פתיחת התפריט הראשי
ויקיסקס, האנציקלופדיה למיניות

הומוסקסואלים דתיים בישראל

הומואים, לסביות וטרנסג'נדרים גדלים וחיים בחברה הדתית.

להט"ב (לסביות, הומואים ביסקסואלים וטרנסג'נדרים) בחברה הדתית מתמודדים עם קשיים דומים לאלו עמם מתמודדים עמיתיהם בחברה הכללית: קבלה עצמית, התמודדות עם דיעות קדומות של החברה ושל האדם עצמו, ויציאה מהארון. אלא שקשיים אלו מועצמים בחברה הדתית על שום היותה חברה שמרנית, בעלת מבנה קהילתי חזק, ומשום שהדיעות ההומופוביות הנטועות בה שואבות חיזוק נוסף מהאיסורים ההלכתיים על יחסי אישות בין בני אותו המין.

למרות הקשיים שמעמידה החברה הדתית, ולמרות הדילמות האמוניות עמן נדרש להתמודד האדם הלהט"ב הדתי עצמו, שומרים לסביות והומואים דתיים רבים על אורח חיים דתי, מבלי להתכחש לנטייתם המינית ומבלי לוותר על זוגיות עם בן-זוג מאותו המין, ועל גידול ילדים.

רבים אחרים בוחרים לעזוב את הדת ולחזור בשאלה. אצל חלקם הנטייה המינית מהווה גורם משמעותי בהחלטה לוותר על אורח החיים הדתי. אולם גם אלו ממשיכים להתמודד עם החברה הדתית ויחסה ללהט"ב, משום שבני משפחתם ורבים מחבריהם נשארים דתיים.

הקהילה הלהט"בית הדתית מכילה בתוכה את כל אלו והיא כיום קהילה חיה ותוססת השומרת על זיקתה לציבור הדתי ומהווה חלק פעיל בקהילה הלהט"בית.

החל מהעשור הראשון של המאה ה-21 מתקיים בציבור הדתי שיח ער בנושא הלהט"ב, ונראה כי יש תהליך של הגדרה מחדש של היחס ללהט"ב הן בקרב מנהיגים בציבור הדתי והן בקרב הקהל הדתי.

רקע הלכתי

  ערך מורחב – איסור משכב זכר

ההלכה אוסרת על יחסי מין בין גברים, על נישואים חד מיניים, וכן על יחסי מין בין שתי נשים אם כי ברמה פחותה. ההלכה אינה עוסקת בנטייה המינית עצמה או בזהות ההומוסקסואלית.

איסור על יחסי מין בין שני גברים

התורה אוסרת באיסור חמוד על שני גברים לקיים יחסי מין אנאליים. מקור האיסור בפסוק מספר ויקרא: "וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה הִוא" (ויקרא י"ח 22), והעונש עליו נלמד מפסוק המופיע שני פרקים לאחר מכן באותו הספר: "ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אשה תועבה עשו שניהם מות יומתו דמיהם בם"" (ויקרא כ' 13). העונש לעובר על איסור זה במזיד, בפני שני עדים ולאחר שהתרו בו, הוא מיתת בית דין בסקילה. האיסור בתורה הוא על יחסי מין אנאליים בלבד, כפי שמפרש רש"י: "כמכניס מכחול לשפופרת".

חז"ל הוסיפו סייגים לאיסור זה, ואסרו על גבר להעמיד עצמו במצב שעלול להביאו לעבור עבירה. לדוגמה: אסרו חז"ל על שני רווקים לישון תחת שמיכה אחת. ‏‏[1]

יחסי מין ללא חדירה בין שני גברים בהם הגיע אחד הגברים לשפיכת זרע, אסורים מאותה סיבה שאוננות אסורה, משום שפיכת זרע לבטלה.

איסור על יחסי מין בין שתי נשים

מימוש הנטייה המינית הלסבית לא נאסר במפורש בתורה, אולם הוא אסור על פי ההלכה וזאת בהתבסס על דרשת הספרא על הפסוק "כמעשה ארץ מצרים וכמעשה ארץ כנען לא תעשו" (ספרא אחרי מות פרשה ט). במאה ה-12 הגדיר הרמב"ם את מעשה "נשים המסוללות זו בזו" כאיסור לאו (משנה תורה, הלכות איסורי ביאה, פרק כ"א, הל' ח'-ט'), וכך פסקו למעשה פוסקים לאורך הדורות.

