שינויים

ב[[ספר בספר שמואל]] ב, פרקים יא-יב, מתואר '''מעשה דוד ובת שבע''': כיצד התהלך [[דוד המלך]] על גג ביתו, ראה את [[בת שבע]], אשת [[אוריה החתי]], אחד מבכירי צבאו, מתרחצת, וחשק בה; כיצד סובב דוד את מותו של אוריה כדי לקחת את בת שבע לאישה אחר שהרתה ש[[הריון|הרתה]] לו, ומה היה עונשו של דוד על מעשה זה, כפי שניתן לו מפיו של [[נתן הנביא]]. למעשה דוד ובת שבע אין אזכור בספר [[דברי הימים]].

דמותו של דוד, כפי שהיא מתגלה במעשה זה, נראית כעומדת בסתירה חריפה לתיאורו הרגיל ב[[תנבתנ"ך]] כמלך בחסד ה' וכמשורר האלוהים. ניגוד זה משך את תשומת לבם של [[פרשני המקרא|פרשנים]] רבים במשך הדורות.

מאמר של [[רבי יוחנן]] בשם רבי [[שמעון בן יוחאי]] מובא ב[[תלמוד]]בתלמוד<ref>(בבלי, מסכת עבודה זרה דף ד ע"ב-ה ע"א)</ref>, כי {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=לא היה דוד ראוי לאותו מעשה... אלא למה עשה? לומר לך שאם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל יחיד...}}. כלומר, חטאו של דוד, ובפרט העובדה שנזכר ב[[תנבתנ"ך]], שנתפש כספר חינוכי ומוסרי, לא בא לעודד מעשים כגון אלו או לתת להם לגיטימציה, אלא ללמד דרך [[תשובה]] ליחידים, כפי שאומר דוד בעצמו ב[[תהלים]] בתהלים פרק נ"א. על דרך זו אומרים אף כי דוד המלך הקים "עולה של תשובה", כלומר הראה לרבים כי יש אפשרות [[חזרה בתשובה]] אף על חטאים שנראים חמורים.

[[תמונה:Batsheva.jpg|שמאל|ממוזער|250px|דוד ובת שבע, ציור של [[לוקס קרנך]]]]

מעשה דוד ובת שבע התרחש בעת שצבא ישראל צר על [[עמון]]. ניתן להסיק מ[[כרונולוגיה מקראית|הכרונולוגיה מהכרונולוגיה המקראית]] שבאותה עת היה דוד בערך בן 47. דוד נותר בירושלים ולא התלווה לצבאו. מעשה הנחשב לפגם מוסרי שלפי הפרשנים הוביל לחטאים שבאו לאחר מכן. בעודו מסתובב על גג ארמונו חזה דוד באישה "טובת מראה מאוד" רוחצת. הוא בירר זהותה ונאמר לו שהיא בת שבע, אשתו של אוריה החתי, שהיה אחד משלושים ושבעת גיבורי דוד (שמואל ב' כ"ב). דוד שלח שליחים להביא את בת שבע ושכב עימה. בו[[תלמודיחסי מין|שכב]]עימה. בתלמוד<ref>[[תלמוד בבלי|בבלי]] [[מסכת כתובות|כתובות]], ט, א</ref> מובאת דעה לפיה דוד כפה על בת שבע את היחסים ב[[אונס]]. מטרת התלמוד היא לפתור בכך בעיה הלכתית חמורה: אישה [[נואפת ]] אסורה מכאן ולהבא "[[אסורה לבעלה ולבועלה|לבעלה ולבועלה]]": גם לבעלה וגם לזה שנאפה עמו, כלומר לדוד. אם כן עולה השאלה כיצד ייתכן שדוד נשא את בת שבע לאחר הניאוף, אולם אם בת שבע נאנסה, אין היא נחשבת נואפת, וממילא אינה נאסרת לא על בעלה ולא על מי ששכב עמה.

