שינויים

בליל ה[[חתונה]] ישנה מצווה לקיים יחסי אישות, [[ביאה]] זו מכונה בתלמוד "בעילת מצווה". ישנה חשיבות מיוחדת לקיום היחסים בלילה זה, ורק במקרים חריגים, ניתן לדחות את קיום היחסים למועד מאוחר יותר, על פי [[שאלת חכם]].

*אם יצא ממנה [[דם בתולים]] בשעת התשמיש, יכול לפרוש מכלתו אף שהאבר שהפין עדיין בקישוי, מה שאין כן בסתם אשה שיוצא ממנה דם בשעת הביאה, עליו לחכות עד שהאבר שהאיבר יתרפה.*הלכה נוספת שקיימת רק בליל הכלולות, שלפי חלק מהפוסקים אף [[אנינות|אונן]] (אבלאדם המצוי באבל, קודם שנקבר מתוהמת) מחויב במצווה זו. לעומת זאת בליל טבילה או בכל לילה אחר אין ל[[אבלות (יהדות)|אבל]] ואפילו ואפילו ל[[אונן (הלכה)|אונן]] לקיים יחסי אישות.

מותר לבעול כלה [[בתולים|בתולה]] ב[[שבת]]בשבת, אפילו שיוצא ממנה [[דם]], ואין בזה איסור חובל. וכמו כן, אין בזה איסור [[מלאכת צובע|צובע]] בסדין שתחתיהם{{הערה|'''שולחן ערוך''', אבן העזר, סימן סג סעיף א.}}.

[[תמונה:Mikve_taara_women.JPG|שמאל|ממוזער|280px|מקווה טהרה ב[[יד ביד בנימין]] (צולם ב-2008)]]

מפני חשיבות ליל טבילה, קודם שיגיע הלילה על הבעל להראות תוספת חיבה ואהבה עם זוגתו{{הערה|'''בית חדש''', סימן רפ. מדבר אפילו על עונת ליל שבת.}}. וכן פסק הרב [[עובדיה יוסף]] שביום של ליל הטבילה צריך הבעל להגיע מוקדם אפילו שהוא [[אברך]], ואין בכך משום [[ביטול תורה]]{{הערה|'''שושנת העמקים''', עמ' לח.}}.

ההלכה קובעת כי {{ציטוטון|תשמיש המיטה מ[[עונג שבת|תענוגי שבת]] הוא}}, לפיכך רצוי לקיים יחסי אישות בליל [[שבת]]. כל זאת בכפוף לשאר הלכות האישות, שכן הלכה זו אינה דוחה הלכות [[נידה]] או הלכות אחרות{{הערה|שולחן ערוך חלק אורח חיים, סימן ר"פ.}}.

על פי קבלה אין לתלמיד חכם לקיים יחסי אישות בחול, אלא רק בליל שבת{{הערה|'''זוהר הקדוש''', חלק ג' עח.}}. אבל אם האישה משתוקקת לכך, או שלא קיים עדיין מצוות [[פרייה ורבייה]], או שהוא צריך לגדור את עצמו מן החטא ויש חשש של הוצאת [[זרע לבטלה]] - מותר לו לקיים יחסי אישות בחול, "ובזכות המצווה יתן הקב"ה נפש קדושה אף כשעושים זאת בחול"{{הערה|'''אגרות משה''', אבן העזר חלק ג' סימן כ"ח. וכן כתב בספר '''שמחת כהן''' (תשובה פ"ב): "כאשר יהיה לשם שמים גדול כוחו בכל עת ובכל זמן להוליד בנים קדושים".}}. וכן מסופר על האמורא [[רבא]] שתבע את אשתו ביום חול מחשש הרהור.

