10,557
עריכות
שינויים
דף חדש: {{בעבודה}} :<small>בהמשך לנאמר בערך יחסי מין ביהדות:</small> ערך זה עוסק באופני קיום יחסי אישות על פי ההלכה ה…
{{בעבודה}}
:<small>בהמשך לנאמר בערך [[יחסי מין ביהדות]]:</small>
ערך זה עוסק באופני קיום יחסי אישות על פי ההלכה היהודית.
על פי ה[[רמב"ם]], בני הזוג יכולים לעשות ככל שיעלה על דעתם בינם לבין עצמם, כל עוד שהדבר נעשה בהסכמה וברצון (בבלי, [[מסכת נדרים]] כ' ע"ב).
על פי תורת הקבלה, יחסי האישות צריכים להיות ללא חציצה בין בני הזוג. מצד ההלכה, קיום היחסים בעירום הוא פרט יסודי במחויבות ההדדית לחיות חיי אישות, ואם אחד מבני הזוג ממאן לקיים את דרישת האחר בעניין חל עליו דין [[מורדת|מרידה]]{{הערה|{{בבלי| כתובות |מח|א}}, שולחן ערוך אבן העזר עו יג ונושאי הכלים. מכאן מתנפץ מיתוס ה"חור בסדין".}}. עם זאת, מטעמי צניעות בשעת הביאה עליהם להיות מכוסים ביחד בסדין או שמיכה לפחות מהמותניים ולמטה{{הערה|ואין צריכים לכסות את הראש ואת הרגלים. על פי '''כף החיים''', אורח חיים סימן מ' סעיף קטן ט"ו, ו'''משנה ברורה''' ר"מ סעיף קטן ל"ו. בשעת הביאה - '''קדושת משה''', סימן ט"ו.}}.
גם במקרים בהם מותר לזוג להיבטל ממצוות [[פרייה ורבייה]], אז בשביל למנוע מהבעל איסור '[[שפיכת זרע לבטלה]]', אין להשתמש ב[[אמצעי מניעה]] המתפקדים כחציצה מכנית שמונעת מהיחסים להיות "כדרך כל הארץ"{{הערה|זוהי המסקנה המקובלת מה[[ברייתא]] העוסקת ב-"שלוש נשים משמשות במוך" ב{{בבלי|כתובות|לט|א}} ומסיכום שיטות הראשונים לגביה.}}. ממילא אסור השימוש ב[[קונדום]], וגם לגבי [[דיאפרגמה]], המכסה את [[צוואר הרחם]], נחלקו הפוסקים{{הערה|{{דעת|הרב [[שלמה אבינר]]|daat/kitveyet/assia/tihnun-2.htm|תכנון המשפחה ומניעת הריון}}.}}{{הערה|1=אומנם במקרים מסוימים בהם אין אפשרות להשתמש באמצעים אחרים, יש שהתירו להשתמש אף בקונדום, בנימוק שבמקרי סכנה זוהי דרך התשמיש, או שהאיסור נגזר מביטול מצוות [[פרייה ורבייה]], ומותר כשאינו גורם לביטולה, אלא מאפשר לקיימה בטווח הרחוק; ראו [http://www.medethics.org.il/db/showQ.asp?ID=3803 תשובת הרב [[מרדכי הלפרין]]] באתר מכון שלזינגר.}}. האמצעים המועדפים ביותר בהלכה למניעה הם [[גלולה למניעת היריון|גלולות למניעת היריון]] ולאחריהן [[התקן תוך רחמי|התקן תוך רחמי]]{{הערה|[[יואל קטן]], חנה קטן, אלחנן בראון, [http://www.medethics.org.il/articles/ASSIA/ASSIA53-54/R0531114.asp אמצעי מניעה - מבט הלכתי-רפואי]}}.
===סוגי ביאות===
"'''ביאה כדרכה'''" או "'''ביאה'''", הוא המונח ההלכתי ל[[מין וגינאלי]], ואצל בני זוג נשואים זה לזה, אם אחד מהם אינו מוכן לקיים סוג כזה של יחסים, באופן קבוע, הוא נקרא "[[מורדת על בעלה|מורד]]" וזו עילה מוצדקת ל[[גירושים]].
"'''ביאה שלא כדרכה'''", או "[[הפיכת שולחן]]" בלשון התלמוד (לפי הפירוש הנפוץ), הוא המונח ההלכתי ל[[מין אנאלי]], אשר נחשב בגדר מותר, על פי הנאמר "משכבי אשה", מכאן שיש שני משכבים. אמנם, לפי המדרש רבה, בתורה זה נחשב כעינוי לאישה, כמו שכתוב אצל שכם ו[[דינה]] "וישכב אותה ויענה".
מסופר בתלמוד על אישה שבאה לרב והתלוננה שבעלה תבע ממנה יחסים אנאליים (לפי הפירוש הנפוץ של [[הפיכת שולחן]]) אף שהציעה לו יחסים וגינליים. רב ענה לה שהוא אינו יכול לעזור לה שכן התורה התירה זאת לבעל{{הערה|ההיא דאתאי לקמיה דרבי, אמרה לו: רבי, ערכתי לו שולחן והפכו! אמר לה: בתי, תורה התירתך, ואני מה אעשה ליך? בבלי נדרים כ ב.}}. להלכה, כתב המהרי"ט שהאישה חייבת רק בהתאם לחיוב העונה של בעלה, ואם הבעל דורש לבוא עליה שלא כדרכה, אין עליה דין מורדת{{הערה|שם=מהריט}}.
