אוכלוסייה]]מהאוכלוסייה.{{הערה|Wright, John, ed. "Homosexuality in the U.S., 1998–2000", ''The New York Times Almanac'' (2009), Penguin Reference. ISBN 0-14-311457-3, p. 314.}}} סקר בנוגע לזוגות חד-מיניים שנערך בארצות הברית הראה כי בין השנים 2000 ל-[[2005]], מספר האנשים אשר הצהירו כי הם נמצאים במערכת יחסים חד-מנית עלה ב-30% – פי חמישה מהגידול ה[[דמוגרפיה|דמוגרפי]] הדמוגרפי במדינה. המחקר ייחס את הזינוק בנתונים לכך שכיום אנשים חשים בנוח יותר מאשר בעבר להגדיר את עצמם כהומוסקסואלים בפני [[הממשל הפדרלי של ארצות הברית|הממשל הפדרלי]]. המחקר העריך את מספר ה[[הומו]]אים ההומואים והלסביות בארצות הברית בכ-8.8 מיליון, אך לא עשה הפרדה בין נשים וגברים.{{הערה|Gates, Gary [October 2006]. ''[http://www.law.ucla.edu/williamsinstitute/home.html Same-sex Couples and the Gay, Lesbian, Bisexual Population: New Estimates from the American Community Survey]'', The Williams Institute on Sexual Orientation Law and Public Policy, University of California Los Angeles, p. 1–25.}}

[[ממשלת בריטניה]] אינה מבקשת מאזרחים להגדיר את העדפותיהם המיניות, והיא מספקת רק הערכה חלקית של 5-7% מהאוכלוסייה.{{הערה|[http://www.stonewall.org.uk/information_bank/sexuality_key_questions/79.asp "How many lesbian, gay and bisexual people are there?"], Stonewall.org (2008). Retrieved on January 27, 2009.}} בדרך כלל לא נעשית הבחנה בין לסביות להומואים במחקרי [[מפקד אוכלוסין]] של משקי בית חד-מיניים כפי שנעשה בארצות הברית, או הערכה של כלל אוכלוסיית ה[[להטהלהט"ב]] כפי שנעשה על ידי ממשלת בריטניה. עם זאת, סקרים ב[[אוסטרליה]] באוסטרליה תיעדו טווח של הגדרה עצמית של נשים כלסביות או ביסקסואליות אשר נע בין 1.3% לבין 2.2% מכלל האוכלוסייה.{{הערה|Wilson, Shaun (December 2004). [http://www.crsi.mq.edu.au/people/documents/shaun1.pdf "Gay, lesbian, bisexual and transgender identification and attitudes to same-sex relationships in Australia and the United States"], ''People and Place'' 12 (4), p. 12–22.{{PDF}}}}

{{להשלים|סיבה='''ראו את [[:en:Lesbian#Health|הפרק המקביל בוויקיפדיה האנגלית]]'''}}

[[קובץ:Courbet Sleep.jpg|שמאל|ממוזער|280px|"הנערות הנמות", [[גוסטב קורבה]], [[1866‎]].]]לסביות המיוצגות ב[[ספרות]]בספרות, [[קולנוע]] ו[[טלוויזיה]] וטלוויזיה מעצבות לעתים קרובות את [[דעת קהל|דעת הקהל]] העכשווית בנוגע למיניות האישה. מרבית הביטויים ב[[אמצעי תקשורת|מדיה]] במדיה ביחס ללסביות [[הפקה|מופקים]] על ידי גברים;{{הערה|שם=שלאגר|Schlager, Neil, ed. (1998). ''Gay & Lesbian Almanac'', St. James Press. ISBN 1-55862-358-2}} חברות [[הוצאה לאור]] של נשים לא התפתחו עד ל[[שנות לשנות ה-70]]; [[סרט קולנוע|סרטי קולנוע]] על אודות לסביות שנעשו על ידי נשים לא הופיעו עד ל[[שנות לשנות ה-80]]; ו[[תוכנית טלוויזיה|תוכניות ותוכניות טלוויזיה]] המציגות תיאורים של לסביות ושנכתבו על ידי נשים נוצרו רק בתחילת [[המאה ה-21]]. כתוצאה מכך, הומוסקסואליות – במיוחד כזו העוסקת בנשים – [[הדרה|הודרה]] מהייצוג התקשורתי בשל "[[אינהלציה סימבולית]]". כאשר תיאור של לסביות בתקשורת החל להפוך לנפוץ, הן לעתים קרובות הוצגו בצורה חד-ממדית ו[[סטריאוטיפ]]יתוסטריאוטיפית.

מלבד הישגיה של [[סאפפו]] בתחום השירה הלסבית, היסטוריונית ה[[ספרות]] [[הספרות ג'נט האוורד פוסטר]] (Jeannette Howard Foster) מכלילה גם את [[מגילת רות]]{{הערה|Foster, p. 22–23. טרי קאסל מונה אף היא את [[מגילת רות]] כדוגמה ללסביוּת מוקדמת בספרות (Castle, p. 108).}} ומסורות [[מיתולוגיה|מיתולוגיות]] עתיקות כדוגמאות ללסביוּת בספרות הקלאסית. סיפורי [[המיתולוגיה היוונית]] על [[גן עדן|גן העדן]] כללו לעתים קרובות דמות אישה שמידותיה הטובות ו[[בתולה|בתוליה]] ובתוליה טרם הושחתו, אשר שואפת להתנהגות [[גבריות|גברית]], ואשר נוהות אחריה קבוצת נערות מסוּרות. פוסטר מביאה את סיפוריהם של [[דיאנה (מיתולוגיה)|דיאנה]], [[ארטמיס]], [[קמילה]], [[קליסטו (מיתולוגיה)|קליסטו]], [[איפיס]] ו[[לאנט]] ולאנט כדוגמאות לסיפוריהן של נשים מיתולוגיות אשר הראו מסירות ודבקות יוצאת-דופן האחת בשנייה, או שיצאו נגד [[תפקידי מגדר|תפקידי המגדר]] המקובלים.{{הערה|שם=פוסטר}} בנוסף, ידועים [[יוון העתיקה|היוונים]] כמי שהפיצו את סיפורן של ה[[אמזונות]] האמזונות – עם [[מיתוס|מיתי]] של [[אישה|נשים]]-[[לוחם|לוחמות]]. נהוג לראות ב[[כהן|כוהנת]] בכוהנת אנ-הדו-אנא מ[[מסופוטמיה]] ממסופוטמיה ([[המאה ה-23 לפנה"ס|2285–2250 לפנה"ס]]), אשר הקדישה את חייה ל[[אלה (מיתולוגיה)|אלה]] ה[[מיתולוגיה מסופוטמית|מסופוטמית]] [[איננה|לאלה המסופוטמית אִינַנַ]] (Inanna), כ[[משורר]]ת כמשוררת הראשונה בהיסטוריה. היא החשיבה את עצמה כבת זוגהּ של איננה.{{הערה|שם=נורטון}}