יש [[אחרונים]] שאומרים, שחומרא זו (שתלמיד חכם לא יקיים יחסי אישות בחול) נאמרה רק כשהאשה ראויה להיכנס להריון, אבל כשהיא מעוברת וכדומה אין צריך להחמיר{{הערה| [[בן איש חי (ספר)|בן איש חי]] שנה ב' פרשת וירא כ"ג, דרך פיקודיך מצוה א' ח', עטרת צבי פרשת יתרו, באר היטב סימן ר"מ סק"ד בשם האריז"ל.}}. ויש חולקים{{הערה|רמ"פ שער המצוות, בראשית א"ר סק"ב.}}.

מדין ה[[תורה]] [[התורה יום הכיפורים]] הוא היום היחיד שבו אסור לבעל ולאשה לקיים יחסי אישות על אף שהאשה אינה [[נידה]]. ביום זה נוהגים כל דיני ההרחקה בין בני הזוג כאילו האשה היא [[נידה]].

מ[[תקנת מתקנת חכמים]] אין לקיים יחסי אישות ב[[תשעה בתשעה באב]], וכן אסור לשכב עם אשתו באותה מיטה ולגעת בה בשעות הלילה. נגיעה בשעות היום מותרת. בשאר [[תענית|התעניות]] מותר לקיים יחסי אישות, אך ב[[משנה במשנה ברורה]] הובא שבעל נפש יחמיר על עצמו כמו בתשעה באב.

[[האר"י]] הוסיף ימים נוספים שראוי לא לקיים בהם יחסי אישות{{הערה|ראש השנה - '''באר היטב''', או"ח ר"מ סק"ד בשם '''שיירי כנסת הגדולה'''. שמחת תורה - מגן אברהם או"ח ר"מ סק"ג. הושענא רבה - באר היטב או"ח תרס"ד סק"ד בשם השל"ה.}}:*שני הלילות של [[ראש השנה]]*לילה ראשון של [[פסח]]*ליל [[שבועות]]*ליל [[שמחת תורה]]*ליל [[הושענא רבה]]

ה[[משנה המשנה ברורה]] כתב, שזה נאמר רק למי שהוא מלא ב[[יראת ביראת שמים]] ולא יחטא, אבל אותם שיצרם מתגבר עליהם ועל ידי מניעת תשמיש בימים אלה הם יבואו ליכשל בעבירה, מצווה עליהם לקיים יחסי אישות ואפילו בראש השנה.

ישנם ימים נוספים שנזכרו בהלכה כימים שראוי ל[[בעל לבעל נפש]] (דרגה רוחנית גבוהה) לא לקיים בהם יחסי אישות, אך רק מעטים מחמירים בימים אלו{{הערה|מקורות: עשרה בטבת י"ז בתמוז וצום גדליה - מגן אברהם או"ח תק"נ ובמשנה ברורה שם סק"ו. י' באב - משנה ברורה סימן תקנ"ח}}:*ליל [[עשרה בטבת]]*[[שלושת ימי ההגבלה]] - שלושה ימים קודם חג השבועות*ליל [[שבעה עשר בתמוז]]*[[תשעת הימים]] - מ[[ראש מראש חודש]] [[אב]] ועד תשעה באב.*ליל [[י' באב]]*ליל [[צום גדליה]]*[[עשרת ימי תשובה]] - מראש השנה ועד יום הכיפורים

* ליל [[ראש חודש]]* ליל יום טוב של [[סוכות]]* ליל [[שביעי של פסח]]* לילות [[חול המועד]]

מובא בספרי ההלכה שבכל הימים חוץ מיום הכיפורים ותשעה באב, אם חל ליל ה[[טבילה (יהדות)|טבילה]] של אשתו, או שהוא יוצא לדרך, או שאשתו משדלתו, או שלא קיים עדיין מצוות פרייה ורבייה או שיצרו מתגבר עליו, שבכל המקרים הללו חלה עליו [[מצוות עונה]], וחובה עליו לקיים יחסי אישות עם אשתו.

