שינויים

בנוסף למצוות פרו ורבו, שלקיומה משמשים [[יחסי מין]], מוטלת על ה[[גבר]] '''מצוות עונה''' – המצווה לקיים [[יחסי מין]] עם אשתו (בעת שאינה [[נידה]]). מקור המצווה ב[[ספר בספר שמות]], שבו נאמר ביחס ל[[אמה לאמה עברייה]]: {{ציטוטון|[[שאר כסות ועונה|שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ]] לֹא יִגְרָע|שמות כא י}}. המצווה היא [[מצוות לא תעשה]], שהרי כתוב "לא יגרע", וברשימת המצוות של ה[[רמבהרמב"ם]] היא מופיעה בהתאם כמצווה רס"ב ברשימת מצוות לא תעשה. יחד עם זאת, קיומה אינו מתאפשר בדרך של הימנעות מעשייה, אלא מצריך עשייה מצד הבעל.

המשנה ב[[מסכת במסכת כתובות]] ([[S:משנה כתובות ה ה|פרק ה, משנה ה]]) עוסקת בשאלה מהי עונתה, כלומר באיזה תדירות נדרש קיום יחסי מין כדי לקיים מצווה זו. וזו לשון המשנה:{{ציטוט|תוכן=המדיר את אשתו מתשמיש המיטה - בית שמאי אומרין, שתי שבתות; בית הלל אומרין, שבת אחת. התלמידים יוצאים לתלמוד תורה שלא ברשות, שלושים יום; והפועלים, שבת אחת. "עונה" האמורה בתורה: הטיילים, בכל יום; הפועלים, שתיים בשבת; החמרים, אחת בשבת; הגמלים, אחת לשלושים יום; הספנים, אחת לשישה חודשים, דברי [[רבי אליעזר]].}}ה[[רמבהרמב"ם]] עוסק בכך בספרו [[משנה תורה]],{{הערה|[[S:רמב"ם הלכות אישות יד|הלכות אישות, פרק יד]].}} וכותב:

עד כדי כך חשובה המצווה, של[[כהן גדול|כהן שלכהן הגדול]] אסור לכהן בתפקידו אם איננו נשוי, וב[[תלמוד]] ובתלמוד אף נאמר {{ציטוטון|כל אדם שאין לו אשה אינו אדם|יבמות ס"ג, ע"א}} על פי ה[[קבלה]] ו[[ספר הקבלה וספר הזוהר]], בית שלא מתקיימים בו יחסי מין – אין ה[[שכינה]] השכינה שורה בו.

'''[[איסור עריות|איסור גילוי עריות]]''', העוסק ב[[יחסי מין]] אסורים, הוא מהאיסורים החמורים ביותר ב[[תורה]]בתורה, ונמנה עם שלוש העברות שהן בגדר "[[ייהרג ואל יעבור]]" ו[[עונש]]ן ב[[כרת]] ועונשן בכרת או ב[[מיתת בית דין#סקילה|סקילה]]בסקילה. ילד שנולד כתוצאה מגילוי עריות הוא [[ממזר]], שאסור בנשיאת אשה רגילה ורשאי לישא רק ממזרת או שאר נשים חסרות ייחוס (ראו: [[עשרת היוחסין]]).

פירוט איסורי העריות מצוי בספר [[ויקרא]] [[S:ויקרא יח|י"ח]] ([[פרשת אחרי מות]]). האיסור כולל קיום [[יחסי מין]] בין [[קרוב משפחה|קרובי משפחה]], דהיינו, קיום יחסי מין בין [[אבא|אב]] לבתו, בין [[אמא|אם]] לִ[[בן|בנהּ]]לִבנהּ, בין אח לאחות, וכן יחסי מין בין [[אשת איש]] ובין מי שאינו בעלה, אף שאינם קרובים. בנוסף האיסור כולל את אשת האב, אף שאינה אמו, אשת אחי האב, אחות האישה, אשת האח, חמות ועוד. [[איסור משכב זכר|משכב זכר]] נכלל אף הוא באיסור עריות. [[זואופיליה|משכב בהמה]] - יחסי מין בין אדם ל[[בעלי לבעל חיים|בעל חיים]] - אסור אף הוא.

היהדות קובעת כי גם ל[[גויים|בני לבני עמים אחרים]] נאסר גילוי עריות; איסור זה הוא אחד מ[[שבע משבע מצוות בני נח]].

ה[[נישואים]] הם המסגרת המותרת היחידה לקיומם של [[יחסי מין ]] (ובימים קדומים גם מוסד ה[[פילגש]]).

התורה אוסרת באיסור חמור על שני גברים לקיים [[מין אנאלי|יחסי מין אנאליים]]. מקור האיסור ב[[פסוק]] מ[[ספר בפסוק מספר ויקרא]]: {{ציטוטון|וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה הִוא|ויקרא י"ח כ"ב}}, והעונש עליו נלמד מפסוק המופיע שני פרקים לאחר מכן באותו הספר: {{ציטוטון|ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אשה תועבה עשו שניהם מות יומתו דמיהם בם|ויקרא כ' י"ג}}. העונש לעובר על איסור זה ב[[מזיד]]במזיד, בפני שני [[עדות (הלכה)|עדים]] ולאחר שהתרו בו, הוא [[מיתת בית דין]] ב[[סקילה]]בסקילה.האיסור ב{{ה|תורה}} בתורה הוא על [[מין אנאלי|יחסי מין אנאליים]] בלבד, כפי שמפרש [[רש"י]]: "כמכניס מכחול לשפופרת".