למשך עשר [[מאה (זמן)|מאות]] אחרי [[שקיעת האימפריה הרומית|שקיעתה של האימפריה הרומית]] (ב{{ה|מאה ה-5}} לספירה), נעלמה לסביוּת מהספרות.{{הערה|שם=קאסל|Castle, Terry, ed. (2003). ''The Literature of Lesbianism: A Historical Anthology from Ariosto to Stonewall'', Columbia University Press. ISBN 0-231-12510-0}} פוסטר מדגישה את נקודת המבט המחמירה שלפיה [[אדם וחוה|חוה]] - המייצגת את כל הנשים - היא זו שהביאה להידרדרותו של המין האנושי: [[החטא הקדמון]] קיבל גוון של [[שבעת החטאים|חטא התאווה]], כש[[ליבידו|יצר המין]] הוא המייצג העיקרי של חטאי הגוף, והוא חמור במיוחד בקרב נשים, שכן התפיסה היא שהן אלו אשר יוצרות חיים, כאמהות.{{הערה|שם=פוסטר}} במהלך תקופה זו הייתה בקרב נשים שכיחות גבוהה מאוד של [[אנאלפביתיות]], והן לא עודדו לרכוש מקצועות [[אינטלקטואל]]ייםאינטלקטואליים, כן שגברים היו אלו אשר עיצבו את הרעיונות והתפיסות בנוגא למיניות.{{הערה|שם=קאסל}}

[[קובץ:Lautrec in bed 1892.jpg|שמאל|ממוזער|200px|"במיטה", [[אנרי דה טולוז-לוטרק]], [[1892]].]]

במהלך [[המאה ה-16]], תיאורים של יחסים בין נשים ב[[ספרות אנגלית|ספרות בספרות האנגלית]] ו[[ספרות צרפתית|הצרפתית]] והצרפתית – ''Les vies des dames galantes'', שנכתב על ידי [[בראנטום]] (Brantôme) בשנת [[1665]], ה[[רומן]] ה[[אירוטיקה|ארוטי]] הרומן הארוטי הנודע "[[פאני היל]]" (''Fanny Hill''), אשר נכתב על ידי [[ג'ון קלילנד]] (Cleland) בשנת [[1749]], ו-''L'Espion Anglais'', אשר נכתב על ידי סופרים שונים בשנת [[1778]] – הכילו מגוון רחב של התייחסויות ,אשר נעו בין סובלנות משועשעת לגירוי ל[[גירוי מיני]], כאשר דמות גברית לוקחת חלק בסיפור על מנת להשלימו. היה עידוד של יחסים פיזיים בין נשים: הגברים לא חשו איום, היות שיחסי מין לסביים היו מקובלים כאשר אין גבר בנמצא, ולא נתפסו כממלאי-מקום או תחליף ראוי ליחסי מין של אישה עם גבר. במקרה הגרוע ביותר, כאשר אישה נשבתה בקסמיה של אישה אחרת היא הפכה ל[[דמות לדמות ספרותית]] טראגית. סיפוק מלא מיחסים פיזיים ועל כן רגשיים נחשב היה לבתי אפשרי להשגה ללא [[פאלוס]] טבעי. התערבות של גברים ביחסים בין נשים הייתה נדרשת רק כאשר אחת הנשים התנהגה "כמו גבר", ודרשה את אותן זכויות יתר חברתיות.{{הערה|שם=פדרמן1981}}

ב{{ה|מאה במאה ה-19}} הפכה לסביוּת כמעט ייחודית לספרות הצרפתית בלבד, בהתבסס על [[פנטזיה|פנטזיות]] של גברים ורצון לזעזע את ערכי ה[[מוסר]] המוסר של ה[[בורגנות]]הבורגנות.{{הערה|שם=פדרמן1981}} [[אונורה דה באלזאק]] בספרו "הנערה עם עיני הזהב" (ב[[צרפתית]]בצרפתית: ''La Fille aux yeux d'or'';{{כ}} [[1835]]) הציג לסביוּת בסיפור על אודות שלושה אנשים החיים בתקופת ההידרדרות המוסרית של [[פריז]]. דה באלזאק עסק בנושא שוב בספרים "הדודנית בט" (''La Cousine Bette'';{{כ}} [[1846]]) ו-"[[סרפיטה]]" (''Séraphîta''). עבודתו השפיעה על כתיבת ה[[נובלה]] הנובלה "העלמה דה מופאן" (''Mademoiselle de Maupin''){{הערה|1=Mademoiselle de Maupin, ''[http://books.google.co.il/books?id=CAebYkK0IXkC&printsec=frontcover&dq=Mademoiselle+de+Maupin&source=bl&ots=1tgz2YKLi6&sig=NfTtbSI45IflNg8IkWWYVPBVYJc&hl=iw&ei=6UzvS-qnK4zW-QbyyrDMCQ&sa=X&oi=book_result&ct=result&resnum=2&ved=0CBIQ6AEwAQ#v=onepage&q&f=false Mademoiselle de Maupin]'', Google Books}} אשר נכתבה על ידי [[תאופיל גוטייה]] בשנת [[1835]], ובה הובא לראשונה תיאור פיזי אשר הפך להיות מזוהה עם הופעה לסבית: גבוהה, רחבת-כתפיים, בעלת ירכיים צרות ונטייה אתלטית.{{הערה|שם=פוסטר}}

המשורר [[שארל בודלר]] השתמש פעם אחר ב[[תמה]] בתמה של יחסים לסביים בשיריו: ''Femmes damnées 1'',{{כ}} ''Femmes damnées 2'' {{כ}}ו-''Lesbos''.{{הערה|שם=קאסל}} כהשתקפות של החברה הצרפתית באותם זמנים ותוך שימוש בתכונות סטנדרטיות של דמויות אחרות, רבות מהדמויות הלסביות בספרות הצרפתית של [[המאה ה-19]] היו [[זונה|זונות]] או [[קורטיזנה|קורטיזנות]] ("זונות-צמרת"): [[האנשה]] של תמותה מוקדמת למידות רעות וסטיות, ומוות אלים עם סוף [[מוסר]]ימוסרי. ה[[פואמה]] הפואמה "כריסטבל" (''Christabel'';{{כ}} [[1816]]) מאת [[סמואל טיילור קולרידג']] וה[[נובלה]] והנובלה "קרמילה" (''Carmilla'';{{כ}} 1872) מאת [[שרידן לה פנו]] ייצגו שתיהן לסביוּת הקשורה למעשי [[ערפד]]ותערפדות.{{הערה|שם=פדרמן1981}} תיאורים ספרותיים של הומוסקסואליות בקרב נשים לא רק עיצבו את התפיסות ה[[אירופה|אירופיות]] האירופיות בנוגע ללסביות – הסקסולוג [[ריכרד פון קראפט-אבינג]] מציין את הדמויות ב[[רומן היסטורי|רומן ברומן ההיסטורי]] "[[שלמבו]]" ([[1862]]) מאת [[גוסטב פלובר]] ו"הרוזן משאלי" (''Le Comte de Chalis'';{{כ}} [[1867]]) מאת [[ארנסט פיידו]] כדוגמאות ללסביות, מכיוון שבשני הרומנים הללו מוצגות דמויות ראשיות אשר אינן דבקות בנורמות החברתיות המקובלות, ומביעות "רגשות מיניים הפוכים" - וזאת למרות שאף אחת מהן אינה מציגה תשוקה חד-מינית או התנהגות מינית.{{הערה|שם=פוסטר}} [[הבלוק אליס]] השתמש בדוגמאות מתוך כתביו של באלזאק וכמה משוררים וסופרים צרפתים אחרים על מנת לבנות את בסיס עבודתו בנושא ל"נטיות מיניות הפוכות" אצל נשים.{{הערה|שם=פדרמן1981}}