בעלי התוספות סוברים שמין אנאלי מותר רק כאשר אינו מוציא זרע או שעושה כך באקראי אף שמוציא זרע{{הערה|1="ואמר ר"י דהתם (=ששם) מיירי (=עוסק) בלא הוצאת זרע דשרי (=שמותר) דכיון דליכא (=שאין) השחתת זרע לא הוי כמעשה ער ואונן. עוד אמר ר"י דלא חשוב כמעשה ער ואונן אלא כשמתכוין להשחית זרע ורגיל לעשות כן תמיד, אבל באקראי בעלמא ומתאוה לבא על אשתו שלא כדרכה שרי (=מותר)". (בבלי יבמות לד ב, פירוש בעלי התוספות).}}. וכן פסק הרמ"א.
"'''ביאה דרך איברים'''" (שוכב עמה בקירוב בשר{{הערה|רש"י סוטה כ"ו ע"ב. ורש"י יבמות נ"ה ע"ב כתב: "דרך איברים - מיעוך דדים ודש מבחוץ בשאר איברים".}}) הוא מונח הכולל [[מין אוראלי]], אשר אינו נחשב לקיום יחסים של ממש, ולא נחשב לניאוף, אם כי לדברי הרמב"ם נחשב הדבר למעשה מכוער שלוקים עליו, כאשר הוא נעשה במסגרת יחסים אסורים. אין במקורות ההלכה התנגדות ל[[מין אוראלי]] לגבר, אך הדעה המקובלת בפוסקים הוא שה[[שפיכה]] צריכה להיות בתוך ה[[נרתיק]], ואחרת הדבר נחשב לאסור כ[[שפיכת זרע לבטלה]]{{הערה|כך עולה מ{{רמב"ם|איסורי ביאה|כא|ט}} ומהגהת ה[[רמ"א]] על ה{{שולחן ערוך|אבן העזר|כה|ב}}.}}. מין אוראלי לאישה נתון במחלוקת בקרב הפוסקים כמבואר [[#הסתכלות ונשיקה באיבר המין הנשי|בהמשך]].
===תנוחות===
על פי ההלכה אין לקיים יחסים בעמידה או בישיבה, כי על פי חז"ל דבר זה אינו בריא (לפי הקהילה הרפואית, אין לכך השלכות רפואיות מזיקות). ויש אומרים שהסיבה שלא מומלץ לקיים יחסים בעמידה היא מפני שלטענתם אין האישה מתעברת מעומד, ולכן אם אי אפשר בדרך אחרת מותר בעמידה לצורך קיום מצוות עונה או אם ירא שלא יבוא לידי עבירה{{הערה|דרך פיקודיך מ"ע א חלק הדיבור סקט"ו - ט"ז.}} (לפי הקהילה הרפואית, ניתן להיכנס להריון גם עקב יחסי מין בעמידה או בישיבה, אך לפי מחקרים הסיכויים להריון גבוהים יותר כאשר האישה שוכבת על גבה למשך כעשרים דקות לאחר ה[[שפיכה]]).
דרך קיום יחסי האישות המומלצת על פי התלמוד הבבלי היא שהגבר למעלה והאישה מתחתיו כשפניהם מכוונות האחד כלפי השנייה{{הערה|כך כתב הרב אליהו די וידאש בספרו ראשית חכמה: "מכלל קדושת הזיווג שיהא פנים כנגד פנים" - שער הקדושה פרק ט"ז. ספר הזוהר פיקודי רנט א.}}. מובא בפוסקים שקיום יחסים כשהיא למעלה והוא למטה הרי זה דרך עזות (חוצפה). אך יש שכתבו שדבר זה נאמר רק בליל הטבילה, אבל בשאר לילות עושה כפי הנאתו ובלבד שיהיה בהסכמת האישה{{הערה|רבינו ירוחם נתיב כג סוף ח"א, ספר חסידים סימן תקט ובפירוש החיד"א בספרו ברכי יוסף, סימן ר"מ סעיף קטן ז. אך הרב שלום שבדרון כתב שמסתימת שאר פוסקים לא נראה כן.}}.
במסכת כלה נכתב כי קיום יחסים כששוכבים שניהם על צידם - זו דרך עיקש (מלשון עקשנות), כלומר, שעל ידי כך יצא הוולד עיקש{{הערה|מסכת כלה רבתי סוף פ"א. בספר '''משכן ישראל''' עמ' נ כתב, שזה רק בשעת ההזרעה.}}.
