שינויים

{{ציטוטון|אמר רבי יוחנן בן דהבאי, ארבעה דברים סחו לי מלאכי השרת: חיגרין [[נכה|חיגרין]נכים] {{מונחון|מפני מה הויין|מדוע הם נולדים כך}}? מפני ש[[הפיכת שולחן|הופכים את שולחנם]]. [[אילם|אילמים]] מפני מה הויין? מפני שמנשקים על [[פות|אותו מקום]]. [[חרש]]ים חרשים מפני מה הויין? מפני שמספרים בשעת תשמיש. [[עוור|סומין]] (עוורים) מפני מה הויין? מפני שמסתכלים באותו מקום}}.

במסכת כלה רבתי נאמר שכל דברי רבי יוחנן בן דהבאי עוסקים דווקא במקרה שהאישה התעברה מביאה זו. עם זאת, ה[[אליהו שפירא|אליה האליה רבה]] כתב שלפי האר"י מעשים אלו מזיקים לבניו אפילו כשנעשים שלא בשעה שהאישה מתעברת{{הערה|האליה רבה (באורח חיים סימן רמ) כתב זאת בעקבות קושיה שמקשה ב[[ספר בספר חרדים]] (מצוות התשובה, ב) על המפרשים ש"הפיכת שולחן" היא ביאה שלא כדרכה, והרי בביאה שלא כדרכה היא אינה ראויה להתעבר}}.

ב[[שולחן בשולחן ערוך]] סימן ר"מ נפסק שאסור להסתכל או לנשק "באותו מקום":{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=אסור להסתכל באותו מקום, שכל המסתכל שם אין לו בושת פנים, ועובר על "והצנע לכת" ומעביר הבושת מעל פניו, שכל המתבייש אינו חוטא דכתיב "ובעבור תהיה יראתו על פניכם" - זו הבושה - לבלתי תחטאו", ועוד דקא מגרה יצר הרע בנפשיה [שהוא מגרה את יצר הרע בעצמו]. וכל שכן הנושק שם שעובר בכל אלה, ועוד שעובר על [[בל תשקצו]] את נפשותיכם}}

כך פסקו [[הטור]]{{הערה| בסימן ר"מ, ועיין ב"ח באבן העזר סימן כ"ה שכן היא דעתו למעשה.}}, [[הראב"ד]] ועוד{{הערה|הראב"ד בשער הקדושה. וכן משמע קצת מדברי בעל ספר האגודה בנדרים כ, וכן יש לדייק במרדכי בהלכות נדה רמז תשלב, וכן הוא בספר אהל מועד שער איסור והיתר דרך י' נתיב ט' (דף ל"ב עמוד ב').}}, שחכמים חלוקים על בן דהבאי רק בעניין [[הפיכת שולחן]], אבל שאר הדברים (הסתכלות, נשיקה, דיבור בשעת תשמיש) אסורים. ולפי דעה זו, מי שמנשק עונשו שילדיו יהיו אלמים{{הערה|לפי דעה זו ההלכה נפסקת כרבי יוחנן בן דהבאי ב{{בבלי|נדרים|כ|א}}, שאומר שהעונש על כך הם ילדים אלמים}} מידה כנגד מידה{{הערה|על חטא שנעשה על ידי הפה העונש הוא שהצאצאים ילדו בפיהם}}.

