שינויים

'''פוליגמיה''' היא ריבוי בני זוג. מקור המילה ב[[יוונית]] ביוונית ומשמעותה המילולית היא [[נישואים]] רבים. ב[[אנתרופולוגיה]]באנתרופולוגיה, פוליגמיה מתייחסת לנישואין עם בני זוג רבים והיא ההיפך מ'''[[מונוגמיה]]''' (בן זוג אחד בלבד). רוב סוגי הפוליגמיה המוכרים הם של [[גבר ]] אשר לו מספר [[אישה|בנות זוג]]. [[פוליאנדריה]], אשה בעלת מספר בני זוג, היא חזיון נדיר גם בדפי ה[[היסטוריה]]ההיסטוריה. לעתים המונח פוליגמיה מציין ריבוי בני זוג [[דה פקטו]], ללא קשר לשאלה האם בני הזוג מוכרים על ידי המדינה.

ב[[ביולוגיה]], פוליגמיה מציינת כל סוג של ריבוי בני זוג. במובן צר יותר, פוליגמיה מציינת אצל [[זואולוג|זואולוגים]] קשר עם בן זוג מבני המין השני, ייתכן זמני. [[תמונה:Polygamy_world_mapPolygamy world map.png|שמאל|ממוזער|350px|ב[[ירוק]]בירוק: המדינות בהן פוליגמיה חוקית]]

*[[פוליגיניה]] - כאשר גבר אחד נשוי למספר נשים - דבר זה קורה בתרבות [[משפחה פטריארכלית|פטריארכלית]] בו הגברים הם השולטים בחברה, והנישואים למספר נשים מעידים על מצב כלכלי וחברתי גבוה של הגבר. בנוסף לכך, צורת נישואים זו מאפשרת לגבר להעמיד מספר רב יותר של צאצאים מאשר בנישואים מונוגמיים. נישואים למספר נשים מותרים בדת ה[[אסלאם]] האסלאם ולפיכך מותרים בחלק ממדינות האסלאם.*[[פוליאנדריה]] כאשר אישה אחת נשואה למספר גברים - תופעה נדירה מאוד, אך הייתה קיימת, בין השאר, בקבוצת [[הינדים]] המכונה מהבהרטה. בשבט ה"תודה" בהודו ה[[פוליאנדריה]] הפוליאנדריה קיימת בתרבות פטריאכלית בה היצע האדמות הראויות לגידולים חקלאיים קטן. כאשר לראש משפחה אין מספיק אדמות לחלק לכל בניו, הבנים מקבלים ביחד את האדמה, ונישאים לאותה אישה. פוליאנדריה גם התקיימה אצל נוודים [[טיבט|טיבטיים]], כאשר שני אחים עניים חלקו את אותה אשה.

 *[[ביגמיה]] היא נישואים לשני (בי = שניים) בני זוג, בחברות בהן ה[[חוק]] החוק או ה[[נורמה]] הנורמה אוסרים זאת.*[[טריגמיה ]] מתייחס לנישואים בו זמנית לשלושה בני זוג.

ברוב התרבויות המאפשרות פוליגיניה, מספר הגברים אשר להם יותר מאשה אחת הוא מצומצם, מכיוון שהדבר דורש מהם משאבים חומריים רבים אשר אינם בנמצא לרוב האוכלוסייה. כך המצב כנראה בחברות איסלמיות וב[[סין]]ובסין. עם זאת, ריבוי נשים הופך בחברות מסוימות ל[[סמל לסמל סטטוס]]. גם בחברות מונוגמיות, אחזקת פילגש מעבר לאשה החוקית או החלפת בנות זוג בתדירות גבוהה, יכולה להעלות את קרנו של אדם בעיני החברה.

ה[[הינדואיזם]] ההינדואיזם אדישה לפוליגמיה. פוליגיניה ופוליאנדריה התקיימו שתיהן בחברות הינדיות שונות. אף על פי כן, בפועל, בגלל העוני בהודו, אין כמעט פולגמיה בהודו, למעט אצל המוסלמים. יצויין ש[[ברהמינים]] שברהמינים תמיד חויבו לשאת רק אישה אחת.

ה[[תורה]] התורה אוסרת את הפוליאנדריה אך מתירה את הפוליגמיה ומכילה חוקים המסדירים את הפוליגמיה. למשל, בספר [[דברים]] (פרק כ"א) נקבע כי גבר אשר לו שתי נשים אינו רשאי לבכר את בנו הצעיר על פני בנו המבוגר, כיוון שהוא אוהב את אמו של הצעיר. ב[[משנה]] וב[[תלמוד]] במשנה ובתלמוד יש דיונים רבים הנוגעים למקרי פוליגמיה, במיוחד במסכת [[יבמות]]. נשותיו של אדם נקראות "צרות" זו לזו. הצרות נחשבות בין חמש הנשים אשר שונאות זו את זו וחשודות בכך שהן רוצות להזיק האחת לשנייה.