*ה[[אברהם צבי הירש אייזנשטט|פתחי הפתחי תשובה]] נתן שיעור של דרך - 12 [[מיל (יחידת מידה)|מיל]]. אך גדולי הדורות האחרונים הסכימו שאין הדברים אמורים בימינו, שהנסיעה ממקום למקום נעשית בקלות, ובזמננו "יוצא לדרך" הוא כשנוסע לזמן שידלג בהכרח על זמן קיום יחסים, כל אחד לפי תדירותו.

במסכת נדה כתוב: {{ציטוטון|שלשה חדשים הראשונים תשמיש קשה לאשה וגם קשה לולד, אמצעיים קשה לאשה ויפה לולד, אחרונים יפה לאשה ויפה לולד שמתוך כך נמצא הולד מלובן ומזורז{{הערה|{{בבלי|נדה|לא|א}}}}.}}. ה[[חזון החזון איש]] הסביר שגמרא זו מדברת במרבה אבל פעם בשבוע אינו "קשה"{{הערה|'''ארחות רבנו''', חלק א עמוד צח, בשם רבי [[חיים קנייבסקי]].}}. מצוות עונה קיימת כל זמן ההריון, ולכן תשמיש בהריון, כשנעשה לרצונה ולטובתה של האשה אינו רק בגדר מותר אלא בגדר מצווה{{הערה|{{בבלי|פסחים|עב|ב}}.}}.

במסכת יבמות (יב ע"ב) מובאת דעתו של [[רבי מאיר]] שעל מעוברת לקיים יחסי אישות במוך על מנת למנוע את סיכון העובר ("שמא יעשה עוברה סנדל"), העלול להיגרם מחמת חדירת נוזל הזרע. אולם לדעת חכמים, שנפסק כמותם להלכה, חשש הסיכון הוא רחוק, ולכן אין נוקטים בשום אמצעי, וראוי לומר בזה "מן השמים ירחמו".

לפי הקבלה, אף שהיא מעוברת או [[עקרות|עקרה]] וזקנה, כל טיפות הזרע אינם הולכות לאיבוד אלא הקב"ה מצווה ל[[מלאך]] למלאך הממונה שישמרם לעתיד לבוא, ויהיה לכל אחד בנים רבים, ואין זה לבטלה משום שיש מעלה גם בבעילות אלו ויוולדו מהם נשמות{{הערה|[[חיד"א]], '''ספר מדבר קדמות''', דף פג, בשם החיד"א, מובא ב[[בן בבן איש חי (ספר)|בן איש חי]], פרשת וירא אות כד}}.

ראוי לאיש ולאשה להתנהג בקדושה ובטהרה אף קודם הזיווג, ויזהרו בניקיון הגוף ובטהרת הידיים כמו בהכנה ל[[תפילה (יהדות)|תפילה]]לתפילה. וכאשר תהיה הסביבה נקיה ומסודרת, ובני הזוג יקפידו על ניקיונם, יערב להם הרבה יותר היותם יחד{{הערה|ספר '''יסוד ושורש העבודה''', שער השמיני.}}.

על הבעל לרצות ולפייס את אשתו קודם החיבור. וכן כתב רבי [[יעקב עמדין]]: "וכן צריך שיהא מיישב דעת אשתו ומשמחה ומכינה ומסעדה בדברים המשמחים את הלב כדי שתשיג את התאווה אליו בקדושה ובטהרת דמיונה כמו כן, וזה יהא ניכר בנשימתה ובעיניה, ואז יאהבו זה לזה ויהיו בניהם פיקחים..."{{הערה|יעקב עמדן, '''סידור יעקב עמדן''', מיטות כסף, עמ' קנט.}}.