אמנם דעת הרמב"ם{{הערה|שברמב"ם כתוב "ומנשק בכל אבר שירצה" ולא מזכיר את האיסור לנשק באותו מקום, וכן כתב בבית יוסף אבן העזר סימן כה (בסוף הסימן) ד"ה "ומ"ש דהא דאמר ר' יוחנן". ובלחם משנה על ה{{רמב"ם|מדע|דעות|ה|ד}}. וכן כתב הרמב"ם בפירוש המשנה במסכת סנהדרין פרק ז משנה ד, שאין הלכה כר' יוחנן בן דהבאי. לגבי [[בל תשקצו]], כתב הרב נהוראי שמעונוב בספרו "במותר לו", שעל כגון זה נאמר "נפש היפה תאכלם" (חולין סד ע"ב), כלומר, שמי שאינו נגעל מזה אין עליו איסור בל תשקצו.}} ורוב הראשונים{{הערה|[[כלבו (ספר)|כל בו]] הלכות אישות עמוד קל"ח, [[ספר האשכול]] חלק ראשון עמוד 96, וכן כתב ה[[ספר מצוות קטן|סמהסמ"ק]] מצווה רפ"ה שהסתכלות ונישוק מותרים מעיקר הדין והעתיקו גם הארחות חיים. וכן נראה ב[[שיטה בשיטה מקובצת]] נדרים כ (בדיבור המתחיל "אחרי לבבכם") בשם ה[[רי"ץ גיאת|ריהרי"ץ]]. וכן נראה מה[[רימהרי"ף]] וה[[רמבוהרמב"ן]] וה[[ראוהרא"ש]] שלא הביאו את דברי רבי יוחנן בן דהבאי (שו"ת באר משה חלק ג סימן קנב).}} שמותר לנשק, ויש שסוברים כך גם בדעת הרמ"א{{הערה|באבן העזר סימן כ"ה, לפי פרשנות [[הגר"א]] שם. אבל הבאר היטב במקום חולק על הפרשנות בדברי הרמ"א. וכן בשולחן ערוך סימן ר"מ כתוב שאסור לנשק מפני כמה טעמים, והרמ"א אינו חולק על כך.}}

אך גם לפי דיעות אלו, [[מידת חסידות]] היא שלא לעשות מעשים אלו, וכך פוסק הרמב"ם: "ואף על פי כן מדת חסידות שלא יקל אדם את ראשו לכך, ושיקדש עצמו בשעת תשמיש כמו שביארנו בהלכות דעות ולא יסיר מדרך העולם ומנהגו שאין דבר זה אלא כדי לפרות ולרבות". דברים דומים כותב גם הרמ"א.

כל האחרונים (פרט לרמ"א שהדעות חלוקות בדבריו) פסקו כדעת השולחן ערוך לאסור, ולא הציגו כלל את דעת המתירים. גם בספרות ההדרכה ה[[יהדות חרדית|חרדית]] החרדית השמיטו את דעת המתירים. לעומת זאת, בחלק מהספרות ה[[דתיים לאומיים|דתית הדתית לאומית]], הובאה דעתו של הרמב"ם להתיר, אם יש צורך בכך, אך לכתחילה עדיף להימנע מהסתכלות ונשיקה. אמנם, גם לפי ההשקפה החרדית, ישנם מקרים שיש להתיר זאת, כגון ב[[חזרה בתשובה|חוזר בחוזר בתשובה]] שכבר התרגל לזה וכדומה. הרב נתן קופשיץ הגדיר זאת כך: "כל מה שיעשה אדם עם אשתו הטהורה, אפילו הגרוע ביותר, אינו מגיע כלל לרמת וחומרת האיסור מהתורה של מבט אחד על אשת שכנו"{{הערה|"שיעורים למורי הוראה" עמוד 45}}.

כמו בכל [[מצווה|מצוות]] ה[[תורה]]התורה, גם מצווה זו יש לקיימה מתוך שמחה. ובפרט [[מצוות עונה]] שנאמר בה "איש ואישה שזכו - שכינה בניהם", ולגבי השראת השכינה כתוב במסכת שבת (דף ל): "אין השכינה שורה אלא מתוך '''שמחה''' של מצוה".

דברים דומים כתבו [[הזוהר]] ו[[הרוקח]]והרוקח{{הערה|בזוהר: "צריך שישמח את אשתו באותה שעה". ברוקח (הלכות תשובה ס״ד): ישמחנה, יחבקנה וינשקנה... יראה לה חיבה ואהבה וישעשע אותה במשמושים ובכל מיני חיבוק, למלאות תאוותו ותאוותה שלא יהרהר באחרת כי אם עליה, כי היא אשת חיקו.}}, ועוד. גם השולחן ערוך פסק שעל האדם לפייס את אשתו ולשמחה קודם הזיווג עד שתתרצה.

יש לקיים יחסי אישות באופן של שמחה וקלות ראש, ויש ללמוד זאת מ[[יצחק]]מיצחק, שכתוב "והנה יצחק מצחק את [[רבקה]] אשתו", ו[[רשורש"י]] אומר שם "שראהו משמש מיטתו". כמו כן יש ללמוד זאת מהנהגתו של [[רב (אמורא)|רב]] ש"שח ושחק שיחה בטילה של ריצוי תשמיש", וברש"י: "כאדם רעב, כמו שלא שמשת מטתך מעולם שאתה נוהג '''קלות ראש''' זה לתאותך"{{הערה|{{בבלי|ברכות|סב|א}}}}.

