שינויים

ב'''[[יהדות]]''', כ[[דת]] כדת העוסקת במכלול חייו של האדם, מוקדש היהדות מקדישה מקום לא מבוטל לנושאי '''[[מיניות]]'''. [[מצווה|מצוות]] אחדות עוסקות בנושא זה, ובהן [[מצוות עשה]] ו[[מצוות ומצוות לא תעשה]]. למצוות אלה, כמו ליתר המצוות, מוקדש דיון נרחב ב[[תלמוד]] בתלמוד ובספרי [[הלכה]] מאוחרים יותר. [[סיפורי המקרא]] כוללים סיפורים אחדים המציגים מגוון התנהגויות מיניות, והתלמוד מוסיף עליהם שלל סיפורים משלו.

ב[[תנבתנ"ך]] מובאים כמה סיפורים בעלי מוטיב בולט של מיניות:

* '''אדם וחוה''': אדם וחוה מכסים את [[ערווה|ערוותם ]] לאחר אכילת הפרי מעץ הדעת.

* '''חם ונח''': בסיפור שכרותו של [[נח]], [[חם בן נח|חם]] בנו רואה את אביו מתגולל [[עירום]], ומספר על כך לאחיו, [[שם בן נח|שם]] ו[[יפת בן נח|יפת]]ויפת. מנימת הטקסט המקראי עולה, כי חם לא רק "ראה" אלא גם עשה מעשה רע כלשהו. על כך נאמר בתלמוד: "[[רב]] ו[[שמואל]]ושמואל, חד אמר [[סירוס|סירסו]], שני אמר רבעו [קרי: ביצע בו [[מעשה סדום]]]". המדרש גורס כי חם סירס את נח, כדי שלא ייוולדו לו עוד בנים, שגם להם יהיה חלק בארץ וכך יקטן חלקו. על כן נח קילל את [[כנען]], בנו של חם, ואת כל צאצאיו, משהקיץ משכרותו ל[[עבדות]] לעבדות עולם לאחיו.

* '''אברם, שרי ופרעה''': [[אברם]] ו[[שרה|שרי]] ושרי מגיעים ל[[מצרים]] למצרים ואברם חושש שהמצרים ינסו להרוג אותו כדי לזכות באשתו היפה שרי. אברם מחליט שיציגו את עצמם כאח ואחות, ושרי [[פרעה]] אכן מתרשמים מיופיה של שרי ולוקחים אותה לבית פרעה בתמורה לרכוש רב שניתן לאברם בעבורה. אחרי שפרעה וביתו לוקים בנגעים כעונש על לקיחת אישה מבעלה, נודע לפרעה כי שרי היא למעשה אשתו של אברם, והוא משלח את שניהם.

* '''לוט ובנותיו''': לאחר [[מהפכת סדום ועמורה]], בנותיו של [[לוט (דמות מקראית)|לוט]] מסיקות שכל העולם כולו נחרב, ולכן הן משקות את לוט [[יין]] על מנת ל[[יחסי מין|שכב]] עמו בעודו [[שיכור]], בעבור המשכיות קיום המין האנושי. ממעשים אלו של [[גילוי עריות]] נוצרים, על פי [[תנ"ך|המקרא]], שני [[עם|עמים]], [[מואב]] (מאב) ו[[עמון]]ועמון, שנקרא בעת הולדתו בן-עמי (פירושו: "בנו של אבי"), שמרמז גם כן על מוצא הבן. [[חז"ל]] קישרו לאחר מכן בין ה[[מתירנות מינית|מתירנות המינית]] של עמים אלו לתחילת יצירתם, אך גם מביעים הבנה למעשיהן, ומכנים את מעשה הבנות "[[עבירה לשמה]]", דהיינו – עבירה שנעשתה לשם שמים, לפחות מנקודת מבטן של הבנות – המשך [[יכולת הישרדות|קיום המין]] האנושי.

