שינויים

{{פירוש נוסף|נוכחי=רגש של חיבה עזה|אחר=משמעויות אחרות|ראו=[[אהבה (פירושונים)]]}}[[קובץ:Drawn love hearts.svg|שמאל|ממוזער|250px|איור של הלב המסמל את ה[[לב (סמל)|לבאהבה]] המסמל את האהבה]]

'''אהבה''' היא קבוצת רגשות וחוויות הקשורות לתחושה של [[חיבה]] עזה ו/או אחדות עמוקה כלפי אדם אחר, בעל-חיים או חפץ כלשהו. במקרה של אהבה לחפץ קיים עניין הבעלות, שבאהבה בין בני אדם פחות אפשרי.

כאשר האהבה אינה ממומשת, היא יכולה להיות גם מכאיבה ולא נעימה, ו[[טרגדיה|טרגדיות]] וטרגדיות רבות עוסקות באהבות בלתי ממומשות ותוצאותיהן. הפסיכולוג [[ויקטור פרנקל]] ראה באהבה פן של תופעה אנושית ייחודית והיא, היכולת של האדם להתעלות מעבר לעצמו ולהתכוונן למשהו מחוצה לו.

* '''אהבת האל''' - אהבה בין אדם לאלוהיו, ובה האדם מרגיש מחובר ודבק ב[[אלוהים]]באלוהים.

[[קובץ:Francesco Hayez 008.jpg|שמאל|ממוזער|225px|"הנשיקה", יצירתו של הצייר ה[[איטליה|איטלקי]] [[האיטלקי פרנצ'סקו הייז]]]]

אהבה רומנטית היא נושא מרכזי ב[[אמנות]]באמנות, ב[[קולנוע]]בקולנוע, ב[[ספרות]]בספרות, ב[[מוזיקה]] במוזיקה ובאופן כללי, בכל תחומי ה[[תרבות]]התרבות. חקירתה המדעית היא ענף ב[[פסיכולוגיה בפסיכולוגיה חברתית]].

האהבה הרומנטית מופיעה כבר ב[[תנבתנ"ך]], בפרט במגילת [[שיר השירים]], שם התיאורים הרומנטיים וגילויי האהבה אינם עומדים בפני עצמם, לפי פרשנותם של [[חז"ל]], אלא משמשים כמשל בלבד לאהבה בין אלוהים וכנסת ישראל. היא מוזכרת ב[[מיתולוגיה יוונית|מיתולוגיה במיתולוגיה היוונית]] אפילו כעילה למלחמה גדולה. היא קשורה בקשר הדוק למושג ה[[אבירות]] ב[[ימי האבירות בימי הביניים]]. ה[[רמבהרמב"ם]] קרא לאדם לאהוב את [[אלוהים]] באותה מידה שבה הוא אוהב אישה ונכסף לה, ואף ה[[מקובלים]] המקובלים טענו שאדם שלא חווה אהבת אישה, לא יוכל לחוות אהבת אלוהים. בתרבות היהודית בתקופת [[ימי הביניים]] הקדישו לה משוררים כדוגמת [[ריה"ל]] שירים רבים.

אף על פי כן, נראה שבשום [[תרבות]] היא לא קיבלה את החשיבות שמקנה לה [[התרבות המערבית]] המודרנית. יש הרואים במעמדה של האהבה הרומנטית בתרבות המערבית תחליף למעמד שתפסה ה[[דת]] הדת בימים עברו. בפרט, מעולם לא היוותה האהבה הרומנטית שיקול כה מרכזי ואף בלעדי בהחלטה על חתונה ו[[נישואין]]ונישואין, כפי שהיא מהווה היום.

# פלוני אוהב מאכלים מטוגנים, אך אהבה זו לא עולה בקנה אחד עם רצונו לשמור על בריאותו הלקויה.<br />

[[פסיכולוג|פסיכולוגים]]<ref>Berschied, E. & Walster, E. (1974). A little bit about love. In T. L. Huston, G. Levinger, E. McClintock, L. A. Peplau & D. R. Peterson, '''Close relationships''', pp. 1-19. New York: Freeman.</ref> הגדירו מספר הבדלים בין אהבה רומנטית לבין [[חיבה]]: משיכה מינית חסרה בחיבה, בעוד באהבה רומנטית היא תופסת מקום מרכזי. מרכיב הדמיון והפנטזיות חזק באהבה רומנטית, אך אינו מצוי במערכת יחסים רגילה המבוססת על חיבה. החיבה מופנית כלפי בני אדם המקנים גמולים ממשיים, אולם פרטנר להתאהבות עלול להביא דווקא מכאובים וייסורי נפש. הבדל נוסף הוא שהחיבה מאריכה ימים, ואילו ההתאהבות עלולה להיות קצרת טווח.