כעבור זמן שלחה בת שבע אל דוד את ההודעה כי היא [[הריון|הרה]]. תגובתו המיידית של דוד הייתה ניסיון לחפות על מעשה החטא שהיה מעורב בו: על פי ה[[תורה]] התורה ומנהגי העולם הקדום, האישה הנואפת והגבר אשר נאף עימה – שניהם [[ארבע מיתות בית דין|נידונים למיתה]]. דוד קרא לאוריה משדה הקרב במטרה שיבוא לביתו וישכב עם אשתו, כדי שיחשוב כי אשתו נכנסה להריון ממנו ולא יחשוד בדבר. אולם אוריה שיבש את התוכנית. הוא נשכב בפתח בית המלך, סירב להתכבד בסעודה שהכין לו המלך וסירב לסור לביתו:

את התנהגותו של אוריה ניתן להבין בשני אופנים. ניתן לראותה כהיצמדות נאצלת לאחוות הלוחמים, אך אפשר גם לראותה כהתרסה נזעמת כנגד דוד, כאילו אומר: "ואתה בא אל ביתך לאכול ולשתות ולשכב עם אשתי!". [[מנחם פרי]] מנתח את הנאמר על-פי [[תורת הפערים]] ומתאר את דו-המשמעות בעניין זה כ"פער" שהשאיר התנ"ך במכוון: ייתכן כי אוריה כבר חשד בדוד ובאשתו ודבר זה, ולא רגשות סולידריות הם שהפריעו לו לשכב עם אשתו, כי אם חשד זה. אוריה משתמש בביטוי חריף כלפי המלך: "חייך וחי נפשך!", כך אולי הוא רומז למלך שעל מעשה כזה עליו לשלם בחייו.

כותב [[יהודה קיל]]:

משהתייאש דוד מהאפשרות להביא את אוריה לשכב עם אשתו, גמלה בלבו ההחלטה לסובב את מותו. בפקודה שכתב ל[[יואב בן צרויה|יואב]]ליואב, שר צבאו, הורה לו לנטוש את אוריה בחזית הקרב, כדי להביא למותו. באופן ציני, את הפקודה החתומה ליואב הוא שלח בידי אוריה עצמו.

בפי נתן היה "[[משל כבשת הרש]]":

המשל נראה קל בהרבה מהנמשל. במשל מדובר על גזילת כבשה, לא על גזילת אישה ובוודאי שלא על רצח, ויש הרואים בו משום [[קל וחומר]]. אם משל זה מעורר את כעס דוד, על אחת כמה וכמה שהתנהגות דוד עצמה ראויה לכעס כזה. עם זאת, יש בנסיבות כפי שהיו אצל דוד קולא שאינה קיימת במשל. את דוד הנחתה בתחילה תשוקה בוערת ואחר כך חרדה גדולה מתוצאות גילוי ניאופו. חטאו של העשיר במשל, כך נראה, נעשה בקור רוח.

דוד [[צום|צם]] והתפלל שבעה ימים למען הילד, ונסיונותיהם של אנשיו להאכילו עלו בתוהו. משמת הילד לבסוף חששו האנשים לבשר לו, שמא יעשה רעה לעצמו. כשראה אותם מתלחשים הסיק דוד שהילד מת, קם, אכל ורחץ עצמו. לפליאתם של האנשים: "בעבור הילד חי צמת ותבך וכאשר מת הילד קמת ותאכל לחם ?", השיב:

יש בתגובה זו אבטיפוס [[פסיכולוגיה|פסיכולוגי]] להתנהגות שאינה בלתי שכיחה בהתמודדות עם מחלה ועם [[אבלות|אבל]]: התנהגותו של אדם המייסר עצמו כל עוד חש שמוטלת עליו האחריות לחייו של זולתו, ומות הזולת, הגם שמסב לו צער, משחררו מנטל אחריות זה, ובכך מפחית מהמצוקה שהוא מפגין.

הקללה שרבצה על בית דוד לא סרה עם מות הילד. אחריו הגיעו [[אונס ]] [[תמר (בת דוד)אמנון ותמר|תמר]] בידי אמנון, רצח אמנון בידי [[אבשלום בן דוד|אבשלום]] ומרד אבשלום בדוד ומותו. על פי רש"י דוד לקה בארבעת בניו כפי שגזר את דינו של העשיר בכבשת הרש, "את הכבשה ישלם ארבעתיים".

לפי פרשנות חז"ל וחלק מהחוקרים החדשים, הייתה בת שבע נכדת אחיתופל, וה[[אחיתופלניאוף]], והניאוף עימה הוא שהוביל לימים את אחיתופל לבגוד בדוד ולסייע למרד [[אבשלום בן דוד|אבשלום]]. פרשנות זו מתבססת בעיקר על הכתוב בספר דברי הימים בו מצוין כי בת שבע היא בתו של אליעם (או עמיאל) בן אחיתופל. פרשנים מודרניים גם מציינים כראיה נוספת את האופי ה[[חיתים|חיתי]] החיתי של השמות המופיעים בפרשה: בת שבע נזכרת בספר דברי הימים בשם "בת שוע", שם חיתי מובהק, זיהויו של אוריה כחיתי מצוין במפורש, השם "אחיתופל" גם הוא שם חיתי ומקום מגוריו - גילה, היה ישוב חיתי.