בהדרגה, החלו נשים להעלות על הכתב את מחשבותיהן על יחסים לסביים וליצור ספרות לסבית נשית. עד לפרסומו של הרומן "[[תהום הבדידות]]", מרבית היצירות המשמעותךיות אשר עסקו ביחסים לסביים נכתבו על ידי גברים. ג'נט האוורד פוסטר מציינת כי נשים היו נתקלות בחשדות אשר הופנו כלפי חייהן הפרטיים אם נעשה שימוש ביחסים חד-מיניים בכותרת היצירה, וכי סופרות אחדות כגון [[מרגקט פולר]], [[שארלוט שארק]] ו[[לואיז ולואיז לבה]] נהגו לשנות את [[כינוי גוף|כינויי הגוף]] בעבודותיהן הספרותיות לכינויי [[מין (בלשנות)|זכר]], או להותיר אותם מעורפלים.{{הערה|שם=פוסטר}} הסופרת ה[[פמיניזם|פמיניסטית]] [[הפמיניסטית ז'ורז' סאנד]] הוצגה כדמות ספרותית בכמה יצירות שנכתבו במאה ה-19: הסופר ו[[מבקר אמנות|מבקר ומבקר הספרות]] ה[[איטליה|איטלקי]] האיטלקי מריו פרז (Mario Praz) זקף את הפופולריות של יחסים לסביים בספרות לזכותן של הופעותיה של סאנד ב[[פריז]] בפריז של שנות ה-30 של המאה ה-19.{{הערה|שם=פדרמן1981}} סאנד הופיעה גם בכמה [[סונטה|סונטות]] שכתבה [[אליזבת בארט בראונינג]]. הרומן "וִילֵט" (''Villette'';{{כ}} (1853) מאת הסופרת האנגליה [[שרלוט ברונטה]] הביא לתחילתו של [[ז'אנר]] חדש: "School story", ז'אנר בעל [[תמה|תמות]] [[הומואירוטיקה|הומואירוטיות]].{{הערה|שם=קאסל}}

ב{{ה|מאה במאה ה-20}} כתבו הסופרות [[קתרין מנספילד]], [[איימי לוול]], [[גרטרוד שטיין]], [[ה.ד.]] (H.D.), [[ויטה סאקוויל-ווסט]], [[וירג'יניה וולף]] ו[[גייל וגייל וילהלם]] יצירות פופולריות אשר היו בהן יחסים לסביים או חילופי-מגדר בעלילה המרכזית. כמה נשים, כמו [[מרגריט יורסנאר]] ו[[מרי ומרי רנו]], כתבו או תרגמו יצירות [[סיפורת]] אשר התמקדו בגברים הומוסקסואלים, כגון יצירותיה של [[קרסון מק'קאלרס]] (McCullers.. כל השלוש היו מעורבות ביחסים חד-מיניים, אך עיקר יחסי החברות הקרובים שלהן היו עם גברים הומואים.{{הערה|שם=נורטון}}

[[קובץ:Pierre-Auguste Renoir 021.jpg|שמאל|ממוזער|280px|"המתרחצות הגדולות", [[פייר אוגוסט רנואר]], [[1887]].]]

כאשר ספרי [[כריכה רכה]] הפכו לנפוצים, תֵמות לסביות עברו בהדרגה לז'אנר של [[ספרות זולה (סוגה)|ספרות זולה]]. רבים מהרומנים הללו התאפיינו בהצגה של נשים אומללות או של יחסים אשר הסתיימו בצורה טראגית. מריאנה מייקר, מהכותבות הבולטות בז'אנר, כתבה מאוחר יותר כי היא נדרשה ליצור סוף מר למערכת היחסים ברומן ''Spring Fire'' מכיוון שב[[הוצאה שבהוצאה לאור]] חששו שהספר יוחרם על ידי הרשויות.{{הערה|Packer, Vin (Marijane Meaker). ''Spring Fire, Introduction''. 2004, Cleis Press.}} פטרישיה הייסמית' כתבה את ''Price of Salt'' בשנת 1951 בסרבהּ להיכנע לתכתיבים הללו, ותחת זאת היא פרסמה את הספר תחת [[שם עט]] (קלייר מורגן).{{הערה|שם=קאסל}} לאחר [[מהומות סטונוול]] הפכו תמות לסביות בספרות למגוונות ומורכבות יותר, ואופיין השתנה מאירוטיקה המיועדת לגברים, ליצירות שנכתבו על ידי או עבור לסביות. מגזינים [[פמיניזם|פמיניסטיים]] כמו ''The Furies'' או "[[חוכמה זדונית]]" החליפו את ''The Ladder'' ה[[אוונגרד]]יהאוונגרדי, וכותבות רציניות החלו להציג דמויות ועלילות לסביות. [[ריטה מיי בראון]] כתבה את "[[סבך הפרי האדום]]" רומן לסבי-פמיניסטי משנת [[1973]].{{הערה|שם=שלאגר}} המשוררת [[אודרה לורד]] התעמתה עם [[הומופוביה]] ו[[גזענות]] וגזענות ביצירותיה, ו[[שרי ושרי מורגה]] הייתה הראשונה אשר הביאה את נקודת המבט ה[[היספנים|היספנית]] ההיספנית לספרות הלסבית. עדות לשינויים בערכים החברתיים ניתן למצוא ביצירותיה של [[דורתי אליסון]], אשר התמקדה ב[[התעללות מינית בילדים]] ובעלילות פרובוטקיביות-במכוון של [[סאדו-מזוכיזם]].{{הערה|שם=שלאגר}}

{{להשלים|סיבה='''ראו את [[:en:Lesbian#Film|הפרק המקביל בוויקיפדיה האנגלית]]'''}}

{{להשלים|סיבה='''ראו את [[:en:Lesbian#Television|הפרק המקביל בוויקיפדיה האנגלית]]'''}}

