שינויים

'''חופה וקידושין''' הוא מונח מתחום המסורת ה[[יהדות|יהודית]]היהודית. בשם זה מכונים הצעדים שעושים [[גבר ואשה על פי ה]] ו[[הלכהאישה]] על פי ההלכה כדי שיוכרו כזוג [[נישואים|נשוי]]. לביטול הנישואין יש צורך ב[[גט]] - שטר בו מודיע הגבר על גירושיה של אשתו.

בדתות אחרות תהליך הנישואין הוא חד שלבי, וישנה נקודה אחת בזמן שבה הזוג הופך, מבחינה דינית, מרווקים לנשואים. ביהדות ישנם שני שלבים שיש ביניהם הפרדה: הקידושין ה[[קידושין]] (או ה"אירוסין") והנישואיןוה[[נישואין]]. בעבר שלב האירוסין נהג תקופה ממושכת (כשנה), ואילו מאז [[ימי הביניים]] הוא קוצר לכדי דקות בודדות, ועל כן נוצר מוסד שהחליף אותו, המחייב פחות, המכונה "שידוכין" (ובובעברית מודרנית נקרא גם [[עברית ישראלית|עברית מודרניתאירוסין]] נקרא גם אירוסין).

{{הפניה לערך מורחב|[[אירוסים]]}}

שלב השידוכים איננו בעל משמעות הלכתית, אך הוא תוקן על מנת לאפשר שלב של קשר בין בני-זוג שבו יהיו קשורים זה לזה אך לא יידרש [[גט]] על מנת להתיר את הקשר - כמחליפו של שלב ה"קידושין" שקוצץ.

נהוג לקיים טקס בנוכחות המשפחה וחברים קרובים ובו, בין השאר, שוברים [[צלחת אירוסין|צלחת חרס]] (מקביל לשבירת הכוס תחת החופה).

בקהילות רבות נהוג לחתום על [[תנאים (אירוסין)|שטר תנאים]] ובו מעוגנים התחייבויות כספיות הדדיות של בני-הזוג ומשפחתם הקשורות למימון החתונה ועזרה כספית לזוג הצעיר.

{{הפניה לערך מורחב|[[קידושין]]}}

הקידושין וההצהרה נעשים בפני [[עדות (משפט עברי)|עדים]].

כיום נהוג לקדש תחת ה[[חופה]] החופה באמצעות [[טבעת נישואין|טבעת]]. האיש אומר לאישה: "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל", ועונד את הטבעת על אצבעה.

תקופת האירוסין הייתה במקורה תקופה ארוכה, ובימי ה[[משנה]] וה[[תלמוד]] המשנה והתלמוד עמדה על שנה - שנועדה לאפשר לאישה להתכונן לקראת חייה החדשים. ב[[ימי בימי הביניים]] צומצמה תקופה זו לכדי דקות בודדות, עקב מקרים שבהם ברחו החתנים והשאירו את הנשים ב[[עגינות]].

[[קובץ:V03p128a01_KetubahV03p128a01 Ketubah.jpg|שמאל|ממוזער|250px|כתובה מהמאה ה-18]]{{הפניה לערך מורחב|[[כתובה]]}}כבר אחרי שלב הקידושין, הבעל חייב לאשתו בעיקר הכתובה (מאתיים זוז לבתולהל[[בתולה]], מאה זוז לאלמנה וגרושה), אך אין הוא חייב ברוב המחויבויות הכספיות הנוספות הרשומות בכל כתובה. למרות זאת, אם הבעל מוסר לאשתו בשלב הקידושין כתובה הוא מחויב מיד בכל תנאי הכתובה.

השלב השני הוא הנישואיןה[[נישואין]], המונח בתלמוד הוא "כניסה לרשות הבעל". שלב זה בפשטות הוא כניסת האישה, למטרת נישואין, לביתו של הבעל. ההתייחדות של שני בני הזוג בביתם שלהם היא זו שיוצרת את הנישואין הגמורים.

ישנן מספר שיטות הלכתיות כיצד לבצע את המעבר לשלב זה, וכיום מקובל לשלב את השיטות השונות בתוך תהליך החופה. השלבים שמסמלים את כניסת הבעל לרשותו הינם: הכניסה תחת לחופה וכניסה ל"[[חדר ייחוד]]".

עטרות חתנים וכלות הם קישוטים שנהגו להניח בעבר בעת ה[[חופה]]החופה.

החתן היה מניח על ראשו עטרה של [[הדס]] או של [[ורד]]. הכלה ענדה בראשה עטרה של [[זהב]] בה הייתה מצוירת [[ירושלים של זהב (אגדה)|ירושלים של זהב]], עליה היה החתן מניח טלית צבעונית.

