הזונות חייבות להיות מעל לגיל 21, למעט במחוזות Storey ו-Lyon, בהם הגיל המינימלי הוא 18. בתי הבושת ועובדיהם חייבים להירשם במשרד השריף ולעבור בדיקות רפואיות שבועיות ([[זיבה]] ו[[כלמידיה]]) וחודשיות ([[HIV]] ו[[סיפיליס]]). יתר על כן, חובה להשתמש ב[[קונדומים]], גם לצורך [[מין אוראלי]]. מעבר לבתי בושת, קיימים חוקים האוסרים [[זנות-רחוב]], [[סרסרות]] ועשיית רווח מהכנסותיהן של זונות.
קיימות מגבלות גם בתחום הפרסום, החוק אינו מאפשר להם לפרסם את שירותיהם במחוזות שבהם הזנות היא אסורה, וזאת על אף שבית המשפט קבע ב-2007 כי חוק זה אינו חוקתי.
בתי הבושת הגדולים פועלים באופן הבא: הלקוח מוזמן להתיישב בסלון בעוד הזונות הזמינות יופיעו בשורה לפניו ויציגו את עצמן. אם הלקוח בוחר זונה, המשא ומתן על המחיר מתקיים בחדרה של האישה, אשר במקרים רבים מצוטטת על ידי הנהלה. בית הבושת מקבל בדרך כלל מחצית מהסכום. אם הלקוח מגיע במונית, הנהג יקבל כ-30% מהמחיר, אשר מנוכה מחלקה של הזונה. המחיר המקובל הוא החל מ-200 דולר אמריקאי עבור 15 דקות. חלקן עשויות לדרוש עד 10,000 דולר לשעה. המחיר יקר יותר במחוזות הקרובים ללאס וגאס. מרבית הזונות אינן מסכימות ל[[נשיקה|התנשק]].
הזנות ברוד איילנד הוצאה מחוץ לחוק בשנת 2009.