[[קובץ:Vanity Fair Cover Lang Crawford.jpg|שמאל|ממוזער|200 פיקסלים|שער המגזין "וניטי פייר" אשר סימל את תחילתו של השיק הלסבי כתופעה חברתית ב[[שנות בשנות ה-90]]. צילום: [[הרב ריטס]].]]חוסר הנִּראות הציבורית שאפיינה לסביות התפוררה בהדרגה מאז תחילת [[שנות ה-80]], וזאת הודות לכמה [[ידוען|ידועניות]] אשר עוררו ספקולציות ותגובות בתקשורת בנוגע למיניותן וללסביות בכלל. אחת הנשים הראשונות אשר עוררו דיון ציבורי כזה הייתה ה[[טניסאי]]ת ה[[צ'כוסלובקיה|צהטניסאית הצ'כוסלובקית]]-אמריקאית [[מרטינה נברטילובה]], אשר שהתה בכותרות במשך שנים כאשר הכחישה את היותה לסבית, אחר-כך הודתה שהיא [[ביסקסואליות|ביסקסואלית]], ניהלה מערכת יחסים מתוקשרת עם [[ריטה מיי בראון]] ועם [[ג'ודי נלסון]], ועוררה התעניינות ציבורית בנוגע למיניות שלה במידה דומה לזו שעוררה הקריירה האתלטית שלה. נברטילובה זירזה את מה שמכנה החוקרת דיאן האמר "מוטרדוּת קבועה" בתקשורת בנושא משיכה מינית.{{הערה|שם=האמר|1=Hamer, Diane, Budge, Belinda, eds. (1994). ''[http://books.google.co.il/books?id=YgIdAAAAYAAJ&q=The+Good,+The+Bad,+and+the+Gorgeous:+Popular+Culture's+Romance+with+Lesbianism&dq=The+Good,+The+Bad,+and+the+Gorgeous:+Popular+Culture's+Romance+with+Lesbianism&source=gbs_book_other_versions The Good, The Bad, and the Gorgeous: Popular Culture's Romance with Lesbianism]'', Pandora. ISBN 0-04-440910-9}} אחת מדמויות הבולטות בהקשר זה היא הזמרת [[מדונה]], אשר במהלך [[שנות ה-80]] התמידה בתמיכה עקבית ובהתייחסות פומבית אוהדת לקהילת ה[[להטהלהט"ב]], ואף זכתה על כך בפרס [[הליגה ההומו-לסבית נגד השמצה]] בשנת [[1990]]. בהקשר זה כתב פול ראסל: {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=ישנה חשיבות היסטורית מסוימת לכך שדמות ציבורית כמו מדונה יכולה כעת להפיק רווחים מזהויות וסגנונות אלו, שנחשבו לקללה במשך שנים כה רבות. היא רחוקה מלפגוע בהצלחתה כשהיא אוספת רומנים שאפתניים עם דמויות כמו [[סנדרה ברנרד]] [...] אפשר לטעון שאיש לא עשה יותר ממדונה כדי לגרום לדימוי חיי ההומואים והלסביות ליהפך נגיש ומוכר ואף מקובל על מיליוני בני אדם ברחבי העולם.{{הערה|שם=ראסל|פול ראסל, '''100 גאים''' (מאנגלית: מירי ליטווק), הוצאת אסטרולוג, 1995.}}}} נשות ציבור שלהצהרתן בתקשורת על [[נטייה מינית|נטיותיהן המיניות]] הייתה משמעות רבה לקידום הנראות הלסבית הן היו המוזיקאיות [[קיי די לאנג]] ו[[מליסה ומליסה אתרידג']]. בשנת [[1993]] הצטלמו לאנג וה[[דוגמנית]] [[והדוגמנית סינדי קרופורד]] למגזין "[[וניטי פייר]]" בתמונה שמשמעותה הייתה [[פרובוקציה|פרובוקטיבית]] באותה התקופה: בתמונה נראתה קרופורד מגלחת את פניה של לאנג בעוד זו שְׁכוּבה בנוחות על כסא-[[ספר (מקצוע)|ספר]]יםספרים, לובשת חליפת ערב גברית. על פי האמר, תמונה זו "הפכה לסמל מוּכר בינלאומי של תופעת האופנה הלסבית (Lesbian Chic)", והביא אותה לתרבות הפופולרית.{{הערה|שם=האמר}} שנת [[1994]] סומנה כשנה שבה צמחה הנִּראות הלסבית: בין השנים [[1992]] ל-1994, פרסמו המגזינים [[קוסמופוליטן]], [[ניו יורק (מגזין)|ניו יורק]], מַדְמוּאָזֶל, [[ווג]], גלאמור ו[[ניוזוויק]] וניוזוויק סיפורים רבים על נשים אשר סיפרו על התנסויות לסביות שחווּ.{{הערה|שם=סטרייטמטר|Streitmatter, Rodger (2009). ''From 'Perverts' to 'Fab Five': The Media's Changing Depiction of Gay Men and Lesbians'', Routledge. ISBN 0-7890-3670-3}}

[[קובץ:Lesbian married couple.jpg|ממוזער|200 px|זוג לסביות מציגות את תעודת הנישואים שלהן, [[סן פרנסיסקו]] [[2004]].]]

אף על פי שהומוסקסואליות בקרב נשים הייתה נפוצה בתרבויות רבות במהלך ההיסטוריה, הרי שהתפתחותן של משפחות חד-מיניות בקרב בני-זוג חד-מיניים היא תופעה חדשה יחסית. בתקופה שלפני [[שנות ה-70]], הרעיון שבני-זוג חד-מיניים בוגרים יכולים למסד קשר זוגי לטווח ארוך היה זר לאנשים רבים. בסוף [[שנות ה-90]] דיווחו מרבית הלסביות (בין 60% ל-80%) כי הן נמצאות ב[[זוגיות|קשר בקשר זוגי]] ארוך-טווח.{{הערה|שם=שלאגר|Schlager, Neil, ed. (1998). ''Gay & Lesbian Almanac''. St. James Press. ISBN 1-55862-358-2}} [[סוציולוג]]ים סוציולוגים מייחסים את מספרן הגבוה של לסביות בזוגיות ל[[סוציאליזציה]] לסוציאליזציה של [[תפקידי מגדר|תפקידי המגדר]]: נטייתן של נשים להתחייב למערכת יחסים הופכת כפולה בזוגיות של שתי נשים. שלא כמו במערכות יחסים [[הטרוסקסואליות]], הנוטות לפצל את המטלות על סמך תפקידי מגדר, במערכות יחסים לסביות נעשית חלוקת התפקידים באופן שווה בין שתי הנשים.