===משך זמן היחסים===
התנא רבי אליעזר נהג "כמי שכפאו שד", כלומר, קיצר בזמן היחסים (בשעת החדירה) כי חשש לחשוב על אישה אחרת (ויש אומרים כדי למעט הנאתו). הראב"ד מקשה על הנהגתו של רבי אליעזר, ממה שכתוב בגמרא (נידה לא) ש"בשכר שמשהין עצמן על הבטן - נותן לו הקב"ה בנים זכרים", ונראה שיש להאריך בזמן היחסים. הוא מתרץ שאין סתירה, אלא שישנם דרכים שונות להגיע לאותה תוצאה, כי "כל לבבות דורש ה'",{{הערה|{{תנ"ך|דברי הימים א|כח|ט}}.}} ובלבד שיתכוון לשם שמים. מי שחושש שיחשוב באישה אחרת - יקצר, ומי שלא חושש - יאריך.
השולחן ערוך בחלק אורח חיים פסק שיש לקצר;
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=וישמש באימה וביראה כמו שאמרו על רבי אליעזר שהיה מגלה טפח ומכסה טפח ודומה כמו שכפאו שד... כלומר, שלא היה מאריך באותו מעשה, ודומה לו כמו שבִעתו שד ונבעת והניח המעשה, כל כך היה מקצר בתשמיש... וצריך בעל נפש לזהר בזה|מקור=שולחן ערוך אורח חיים רמ ח.}}
לעומת זאת, בהלכות העוסקות בתשמיש המיטה בחלק אבן העזר (סימן כ"ה) - לא הביא השולחן ערוך פסיקה זו. בגלל השמטה זו, יש אומרים שהשולחן ערוך ראה בזה מידת חסידות, וכתב זאת ליחדי סגולה ולא לכלל הציבור, וכפי שכתב בעצמו בסוף הסעיף "וצריך בעל נפש לזהר בזה". למעשה, גדולי הדורות האחרונים הורו שבזמנינו אין לנהוג כדברי השולחן ערוך הנ"ל, כיוון שהתנהגות כזו עלולה לפגוע באישה{{הערה|ספר "בנין הבית" מאת הרב שוחטוביץ, עמ' 70. ספר "משכן ישראל" מאת הרב רפאל מנחם שלנגר עמוד סט, בשם הרב יוסף שלום אלישיב.}}. וכן בספר חסד לאלפים לרבי אליעזר פאפו השמיט את סעיף ח' וכתב במקומו "וישמש בצניעות"{{הערה|ועיין בהקדמתו שמשמיט כל דעה שאין לחוש לה.}}. וכן כתב הרב יעקב קנייבסקי באגרתו{{הערה|שם=חזו"א}} שאין לקצר{{הערה|"כי על פי דין תורה אסור לעשות הביאה באופן שהאישה אינה מפויסת, ומחויב לפייסה בחיבוק ונישוק עד שתתאווה לחיבור, שאם לא כן הרי היא כנתונה לפני הארי שדורס ואוכל... ועוון פלילי הוא לעשוק מה שמגיע לאשתו, אפילו אם מתכוון לשם מידת חסידות ופרישות, שעל גזלת אשתו אינו יכול לעשות חסידות, ולגזול אותה ולהציגה כשפחה שבויה... ובעיקר מה שהביא בשולחן ערוך סעיף ח' הנה בספר אורחות חיים בשם ספה"ק נזירות שמשון כתב שע"פ הזוהר וכתבי האריז"ל העיקר כפירוש הראשון (שלא יתכוון לשם הנאה אלא לשם מצווה), אבל פירוש השני והשלישי שיהיה בבגדים ושיהיה במהירות, אדרבה יש בזה איסור על פי הקבלה".}}.
===הסתכלות ונשיקה באיבר המין הנשי===
{{ערך מורחב|איסור הסתכלות בערווה}}
בתלמוד מובא:
{{ציטוטון|אמר רבי יוחנן בן דהבאי, ארבעה דברים סחו לי מלאכי השרת: חיגרין (נכים) {{מונחון|מפני מה הויין|מדוע הם נולדים כך}}? מפני ש[[הפיכת שולחן|הופכים את שולחנם]]. אילמים מפני מה הויין? מפני שמנשקים על אותו מקום. חרשים מפני מה הויין? מפני שמספרים בשעת תשמיש. סומין מפני מה הויין? מפני שמסתכלים באותו מקום}}.
בהמשך מובא, כי חכמים פסקו שלא כדעת רבי יוחנן בן דהבאי: {{ציטוטון|זו דברי יוחנן בן דהבאי. אבל אמרו חכמים: אין הלכה כיוחנן בן דהבאי, אלא כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו – עושה. משל לבשר הבא מבית הטבח, רצה לאוכלו במלח – אוכלו, צלי – אוכלו, מבושל – אוכלו, שלוק – אוכלו; וכן דג הבא מבית הצייד.}}. פרשני התלמוד נחלקו בפירוש פסק זה: האם חכמים חלוקים על כל דברי רבי יוחנן בן דהבאי, ומתירים אף הסתכלות ונשיקה באיברי המין של האישה, או שמא הם חלוקים רק על "הפיכת שולחן".