על האישה להתקשט לפני בעלה, ולהרבות תאוותו בשעת תשמיש. ואף [[רב חסדא]] הדריך את בנותיו כך: כשבעליך ממשמש בך להתאוות לך לתשמיש, ואוחז הדדים בידו אחת והאחרת עד אותו מקום, הדדין המציאו לו ומקום תשמיש אל תמציאי לו מהר, כדי שתתרבה תאוותו וחיבתו ויצטער, ורק אז חזרי ותני לו{{הערה| {{בבלי|שבת|קמ|ב}} וברש"י שם. יש לציין שחתניו של רב חסדא לא היו אנשים פשוטים, אלא היו גדולי הדור; [[רבא]], [[רמי בר חמא]], ו[[מר ומר עוקבא בר חמא]].}}. כמו כן, מותר לבעל להסתכל בכל המקומות שבגוף האישה (פרט ל[[פות|אותו מקום]], שיבואר להלן), וכן כתב ה[[חזון החזון איש]] באיגרת קודש לגבי שעת קיום יחסי אישות: "וההסתכלות באשתו מותר, מפני שרצון התורה באהבה ביניהם, והאהבה היא ההכנה למצות עונה העתידה לבוא".

מובא בפוסקים שאין לאחד מבני הזוג לקום ממיטתו מיד לאחר קיום יחסי האישות, כדי שלא יראה לבן או בת זוגו שכל מה שמעניין אותו זה הקירבה הגופנית, אלא ימשיכו לשכב ביחד עוד זמן מה. הדרכה זו באה לידי ביטוי קיצוני, במימרה של [[רבי מאיר]]: "כל המשיא בתו ל[[עם לעם הארץ]] – כאילו כופתה ומניחה לפני ארי. מה ארי דורס ואוכל ואין לו בושת פנים – אף עם הארץ מכה ובועל ואין לו בושת פנים"{{הערה| {{בבלי|פסחים|מט|ב}}.}}, כלומר, שעם הארץ אינו מתחשב בצרכי אשתו, אלא בא עליה למלא תאוותו ומיד עוזבה.

לאחר קיום יחסי האישות יש [[נטילת ידיים|ליטול ידיים]] ונחלקו הדעות לגבי צורת הנטילה. ישנם גברים הנוהגים לטבול במקווה לאחר כל קיום יחסי אישות.

על פי ה[[רמבהרמב"ם]], בני הזוג יכולים לעשות ככל שיעלה על דעתם בינם לבין עצמם, כל עוד שהדבר נעשה בהסכמה וברצון (בבלי, [[מסכת נדרים]] כ' ע"ב):

"'''ביאה כדרכה'''" או "'''ביאה'''", הוא המונח ההלכתי ל[[מין וגינאלי]], ואצל בני זוג נשואים זה לזה, אם אחד מהם אינו מוכן לקיים סוג כזה של יחסים, באופן קבוע, הוא נקרא "[[מורדת על בעלה|מורד]]" וזו עילה מוצדקת ל[[גירושים]].

אמנם, על פי פרשנות ה[[מדרש המדרש רבה]], בתורה זה נחשב כעינוי לאישה, כמו שכתוב אצל שכם ו[[דינה]] ודינה "וישכב אותה ויענה"{{הערה| {{תנ"ך|בראשית|לד|ב}}, [[s:בראשית רבה פ]], וכן ברש"י שם: וישכב אותה - כדרכה, ויענה - שלא כדרכה. וראו שם פירושים נוספים על הפסוק.‏}}. [[בעלי התוספות]] סוברים שמין אנאלי מותר רק כאשר אינו מוציא זרע או שעושה כך באקראי אף שמוציא זרע{{הערה|1="ואמר ר"י דהתם (=ששם) מיירי (=עוסק) בלא הוצאת זרע דשרי (=שמותר) דכיון דליכא (=שאין) השחתת זרע לא הוי כמעשה ער ואונן. עוד אמר ר"י דלא חשוב כמעשה ער ואונן אלא כשמתכוין להשחית זרע ורגיל לעשות כן תמיד, אבל באקראי בעלמא ומתאוה לבא על אשתו שלא כדרכה שרי (=מותר)". (בבלי יבמות דף ל"ד עמוד ב', פירוש בעלי התוספות).}}. וכן פסק הרמ"א.