נושא המשפחה הפך ליותר ויותר מרכזי בקרב [[אקטיביזם|פעיל]]ים פעילים למען זכויות להט"ב ב[[שנות בשנות ה-60]] ו[[שנות הוה-70|ה-70]]. סוגיית [[משמורת על ילדים]] הייתה בולטת במיוחד, שכן בתי משפט על פי רוב לא אישרו משמורת לאמהות אשר העידו על עצמן כלסביות, אף על פי שהנוהל הכללי פוסק שעל ילדים להיות מועברים לאמהותיהם הביולוגיות.{{הערה|שם=שלאגר}}{{הערה|שם=ג'נינגס}} תוצאות מחקר שערכה בשנת [[2009]] האקדמיה הלאומית להורות ב[[בריטניה]] בבריטניה הראו כי ילדיהן של לסביות מצליחים יותר בחייהם מילדים אחרים. חוקרים ב[[קולגבקולג' בירקבק]], ב[[אוניברסיטת באוניברסיטת לונדון]] ו[[באוניברסיטת ובאוניברסיטת קלארק]] ב[[ארצות בארצות הברית]] שהגיעו למסקנות דומות הסבירו את התופעה בכך שזוגות חד-מיניים אינם מביאים לעולם ילדים "בטעות", ולכן תמיד מדובר באנשים שקיבלו החלטה מודעת לגדל ילדים.{{הערה|[http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3805897,00.html "מחקר: ההורים הטובים ביותר - לסביות"], ynet,{{כ}} 16 בנובמבר 2009}} ועדה של האקדמיה האמריקנית לרפואת ילדים – ארגון יוקרתי הנחשב לסמכות בנושא חינוך – קבע כבר לפני כמה שנים כי הומוסקסואלים ולסביות הם הורים טובים בדיוק כמו הטרוסקסואלים. דו"ח הוועדה, שהתבסס על עשרות מחקרים, קבע שלילדי הורים חד-מיניים לא נגרם כל נזק וגם לא בלבול בזהות ב[[זהות המינית]].{{הערה|[http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1128530.html "האם התא המשפחתי הלסבי טוב יותר לילדים?"], הארץ, 16 בנובמבר 2009}} מחקר נוסף שפורסם בשנת [[2010]] במגזין ''Pediatrics'' העלה תוצאות זהות.{{הערה|REUTERS, [http://www.vancouversun.com/health/Children+lesbian+moms+turn+fine+study+finds/3130443/story.html "Children of lesbian moms turn out fine, study finds"], ''Vancouver Sun'', June 9, 2010}}

{{ערך מורחב|[[סמלי להט"ב]]}}

File:Vulva-handsign-Yoni-mudra.svg | '''יוני מודרה''' או "ידיים לסביות"{{הערה|Lesbian Dictionary, [http://www.lesbischleben.de/englwissenlexikon.htm "Lesbian Hands"], lesbischleben.de}} נפוץ בעיקר באירופה. הוא מסמל את [[פות|איבר המין הנשי]] ומייצג מגע נשי ונשיות.{{הערה|Phylameana lila Desy, [http://healing.about.com/od/east/ig/Mudra-Gallery/Yoni.htm "Yoni Mudra"], About.com Guide}}File:Double Venus-color.svg| '''סימן וֶנוּס כפול ושלוב''' מסמל בדרך כלל [[זוגיות]] לסבית, אך לעתים עושות שימוש בסמל זה גם נשים [[פמיניזם|פמיניסטיות]] על מנת לציין אחוות נשים.File:Labrys-symbol-transparent.svg | ה'''[[לבריס]]''' הוא [[גרזן]] דו-ראשי ששימש כסמל [[התרבות המינואית|בתרבות המינואית]] ב[[כרתים]]בכרתים, וכיום משמש לרוב לייצוג לסבי או ייצוג של עוצמה פמיניסטית. <ref>Swade Pages, [http://www.swade.net/gallery/symbols.html#labrys "Labrys"], swade.net</ref>File:Pride-female.jpg|'''[[דגל הגאווה]]''' (כאן בשילוב ונוס כפול ושלוב) הוא ההסמל הידוע ביותר של קהילת ה[[להטהלהט"ב]] ונעשה שימוש נרחב בווריאציות שונות שלו ברחבי העולם מאז [[שנות ה-70]]. <ref>[http://apps.carleton.edu/campus/gsc/ally/lgbtsymbols/ Carleton College—“Symbols of Pride of the LGBTQ community”:] Noted as sourced to ''The Alyson Almanac'' from the college's library.</ref>File:Black triangle.svg| '''[[משולש שחור]]''' היה תג ששימש ל[[סימון לסימון אסירים במחנות ריכוז נאציים]] כאסירים "א-סוציאליים", והוא אומץ על ידי לסביות ופמיניסטיות כסמל ל[[גאווה]] ו[[סולידריות חברתית|סולידריות]]לגאווה וסולידריות.{{הערה|Elman, R. Amy. "Triangles and Tribulations: The Politics of Nazi Symbols," ''Journal of Homosexuality'', vol. 30, no. 3 (1996): 3-11.}}

[[File:Martin van Maele - Trilogie érotique 02.jpg|שמאל|200 פיקסלים|ממוזער|[[איור]] משנת [[1907]] של [[סונטה]] מאת [[פול ורלן]], ובו מותאר שימוש באצבעות לטובת [[גירוי מיני]] כחלק מיחסי מין לסביים.]] הדיון בשאלה האם קיום [[יחסי מין]] בין נשים הם הכרח לשם הגדרת [[נטייה מינית]] לסבית או זוגיות לסבית טרם הוכרע. לפי ה[[סקסולוג]]ית ה[[פמיניזם|פמינסטית]] הסקסולוגית הפמינסטית נעמי מק'קורמיק (Naomi McCormick), [[מיניות]]ן מיניותן של נשים הוגדרה על ידי גברים - אלה הכתיבו אמנם כי האינדיקציה ל[[נטייה לנטייה מינית]] לסבית היא התנסות מינית עם אישה אחרת, אולם לא קיימת אינדיקציה זהה בהגדרת נשים כ[[הטרוסקסואליות]]כהטרוסקסואליות. מק'קורמיק טוענת כי קשרים [[נפש]]ייםנפשיים, [[רגש]]יים ו[[אידאולוגיה|אידאולוגים]] רגשיים ואידאולוגים בין נשים הם חשובים ומשמעותיים לא פחות ואף יותר מקשרים מיניים.{{הערה|שם=מק'קורמיק|1=McCormick, Naomi (1994). ''[http://www.google.com/books?hl=iw&lr=&id=YChLzwGS_O8C&oi=fnd&pg=PR9&dq=Sexual+Salvation:+Affirming+Women's+Sexual+Rights+and+Pleasures,&ots=G_fJVpDXVj&sig=Hq_yVeQJbedFkueMziC1RoWa0N0#v=onepage&q&f=false Sexual Salvation: Affirming Women's Sexual Rights and Pleasures]'', Praeger Publishers. ISBN 0-275-94359-3}}

יחד עם זאת, במהלך [[שנות ה-80]] התגבשה תנועה משמעותית אשר דחתה את ההתייחסות הא-מינית של [[פמיניזם תרבותי|הפמיניזם התרבותי]] ללסביוּת והביאה למחלוקת קשה בין לסביות לתנועה הפמיניסטית - מחלוקת שזכתה לשם "מלחמות הסקס הפמיניסטי" ואף הביאה לפיצול בקרב התנועה.{{הערה|Esther Newton and others, [http://sitemaker.umich.edu/lesbian.history/the_sex_wars ''Lesbian History: The Sex Wars''], University of Michigan.}} הייתה לכך השפעה תרבותית: תרבות [[בוץ' ופם|הבּוצ'ות והפמיות]] אשר עשתה הפרדה בין לסביות גבריוֹת לנשיוֹת הופיעה שוב, על אף שלא באופן נוקשה כפי שהיה ב[[שנות בשנות ה-50]], והפכה לאופן של בחירת הבעה אישית של מיניות עבור נשים ב[[שנות בשנות ה-90]]. כך חשו נשים שוב בטוחות יותר להיות נועזות מבחינה מינית וגמישוּת מינית הפכה למקובלת יותר.{{הערה|Faderman, Lillian (April 1992). "The Return of Butch and Femme: A Phenomenon in Lesbian Sexuality in the 1980s and 1990s", ''Journal of the History of Sexuality'', 2 (4), p. 578–596.}}