בחיבה, ל[[קנאה]] לקנאה אין תפקיד גדול, ולעתים קרובות, ידידו של הידיד הופך לידיד גם כן. באהבה רומנטית, הקנאה היא מוטיב מרכזי. אהבה רומנטית כרוכה בסערות ובטלטלות [[רגש]], בעיקר בתחילתה, ואילו החיבה יציבה ורגועה.

בהקשר זה, יש להעיר שבדורות האחרונים חלה עלייה חדה בשיעור ה[[גירושין]]הגירושין. ב[[ישראל]] בישראל הוא עומד על שליש, וב[[ארצות ובארצות הברית]] הוא מתקרב למחצית. ההסבר לכך נעוץ דווקא ב[[אידאולוגיה]] באידאולוגיה הרומנטית העומדת כיום מאחורי הנישואין. למעשה, ככל שהאמונה ברומנטיקה גבוהה יותר, צפויה השחיקה בנישואין להיות רבה יותר. זאת משום שהתחושות הרומנטיות מאכזבות ואינן נותרות לאורך זמן באותה עוצמה. ההסבר לכך הוא בחלקו ביולוגי, ומבוסס על מודלים אבולוציוניים ו[[נוירופסיכולוגיה|פסיכוופסיכו-פיזיולוגיים]].

מודל נוסף של אהבה פותח בידי הפסיכולוג [[אריך פרום]] שראה באהבה את הדחף החזק והמשמעותי ביותר באדם, להתאחד עם הזולת, ובה ראה את הפתרון האידאלי לבעיית הבדילות הקיומית שהאדם חווה בחייו.

* '''אהבה מזוכיסטית''', שבו האוהב מתבטל כלפי מושא אהבתו ומוכן לעשות הכול בשבילו. בהתבטלותו, האדם נפרד מקיומו העצמי המכאיב והופך להיות חלק מהוויה אחרת, אותה הוא מעריך כגדולה וחזקה יותר. בדרגות גבוהות אהבה זו יכולה להגיע להערצה ואף ל[[פולחן לפולחן אישיות]].

הפסיכולוגיות '''ברשייד וולסטר''' הסבירו את היווצרותה של האהבה הרומנטית תוך שימוש ב'''תאוריית הריגושים הדו-גורמית''' של [[סטנלי שכטר]]. הן סוברות שעירור פיזיולוגי המיוחס לנוכחותו של פרטנר מתאים ליחסים רומנטיים מפורש כהתאהבות, גם כאשר הסיבה לאותו עירור שונה. כך, למשל, באחד הניסויים<ref>Cohen, B., Waugh, G. & Place, K. (1989). At the movies: An unobtrusive study of arousal attraction. '''Journal of Social Psychology''' 129, 691-693.</ref> נמצא כי זוגות שצפו בסרט פעולה החליפו ביניהם יותר ביטויי אהבה ביציאה מהקולנוע בהשוואה לכניסה אליו, ואילו בקרב זוגות שצפו בסרט ניטראלי מבחינה ריגושית, לא נמצא כל הבדל בביטויי האהבה. עם זאת, אין לראות בתאוריית הריגושים אלא הסבר חלקי לתופעת ההתאהבות.

האהבה ובחירת הפרטנר לאהבה תלויות גם ב[[הערכה עצמית|הערכתו בהערכתו העצמית]] של האדם. הפרטנר צפוי להיות כזה המספק גמולים הדומים לאלו המסופקים לו. לשם דוגמה, גברים עשירים נוטים לחזר אחרי נשים יפות, אך אדם אשר אינו מרגיש כי יש לו תמורה הולמת להציע, יסתפק בבת זוג מושכת פחות.<ref>Kiesler, S. B. & Baral, R. Z. (1970). The search for a romantic partner: The effects of self esteem and physical attractiveness on romantic behavior. In K. Gergen & D. Marlower (Eds.), '''Personality and social behavior''', pp. 155-165. Reading, MA: Addison-Wesley.</ref> ניסויים הוכיחו כי אדם שהערכתו העצמית הועלתה באופן מלאכותי ובאמצעות פידבק שרירותי, הרשה לעצמו לחזר אחרי פרטנריות אטרקטיביות יותר.