במסכת כלה רבתי נאמר שכל דברי רבי יוחנן בן דהבאי עוסקים דווקא במקרה שהאישה התעברה מביאה זו. עם זאת, האליה רבה כתב שלפי האר"י מעשים אלו מזיקים לבניו אפילו כשנעשים שלא בשעה שהאישה מתעברת{{הערה|האליה רבה (ב'''אורח חיים''' סימן ר"מ) כתב זאת בעקבות קושיה שמקשה בספר חרדים (מצוות התשובה, ב) על המפרשים ש"הפיכת שולחן" היא ביאה שלא כדרכה, והרי בביאה שלא כדרכה היא אינה ראויה להתעבר.}}.
בשולחן ערוך סימן ר"מ נפסק שאסור להסתכל או לנשק באיבר המין של האישה:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=אסור להסתכל באותו מקום, שכל המסתכל שם אין לו בושת פנים, ועובר על "והצנע לכת" ומעביר הבושת מעל פניו, שכל המתבייש אינו חוטא דכתיב "ובעבור תהיה יראתו על פניכם" - זו הבושה - לבלתי תחטאו", ועוד דקא מגרה יצר הרע בנפשיה [שהוא מגרה את יצר הרע בעצמו]. וכל שכן הנושק שם שעובר בכל אלה, ועוד שעובר על בל תשקצו את נפשותיכם}}
כך פסקו הטור{{הערה| בסימן ר"מ, ועיין ב"ח באבן העזר סימן כ"ה שכן היא דעתו למעשה.}}, הראב"ד ועוד{{הערה|הראב"ד בשער הקדושה. וכן משמע קצת מדברי בעל ספר האגודה בנדרים כ, וכן יש לדייק במרדכי בהלכות נדה רמז תשלב, וכן הוא בספר אהל מועד שער איסור והיתר דרך י' נתיב ט' (דף ל"ב עמוד ב').}}, שחכמים חלוקים על בן דהבאי רק בעניין הפיכת שולחן, אבל שאר הדברים (הסתכלות, נשיקה, דיבור בשעת תשמיש) אסורים. ולפי דעה זו, מי שמנשק עונשו שילדיו יהיו אלמים{{הערה|לפי דעה זו ההלכה נפסקת כרבי יוחנן בן דהבאי בבבלי נדרים כ א, שאומר שהעונש על כך הם ילדים אלמים.}} מידה כנגד מידה{{הערה|על חטא שנעשה על ידי הפה העונש הוא שהצאצאים ילדו בפיהם.}}.
דעת הרמב"ם בפירוש המשנה במסכת סנהדרין פרק ז משנה ד, שאין הלכה כר' יוחנן בן דהבאי. לגבי בל תשקצו, כתב הרב נהוראי שמעונוב בספרו "במותר לו", שעל כגון זה נאמר "נפש היפה תאכלם" (חולין סד ע"ב), כלומר, שמי שאינו נגעל מזה אין עליו איסור בל תשקצו.}} ורוב הראשונים{{הערה|כלבו הלכות אישות, עמ' קל"ח, ספר האשכול חלק ראשון עמ' 96, וכן כתב הסמ"ק מצווה רפ"ה שהסתכלות ונישוק מותרים מעיקר הדין והעתיקו גם הארחות חיים. וכן נראה בשיטה מקובצת נדרים כ (בדיבור המתחיל "אחרי לבבכם") בשם הרי"ץ. וכן נראה מהרי"ף והרמב"ן והרא"ש שלא הביאו את דברי רבי יוחנן בן דהבאי (שו"ת באר משה, חלק ג סימן קנב).}} שמותר לנשק, ויש שסוברים כך גם בדעת הרמ"א{{הערה|באבן העזר סימן כ"ה, לפי פרשנות הגר"א שם. אבל הבאר היטב במקום חולק על הפרשנות בדברי הרמ"א. וכן בשולחן ערוך סימן ר"מ כתוב שאסור לנשק מפני כמה טעמים, והרמ"א אינו חולק על כך.}}
אך גם לפי דעות אלו, מידת חסידות היא שלא לעשות מעשים אלו, וכך פוסק הרמב"ם: "ואף על פי כן מדת חסידות שלא יקל אדם את ראשו לכך, ושיקדש עצמו בשעת תשמיש כמו שביארנו בהלכות דעות ולא יסיר מדרך העולם ומנהגו שאין דבר זה אלא כדי לפרות ולרבות". דברים דומים כותב גם הרמ"א.
כל האחרונים (פרט לרמ"א שהדעות חלוקות על דבריו) פסקו כדעת השולחן ערוך לאסור, ולא הציגו כלל את דעת המתירים. גם בספרות ההדרכה החרדית השמיטו את דעת המתירים. לעומת זאת, בחלק מהספרות הדתית לאומית, הובאה דעתו של הרמב"ם להתיר, אם יש צורך בכך, אך לכתחילה עדיף להימנע מהסתכלות ונשיקה. אמנם, גם לפי ההשקפה החרדית, ישנם מקרים שיש להתיר זאת, כגון בחוזר בתשובה שכבר התרגל לזה וכדומה. הרב נתן קופשיץ הגדיר זאת כך: "כל מה שיעשה אדם עם אשתו הטהורה, אפילו הגרוע ביותר, אינו מגיע כלל לרמת וחומרת האיסור מהתורה של מבט אחד על אשת שכנו"{{הערה|"שיעורים למורי הוראה" עמ' 45.}}.