הדיון על אודות לסביוּת ומיניות מתרכז לרוב בתופעת תדירות קיומו של מגע מיני, כמשתקף מהמונח "[[מיתת המיטה הלסבית]]", שאותו הגתה הסוציולוגית האמריקאית פפר שוורץ (Pepper Schwartz). שוורץ מצאה כי זוגות לסביות הנמצאות בקשר ארוך טווח דיווחו כי הן מקיימות פחות מגע מיני מזוגות הטרוקסואלים או מזוגות של גברים הומוסקסואלים. לטענת מבקריה של פפר, הנשים במחקר נשאלו "באיזו תדירות את מקיימת יחסי מין" ללא הגדרת או פירוט המונח "יחסי מין". כלומר, לא הוחשבו במחקר קרבה גופנית ואינטימיות שהינם דפוסים המופיעים תדיר אצל אותם זוגות בתור יחסי מין.{{הערה|Nichols, Margaret (November, 2004). "Lesbian Sexuality/Female Sexuality: Rethinking ‘Lesbian Bed Death’", ''Sexual and Relationship Therapy'', 19 (4), p. 364–371.}}

דיונים נוספים על אודות [[מגדר]] ו[[נטייה ונטייה מינית]] השפיעו על התיוג העצמי והתפיסה העצמית של נשים רבות. רוב האנשים ב[[העולם המערבי|חברה בחברה המערבית]] מניחים כי [[הטרוסקסואליות]] היא תכונה מולדת אשר קיימת בכל אדם ("[[הטרונורמטיביות]]"). כאשר מגיעה אישה להבנה כי המשיכה הרומנטית והמינית שלה היא לנשים אחרות, עלול הכרה זו ליצור מעין "משבר קיומי"; רבות מהנשים החוֹות משבר כזה מאמצות לעצמן [[זהות]] לסבית, ומתגברות על [[הבניה חברתית]] של [[סטריאוטיפ]]ים סטריאוטיפים בנוגע ל[[הומוסקסואליות]] להומוסקסואליות על מנת ללמוד כיצד לתפקד בקרב [[תת-תרבות]] זו.{{הערה|שם=שלאגר}} לסביות בתרבות המערבית חולקות באופן כללי זהות המקבילה במידה רבה לזהות שמתבססת על [[אתניות]]; הן חולקות היסטוריה ותרבות משותפת, וניסיון דומה ב[[אפליה]] באפליה אשר הביא לסביות רבות לדחות עקרונות הסטרוסקסואליים.{{הערה|שם=רוטבלום}} תאורטיקנים של סוציולוגיה מציינים כי על פי רוב התנהגות וזהות אינן חופפות: נשים יכולות לסווג עצמן כהטרוסקסואליות אך לקיים יחסים עם נשים אחרות; לסביות יכולות לקיים יחסים עם גברים; ונשים אשר החשיבו את נטייתן המינית למוחלטת עלולות לגלות כי זו השתנתה במשך הזמן. מאמר שפורסם בשנת 2001, אשר עסק בהבחנה של לסביות לצורכי לימודי רפואה ומחקרי בריאות, הציע שלסביות משתמשות בשלושה מאפיינים: זהות בלבד, התנהגות מינית בלבד, או שילוב של שתיהן.{{הערה|Brogan, Donna, Frank, Erica, Elon, Lisa, O'Hanlon, Katherine (January 2001). "Methodological Concerns in Defining Lesbian for Health Research", ''Epidemiology'', 12 (1), p. 109–113.}}

[[קובץ:Strapon01.jpg|ממוזער|200 פיקסלים|שמאל|"[[סטרפ-און]]" (באנגלית: "Strap-on") הוא סוג של [[דילדו]] המולבש על המותניים ומיועד לליחסי מין לסביים הכוללים [[יחסי מיןחדירה]] לסביים הכוללים חדירה]][[יחסי מין]] לסביים הם יחסים מיניים בין שתי נשים, אך לאו דווקא בין לסביות, שכן נשים רבות אינן מגדירות עצמן כך אלא כ[[נשים כנשים המקיימות יחסי מין עם נשים]] (בדומה להגדרה העצמית של [[גברים המקיימים יחסי מין עם גברים]]) או כ[[ביסקסואליות]]כביסקסואליות. ככל מערכת יחסים בין-אישית, גם בין נשים כל הבעה פיזית של אינטימיות תלויה בהקשר היחסים ביניהן ביחד עם השפעות חברתיות, תרבותיות ואחרות.{{הערה|שם=הייט2|Hite Research, ''[http://www.hite-research.com/thehitereports.htm The Hite Reports: What do they say?]'', retrieved 27 Nov 2007}}

עקב [[גוף האדם|המבנה הפיזיולוגי]] של נשים, יחסי מין בין נשים נעשים ללא חדירה [[וגינה|וגינליתחדירה]] וגינלית והגירוי המיני נעשה בעיקר באמצעות [[מין אוראלי]], שימוש באצבעות ו"[[סיזרינג]]". {{הערה|שם=סיזרינג}}{{הערה|Belge, K., with Newman, F., [http://lesbianlife.about.com/od/lesbiansex/a/tribadismq.htm Steps of Tribadism], About.com retrieved 27 November 2007}} כאשר בנות הזוג מעוניינות בחדירה וגינלית, נעשה בדרך כלל שימוש בצעצוע מין כגון [[ויברטור]] או [[דילדו]]. המונח "[[סטרפ-און]]" (מאנגלית: "Strap-on") מתאר דילדו המחובר לרתמה המולבשת על המותניים, ובכך הוא מחקה אנטומיה [[גבר]]יתגברית.

בשנת [[1953]] פרסם [[אלפרד קינסי]] את מחקרו "התנהגות מינית בנקבת האדם", שבו נמצא כי 78% מהלסביות הגיעו ל[[אורגזמה]] לאורגזמה ב-60% עד 100% מהתנסויותיהן המיניות במשך חמש שנות היחסים שקדמו למחקר, וזאת בהשוואה ל-55% מהנשים ה[[הטרוסקסואליות]]ההטרוסקסואליות.{{הערה|Kinsey, A.; Pomeroy, W.; Martin, C., & Gebhard, P. Sexual Behavior in the Human Female, Philadelphia: Saunders (1953).}}