דעת הרבנים

ככלל, הממסד הרבני בישראל מוקיע כל ביטוי פומבי של נטייה מינית הומוסקסואליות. והוא נלחם כנגד כל הכרה בזוגיות חד-מינית, במישור החוקי והתרבותי. האיסורים החלים על להט"ב מוסכמים על כלל הרבנים האורתודוקסים. לא חל שום שינוי במישור ההלכתי בעשרות השנים האחרונות, ושינוי כזה אף לא נראה באופק.

לעומת זאת בסוגיות מרכזיות הנוגעות לאדם הלהט"ב, לעצם ההכרה בקיומו ובמאוויו, להנחיות לגבי ניהול אורחות חייו, וליחס הראוי אליו מצד הקהילה, חל שינוי משמעותי בשני העשורים האחרונים. בראשית שנות התשעים של המאה העשרים עדיין היה קונצנזוס רבני נגד עצם קיומה של נטייה הומוסקסואלית, ואף כפירה בקיום מאווים הומוסקסואלים. לעומת זאת בשלהי העשור הראשון של המאה העשרים ואחת מקבלים רוב הרבנים את קיומה של נטייה מינית הומוסקסואלית והם חלוקים לגבי טיבה ולגבי היחס לאדם הלהט"ב בקהילה.

עד סוף המאה ה-21 שלטה בציבור הדתי התפיסה כי הומוסקסואליות היא התנהגות מינית מופקרת, המושפעת מאורח החים המערבי המתירני. אדם שבחר בהתנהגות זו הוא אדם מופקר ומתועב ומכאן שהרעיון כי קיים להט"ב דתי הוא סתירה לוגית. הרב משה פיינשטיין. פוסק הלכה. מחשובי הרבנים האורתודוקסים בארצות הברית במאה ה-20, מטיב לבטא את התפיסה שכופרת בעצם קיום המשיכה לבני אותו המין, ורואה בהומוסקסואליות התנהגות מינית מושחתת שכל מטרתה התרסה כלפי האל.

...תאוה למשכב זכור, הוא נגד עצם התאוה, וגם רשעים אין להם תאוה לזה בעצם, אלא שכל התאוה הוא רק מחמת שהוא דבר אסור, והיצר הרע מסיתו להמרות נגד רצון הקדוש ברוך הוא
– שו"ת אגרות משה חלק או"ח ד' סימן קטו

כיום מכירים הרבנים בכך שקיימת משיכה מינית לבני אותו המין. אולם, קולות מרכזיים בממסד הרבני טוענים שנטייה מינית היא אורח חיים בחירי, שאינו כפוי על הפרט, והרוצה בכך יכול לעזוב אותו. עמדה כזו מרבה להשמיע הרב שלמה אבינר. באופן כללי, הממסד האורתודוקסי דוחה בחריפות את רעיון נישואי בני אותו מין. בהקשר זה מוזכר המדרש האומר (מדרש רבה, ויקרא כ"ג): "דור המבול לא נמחו מן העולם אלא על ידי שכתבו גומסיות (שטרות נישואין) לזכר".

ארגון דתי בולט שעוסק בנושא הוא "עצת נפש", שמאחוריו עומדת אג'נדה הטרוסקסיסטית הרואה במשיכה הטרוסקסואלית המשיכה הלגיטימית היחידה, וגורסת שניתן להמיר את נטייתו המינית של אדם. "עצת נפש" היה הגוף הדתי היחיד שהתמקד בסוגיות מיניות ועסק בהן על בסיס התפיסה הדתית, כפי שהוא מפרשה.

רבנים אחרים מהזרם הדתי-לאומי מוכנים להודות בכך שהומוסקסואליות אינה עניין של בחירה, אולם הם גורסים כי התגברות על הנטייה, כלומר אימוץ אורח חיים הטרוסקסואלי, היא חובה דתית. אחד הרבנים המחזיקים בעמדה זו הוא הרב יובל שרלו. גם ישעיהו ליבוביץ' (שלא היה רב) הביע עמדה כזאת בתשובה למכתבים ששלחו אליו הומוסקסואלים דתיים. אחרים טוענים כי האיסור הוא על משכב זכר ואינו אוסר על אהבה בין שני גברים [2]. טענה זו עומדת בבסיס מהלך שמטרתו לגרום לחברה הדתית שלא לדחות את ההומוסקסואלים מקרבה.