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
==ראו גם==
* [[יחסי מין ביהדות]]
[[קטגוריה:יחסי אישות]]
:<small>בהמשך לנאמר בערך [[יחסי מין ביהדות]]:</small>
ערך זה עוסק באופני קיום יחסי אישות על פי ההלכה היהודית.
על פי ה[[רמב"ם]], בני הזוג יכולים לעשות ככל שיעלה על דעתם בינם לבין עצמם, כל עוד שהדבר נעשה בהסכמה וברצון (בבלי, [[מסכת נדרים]] כ' ע"ב).
על פי תורת הקבלה, יחסי האישות צריכים להיות ללא חציצה בין בני הזוג. מצד ההלכה, קיום היחסים בעירום הוא פרט יסודי במחויבות ההדדית לחיות חיי אישות, ואם אחד מבני הזוג ממאן לקיים את דרישת האחר בעניין חל עליו דין [[מורדת|מרידה]]{{הערה|{{בבלי| כתובות |מח|א}}, שולחן ערוך אבן העזר עו יג ונושאי הכלים. מכאן מתנפץ מיתוס ה"חור בסדין".}}. עם זאת, מטעמי צניעות בשעת הביאה עליהם להיות מכוסים ביחד בסדין או שמיכה לפחות מהמותניים ולמטה{{הערה|ואין צריכים לכסות את הראש ואת הרגלים. על פי '''כף החיים''', אורח חיים סימן מ' סעיף קטן ט"ו, ו'''משנה ברורה''' ר"מ סעיף קטן ל"ו. בשעת הביאה - '''קדושת משה''', סימן ט"ו.}}.
גם במקרים בהם מותר לזוג להיבטל ממצוות [[פרייה ורבייה]], אז בשביל למנוע מהבעל איסור '[[שפיכת זרע לבטלה]]', אין להשתמש ב[[אמצעי מניעה]] המתפקדים כחציצה מכנית שמונעת מהיחסים להיות "כדרך כל הארץ"{{הערה|זוהי המסקנה המקובלת מה[[ברייתא]] העוסקת ב-"שלוש נשים משמשות במוך" ב{{בבלי|כתובות|לט|א}} ומסיכום שיטות הראשונים לגביה.}}. ממילא אסור השימוש ב[[קונדום]], וגם לגבי [[דיאפרגמה]], המכסה את [[צוואר הרחם]], נחלקו הפוסקים{{הערה|{{דעת|הרב [[שלמה אבינר]]|daat/kitveyet/assia/tihnun-2.htm|תכנון המשפחה ומניעת הריון}}.}}{{הערה|1=אומנם במקרים מסוימים בהם אין אפשרות להשתמש באמצעים אחרים, יש שהתירו להשתמש אף בקונדום, בנימוק שבמקרי סכנה זוהי דרך התשמיש, או שהאיסור נגזר מביטול מצוות [[פרייה ורבייה]], ומותר כשאינו גורם לביטולה, אלא מאפשר לקיימה בטווח הרחוק; ראו [http://www.medethics.org.il/db/showQ.asp?ID=3803 תשובת הרב [[מרדכי הלפרין]]] באתר מכון שלזינגר.}}. האמצעים המועדפים ביותר בהלכה למניעה הם [[גלולה למניעת היריון|גלולות למניעת היריון]] ולאחריהן [[התקן תוך רחמי|התקן תוך רחמי]]{{הערה|[[יואל קטן]], חנה קטן, אלחנן בראון, [http://www.medethics.org.il/articles/ASSIA/ASSIA53-54/R0531114.asp אמצעי מניעה - מבט הלכתי-רפואי]}}.
===סוגי ביאות===
"'''ביאה כדרכה'''" או "'''ביאה'''", הוא המונח ההלכתי ל[[מין וגינאלי]], ואצל בני זוג נשואים זה לזה, אם אחד מהם אינו מוכן לקיים סוג כזה של יחסים, באופן קבוע, הוא נקרא "[[מורדת על בעלה|מורד]]" וזו עילה מוצדקת ל[[גירושים]].
"'''ביאה שלא כדרכה'''", או "[[הפיכת שולחן]]" בלשון התלמוד (לפי הפירוש הנפוץ), הוא המונח ההלכתי ל[[מין אנאלי]], אשר נחשב בגדר מותר, על פי הנאמר "משכבי אשה", מכאן שיש שני משכבים. אמנם, לפי המדרש רבה, בתורה זה נחשב כעינוי לאישה, כמו שכתוב אצל שכם ו[[דינה]] "וישכב אותה ויענה".
מסופר בתלמוד על אישה שבאה לרב והתלוננה שבעלה תבע ממנה יחסים אנאליים (לפי הפירוש הנפוץ של [[הפיכת שולחן]]) אף שהציעה לו יחסים וגינליים. רב ענה לה שהוא אינו יכול לעזור לה שכן התורה התירה זאת לבעל{{הערה|ההיא דאתאי לקמיה דרבי, אמרה לו: רבי, ערכתי לו שולחן והפכו! אמר לה: בתי, תורה התירתך, ואני מה אעשה ליך? בבלי נדרים כ ב.}}. להלכה, כתב המהרי"ט שהאישה חייבת רק בהתאם לחיוב העונה של בעלה, ואם הבעל דורש לבוא עליה שלא כדרכה, אין עליה דין מורדת{{הערה|שם=מהריט}}.