מכיוון שיחסי מין לסביים נעשים לרוב ללא חדירה, הסיכוי להידבק ב[[מחלת מין|מחלות מין]] או מחלות [[פתוגניות]] הוא נמוך יחסית, אך עדיין קיים.{{הערה|[http://depts.washington.edu/wswstd/ LesbianSTD.com], retrieved 27 November 2007}} נשים המקיימות יחסי מין עם נשים חשופות להידבקות ב[[נגיף הפפילומה האנושי]] האנושי ובמחלת ה[[עגבת]].{{הערה|שם=המרכז|Centers for Disease Control, [http://www.cdc.gov/std/treatment/2006/specialpops.htm#specialpops5 "Women Who Have Sex with Women (WSW)"], retrieved 27 November 2007}} עד לשנת 1995 לא הכיר [[המרכז לבקרת מחלות ומניעתן]] ביחסי מין לסביים ככאלה שניתן להידבק בהם ב[[וירוס|ווירוס]] בווירוס ה-[[HIV]]. כיום ידוע כי למרות שהסיכוי להידבקות הוא מזערי ביותר, ההידבקות עדיין אפשרית. הווירוס יכול להיות מועבר על ידי נוזלי גוף שונים כגון דם, נוזל [[דםוגינלי]], נוזל וגינלי, [[רוק (ביולוגיה)|רוק]] ו[[חלב וחלב אם]]. בנוסף, ניתן להידבק בווירוס דרך שימוש באביזרי מין אשר לא שלא עברו [[חיטוי]].{{הערה|שם=המרכז}}

[[הומוסקסואליות|הומואים]] ולסביות ב[[ישראל]] בישראל אינם נתונים לאיום מצד החוק, ולא חל עליהם איסור לחיות את חייהם, לקשור קשרים רומנטיים, לקיים [[יחסי-מין]] או להביע חיבה בפומבי. בנוסף, החוק בישראל מספק הגנות מפני [[אפליה]] על רקע [[נטייה מינית]]. יחד עם זאת, הם אינם זוכים ל[[שוויון לשוויון זכויות]] בחיי המשפחה, ה[[זוגיות]]הזוגיות, ובסוגיות [[אימוץ]] והבאת ילדים לעולם, אם כי בתחום זה חל שינוי ניכר בשנים האחרונות בעיקר על בסיס תקדימים משפטיים.

פסיקת בתי המשפט בישראל מכירה [[דה פקטו]] בזוגות חד-מיניים – בעיקר במסגרת מוסד ה"[[ידוע בציבור|ידועים בציבור]]", שהסדיר בעבר רק את ענייניהם של זוגות הטרוסקסואלים שלא נישאו באופן רשמי. מוסד זה מעניק לזוגות חד-מיניים מעמד טוב יותר מהמקובל במדינות רבות, לרבות ב{{ה|עולם בעולם המערבי}}. אף על פי כן, מעמדם החוקי של ההומוסקסואלים בישראל מוסדר רק באופן חלקי; בנושאים כגון [[דיני ירושה]], [[אימוץ ילדים|אימוץ]], [[אזרחות]], [[ביטוח לאומי]], [[משכנתה|משכנתאות]], [[מיסוי מקרקעין]] ועוד, אין בחקיקה התייחסות לזוגות חד-מיניים, ועקב כך נדרשת פנייה לבתי משפט במקרים רבים. בבתי המשפט ובבג"ץ תלויים ועומדים מספר הליכים בנוגע לנושאים אלו, וההכרעות מתקבלות טיפין-טיפין, ללא דיון מקיף בנושא.

[[קובץ:Tel Aviv gay pride parade 2007 cropped.jpg|שמאל|ממוזער|250px|זוג לסביות ב[[מצעד במצעד הגאווה]] ב[[תל בתל אביב]], [[2007]]. המצעד הראשון התקיים בעיר בשנת [[1998]], והיום הוא מתקיים בחמש ערים נוספות, בהן [[ראשון לציון]] ו[[אילת]]ואילת.]]באוגוסט 2001 החליטה שופטת [[בית משפט לענייני משפחה]] ב[[באר בבאר שבע]], אסנת אלון-לאופר, לאשר הסכם זוגיות בין בנות זוג לסביות, תוך שהיא קובעת כי "הגדרת המשפחה היא הגדרה רחבה, ושתי בנות הזוג עונות על הגדרת 'בן משפחה' שבחוק בתי המשפט לענייני משפחה. לא מצאתי", הוסיפה השופטת, "שההגדרה בחוק מכוונת דווקא לבני זוג ממין שונה". בית המשפט נתן באופן תקדימי תוקף של [[פסק דין]] להסכם לחיים משופתים של בנות זוג, תוך שקבע כי זוג לסביות עונות להגדרת "בן משפחה" לפי החוק.{{הערה|שם=יועז|1=יובל יועז, [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=576981 "רק אל תבקשו סטטוס משפחתי"], הארץ, 17 במאי 2005.}}

בשנת [[1996]] הגישה [[האגודה לזכויות האזרח בישראל]] עתירה ל[[בגלבג"ץ]] בשם טל ירוס-חקק, נגד הכללים של [[משרד הבריאות]] בנוגע לטיפולי [[הפריה]]. הכללים קבעו כי רווקה המבקשת לקבל [[תרומת זרע]] או [[הפריה חוץ-גופית]] תצטרך לקבל חוות דעת פסיכיאטרית ודו"ח של [[עובד סוציאלי|עובדת סוציאלית]]. הכללים וההנחיות של משרד הבריאות הפלו את טל ירוס-חקק, החיה עם בת זוגה ד"ר אביטל ירוס-חקק מאז 1989, בכך שהתייחסו אליה כאל רווקה שאינה חיה בחיי [[זוגיות]].

ביחס לאימוץ פסק בג"ץ בשנת [[2000]] <ref> בג"ץ 1779/99 ברנר-קדיש נ' שר הפנים, פ"ד נד(2) 368 (2000)</ref> כי בהיעדר ראיה סותרת, [[משרד הפנים]] חייב להכיר בתהליך אימוץ חוקי שנעשה מחוץ לישראל ולרשום את הילד ב[[רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול|מרשם במרשם התושבים בישראל]] תחת שתי אמהות: ביולוגית ומאמצת. ב-[[12 בפברואר]] [[2006]] אימצו באופן חוקי טל ואביטל ירוס-חקק זו את ילדיה הביולוגיים של זו, ובכך הפכו לזוג החד-מיני הראשון בישראל שהותר לו לעשות זאת. ב-[[17 באוקטובר]] באותה שנה אישר בית המשפט אימוץ נוסף בנסיבות דומות,<ref>[http://www.gogay.co.il/today/files/5222.asp הישג משפטי: צו אימוץ נוסף למשפחה לסבית], באתר [[GoGay]]</ref> ועד תחילת 2008 ניתנו כ-25 צווי אימוץ בנסיבות דומות.<ref>[http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/952829.html מזוז: זוגות חד-מיניים יוכלו לאמץ ילדים], אתר [[הארץ]]</ref>

בעקבות מאבקן של ד"ר טל וד"ר אביטל ירוס-חקק להכרה בהורותן המשותפת על ילדיהן, קבע בית המשפט העליון ([[פסק דין ירוס-חקק נגד היועץ המשפטי לממשלה]]) כי חוק האימוץ הישראלי מאפשר אימוץ בתוך המשפחה החד-מינית. במהלך הדיון המשפטי, שארך כשמונה שנים, קבע בית המשפט לענייני משפחה ב[[רמת ברמת גן]] בשנת 1999 כי ניתן להעניק צו [[אפוטרופוס]]ות אפוטרופוסות לאם הלא-ביולוגית במשפחה לסבית. החוק מעניק הכרה חלקית לקשר שבין האם הלא-ביולוגית לילדים שילדה בת-זוגהּ.