רגש האהבה נחקר רבות בתחום ה[[פסיכולוגיה]]הפסיכולוגיה. סולל הדרך של המחקר בתחום היה הפסיכולוג [[רוברט סטרנברג]]. בעזרת מחקריו הרבים על נושא האהבה פיתח סטרנברג תאוריה הנקראת '''"משולש האהבה"'''. על פי תאוריה זו, לאהבה שלושה מרכיבים:

על פי ה[[מדע]]המדע, רגש האהבה מסתכם בסופו של דבר ב[[התמכרות]] [[כימיקלים|בהתמכרות כימיקלית]] בין אנשים. ה[[מחקר|מחקרים]] המחקרים המדעיים בתחום מדעי ה[[מוח]] המוח שופכים [[אור]] על השאלות: "למה ואיך אנחנו מתאהבים?", ו"מדוע יש מערכות יחסים מצליחות יותר מאחרות?"

עפ"י על פי התאוריות הנוכחיות [[פרומונים]] אנושיים (או מלאכותיים – בשמים) "מושכים", מראה חיצוני דומה לשלנו (או לשל הורינו), ואופי המזכיר לנו את אופיינו או אופיים של הורינו – הם הגורמים העיקריים המשפיעים על התאהבותנו ב[[אדם]] באדם אחר. כימיקלים במוחנו אחראים להתאהבות. ה[[הורמוןמין|הורמונים]] [[אסטרוגן]] ו[[טסטוסטרון]] [[משחק|משחקים]] תפקיד במשיכה ה[[יחסי מין|מינית]]המינית; [[דופמין]] אחראי ל"פרפרים בבטן"; [[נוראפינפרין]] אחראי לפעימות ה[[לב האדם|לב]] הלב המואצות ולהתרגשות; רמות נמוכות של הורמון ה[[סרוטונין]] הסרוטונין לאחר ההתאהבות מסתכמים ב"אובססיביות" כלפי בן/בת הזוג הנאהב/ת. האפקט המשותף של הכימיקלים הללו + שינויים בנוסף לשינויים במעגלים [[מערכת העצבים|עצביים]] במוח – גורם לאופוריה, תאווה, אובססיביות, יתר מרץ, חוסר [[שינה]], חוסר תיאבון ותשומת לב ממוקדת באדם הנאהב.

הורמון ה[[אוקסיטוצין]] האוקסיטוצין אחראי לרתימת מערכת היחסים בין הנאהבים, וכאשר הם מקיימים [[יחסי מין]] ההורמון מופרש ומגביר את הקשר הרגשי. [[אנדורפין|אנדורפינים]] והורמון ה[[וזופרסיןהוזופרסין]] (שאחראים גם לקשר בין בני משפחה וידידים) בשיתוף פעולה עם שאר ההורמונים שהוזכרו לעיל, אחראים להתמוגגות סממני האהבה הראשונים ולייסוד קשרים ארוכי טווח.

לאהבה יש תפקיד מרכזי בהמשכיות המין האנושי (וגם מינים אחרים), בזכותה אנו מקימים משפחות, מביאים [[ילד|ילדים]] לעולם ומגדלים גם את ילדיהם.