בעלי התוספות סוברים שמין אנאלי מותר רק כאשר אינו מוציא זרע או שעושה כך באקראי אף שמוציא זרע{{הערה|1="ואמר ר"י דהתם (=ששם) מיירי (=עוסק) בלא הוצאת זרע דשרי (=שמותר) דכיון דליכא (=שאין) השחתת זרע לא הוי כמעשה ער ואונן. עוד אמר ר"י דלא חשוב כמעשה ער ואונן אלא כשמתכוין להשחית זרע ורגיל לעשות כן תמיד, אבל באקראי בעלמא ומתאוה לבא על אשתו שלא כדרכה שרי (=מותר)". (בבלי יבמות לד ב, פירוש בעלי התוספות).}}. וכן פסק הרמ"א.
"'''ביאה דרך איברים'''" (שוכב עמה בקירוב בשר{{הערה|רש"י סוטה כ"ו ע"ב. ורש"י יבמות נ"ה ע"ב כתב: "דרך איברים - מיעוך דדים ודש מבחוץ בשאר איברים".}}) הוא מונח הכולל [[מין אוראלי]], אשר אינו נחשב לקיום יחסים של ממש, ולא נחשב לניאוף, אם כי לדברי הרמב"ם נחשב הדבר למעשה מכוער שלוקים עליו, כאשר הוא נעשה במסגרת יחסים אסורים. אין במקורות ההלכה התנגדות ל[[מין אוראלי]] לגבר, אך הדעה המקובלת בפוסקים הוא שה[[שפיכה]] צריכה להיות בתוך ה[[נרתיק]], ואחרת הדבר נחשב לאסור כ[[שפיכת זרע לבטלה]]{{הערה|כך עולה מ{{רמב"ם|איסורי ביאה|כא|ט}} ומהגהת ה[[רמ"א]] על ה{{שולחן ערוך|אבן העזר|כה|ב}}.}}. מין אוראלי לאישה נתון במחלוקת בקרב הפוסקים כמבואר [[#הסתכלות ונשיקה באיבר המין הנשי|בהמשך]].
===תנוחות===
על פי ההלכה אין לקיים יחסים בעמידה או בישיבה, כי על פי חז"ל דבר זה אינו בריא (לפי הקהילה הרפואית, אין לכך השלכות רפואיות מזיקות). ויש אומרים שהסיבה שלא מומלץ לקיים יחסים בעמידה היא מפני שלטענתם אין האישה מתעברת מעומד, ולכן אם אי אפשר בדרך אחרת מותר בעמידה לצורך קיום מצוות עונה או אם ירא שלא יבוא לידי עבירה{{הערה|דרך פיקודיך מ"ע א חלק הדיבור סקט"ו - ט"ז.}} (לפי הקהילה הרפואית, ניתן להיכנס להריון גם עקב יחסי מין בעמידה או בישיבה, אך לפי מחקרים הסיכויים להריון גבוהים יותר כאשר האישה שוכבת על גבה למשך כעשרים דקות לאחר ה[[שפיכה]]).
דרך קיום יחסי האישות המומלצת על פי התלמוד הבבלי היא שהגבר למעלה והאישה מתחתיו כשפניהם מכוונות האחד כלפי השנייה{{הערה|כך כתב הרב אליהו די וידאש בספרו ראשית חכמה: "מכלל קדושת הזיווג שיהא פנים כנגד פנים" - שער הקדושה פרק ט"ז. ספר הזוהר פיקודי רנט א.}}. מובא בפוסקים שקיום יחסים כשהיא למעלה והוא למטה הרי זה דרך עזות (חוצפה). אך יש שכתבו שדבר זה נאמר רק בליל הטבילה, אבל בשאר לילות עושה כפי הנאתו ובלבד שיהיה בהסכמת האישה{{הערה|רבינו ירוחם נתיב כג סוף ח"א, ספר חסידים סימן תקט ובפירוש החיד"א בספרו ברכי יוסף, סימן ר"מ סעיף קטן ז. אך הרב שלום שבדרון כתב שמסתימת שאר פוסקים לא נראה כן.}}.
במסכת כלה נכתב כי קיום יחסים כששוכבים שניהם על צידם - זו דרך עיקש (מלשון עקשנות), כלומר, שעל ידי כך יצא הוולד עיקש{{הערה|מסכת כלה רבתי סוף פ"א. בספר '''משכן ישראל''' עמ' נ כתב, שזה רק בשעת ההזרעה.}}.
===משך זמן היחסים===
התנא רבי אליעזר נהג "כמי שכפאו שד", כלומר, קיצר בזמן היחסים (בשעת החדירה) כי חשש לחשוב על אישה אחרת (ויש אומרים כדי למעט הנאתו). הראב"ד מקשה על הנהגתו של רבי אליעזר, ממה שכתוב בגמרא (נידה לא) ש"בשכר שמשהין עצמן על הבטן - נותן לו הקב"ה בנים זכרים", ונראה שיש להאריך בזמן היחסים. הוא מתרץ שאין סתירה, אלא שישנם דרכים שונות להגיע לאותה תוצאה, כי "כל לבבות דורש ה'",{{הערה|{{תנ"ך|דברי הימים א|כח|ט}}.}} ובלבד שיתכוון לשם שמים. מי שחושש שיחשוב באישה אחרת - יקצר, ומי שלא חושש - יאריך.