[[קובץ:Korin Allal Pride11.JPG|שמאל|ממוזער|200px|[[קורין אלאל]] הייתה ה[[ידוען|ידוענית]] הידוענית הלסבית הראשונה בישראל אשר [[יציאה מהארון|יצאה מהארון]].]]חה"כ חברת הכנסת מרשה פרידמן, ש[[מרשה פרידמןיצאה מהארון]], שיצאה מהארון רק לאחר סיום כהונתה בכנסת, נחשבת לנציגת הקהילה הראשונה ב{{ה|כנסת}}בכנסת, בהיבחרה ל[[הבחירות לכנסת השמינית|כנסת השמינית]] שהושבעה ב-[[1974]]. ב[[שנות בשנות ה-90]] החלו לסביות והומואים מחוץ לארון להתמודד גם בבחירות מקומיות. [[מיכל עדן]] הייתה הלסבית הראשונה שנבחרה ל[[מועצת העיר תל אביב-יפו|מועצת למועצת העיר תל אביב]], וכיום מכהנת ה[[טניסאי]]ת [[הטניסאית ציפי אובזילר]] כחברת מועצת העיר [[גבעתיים]]. ה[[ידוען|ידועניות]] הידועניות הלסביות המוכרות ביותר בישראל הן הזמרות [[קורין אלאל]], אשר [[יציאה מהארון|יצאה מהארון]] בשנת [[2001]], ו[[יהודית ויהודית רביץ]], אשר עשתה כן בשנת [[2010]]. [[סולן|סולנית]] להקת "[[המכשפות]]" [[ענבל פרלמוטר]], אשר נהרגה בשנת [[1997]], נחשבת עד היום לאייקון לסבי רב-השפעה. זמרות לסביות נוספות המוּכרות בציבור הרחב הן [[רונה קינן]], [[שרון בן-עזר]], [[יעל קדלבאום]] ו[[שורטי]]ושורטי. בקרב קהילת הלהט"ב בישראל מתקיים דיון ער בדבר הייצוג התקשורתי של לסביות בישראל, והטענה העיקרית היא שייצוג זה לוקה בחסר, במיוחד בהשוואה לזה של גברים הומואים. המבקרים את טענה זו גורסים כי האשמה בכך תלויה בנשות-ציבור לסביות ישראליות אשר אינן יוצאות מהארון ובכך מדירות [[ניראות]] לסבית שיכולה הייתה לשפר את דעת הקהל בנושא זכויות להט"ב בישראל.

בשנת [[1968]] ייסד [[אמיר שרון]] את [[מועדון לילה|מועדון הלילה]] הראשון להומואים ולסביות, בדירה פרטית ברחוב יורדי הסירה בתל אביב. בישראל קיים היום [[פאב]] אחד בלבד המיועד אך ורק לקהל של לסביות, והוא "בית השואבה" שבסמטת בית השואבה, סמוך ל[[רחוב לרחוב אלנבי]] שבתל אביב. הפאב הוא גלגולו של הבר הוותיק "מינרווה", שהוקם על ידי גלית בן שמחון בשנת 1993 ונסגר ב-2008, והיה בעל אוריינטציה זהה.

מיניות לסבית, הועלתה לראשונה כנושא בכנס על מיניות האישה שנערך ב[[קיבוץ]] [[גזר (קיבוץ)|בקיבוץ גזר]] בשנת [[1967]]. שנה לאחר הוקם ארגון אל"ף (ארגון לסבי פמיניסטי) בכנס [[פמיניזם|פמיניסטי]] ראשון מסוגו אשר נערך ב[[באר בבאר שבע]]. הארגון [[קל"ף]] (קהילה לסבית פמיניסטית) הוקם בשנת [[1987]]. כיום פועלים בישראל שני ארגונים המגדירים עצמם לסביים ומיועדים ללסביות (ולא לכלל אכלוסיית ה[[להטהלהט"ב]]), אולם ארגונים נוספים המגדירים עצמם "פמיניסטיים" נותנים גם הם מענה לאוכלוסיית הלסבית:*'''[[בת קול (ארגון)|בת קול]]''' - ארגון לסביות [[דתי#יהדות|דתיות]] המקיים מסגרת של תמיכה וערבות הדדית לנשים המבקשות לשלב בין שני חלקים בזהותן העצמית והחברתית - היותן לסביות מחד והיותן דתיות מאידך. הארגון מקדם חינוך לסובלנות ושוויון בחברה הדתית, מתוך מטרה לאפשר ללסביות דתיות ולבני משפחותיהן לחיות חיים מספקים של כבוד ושותפות בתוך החברה הדתית.*'''[[אסוואת]]''' - קבוצת נשים לסביות [[ערבי]]ות ערביות ששמה לה למטרה "להתארגן כדי ליצור מקום בטוח ומכיל בשבילן בתוך החברה הערבית-ה[[פלסטיני]]תהפלסטינית, וכדי להעלאת את המודעות לנושאים של זהות מינית והומוסקסואליות בחברה זו".

הספר העברי הראשון שעסק בלסביות ובהומואים, "הדווקאים", יצא לאור בישראל בשנת [[1960]] ופורסם תחת [[שם עט|שם העט]] שר"ב, שמשמעו שרה רינה בן מנחם. שנה לאחר מכן פורסם תחת אותו השם ה[[רומן]] הרומן הלסבי העברי הראשון, "הצולע". כיום קיימת בישראל ספרות לסביות מגוונת. החל מספרים המיועדים ל[[נעורים|בנותלבנות-נוער]], כגון "נעמת לי מאד" של עמי גדליה המספר על נערה אשר מתוודעת לזהותה המינית, ועד [[ספר עיון|ספרי עיון]] כמו "מעבר למיניות" מאת [[יאיר קדר]], [[עמליה זיו]] ו[[אורן ואורן קנר]] המאגד מאמרים בתחום הלימודים ההומו-לסביים וה[[תאוריה קווירית|תאוריה והתאוריה הקווירית]]. ה[[סיפורת]] הסיפורת מגוונת גם היא, והספרים העברים הבולטים בעלי [[תמה]] לסבית הם "תאנים, אהובתי" מאת דנה ג. פלג המספר על אישה לסבית צעירה במציאות החברתית החדשה של ישראל בסוף [[שנות ה-90]], "רציתי לנשק לך בשדה החרציות" מאת אביבה אברון המספר על רומן לסבי אשר נרקם בין שתי חברות טובות, "רואה את הקולות" מאת לילך גליל אל-עמי המספר על מסע לגילוי מאוחר של [[זהות מינית]], "מזון מלכות" מאת נגה אשד המאגד סיפורים על נשים לסביות, ה[[רומן]] ה[[אוטוביוגרפיה|אוטוביוגרפה]] הרומן האוטוביוגרפה "להחזיר את הפיות לארץ ישראל" מאת [[שז]] ו"הנה אני מתחילה" של [[יהודית קציר]], המתאר רומן של נערה עם מורתה בתיכון.