עמדת התנועה ליהדות המתקדמת והיהדות הקונסרבטיבית

היהדות המתקדמת מקבלת אורח חיים הומוסקסואלי באופן מלא. רבני התנועה משיאים זוגות בני אותו המין ובמוסדות התנועה מכשירים רבנים הומואים ורבניות לסביות.

בזרם הקונסרבטיבי אין גישה אחידה; מוסדות התנועה בחו"ל מכשירים רבניות ורבנים חד מיניים, ורבני קהילות מחתנים זוגות כאלה, אך בישראל לא מכשירים רבנים שמצהירים על היותם הומוסקסואליים.

הומואים ולסביות בחברה הדתית

בשנים האחרונות קמו פרטים וקבוצות שונות מקרב החברה הדתית שביקשו למצוא ולקדם אלטרנטיבות סובלניות ומכילות יותר. ארגונים דתיים בשולי החברה הדתית, הרואים עצמם כבעלי עמדות אוונגרד, מביעים בזהירות עמדות כאלה. התבטאויות ברוח זו ניתן למצוא למשל בפרסומים של מרכז יעקב הרצוג של הקיבוץ הדתי ותנועת נאמני תורה ועבודה.

כיום מנסה ארגון הו"ד על ידי פגישות עם רבנים, פסיכולוגים ואנשי מקצוע לנהל שיח אחראי בהתאם לגבולות ההלכה ונכתב "מסמך עקרונות" שהוא מציאת פתרון הלכתי - חברתי לקהילת ההומוסקסואלים הדתיים בתוך החברה הדתית והחרדית. הארגון מקיים אירועים וכנסים. כנס שקיבל הד תקשורתי נרחב נערך עם הרב יובל שרלו שם הוא קרא להומוסקסואלים דתיים לצאת מן הארון והביע תמיכה בארגון הו"ד ובהכלתם של הומוסקסואלים ולסביות דתיים בחברה הדתית מבלי לתת היתר לאיסורים דאורייתא.

שיח חברתי

בשנת 2001 יצא הסרט "לפניך ברעדה" המתאר את חייהם של לסביות והומואים יהודים אורתודוקסים בארצות הברית.

יציאת הסרט עוררה דיון מורכב בציבור הדתי שנמשך עד לימים אלו. ‏סנונית ראשונה הופיעה בשנת 2001 בכתב העת דעות בהוצאת תנועת נאמני תורה ועבודה (ראו הרב רונן לוביץ', סלידה, סובלנות ומתירנות, דעות 11, אוגוסט 2001), שהמשיך לדון בנושא מזוויות שונות בגיליונות נוספים. עד 2007 התקיימו דיונים בשלל במות, למשל בכתב העת אקדמות שמוציא לאור בית מורשה, בדיוני שאלות ותשובות רבים באתרי אינטרנט מרכזיים (למשל, כיפה), ובבטאון רבני צהר.

כשנתיים לאחר מכן יצא הסרט "את שאהבה נפשי", המתאר את סיפורן של שלוש נשים ישראליות לסביות השומרות על אורח חיים דתי ומממשות, כל אחת בדרכה, את אהבתה לנשים.

בשנת 2007 יצר חיים אלבום את הסרט העלילתי "ואהבת" העוסק בבחור דתי הלומד בישיבת הסדר, ומתמודד עם היותו הומו. "ואהבת" הופק כסרט גמר של מעלה, בית הספר הדתי לקולנוע בירושלים, וזכה לתמיכת בית הספר, למרות התנגדות של רבנים.


ארגונים

 
שלט במצעד הגאווה בירושלים, 2002: "ברוך אתה ה' - שעשנו כרצונו"

נשים לסביות דתיות וגברים הומואים דתיים ביקשו לשמור על אמונתם הדתית ועל אורח חייהם הדתי, אך סירבו להיכנס לקשר זוגי הטרוסקסואלי שאין בו פוטנציאל לאהבה ואינטימיות עבורם, לחיות בפרישות או להתכחש לנטייתם המינית. יתרה מזאת, הם ביקשו למצוא דרך נאותה לקיים זוגיות מספקת ומלאה עם בן זוג מאותו המין ולהקים עמו משפחה.