"'''ביאה דרך איברים'''" (שוכב עמה בקירוב בשר{{הערה|רש"י סוטה כ"ו ע"ב. ורש"י יבמות נ"ה ע"ב כתב: "דרך איברים - מיעוך דדים ודש מבחוץ בשאר איברים"}}) הוא מונח הכולל [[מין אוראלי]], אשר אינו נחשב לקיום יחסים של ממש, ולא נחשב לניאוף, אם כי לדברי הרמב"ם נחשב הדבר למעשה מכוער שלוקים עליו, כאשר הוא נעשה במסגרת יחסים אסורים{{הערה|‏רמב"ם|קדושה|איסורי ביאה|כא|י}}. אין במקורות ההלכה התנגדות לגירוי [[מין אוראלי|אוראלי]] לגבר, אך הדעה המקובלת בפוסקים הוא שה[[שפיכה]] צריכה להיות בתוך ה[[נרתיק]], ואחרת הדבר נחשב לאסור כ[[שפיכת זרע לבטלה]]{{הערה|כך עולה מ{{רמב"ם|איסורי ביאה|כא|ט}} ומהגהת ה[[רמהרמ"א]] על ה{{שולחן ערוך|אבן העזר|כה|ב}}}}.

על פי ההלכה אין לקיים יחסים בעמידה או בישיבה, כי על פי חז"ל דבר זה אינו בריא{{הערה|{{רמב"ם| מדע|דעות |ד |יט}}, טור ושולחן ערוך או"ח רמ טו. ומקורם מ{{בבלי|גיטין|ע|א}}, שם מפורט כי המשמש מיטתו בעמידה אוחזתו [[עווית]], ובישיבה - מחלה אחרת שתרופתה "מוריקא"}}. ויש אומרים שהסיבה שלא מומלץ לקיים יחסים בעמידה היא מפני שאין האשה מתעברת מעומד{{הערה|{{בבלי|סנהדרין| לז |ב}} }}, ולכן אם אי אפשר בדרך אחרת מותר בעמידה לצורך קיום מצוות עונה או אם ירא שלא יבוא לידי עבירה{{הערה|דרך פיקודיך מ"ע א חלק הדיבור סקט"ו - ט"ז.}}.

דרך קיום יחסי האישות המומלצת על פי [[תלמוד בבלי|התלמוד הבבלי]] היא שהגבר למעלה והאישה מתחתיו כשפניהם מכוונות האחד כלפי השנייה, וכך כתב הרב [[אליהו די וידאש]] בספרו [[ראשית חכמה]]: "מכלל קדושת הזיווג שיהא פנים כנגד פנים"{{הערה|שער הקדושה פרק ט"ז, [[ספר הזוהר]] פיקודי רנט א}}. מובא בפוסקים שקיום יחסים כשהיא למעלה והוא למטה הרי זה דרך [[חוצפה|עזות]]. אך יש שכתבו שדבר זה נאמר רק בליל הטבילה, אבל בשאר לילות עושה כפי הנאתו ובלבד שיהיה בהסכמת האשה{{הערה|[[ירוחם בן משולם|רבינו ירוחם]] נתיב כג סוף ח"א, [[ספר חסידים]] סימן תקט ובפירוש החיד"א בספרו [[ברכי יוסף]] בסימן רמ סעיף קטן ז. אך הרב [[שלום שבדרון]] כתב שמסתימת שאר פוסקים לא נראה כן.}}.

ב[[מסכת במסכת כלה]] נכתב כי קיום יחסים כששוכבים שניהם על צידם - זו דרך עיקש, כלומר, שעל ידי כך יצא הוולד [[s:ביאור:עקש|עיקש]]{{הערה|מסכת כלה רבתי סוף פ"א. בספר '''משכן ישראל''' עמוד נ כתב, שזה רק בשעת ההזרעה.}}.