* '''[[יהודה ותמר]]''': [[תמר (אשת ער)|תמר]] נישאה ל[[ער]]לער, בנו הבכור של [[יהודה (דמות מקראית)|יהודה]]. לאחר שער נפטר נישאה, בהתאם לנוהג ה[[ייבום וחליצה|ייבום]], לאחיו [[אונן (דמות מקראית)|אוֹנָן]]. אונן סירב להפרות אותה ושפך את זרעו ארצה (ומכאן הביטוי "[[אוננות]]" בעברית ובשפות אחרות) – היות שעל פי מהות הייבום, הילד שהיה אמור להיוולד מזיווגם לא יישא את שמו אלא את שם אחיו. על כן נענש אונן בידי שמים במוות. על פי הנוהג אמור היה בנו השלישי של יהודה, [[שלה]], להינתן לתמר, אולם יהודה חשש שמא גם הוא ימות כשני אחיו לפניו, ולכן דחה את זיווגו לתמר בטענה כי הוא צעיר מדי. תמר, שחשדה כנראה כי אין בכוונת יהודה לממש את חובתו, ישבה מכוסה בצעיף כשרק עיניה ניראות (רעלה??)וחיכתה ליהודה שהיה אמור לעבור בדרך הזו. יהודה, שפגש בה "במקרה", חשב אותה ל[[זונה]], כיוון שהייתה עטופה בצעיפים, והתפתה לשכב עמה. כתשלום הציע לה גדי עיזים מעדרו, אך מכיוון שהעדר לא היה עמו דרשה תמר כערבון את [[חותם|חותמו]], את פתילו ואת מטהו. כתוצאה מפגישתם הרתה תמר. כאשר התגלה הריונה, הודיעו ליהודה כי זנתה, והוא ציווה להוציאה להורג בשריפה. בטרם ביצוע גזר הדין הוכיחה תמר את זהות האב: {{ציטוטון|וְהִיא שָׁלְחָה אֶל-חָמִיהָ לֵאמֹר, לְאִישׁ אֲשֶׁר-אֵלֶּה לּוֹ, אָנֹכִי הָרָה; וַתֹּאמֶר, הַכֶּר-נָא--לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה, הָאֵלֶּה}}. יהודה הודה במעשיו, ואף אמר: "צדקה ממני".

* '''יוסף ואשת פוטיפר''': [[יוסף]] נמכר לעבד בבית פוטיפר שר הטבחים - משרי פרעה. לאחר שהתגלה כאיש ארגון מוצלח הוא הושם להיות אחראי על בית פוטיפר. אשת פוטיפר חשקה לקיים יחסי מין עם יוסף, וניסתה פעמים מספר לשכנעו בדברים, אך יוסף סירב בהתמדה. לבסוף, ביום חג מקומי, נותרה אשת פוטיפר בבית בתואנה שהיא חולה וקיוותה לנצל את ההזדמנות כדי לגרום לו לשכב עמה. יוסף ברח מהבית ובגדו נשאר בידה. אשת פוטיפר שחששה מהתגלות נסיונה [[בגידה (זוגיות)|לבגוד]] בבעלה, האשימה את יוסף בנסיון ל[[אונס|אנוס]] אותה. ועקב כך הוא הושם בבית הסוהר. :דמותה של אשת פוטיפר הפכה לסמל האשה המפתה, המנצלת את מעמדה מצד אחד ואת יצריו של יוסף מצד שני (במונחי ימינו, סיפור אשת פוטיפר הוא מקרה מובהק של [[הטרדה מינית]], ולא של פיתוי). [[חז"ל]] הקדישו [[מדרש]]ים מדרשים ואגדות רבות לסיפור יוסף ואשת פוטיפר, ראו בו את אחד המבחנים המוסריים הגדולים שעמד בהם יוסף הצעיר, ובעמידתו בפיתויה של אשת פוטיפר נתחשלה דמותו כמנהיג גדול וראוי ל[[שבטי לבני ישראל|בני ישראל]].