אמנם, בראב"ד כתב "ואל ינהג עמה בקלות ראש ודברי שוא ותעתועים". דברים דומים כתבו ה[[רמבהרמב"ן]] ורבי [[מנחם רקנאטי]]{{הערה|רקאנטי דברים כד א: "צריך להתנהג עמה בצנעה ולא בקלות ראש", ורמב"ן בסוף איגרת הקודש}}. כמו כן, השולחן ערוך כתב "וישמש באימה וביראה"{{הערה|אורח חיים סימן רמ סעיף ח. לפי [[הגאון מווילנה]] בכל מקום שכתוב אימה ויראה הכוונה; אימה - יראת הרוממות מגודל רוממות המצווה, יראה - היא יראה מכשלון שמא לא יקיימן כנדרש ויחטא בהן ("שהכל ברא לכבודו" עמוד לז).}}, וב[[מסכת ובמסכת נדרים]] פירש זאת ה[[ראהרא"ש]]: "באימה - ולא בקלות ראש". לכן, יתכן שיש לנהוג בקלות ראש מסויימת, אך אין להפריז בה. וכפי שכתב הרמב"ם בהלכות דעות (ה, ז): "ולא יקל ראשו '''ביותר'''".

מותר להם לדבר בענייני תשמיש, דהיינו דברי פיוס ואהבה. ה[[בית הבית חדש]] אף מוכיח מזה ש[[אימא שאימא שלום]] כינתה את התשמיש "סיפור", שראוי שהתשמיש יהיה מלווה בשיחת דברים. ואם נצרכת האישה לכך, מותר לרצותה אף בדיבור שאינו מעניין התשמיש. דברים שהם [[ניבול פה]] אסור להם לדבר כלל, ועל זה אמרו חז"ל "ומגיד לאדם מה שיחו, אפילו שיחה קלה שבין איש לאשתו, מגידים לו לאדם בשעת הדין"{{הערה| {{בבלי|חגיגה|ה}}, שולחן ערוך, אבן העזר, כה, ב. וברמב"ם הלכות דעות פרק ה הלכה ד }}.

#הראשונה (והמובחרת) לשם פריה ורבייה, והיא הכוונה הנכונה שבכולם שהוא מקיים בה שתי [[מצוות עשה]], מצוות פרו ורבו ומצוות עונה.

על פי ההלכה, אין לקיים יחסי אישות כאשר יש בכך חוסר [[צניעות (יהדות)|צניעות]]. כלומר, שאנשים אחרים עלולים לשמוע, לראות או לדעת שבני הזוג מקיימים יחסי אישות. בפני תינוק שאינו יודע לדבר, מותר. מידת צניעות, שגם בעלי חיים לא יהיו נוכחים בשעת מעשה{{הערה|{{בבלי|נדה|יז|א}}, וכמובן שאין הכוונה לחרקים כגון זבובים ויתושים.}}. כמו כן, אין לקיים יחסי אישות בחוץ, במקום ללא קירות, משום פריצות{{הערה|שולחן ערוך אבן העזר סימן כה סעיף ד}}. אוהל נחשב כבית לעניין זה{{הערה|משנה ברורה סימן רמ סעיף קטן לט}}.

כשאחד מבני הזוג מצוי בשבעת ימי [[אבלות (יהדות)|אבלות]] על אחד מקרוביו, אין לקיים יחסי אישות.

{{ערך הפריה לערך מורחב|נידה}}

האישה נעשית [[טומאה וטהרה|טמאה]] כתוצאה מדם הו[[וסת]] שלה, והיא נאסרת מן ה[[תורה]] התורה בקיום יחסי אישות עם בעלה, עד שתמתין [[שבעה נקיים]] ותיטהר ב[[טבילה (יהדות)|טבילה]] ב[[מקווה]].

בתלמוד מבואר שבני ישראל קיימו את הדין הזה גם לפני [[מתן תורה]], מפני ש"ישראל קדושים ואין משמשין מטותיהן ביום"{{הערה|{{בבלי|שבת|פו|א}}}}.