* '''אהבת הָרֵעַ''' – "[[ואהבת לרעך כמוך]]" ([[S:ויקרא יט יח|ויקרא י"ט 18]])* '''אהבת הגר''' - "ואהבת לו [לגר] כמוך" ([[S:ויקרא יט לד|ויקרא י"ט 34]])* '''אהבת ה'''' – "ואהבת את ה' אלוהיך, בכל לבבך, בכל נפשך ובכל מאודך". ([[S:דברים ו ה|דברים ו' 5]], [[S:דברים יא א|י"א 1]])

על אהבת האדם דיברו [[תנא]]ים תנאים מרכזים ואמרו עליו שהוא "כלל גדול בתורה" (ר' עקיבא) או "כל התורה כולה על רגל אחת" (הלל הזקן). כלל זה גורס כי האדם יעניק לרעיו וסובביו את אותה אהבה שהוא מעניק לעצמו, ולכן חז"ל דורשים מהאדם קודם כל לאהוב את עצמו, (כלל זה נסמך על האמונה היהודית שהתפתחה במשך הדורות לתורות בתורת הקבלה והחסידות, לפיה "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" (בחסידות), ו- "אלוהים אוהב את מי שאוהב אותו" בזוהר), ואז הוא יוכל להעניק לרעיו ולסובביו את האהבה שהוא חש בעצמו.

אהבת האל נמצאת בפרשיה מרכזית שמושמת ב[[תפילין]] בתפילין ונקראת כמה פעמים ביום בקריאת שמע. על פי [[רבי עקיבא]] מגילת שיר השירים הינה קודש קודשים, בשל תפיסתו שהיא מבטאת את האהבה אל האל. ה[[רמבהרמב"ם]] קובע שהדרך הראויה בעבודת ה' היא האהבה, כלומר [[אמונה לשמה]], ואילו היראה, כלומר [[אמונה שלא לשמה]], היא בדרגה פחותה יותר.

ה[[חסידות]] החסידות בכלל ו[[חסידות וחסידות חב"ד]] בפרט הדגישו את חשיבותה של העשייה מאהבה בעבודת ה'.

מעבר לאהבות אלו, גם האהבה הרומנטית תופסת מקום כשיאה של אהבת הרֵע, ומתוארת ב[[שיר בשיר השירים]]:

: {{הדגשה|"שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ, כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ, <BR>כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה. <BR> מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה, וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ, <BR> אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה, בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ.| [[S:ביאור:שיר השירים ח#ו|שיר השירים ח' 6-7]] }}

{{ציטוט|תוכן=אומרים אהבה יש בעולם - מה זאת אהבה? | מקור=[[חיים נחמן ביאליק]], "הכניסיני תחת כנפך"}}פילוסופים, משוררים וסופרים רבים הגו בשאלה מהי האהבה וכיצד ניתן להגדיר אותה. הם דנו רבות בשאלה מה מבדיל בין אהבת אמת לבין אהבת בוסר. אחד התוצרים המפורסמים של דיונים אלה היה ה[[מיתוס]] המיתוס של [[אריסטופנס]] על הנפש התאומה: "בראשית חיו בני האדם מחוברים בזוגות, לכל יצור היו שני ראשים, 2 לבבות ו 4 רגליים ו 4 ידיים. ושני הנפשות אהבו זו את זה אהבה גדולה ובילו את כל חייהם באושר שמיימי. אושר זה גרם להם לחטא ה[[היבריס]] ההיבריס וכתוצאה מכך נענשו על ידי האלים: [[זאוס]] חצה כל ייצור לשנים באמצעות חזיז הברק שלו והפריד כל איש מנפשו התאומה. ללא החצי השני, חייו של כל אדם היו מלאים כאב, וכדי להתגבר עליו הוא חיפש אחר החצי השני שלו - נפשו התאומה, על מנת שיוכל להתאחד עמה ולבלות איתה יחד." לפי מיתוס זה, המופיע ב"המשתה" של אפלטון - אהבת אמת אפשרית רק בין שתי נפשות תאומות ושאהבה אמיתית בהכרח הדדית.

על פי הפילוסוף [[ברוך שפינוזה]] יש שלושה רגשות בסיסיים: [[תשוקה]], [[שמחה]] ו[[עצב (רגש)|עצב]]ועצב. מרגשות אלה נגזרת רגשת האהבה. לפי שפינוזה, "אהבה היא שמחה בליווי אידיאה של סיבה חיצונית". כלומר, אהבה היא תחושה של שמחה הנגרמת כל פעם שהנפש מעלה ברוחה סיבה חיצונית, כגון אשה יפה. שמחה, לפי שפינוזה היא "היפעלות (רגש) שעל ידו באה הנפש לידי שלמות מרובה מבתחילה", הגדרה זו היא הגדרה מאוד אגוצנטרית ומגדירה את האהבה לפי מידת השמחה שגורם מושא האהבה לאוהב, ולא לפי מידת הנכונות של האוהב להקריב למען מושא אהבתו (הגדרה אלטרואיסטית). לפי הגדרה זו של שפינוזה, דייג אכן אוהב דגים. לכן, סביר להניח שהשימוש שלו במילה "אהבה" איננו מיוחד ל"אהבה רומנטית".