* '''[[אמנון ותמר]]''': [[תמר (בת דוד)|תמר]] הייתה אחות [[אבשלום]], בתם של [[דוד המלך]] ושל [[מעכה#מעכה בת תלמי מלך גשור|מעכה]] בת תלמי מלך [[גשור (ממלכה)|גשור]]. סיפור ה[[אונס]] שעברה על ידי [[אמנון (דמות מקראית)|אמנון]], אחיה מ[[אבא|אב]]מאב, מופיע ב[[ספר שמואל|שמואל בשמואל ב']] [[s:שמואל א יג|פרק י"ג]]. [[יופי]]ה של תמר ניכר בה, ואמנון אחיה, [[בכור|בכורו]] של דוד, [[אהבה|אהב]] אותה. בעצת רעהו [[יונדב בן שמעה]], העמיד פני חולה וביקש מאביו לשלוח לו את תמר, שתכין לעיניו [[לביבות]] ותטפל בו כדי שיבריא. תמר עשתה כבקשת דוד וכשבאה לחדרו, תבע אותה למשכב. תמר הפצירה בו שלא יענה אותה "כי לא יעשה כן בישראל", אלא יבקש את ידה מאביה במקום (מתוקף מעמדה כגיורת שלפי ההלכה אין לה אחים ואחיות, הם היו רשאים להנשא), אך הוא גבר עליה ואנס אותה. תמר נותרה פגועה מאוד. היא בכתה, שמה [[אפר]] על ראשה וקרעה את כתונת הפסים שלה. [[אבשלום]] אחיה ראה בצערה ואימץ אותה אליו. לאחר שנתיים שבהן ישבה תמר בבית אבשלום, הרג אבשלום את אמנון וברח לבית סבו שב[[גשור (ממלכה)|גשור]]שבגשור.

:על אהבת אמנון לתמר נאמר ב[[פרקי במסכת אבות|מסכת אבות]]:{{ציטוט|תוכן=כל [[אהבה]] התלויה בדבר – בטל דבר בטלה אהבה, וכל אהבה שאינה תלויה בדבר – אינה בטלה לעולם. איזו היא אהבה שהיא תלויה בדבר? זו אהבת אמנון ותמר. ושאינה תלויה בדבר? זו אהבת [[דוד ויהונתן]].}}:לפי [[חז"ל]] ב[[תלמוד בבלי|תלמוד בתלמוד הבבלי]], כתוצאה ממעשה אמנון ותמר גזרו על [[איסור ייחוד]] עם אישה לא נשואה.

* '''[[שיר השירים]]''': שיר אהבה של גבר ואישה זה לזו. שיר השירים מפורש במקומות רבים כאלגוריה ליחסים בין ה' לעם ישראל.

* '''[[מגילת אסתר]]''': המיניות נמצאת ברקע הסיפור שב[[מגילת שבמגילת אסתר]]. [[אחשוורוש]] המלך עורך משתה ובשיאו, כטוב לב המלך ב[[יין]]ביין, הוא מזמין את [[ושתי]] המלכה "להראות העמים והשרים את יופיה". ושתי ממאנת, והמלך בחמתו מזמן את יועציו, אשר יועצים לו ל[[הוצאה להוציא להורג|הוציא להורג]] את ושתי, ולמנות תחתיה מלכה אחרת. המלך מתחיל בחיפוש יורשת לושתי, ומצווה לכנוס את כל הבתולות מרחבי הממלכה. בתוך הבתולות הרבות המגיעות ל[[שושן לשושן הבירה]], נלקחת גם [[אסתר המלכה|אסתר]], והמלך בוחר בה כמלכה. בהמשך העלילה, לאחר גזירת [[המן]] על השמדת כל היהודים, מזמינה אסתר את אחשוורוש ו[[המן]] והמן למשתה, ובמהלכו מצליחה אסתר לגרום למלך לקצוף על המן, והמלך יוצא בחמתו אל הגינה. המן נופל על המיטה אשר אסתר עליה להתחנן על נפשו, וכאשר חוזר המלך ומוצא את המן בתנוחה כמו-אינטימית זו עם המלכה, גוברת חמתו, והוא מצווה בו במקום ל[[תלייה|תלות]] לתלות את המן.