ה[[תנא]] [[התנא רבי אליעזר]] נהג "כמי שכפאו שד", כלומר, קיצר בזמן החיבור ([[חדירה]]), כי חשש שיחשוב באישה אחרת (ויש אומרים כדי למעט הנאתו). הראב"ד מקשה על הנהגתו של רבי אליעזר, ממה שכתוב בגמרא (נידה לא) ש"בשכר שמשהין עצמן על הבטן - נותן לו הקב"ה בנים זכרים", ונראה שיש להאריך בזמן החיבור. הוא מתרץ שאין סתירה, אלא שישנם דרכים שונות להגיע לאותה תוצאה, כי "כל לבבות דורש ה'" (דברי הימים א כח ט) ובלבד שיתכוון לשם שמים. מי שחושש שיחשוב באישה אחרת - יקצר, ומי שלא חושש - יאריך.

ה[[שולחן השולחן ערוך]] בחלק [[אורח חיים]] פסק שיש לקצר;{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=וישמש באימה וביראה כמו שאמרו על [[רבי אליעזר]] שהיה מגלה טפח ומכסה טפח ודומה כמו שכפאו שד... כלומר, שלא היה מאריך באותו מעשה, ודומה לו כמו שבִעתו שד ונבעת והניח המעשה, כל כך היה מקצר בתשמיש... וצריך בעל נפש לזהר בזה|מקור={{שולחן ערוך| אורח חיים | רמ| ח}}.}}

לעומת זאת, בהלכות העוסקות בתשמיש המיטה בחלק [[אבן העזר]] (סימן כה) - לא הביא השולחן ערוך פסיקה זו. בגלל השמטה זו, יש אומרים שהשולחן ערוך ראה בזה [[מידת ידת חסידות]], וכתב זאת ליחדי סגולה ולא לכלל הציבור, וכפי שכתב בעצמו בסוף הסעיף "וצריך '''בעל נפש''' לזהר בזה". למעשה, [[גדול הדור|גדולי הדורות]] האחרונים הורו שבזמנינו אין לנהוג כדברי השולחן ערוך הנ"ל, כיוון שהתנהגות כזו עלולה לפגוע באישה{{הערה|ספר "בנין הבית" מאת הרב שוחטוביץ, עמוד 70. ספר "משכן ישראל" מאת הרב רפאל מנחם שלנגר עמוד סט, בשם הרב [[יוסף שלום אלישיב]]}}. וכן בספר חסד לאלפים לרבי [[אליעזר פאפו]] השמיט את סעיף ח' וכתב במקומו "וישמש בצניעות"{{הערה|ועיין בהקדמתו שמשמיט כל דעה שאין לחוש לה}}. וכן כתב הרב [[יעקב קנייבסקי]] באגרת:{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=כי על פי דין תורה אסור לעשות הביאה באופן שהאישה אינה מפויסת, ומחויב לפייסה בחיבוק ונישוק עד שתתאווה לחיבור, שאם לא כן הרי היא כנתונה לפני הארי שדורס ואוכל... ועוון פלילי הוא לעשוק מה שמגיע לאשתו, אפילו אם מתכוון לשם [[מידת חסידות]] ופרישות, שעל גזלת אשתו אינו יכול לעשות חסידות, ולגזול אותה ולהציגה כשפחה שבויה... ובעיקר מה שהביא בשולחן ערוך סעיף ח' הנה בספר אורחות חיים בשם ספה"ק נזירות שמשון כתב שע"פ הזוהר וכתבי האריז"ל העיקר כפירוש הראשון (שלא יתכוון לשם הנאה אלא לשם מצווה), אבל פירוש השני והשלישי שיהיה בבגדים ושיהיה במהירות, אדרבה יש בזה איסור על פי הקבלה.|מקור=אגרת חיובי הבעל לאשתו במצוות עונה אות ב{{הערה|מובא בספר "ארחות רבנו" חלק ה עמוד כט}} }}