גברים ונשים אלו הקימו מסגרות תמיכה שונות, בתחילה דרך פורומים באינטרנט ובהמשך בארגונים שונים.

בת קול

  ערך מורחב – בת קול

בת קול הוא ארגון של לסביות דתיות, המקיים מסגרת של תמיכה וערבות הדדית לנשים המבקשות לשלב בין שני חלקים בזהותן העצמית והחברתית - היותן לסביות מחד והיותן דתיות מאידך - ומקדם חינוך לסובלנות ושוויון בחברה הדתית, מתוך מטרה לאפשר ללסביות דתיות ולבני משפחותיהן לחיות חיים מספקים של כבוד ושותפות בתוך החברה הדתית.

בת-קול הוקם בחורף 2005 על ידי כעשר נשים דתיות לסביות, אשר ביקשו לשמור על זהותן הדתית מצד אחד, ולממש את חייהן כלסביות מצד שני - להקים משפחה המורכבת משתי נשים, כולל גידול ילדים. במסגרת בת-קול מתקיימים מפגשי שיחה קבועים ופעילויות חברתיות שונות ללסביות דתיות לאורך כל השנה, ביניהן קבוצת לימוד ושבת משותפת. מפגשים אלו מהווים מסגרת חברתית חשובה וקבוצת תמיכה וסיוע. בנוסף פועלת בת-קול במישור הציבורי ומעוררת מודעות לנושא הנטייה המינית בחברה הדתית באמצעות פעולות הסברה, ראיונות באמצעי התקשורת, וצעידה כארגון במצעד הגאווה והסובלנות בירושלים.

הו"ד

  ערך מורחב – הו"ד

הו"ד הוא ארגון של הומוסקסואלים דתיים. הארגון מושתת סביב אתר אינטרנט שמרכז את הפעילות, האידאולוגיה והמסרים החברתיים של הארגון. בראש הארגון עומד הרב רון יוסף, רב אורתודוקסי הומוסקסואל, שיצא מהארון באפריל 2009 במסגרת תחקיר‏‏[3] על ארגון המתיימר לשנות את נטייתם של הומוסקסואלים.

הו"ד מהווה את הסמן השמרני מבין ההתארגנויות הלהט"ביות הדתיות ועיקר פעילותו היא בפנייה לרבנים והצגת הנושא בפניהם, על כל מורכבותו. מסמך העקרונות שניסחו חברי הו"ד נחתם על ידי עשרות רבנים בישראל.

חברותא

  ערך מורחב – חברותא

חברותא היא התארגנות אורתודוקסית של הומוסקסואלים דתיים, שהוקמה בסיועו של הבית הפתוח, ופועלת באופן עצמאי. קבוצת חברותא הוקמה ב-2007, ופעילותה כוללת אתר אינטרנט המפרסם חומר על הומואים דתיים לצד מאמרים ומחקר בנושא, וכן מפגשים חודשיים קבועים ופעילויות קהילתיות, בירושליים ובתל-אביב.

מטרות הקבוצה: לשמש בית לקהילת ההומואים הדתיים ולבני משפחותיהם, לקדם שיח ציבורי בנושא ולהעלות את המודעות לנושא בקרב הציבור הדתי ובכך לקדם סובלנות בחברה הדתית ולתרום לשילוב הומואים דתיים בקהילה הדתית.

מנהלי הפעילות הם בוגרי ישיבות הסדר ומכינות קדם צבאיות, והארגון רואה עצמו מחויב להלכה. בחברותא מעל לשלוש מאות חברים רשומים ולאחרונה הקימה חברותא קבוצות נפרדות להומואים וללסביות צעירים.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ‏מקור: שולחן ערוך, חלק אבן העזר; סימן כ"ד, סעיף 1. "... ובדורות הללו שרבו הפריצים, יש להתרחק מלהתייחד עם זכר."‏
  2. ^ על פי מסמך העקרונות של ארגון הו"ד, עמדה שהובעה קודם לכן על ידי רבנים אחדים.
  3. ^ ‏התחקיר שודר ב 6 באפריל 2009 בתוכנית עובדה. תגובתו של ארגון הו"ד לתחקיר פורסמה כאן.‏
אוחזר מתוך "https://www.wikisex.co.il/w/index.php?title=הומוסקסואלים_דתיים_בישראל&oldid=7346"