[[חז"ל]] הוסיפו סייגים לאיסור זה, ואסרו על גבר להעמיד עצמו במצב שעלול להביאו לעבור עבירה. לדוגמה: אסרו חז"ל על שני [[רווק|רווקים]] לישון תחת שמיכה אחת.{{הערה|[[שולחן ערוך]], חלק [[אבן העזר]]; סימן כ"ד, סעיף 1. {{ציטוטון|... ובדורות הללו שרבו הפריצים, יש להתרחק מלהתייחד עם זכר.}}‏}}

מימוש [[נטייה מינית]] [[לסבית]] לא נאסר במפורש בתורה, אולם הוא אסור על פי ה[[הלכה]] ההלכה וזאת בהתבסס על דרשת ה[[ספרא]] הספרא על הפסוק "כמעשה ארץ מצרים וכמעשה ארץ כנען לא תעשו" (ספרא אחרי מות פרשה ט). במאה ה-12 הגדיר ה[[רמבהרמב"ם]] את מעשה "נשים המסוללות זו בזו" כאיסור לאו{{הערה|[[משנה תורה]], הלכות איסורי ביאה, פרק כ"א, הל' ח'-ט'}}, וכך פסקו למעשה פוסקים לאורך הדורות.

כמו כן, [[שינוי מין בהלכה|היחס ההלכתי לשינוי מין]] הוא שלילי. ההלכה אוסרת על [[ניתוח לשינוי מין|ניתוחים לשינוי מין]] וכן על [[לא ילבש|לבישת בגדי המין השני]].

על אף שהאוננות אינה אסורה במפורש ב[[תורה]]בתורה, [[ההלכה]] ומסורת ה[[תורה שבעל פה|תורה התורה שבע"פ]] רואות בה איסור הלכתי וחטא גדול. היחס אל הזרע הוא כאל חי בפוטנציה, ואל האוננות כמעין [[רצח]] שבו האדם מחסל את בניו הפוטנציאליים<ref>בבלי, [[מסכת נידה]] יג א</ref>.

ה[[הלכה]] ההלכה מתירה לקיים [[יחסי מין]] עם נשים [[הריון|הרות]] ומבוגרות, על אף שאין בהם פוטנציאל רבייה, לשם קיום [[מצוות עונה]], אך חז"ל שוללים את האוננות, מכיוון שבעיניהם המיניות קיימת לצורך הקשר בין גבר לאישה המיוחדת לו. מכאן ניתן ללמוד שהמונח "זרע לבטלה" אינו מכוון לבטלה מהולדה אלא פשוט לבטלה "שלא לצורך". כלומר כל סוג של שפיכת זרע שלא במהלך קיום יחסי מין עם אישה נקרא "זרע לבטלה".האיסור התלמודי<ref>בבלי, [[מסכת נידה]] יג ע"א</ref> על [[אוננות|הוצאת שכבת זרע לבטלה]] (שז"ל) התעצם במהלך הדורות וקיבל ממדים [[מיתוס|מיתיים]]. מבחינת המינוח, הוצאת שז"ל בכוונה מכוּנה [[אוננות]], ואילו הוצאה שלא בכוונה מכונה "ראיית קֶרי" או [[קרי לילה]].

יותר מכל נושא אחר בתחום הארוס והדת, זכתה סוגיית שכבת הזרע לפיתוח מיסטי מסועף.<ref>[[מאיר בניהו]], מעמדות ומושבות, ספר זיכרון לרב [[יצחק נסים]], ירושלים תשמ"ה</ref> בדורות האחרונים פותחו ביתר עוז הדימויים הקבליים המיתיים בנושא, כשהם תומכים בהתמדת תחושת החטא ובהעמקת רגשי האשמה הכרוכים בה, וממילא לתודעת כישלון וחטא בתחום זה. מסורת ה[[קבלה]] הקבלה מרבה במיוחד לגנות את האוננות, וקיימת בה דעה כי מניצוצות החיים המתפזרים עם הזרע המבוזבז נוצרים מלאכי חבלה. בכתבי [[האר"י]] כתוב כי האוננות במיוחד מאריכה את הגלות ומעכבת את הגאולה. ב[[ספר בספר הזוהר]] אף נאמר כי חטא הוצאת זרע לבטלה הוא החטא היחיד שאין לו כפרה. מקובל להבין שאין כוונת הזוהר כפשוטו, אלא שהכוונה היא להרתיע את האדם מן החטא.

אחד מן הביטויים של היחס הציבורי לאוננות מצד היהדות בדורנו הוא ארגון [[עצת נפש]] שהקים הרב [[שלמה אבינר]], שכחלק מפעילותו מנסה לעזור לנערים להפסיק לאונן.

היחס לאוננות של אישה מתון יותר בהלכה, אף שיש פוסקים כמו הרב [[יוסף חיים]] ("[[הבן איש חי]]") והרב [[משה פיינשטיין]] <ref>שאלות ותשובות "אגרות משה", חלק אבן העזר א', סימן סט</ref>, שאוסרים אותה ומשווים אותה לאוננות של גבר, כל היתר סוברים שהאיסור הוא על הוצאת זרע לבטלה, שאינו קיים באישה.

{{הפניה לערך מורחב|יחסי אישות (יהדות)מין ביהדות}}