בניגוד לתפיסה המקובלת ב[[נצרות קתולית|נצרות בנצרות הקתולית]] של [[גן עדן]] כמקום אידיאלי, לפיה אין בו יחסי מין,{{הערה|ראה סקירתו של הכומר גלן פיז: "[http://www.scribd.com/doc/9919817/Will-There-Be-Sex-in-Heaven WILL THERE BE SEX IN HEAVEN?]" (באנגלית).}} לפי השקפת חז"ל [[אדם וחוה]] קיימו [[יחסי מין ]] בגן עדן.{{הערה|מדרש [[בראשית רבה]] [http://www.daat.ac.il/daat/tanach/raba1/18.htm פרשה יח' פסקה ו']}} לפי חז"ל ישנה הכרה שלמרות צידו השלילי של יצר המין, העשוי להביא לחטאים שונים על רקע מיני, יש בו צורך לקיום העולם.{{הערה|בתלמוד מובאת ה[[אגדתא]] האגדתא הבאה, המיוחסת לימי [[שיבת ציון]]: {{ציטוטון|אמרו הואיל ועת רצון הוא נתפלל על יצר המין. התפללו ונמסר בידיהם. אמר להם: ראו שאם תהרגוני יכלה העולם. אסרוהו שלושה ימים וחיפשו ביצה בת יומהּ בכל ארץ ישראל ולא נמצאה. אמרו: כיצד ננהג? נהרגהו? יכלה העולם. נתפלל עליו לחצאין? ברקיע אין נותנים 'לחצאין'. סימאו את עיניו באיפור ושחררוהו, והואיל שלא יתגרה אדם בקרובתו.|מתורגם מ{{בבלי|יומא|סט|ב}}}}}} יחד עם זאת ישנו ביטוי מסוים ל[[פרישות]] לפרישות ביחס לקיום יחסי מין בקרב יחידי סגולה.

התפישה הרווחת בחז"ל היא תפישה [[דואליזם|דואליסטית]] של שני יצרים המצויים באדם, [[יצר הטוב|היצר הטוב]] ו[[יצר הרע|היצר והיצר הרע]]. היצר הרע מזוהה לרוב – אף כי לא תמיד - עם היצר המיני.

בסיפור תלמודי מפורסם ([[מסכת יומא|יומא]] סט ע"ב) מסופר שיצר הרע המסית בני אדם לעבוד [[עבודה זרה]] בטל מן העולם בימי [[שיבת ציון]], ואתו בטל גם יצר המין, אולם לאחר שנענתה תפילתם של ישראל להשבתו (עקב חשש להפסקת קיום העולם כתוצאה מהפסקת [[פרייה ורבייה]]) הוחזר יצר זה, אם כי עוצמתו הוחלשה.

מדרש ידוע אחר ([[בראשית רבה]] פרשה ט) מוסר רעיון דומה:

|מקור=[[משנה תורה]], הלכות איסורי ביאה פרק כא}}

{{ציטוטון|האיש מצווה על פריה ורבייה, אבל לא האשה. רבי [[יוחנן בן ברוקא]] אומר, על שניהם הוא אומר 'ויברך אתם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו|משנה, מסכת יבמות ו, ו}}. ל[[הלכה]] להלכה נפסק כמו הדעה הראשונה, שנשים פטורות.

בפשטות, החיוב הוא גם על מי שאינו יהודי, שכן הציווי נאמר ל[[אדם לאדם הראשון]], שעל פי האמונה הוא אבי האנושות כולה, אך המצווה אינה נכללת ב[[שבע בשבע מצוות בני נח]].

להלכה, די להוליד זכר ונקבה כדי לקיים מצווה זו.{{הערה|[[רמב"ם]], '''[[משנה תורה]]''', [[S:רמב"ם הלכות אישות ד טו|הלכות אישות פרק ט"ו ד']].}}

מצד הדין המקורי קיום המצווה אפשרי מגיל 13, בעוד לפני גיל 13 נישואים אינם מומלצים,{{הערה|[[ארבעה טורים|טור]] ו[[שולחן ושולחן ערוך]], אבן העזר סימן א.}} אולם כיום [[נישואי קטינים]] אינם מומלצים, ו[[הרבנות והרבנות הראשית לישראל]] פועלת למניעתם בקרב קהילות קטנות שבהן הייתה מקובלת תופעה זו.

החיוב, בשונה ממצוות אחרות, חל רק מגיל 17 לדעת ה[[רמבהרמב"ם]], או 18 לפי [[פוסק]]ים פוסקים אחרים. הימנעות אחרי גיל 20 זו עבירה, והאדם נחשב למבטל [[מצוות עשה]].{{הערה|[[רמב"ם]], [[S:רמב"ם הלכות אישות טו ב|אישות ט"ו ב]].}}