למרות שהפוליגמיה מותרת ביהדות, לא ברור מה היה היקפה של התופעה. ה[[תנהתנ"ך]] מעיד על מקרים של פוליגמיה בעיקר אצל מלכים כ[[דוד]] כדוד שנשא שש נשים והיו לו שתים עשרה פילגשים ו[[שלמה]] ושלמה שהיו לו אלף נשים, ו[[שופטים]] כ[[גדעון]] ושופטים כגדעון שנאמר עליו שהיו לו נשים רבות. מקרים אחרים של פוליגמיה בתנ"ך נובעים מעקרות של אשתו העיקרית של הגבר, כמו אצל [[שרה]] אשתו של [[אברהם]] שנשא גם את [[הגר]], וכמו אצל [[חנה]] אמו של [[שמואל]] ואשתו של [[אלקנה]] שנשא גם את פנינה. [[יעקב אבינו]] מתואר כנושא שתי נשים כיוון שלבן רימה אותו. [[חז"ל]] אומרים על [[למך בן מתושאל|למך]] ועל אנשי דורו שנהגו לשאת שתי נשים, אחת ליופי ואחת לבנים‏‏<ref>‏[[s:קטע:רש"י_על_בראשית_ד_יט|רש‏רש"י בביאורו למקרא]]‏למקרא‏</ref>.

פוליגמיה נאסרה בקרב [[יהדות אשכנז]] ב[[חרם בחרם דרבנו גרשום]] - מאור הגולה, בסביבות שנת 1000 לספירה, והיא אסורה כיום גם בדין הרבני והאזרחי ב[[ישראל]]בישראל. גם ב[[יהדות ביהדות אתיופיה]] לא הייתה נהוגה פוליגמיה, עוד בטרם נודע בה על חרם דרבנו גרשום.‏‏<ref>‏הנרי אהרן שטרן, [http://books.google.com/books?id=t-nnvXEnS5YC Wanderings Among the Falashas in Abyssinia], Wertheim, Macintosh, and Hunt, 1862, עמ' 188‏</ref>יחד עם זאת תופעת הפוליגמיה קיימת עדיין בקרב היהודים בישראל, בעיקר אצל יוצאי תימן מבוגרים שהספיקו להינשא לשתי נשים לפני שהמנהג נאסר. ישנם גם יהודים מעטים הנשואים פורמלית לשתי נשים, למרות שהם מקיימים שגרת חיים רק עם השנייה, במקרים בהם בית דין רבני מתיר לגבר [[עגינות|עגון]] לשאת אשה נוספת.

למרות שלילת הפוליגמיה על ידי ה[[נצרות]]הנצרות, יש מדי פעם תנועות של חזרה לתנ"ך, ובכללן חזרה לפוליגיניה המתוארת בתנ"ך.

ב־[[ב-14 בפברואר]] [[1650]], הפרלמנט ב[[נירנברג]] בנירנברג קבע שבגלל מותם של גברים רבים ב[[מלחמת במלחמת שלושים השנים]], ה[[כנסייה|כנסיות]] הכנסיות לא תקבלנה לשורותיהם גברים מתחת לגיל 60 למשך 10 שנים. כמו כן, כמרים שלא היו שייכים למנזר הורשו להתחתן. בנוסף לכך, נקבע שכל גבר רשאי להתחתן עם עד 10 נשים. הגברים הוזהרו להתנהג בצורה מכובדת, לדאוג לנשותיהם ולמנוע עוינות ביניהן.

בראשית דרכה, עודדה ה[[מורמונים|כנסייה הכנסייה המורמונית]] "נישואים מרובים" (וכן נהגו מנהיגיה הראשונים), אך בשלב מאוחר יותר, נאסרה הפוליגמיה, מתוקף החוק האמריקאי. ב-[[1904]], יצא מניפסט האוסר פוליגמיה לגמרי, ללא קשר לחוק האזרחי. על רקע איסורים אלה חל פילוג בתוך הכנסייה המורמונית, וקבוצה של קיצוניים אשר המשיכו לדבוק בפוליגמיה פרשה ממנה.

ב[[אסלאם]] באסלאם הפוליגמיה מותרת ומקובלת בציבור, ואף מותר לגבר לשאת אישה נוספת ללא רשות ואפילו ללא התייעצות עם אשתו או נשותיו האחרות.

גם בני דתות נוספות, בעיקר בעולם הלא מערבי, כדתות אפריקאיות ואסיאתיות מסוימות מקיימות צורות משפחה פוליגמית. בארץ קיימת קהילית ה[[כושים הכושים עבריים]] מדימונה, המקיימת גם היא צורת משפחה פוליגמית.

בקרב תנועת ה[[היפים]]ההיפים, ותנועות [[פוסט מודרניזם|פוסט-מודרניות]] אחרות, מופיעה לעתים פוליגמיה בצורת משק בית הכוללת מספר גברים ומספר נשים המקיימים "שיתוף מיני". תמיכה אידאולוגית במשקי בית מעין אלו מופיעה בקרב הוגים [[אקזיסטנציאליזם|אקזיסטנציליטיים]] שונים דוגמת [[ז'אן פול סארטר]] ו[[סימון וסימון דה בובואר]], בקרב הוגי רעיון "[[קבוצה אינטימית|הקבוצה האינטימית]]" כ[[צבי כצבי שץ]], ובמחזה "[[ליל העשרים]]" של [[יהושוע סובול]]. לטענת הוגים אלו, ערכים מסורתיים כ[[משפחה]] ו[[נישואין]] כמשפחה ונישואין אינם רלוונטיים בעידן ה[[פוסט מודרניזם|פוסטהפוסט-מודרני]], וכל מבנה של משק בית הוא לגיטימי. ==מיזמים=={{מיזם|he}}{{מיזם|en|Polygamy}}

* {{PDF}} [[מרדכי עקיבא פרידמן]], [http://jic.tau.ac.il/moreshet/reshuma.asp?key=1000259 ריבוי נשים בחברה היהודית - מקורות חדשים מן הגניזה: מצב המחקר], פורסם בפעמים, 25, תשמ"ו 1985, עמ' 3-12