לפי [[יצחק אברבנאל|אברבנאל]], פעילותה הנמרצת של בת שבע להפוך את בנה [[שלמה]] למלך בזקנתו של דוד, נבעה, בין השאר, מהחשש שמא [[אדוניהו]] ינסה להזכיר את חטא הניאוף ולהשתמש בו כדי להרוג אותה ואת בנה.

{{ציטוט|תוכן="ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו" ([[s:שמואל א יח יד|שמואל א; יח, יד]]). אפשר חטא בא לידו ושכינה עמו?|מקור=[[תלמוד בבלי]], [[מסכת שבת]] [[s:שבת נו א|דף נו עמוד א]]|מרכאות=כן}}

ב[[תלמוד בבלי|תלמוד בתלמוד הבבלי]] ב[[מסכת במסכת שבת]] נידונת בהרחבה סוגיית חטאיו של דוד (חטאים אלו, וחטאים נוספים שהמקרא מייחס לו). בהקשר למעשה האמור, מביאה הגמרא את דבריו של [[רבי יהודה הנשיא]] תוך כדי ציון שניסיונותיו של רבי ללימוד זכות על דוד נובעים מכך שהוא צאצא שלו.

רבי יהודה הנשיא דורש את פסוקי המקרא, כך שישתמע מהם שהמקרא אינו רואה את מעשה דוד כחטא. ה[[אמוראים]] האמוראים מרחיבים ומפרשים את דבריו, מדוע אין במעשה דוד חטא הלכתי. את גרימת מותו של אוריה הם מצדיקים בכך שהם מוצאים את דיבורו של אוריה אל המלך כלא ראוי וכמזלזל, ומשום כך הוא נחשב כמורד במלכות שדינו מיתה, אם כי הם מוסיפים שהיה על דוד לדונו בסנהדרין ולא לחרוץ בעצמו את דינו. את מעשה המשכב עם בת שבע, מפרשים האמוראים שבת שבע לא הייתה נחשבת כנשואה לאוריה באותה שעה, ומשום כך רשאי היה דוד לשאתה אם היה רוצה. הסיבה שבת שבע לא נחשבה כנשואה באותה שעה היא שלפי חז"ל, כל חיילי צבא דוד היו כותבים גט לנשותיהם בטרם יצאו למלחמה, כדי למנוע מנשותיהם להישאר [[עגינות|עגונות]] אם יעלמו במלחמה. על סמך פרשנות זו אומר האמורא [[רב (אמורא)|רב]], שהחטא היחיד של דוד במעשה זה הוא רק גרימת מותו של אוריה בלבד. {{ציטוטון|"רק בדבר אוריה החתי"|[[s:מלכים א טו ה|מלכים א; טו, ה]]}}

פרשן המקרא ה[[יצחק אברבנאל|אברבנאל]] האברבנאל מציין אף הוא, כי רצונו של [[רבי יהודה הנשיא]] לטהר את דוד שמשושלתו יצא, הביאו להוצאת המקרא מידי פשוטו. הבסיס לטענת אברבנאל, הוא דבר ה': "מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת-דְּבַר יְהוָה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינַי אֵת אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכִּיתָ בַחֶרֶב וְאֶת-אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ לְּךָ לְאִשָּׁה וְאֹתוֹ הָרַגְתָּ בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן" (ש"ב יב,ט) והפסוק הנתון בפי דוד עצמו: "וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-נָתָן חָטָאתִי לַיהוָה" (שם,יג).

פרשני ביקורת המקרא דנים את דוד לחומרה. פרידמן משווה את התנהגותו של דוד לזו של [[אחאב]], שעליה נאמר [[הרצחת וגם ירשת]], ומוצא שהתנ"ך החמיר בדין האחרון והקל בדין הראשון. אחרים ציירו את בת שבע, שבפרשה זו בתנ"ך תפקידה פסיבי ביותר, כמי שתשוקותיו של דוד נכפות עליה ומתוות לה גורל טראגי. במסורת ישראל, אף על פי כן, לא פגם מעשה בת שבע בזכרו של דוד כנעים זמירות ישראל וכאבי שושלת המלוכה שממנה ייצא ה[[משיח]]המשיח.