אחרים, בייחוד משוררים, העדיפו להגדיר את האהבה באמצעות [[אלטרואיזם]] ונתינה חסרת-גבולות כלפי מושא האהבה.

[[קובץ:Ahava.jpg|שמאל|ממוזער|250px|"'''אהבה'''", פסלו של [[רוברט אינדיאנה]] המוצג ב[[מוזיאון במוזיאון ישראל]] שב[[ירושלים]]שבירושלים.]]ב[[אמנות]] באמנות על סוגיה וגווניה, האהבה לוקחת חלק מרכזי. ביצירות מוזיקליות, סיפורים, שירים, ציורים ופסלים האהבה היא נושא שכיח, שמתבטא באמנות של כל לאום או שכבת גיל.ב[[מוזיקה מודרנית|מוזיקה במוזיקה המודרנית]] ([[רוק (מוזיקה)|רוק]], [[מוזיקת פופ|פופ]], [[ראפ]], [[מוזיקה מזרחית|מזרחית]] וכו') מדובר על אהבה בחלק משמעותי מהשירים. והאהבה, על צורותיה וגווניה (רומנטית, עיוורת, אהבת רעים ועוד), גם כשאינה מוסברת בפירוש, מתפרשת בשירים.(דוגמה לאהבת רעים, בשירו של [[ביאליק]]: "הכניסיני תחת כנפך/והיי לי אם ואחות/ויהי חיקך מקלט ראשי/קן תפילותי הנידחות" - כאן מדובר על אהבה ללא תשוקה. מאידך, בשירו של [[אברהם חלפי]] "עטור מצחך" נאמר: "לא הייתי רוצה להיות לך אח/לא נזיר מתפלל לדמותו של מלאך" - כאן מדובר על כך שהדובר רוצה את האהבה הפיזית והרומנטית, מעבר לאינטימיות והמחויבות).

האהבה ב[[מיתולוגיה יוונית|מיתולוגיה במיתולוגיה היוונית]] ו[[מיתולוגיה רומית|הרומית]] והרומית מבוססת על דמותו של [[ארוס]] הוא [[קופידון]] (אמור) לעתים עם ולעתים בלי בת זוגו - [[פסיכה]]. מאז התקופה הרומית ועד סוף העידן הפוריטני, ב[[אמנות באמנות פלסטית]] של תרבות המערב ובעיקר ב[[ציור]]בציור, מופיעה הזוגיות כרמז לאהבה בין גבר לאישה, תופעה זו מודגשת בציורים רבים של אדם וחוה, בהם מתוארות סצנות הפיתוי והגרוש אולם לא מתוארת בהם אהבה. ואילו אהבה מיוצגת באהבת אם לבנה, בעיקר בציורי [[המדונה]].

ב[[המאה במאה ה-19|מאה ה-19]] התחילו להציג אהבה ארוטית, בעיקר אהבה של אישה צעירה לגבר. שאר סוגי האהבה כמו אהבת גברים, אהבת נשים ואף אהבה מבוגרת זוכים לייצוג מועט. ב[[המאה ה-20|מאה במאה ה-20]] הפכו ייצוגי האהבה באמנות להיות חושניים יותר, עירום מרומז הפך להיות עירום חזותי ואף הוצג מעשה האהבה עצמו.

* [[ט"ו באב (מועד)|ט"ו באב]]

{{מיזמים|ויקיציטוט=אהבה|ויקימילון=אהבה|ויקישיתוף=Love|שם ויקישיתוף=אהבה}}* [[ישי בלנק]], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=656816&contrassID=2&subContrassID=12&sbSubContrassID=0 האהבה האמיתית אינה מה שהיא נראית. גם החוק לא], על הספר "משפטים על אהבה", פורסם במוסף [[הארץ]] ספרים* [http://www.haayal.co.il/story_1601 אהבה עיקשת], טלי וישנה, [[האייל הקורא]].