השולחן ערוך בחלק אורח חיים פסק שיש לקצר;
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=וישמש באימה וביראה כמו שאמרו על רבי אליעזר שהיה מגלה טפח ומכסה טפח ודומה כמו שכפאו שד... כלומר, שלא היה מאריך באותו מעשה, ודומה לו כמו שבִעתו שד ונבעת והניח המעשה, כל כך היה מקצר בתשמיש... וצריך בעל נפש לזהר בזה|מקור=שולחן ערוך אורח חיים רמ ח.}}
לעומת זאת, בהלכות העוסקות בתשמיש המיטה בחלק אבן העזר (סימן כ"ה) - לא הביא השולחן ערוך פסיקה זו. בגלל השמטה זו, יש אומרים שהשולחן ערוך ראה בזה מידת חסידות, וכתב זאת ליחדי סגולה ולא לכלל הציבור, וכפי שכתב בעצמו בסוף הסעיף "וצריך בעל נפש לזהר בזה". למעשה, גדולי הדורות האחרונים הורו שבזמנינו אין לנהוג כדברי השולחן ערוך הנ"ל, כיוון שהתנהגות כזו עלולה לפגוע באישה{{הערה|ספר "בנין הבית" מאת הרב שוחטוביץ, עמ' 70. ספר "משכן ישראל" מאת הרב רפאל מנחם שלנגר עמוד סט, בשם הרב יוסף שלום אלישיב.}}. וכן בספר חסד לאלפים לרבי אליעזר פאפו השמיט את סעיף ח' וכתב במקומו "וישמש בצניעות"{{הערה|ועיין בהקדמתו שמשמיט כל דעה שאין לחוש לה.}}. וכן כתב הרב יעקב קנייבסקי באגרתו{{הערה|שם=חזו"א}} שאין לקצר{{הערה|"כי על פי דין תורה אסור לעשות הביאה באופן שהאישה אינה מפויסת, ומחויב לפייסה בחיבוק ונישוק עד שתתאווה לחיבור, שאם לא כן הרי היא כנתונה לפני הארי שדורס ואוכל... ועוון פלילי הוא לעשוק מה שמגיע לאשתו, אפילו אם מתכוון לשם מידת חסידות ופרישות, שעל גזלת אשתו אינו יכול לעשות חסידות, ולגזול אותה ולהציגה כשפחה שבויה... ובעיקר מה שהביא בשולחן ערוך סעיף ח' הנה בספר אורחות חיים בשם ספה"ק נזירות שמשון כתב שע"פ הזוהר וכתבי האריז"ל העיקר כפירוש הראשון (שלא יתכוון לשם הנאה אלא לשם מצווה), אבל פירוש השני והשלישי שיהיה בבגדים ושיהיה במהירות, אדרבה יש בזה איסור על פי הקבלה".}}.
===הסתכלות ונשיקה באיבר המין הנשי===
{{ערך מורחב|איסור הסתכלות בערווה}}
בתלמוד מובא:
{{ציטוטון|אמר רבי יוחנן בן דהבאי, ארבעה דברים סחו לי מלאכי השרת: חיגרין (נכים) {{מונחון|מפני מה הויין|מדוע הם נולדים כך}}? מפני ש[[הפיכת שולחן|הופכים את שולחנם]]. אילמים מפני מה הויין? מפני שמנשקים על אותו מקום. חרשים מפני מה הויין? מפני שמספרים בשעת תשמיש. סומין מפני מה הויין? מפני שמסתכלים באותו מקום}}.
בהמשך מובא, כי חכמים פסקו שלא כדעת רבי יוחנן בן דהבאי: {{ציטוטון|זו דברי יוחנן בן דהבאי. אבל אמרו חכמים: אין הלכה כיוחנן בן דהבאי, אלא כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו – עושה. משל לבשר הבא מבית הטבח, רצה לאוכלו במלח – אוכלו, צלי – אוכלו, מבושל – אוכלו, שלוק – אוכלו; וכן דג הבא מבית הצייד.}}. פרשני התלמוד נחלקו בפירוש פסק זה: האם חכמים חלוקים על כל דברי רבי יוחנן בן דהבאי, ומתירים אף הסתכלות ונשיקה באיברי המין של האישה, או שמא הם חלוקים רק על "הפיכת שולחן".
במסכת כלה רבתי נאמר שכל דברי רבי יוחנן בן דהבאי עוסקים דווקא במקרה שהאישה התעברה מביאה זו. עם זאת, האליה רבה כתב שלפי האר"י מעשים אלו מזיקים לבניו אפילו כשנעשים שלא בשעה שהאישה מתעברת{{הערה|האליה רבה (ב'''אורח חיים''' סימן ר"מ) כתב זאת בעקבות קושיה שמקשה בספר חרדים (מצוות התשובה, ב) על המפרשים ש"הפיכת שולחן" היא ביאה שלא כדרכה, והרי בביאה שלא כדרכה היא אינה ראויה להתעבר.}}.