על רקע החילוקים שבין הפרשנות המסורתית לזו הביקורתית, כאשר [[שמעון פרס]] אמר בנאום ב[[הכנסת|כנסת]] בכנסת ב-[[1994]] ש"לא כל מה שדוד המלך עשה על הגגות, נראה בעֵינַי יהודי או מוצא חן בעיני", דבריו גרמו לזעזוע ולזעם אצל ה[[חרדים]]החרדים, ואף הוגשה [[הצעת אי אמון]] בממשלה בעקבות כך. {{הערה|

{{ציטוט|תוכן=דרש רבא: מאי דכתיב 'כי אני לצלע נכון ומכאובי נגדי תמיד' - ראויה הייתה בת שבע בת אליעם לדוד מששת ימי בראשית אלא שבאה אליו במכאוב, וכן תנא דבי רבי ישמעאל: ראויה הייתה לדוד בת שבע בת אליעם אלא שאכלה פגה...|מקור=[[תלמוד בבלי]], [[מסכת סנהדרין]], [[s:סנהדרין קו א|דף קו א]]|מרכאות=כן}}

ספר [[הזוהר]], המפרש את המקרא על פי ה[[פרדס (יהדות)|סוד]]הסוד, מדמה את בת שבע לארץ כנען, שהיה עליה להיכבש בידי גויי הארץ לפני שישראל נכנסו לתוכה. עוד מופיעה בזוהר הסברה שדוד הועמד בפני ניסיון בת שבע כדי להעלות את דרגתו הרוחנית כדי שתשתווה לזו של האבות, אלא שה[[שטן]] שהשטן הכשילו.

* [[משה שמיר]], '''כבשת הרש''': הספר עוסק ברקע לפרשה ובפרשה עצמה, מנקודת ראותו של אוריה החיתי.* [[שטפאן היים]], '''דו"ח דוד המלך''': הספר דן בנסיונות ההסתרה של התנהגות דוד בפרשה זו ובפרשות אחרות, על ידי בנו שלמה.* [[ג'וזף הלר]], '''אלוהים יודע''': הספר עוסק בחייו של דוד ומציג את הפרשה מנקודת ראותו של דוד המלך.

== ראו גם מיזמים==* [[תורת הפערים]] - שיטה לניתוח ספרותי שהודגמה לראשונה על סיפור זה{{מיזם|he}}* [[תלמיד חכם שסרח]] == לקריאה נוספת ==* דניאל פרידמן, '''הרצחת וגם ירשת''', דביר, תש"ס* חיה שרגא בן איון, '''נשות דוד''', ידיעות אחרונות – ספרי חמד, תשס"ה* יהודה קיל, '''דעת מקרא – שמואל ב''', הוצאת מוסד הרב קוק* הרב [[יעקב מדן]], '''דוד ובת שבע - החטא, העונש והתיקון''', הוצאת ישיבת הר עציון, תשס"ב* [[משה שמיר]], '''[[כבשת הרש (ספר){{מיזם|en|כבשת הרש]]''', רומן היסטורי* '''דו"ח המלך דוד''', [[שטפן היים]], רומן היסטורי* "'''המלך במבט אירוני; על תחבולותיו של המספר בסיפור דוד ובת-שבע ושתי הפלגות לתאוריה של הפרוזה'''", פרי מ' ומ' שטרנברג,הספרות, 1, 1968-1969, עמ' 263-292.* '''זהירות, ספרות! – לבעיות האינטרפרטאציה והפואטיקה של הסיפור המקראי''' (תשובה לבעז ערפלי ולאוריאל סימון), מ' פרי ומ' שטרנברג, הספרות, ב (תש"ל-תשל"א), עמ' 633-635.*הרב צבי ישראל טאו "לאמונת עיתנו"Bathsheba}}

*[http://www.hydepark.co.il/hydepark/topicarc.asp?topic_id=402751 דוד, החטא והעונש] בפורום [[עצור כאן חושבים]].

[[קטגוריה:דוד]][[קטגוריה:סיפורי התנ"ך]] {{Link FA|pl}} [[en:Bathsheba]][[ar:بثشبع]][[ca:Betsabé]][[cs:Batšeba]][[de:Bathseba]][[eo:Batseba]][[es:Betsabé]][[fa:بتسابه]][[fi:Batseba]][[fr:Bethsabée]][[hu:Betsabé (keresztnév)]][[id:Batsyeba]][[it:Betsabea]][[ja:バト・シェバ]][[ka:ბერსაბე]][[ko:밧세바]][[nl:Batseba]][[no:Batseba]][[pl:Batszeba]][[pt:Bate-Seba]][[ru:Вирсавия]][[sk:Betsabe]][[sv:Batseba]][[yi:בת שבע]][[zh:拔示巴יהדות]]