לאחר עליית [[אספסיאנוס]] על [[ירושלים]], אסרו [[חז"ל]] את עטרות החתנים בכלל ואת עטרות הכלות כשהן עשויות מדברים יקרים, והביאו ראיה לכך מה[[תנ"ך|כתובים]] מהכתובים "נפלה עטרת ראשנו" ([[איכה]] ה, טז) ו"הסיר מצנפת והרים העטרה" ([[ספר יחזקאל|יחזקאל]] כא, לא), כיוון שהוסרה המצנפת מראשו של [[כהן גדול]] בחורבן - יש להרים את העטרה מראשיהם של החתנים.

בקהילות רבות נהוג לעלות כמה ימים לפני החופה ל[[בית קברות|בית לבית הקברות]] ולהזמין את קרובי המשפחה שנפטרו לטקס החופה.

האשכנזים נוהגים לערוך את החופה תחת כיפת השמים לסימן ברכה: "והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים" ([[בראשית]] כב, יז). רבים נוהגים לערוך את טקס הנישואים במילוי הלבנה (החצי הראשון של [[הלוח העברי|החודש העברי]]).

את הטקס עורך [[רב]], המכונה "מסדר הקידושין". וזאת על פי תקנה עתיקה שנועדה להבטיח כי הטקס יתבצע על פי הכללים ההלכתיים. תקנה נוספת דורשת נוכחות של [[מניין]] בטקס.

נהוג שהחתן (ובקהילות מסוימות מסדר הקידושין) פורש הינומה על ראש הכלה. המנהג נובע מהפסוק: "ותקח הצעיף ותתכס" ([[בראשית]] כד, סה) שנאמר לגבי פגישת [[רבקה]] ו[[יצחק]]ויצחק. לדעות מסוימות יש בשלב זה אלמנט של נישואין ולכן מקפידים שהעדים נוכחים בשלב זה.

נוהגים לברך את הכלה: "אחותנו, את היי לאלפי רבבה" ([[בראשית]] כד, ס)

[[קובץ:Chupah closeup.JPG|שמאל|ממוזער|200px|חופה בבית כנסת ב[[וושינגטון הבירה|וושינגטון]]בוושינגטון]]

כזכר לחורבן [[בית המקדש]] נוהגים לתת אפר בראש החתן במקום [[הנחת תפילין|הנחת התפילין]] - "אפר תחת פאר".

{{הפניה לערך מורחב|[[ברכת אירוסין]]}}

{{הפניה לערך מורחב|[[קידושין]]}}

{{הפניה לערך מורחב|[[כתובה]]}}השלב הבא הוא מתן ה[[כתובה]]הכתובה. לפני מתן הכתובה נהוג שהרב, או אדם אחר, קורא בקול את הכתובה, ולעתים אף מתרגם אותה מ[[ארמית]] מארמית על מנת שהציבור יבינו את הכתוב. החתן מוסר לכלה את הכתובה, והעדים מאשרים בחתימת ידם כי ראו את המסירה. רבים נוהגים שהעדים חותמים לפני החופה על שטר הכתובה.

{{הפניה לערך מורחב|[[שבע ברכות]]}}

לבסוף, החתן מזכיר את חורבן [[בית המקדש]] באמירת "אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני. תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי" ([[תהלים]] קל"ז, ה'-ו') ושובר כוס זכוכית (יש המקדימים שלב זה ומבצעים אותו בין הקידושין לקריאת הכתובה, בין היתר כדי להימנע מצימוד פרץ השמחה של סיום הטקס לאזכור החורבן).

{{הפניה לערך מורחב|[[חדר ייחוד]]}}לאחר טקס החופה נהוג בקהילות ה[[יהדות אשכנז|אשכנזיות]] וה[[יהדות תימן|תימניות]] האשכנזיות והתימניות ללוות את החתן והכלה ל[[חדר לחדר ייחוד]], שם הם שוהים ביחד לבדם במשך זמן מה. לרוב נהוג שהם גם אוכלים שם, לאחר שצמו והתענו במשך כל יום חופתם. בשאר קהילות ישראל לא נוהגים מנהג זה, ומסתמכים על התייחדות החתן והכלה בליל ב[[ליל הכלולות]].

מקובל לקיים אחרי החופה [[סעודת מצווה]] גדולה, מלווה בריקודים ולעתים בדרשות ונאומים.

לאחר [[ברכת המזון]] נהוג לברך שוב [[שבע ברכות]] על כוס יין.

==ראו גםמיזמים==* [[אירוסים]] (שידוכים){{מיזם|he}}* [[נישואים]] ==לקריאה נוספת==* ר' [[משה בן מימון]], '''[[משנה תורה]]''', הלכות אישות* [[יהודה דוד איזנשטיין]], '''[[אוצר דינים ומנהגים]]''', ערכים: אירוסין, חופה, חתונה, נשואין, קדושין* [[ניסן רובין]], '''שמחת החיים - טקסי אירוסים ונישואים במקורות חז"ל''', [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], 2004.{{מיזם|en|Jewish wedding}}

{{חיי אישות ביהדות}}{{מצוות ומנהגים יהודיים}} [[קטגוריה:הלכות אישות|*יהדות]]