בשולחן ערוך סימן ר"מ נפסק שאסור להסתכל או לנשק באיבר המין של האישה:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=אסור להסתכל באותו מקום, שכל המסתכל שם אין לו בושת פנים, ועובר על "והצנע לכת" ומעביר הבושת מעל פניו, שכל המתבייש אינו חוטא דכתיב "ובעבור תהיה יראתו על פניכם" - זו הבושה - לבלתי תחטאו", ועוד דקא מגרה יצר הרע בנפשיה [שהוא מגרה את יצר הרע בעצמו]. וכל שכן הנושק שם שעובר בכל אלה, ועוד שעובר על בל תשקצו את נפשותיכם}}
כך פסקו הטור{{הערה| בסימן ר"מ, ועיין ב"ח באבן העזר סימן כ"ה שכן היא דעתו למעשה.}}, הראב"ד ועוד{{הערה|הראב"ד בשער הקדושה. וכן משמע קצת מדברי בעל ספר האגודה בנדרים כ, וכן יש לדייק במרדכי בהלכות נדה רמז תשלב, וכן הוא בספר אהל מועד שער איסור והיתר דרך י' נתיב ט' (דף ל"ב עמוד ב').}}, שחכמים חלוקים על בן דהבאי רק בעניין הפיכת שולחן, אבל שאר הדברים (הסתכלות, נשיקה, דיבור בשעת תשמיש) אסורים. ולפי דעה זו, מי שמנשק עונשו שילדיו יהיו אלמים{{הערה|לפי דעה זו ההלכה נפסקת כרבי יוחנן בן דהבאי בבבלי נדרים כ א, שאומר שהעונש על כך הם ילדים אלמים.}} מידה כנגד מידה{{הערה|על חטא שנעשה על ידי הפה העונש הוא שהצאצאים ילדו בפיהם.}}.
דעת הרמב"ם בפירוש המשנה במסכת סנהדרין פרק ז משנה ד, שאין הלכה כר' יוחנן בן דהבאי. לגבי בל תשקצו, כתב הרב נהוראי שמעונוב בספרו "במותר לו", שעל כגון זה נאמר "נפש היפה תאכלם" (חולין סד ע"ב), כלומר, שמי שאינו נגעל מזה אין עליו איסור בל תשקצו.}} ורוב הראשונים{{הערה|כלבו הלכות אישות, עמ' קל"ח, ספר האשכול חלק ראשון עמ' 96, וכן כתב הסמ"ק מצווה רפ"ה שהסתכלות ונישוק מותרים מעיקר הדין והעתיקו גם הארחות חיים. וכן נראה בשיטה מקובצת נדרים כ (בדיבור המתחיל "אחרי לבבכם") בשם הרי"ץ. וכן נראה מהרי"ף והרמב"ן והרא"ש שלא הביאו את דברי רבי יוחנן בן דהבאי (שו"ת באר משה, חלק ג סימן קנב).}} שמותר לנשק, ויש שסוברים כך גם בדעת הרמ"א{{הערה|באבן העזר סימן כ"ה, לפי פרשנות הגר"א שם. אבל הבאר היטב במקום חולק על הפרשנות בדברי הרמ"א. וכן בשולחן ערוך סימן ר"מ כתוב שאסור לנשק מפני כמה טעמים, והרמ"א אינו חולק על כך.}}
אך גם לפי דעות אלו, מידת חסידות היא שלא לעשות מעשים אלו, וכך פוסק הרמב"ם: "ואף על פי כן מדת חסידות שלא יקל אדם את ראשו לכך, ושיקדש עצמו בשעת תשמיש כמו שביארנו בהלכות דעות ולא יסיר מדרך העולם ומנהגו שאין דבר זה אלא כדי לפרות ולרבות". דברים דומים כותב גם הרמ"א.
כל האחרונים (פרט לרמ"א שהדעות חלוקות על דבריו) פסקו כדעת השולחן ערוך לאסור, ולא הציגו כלל את דעת המתירים. גם בספרות ההדרכה החרדית השמיטו את דעת המתירים. לעומת זאת, בחלק מהספרות הדתית לאומית, הובאה דעתו של הרמב"ם להתיר, אם יש צורך בכך, אך לכתחילה עדיף להימנע מהסתכלות ונשיקה. אמנם, גם לפי ההשקפה החרדית, ישנם מקרים שיש להתיר זאת, כגון בחוזר בתשובה שכבר התרגל לזה וכדומה. הרב נתן קופשיץ הגדיר זאת כך: "כל מה שיעשה אדם עם אשתו הטהורה, אפילו הגרוע ביותר, אינו מגיע כלל לרמת וחומרת האיסור מהתורה של מבט אחד על אשת שכנו"{{הערה|"שיעורים למורי הוראה" עמ' 45.}}.
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
==ראו גם==
* [[יחסי מין ביהדות]]
[[קטגוריה:יחסי אישות]]