ה[[אור האור החיים]] ב[[פרשת בפרשת תולדות]] אף מפרש, על פי דברי התלמוד, כי מסיבה זו קיימו [[יצחק]] ו[[רבקה]] ורבקה יחסים ביום (כמסופר בפרשת תולדות), באופן נדיר, שכן הם שמרו את עצמם מהרהורים רעים ולפעמים לשם כך נאלצו לקיים יחסים ביום. בדומה לכך, מסופר על האמורא [[רבא]], שבהיותו בבית הדין, התגלתה זרועה של [[חומא]] ו"נפל נהורא (אור) בבי דינא (בבית הדין)". רבא הלך לביתו, ותבע את אשתו לתשמיש (ביום) מחשש הרהור{{הערה|{{בבלי|כתובות|סה|א}}}}.

אין לקיים יחסי אישות כאשר יש [[כתבי קודש|ספרי קודש]] (אפילו מודפסים) גלויים בתוך החדר. אם אין באפשרותם להוציא את הספרים, יש להם לנהוג באחד מהאופנים הבאים{{הערה|דרכי טהרה עמוד רז והלאה}}:*יכניסו אותם לתוך ארון, ארגז וכדומה, שנפחו ארבעים [[סאה]] או יותר (אורך ורוחב של חצי מטר וגובה מטר וחצי, או נפח מקביל).*יכסום בשני כסויים, שהאחד מהם אינו הכיסוי המיוחד לאותו חפץ קדוש. [[מזוזה|מזוזת]] החדר, אם היא נמצאת בתוך החדר עם סגירת הדלת או שהדלת פתוחה, יעטוף את הקלף בניילון וכדומה לצורך זה, חוץ מהבית החיצון שלה. ויש שכתבו שאין צורך לכסות המזוזה{{הערה|קדושת משה סימן יד}}.

# '''בני שנואה''' – אדם המקיים יחסי אישות עם אשתו בעת שהוא [[שנאה|שונא]] אותה (אף אם בדרך כלל אוהב אותה).# '''בני נידוי''' – יש המפרשים שהכוונה לאדם המקיים יחסי אישות עם אשתו בשעה שהוא או היא נמצאים ב[[נידוי (הלכה)|נידוי]]בנידוי, ויש המפרשים שהכוונה לאדם המקיים יחסי אישות עם אשתו בשעה שהיא '''נידה'''.

# '''בני שכרות''' – אדם המקיים יחסי אישות עם אשתו בשעה שהוא או היא [[שכרות|שיכורים]].

# יש אומרים אף '''בני ישנה''' – אדם המקיים יחסי אישות עם אשתו בשעה שהיא [[שינה|ישנה]].

דברים אלו, מבטאים את התפישה לפיה הקשר הרגשי בין הבעל לאשתו הוא בעל חשיבות עליונה בתחום יחסי האישות. ומבטאים גם את היחס הנדרש למערך הלכות והנהגות מקובל שאי ההצמדות אליהם גורמת לדעת חלק מחז"ל לגינוי הצאצאים. בזמן הקמת מדינת [[ישראל]], רבים [[יציאה בשאלה|חזרו בשאלה]]. לדברי הרב שוחטוביץ, שאלו את ה[[חזון החזון איש]] על מה באה הגזירה הזו. ותשובתו הייתה שזה לא גזירה אלא גמרא מפורשת.שבאותה תקופה הייתה עניות והמצב הכלכלי היה קשה, ובגלל בעיות של [[שלום בית]] נתרבו מקרים של בני תשע מידות (בעיקר "בני מריבה"){{הערה|'''בנין הבית''', עמ' 42.}}.

[[קובץ:Masechet Kallah.jpg|שמאל|ממוזער|200px|שער מסכת כלה משנת [[ה'תקמ"ט]] ([[1849]]). החיבור היהודי הראשון שמתמקד בהדרכת יחסי אישות]]

בתקופת ה[[תנאים]] התנאים הועלתה על הכתב [[מסכת כלה]]. מסכת זו מכילה פרק אחד ארוך העוסק ברובו באופן הראוי לקיום יחסי אישות.

[[אמא שלום]] סיפרה על בעלה [[רבי אליעזר]] (תנא) כיצד הוא מקיים יחסי אישות: "אינו מספר עמי לא בתחלת הלילה ולא בסוף הלילה אלא בחצות הלילה, וכשהוא מספר מגלה טפח ומכסה טפח, ודומה עליו כמי שכפאו שד". כלומר, מגלה מעצמו במקום תשמיש [[טפח]], והטפח השני משאיר מכוסה. וממהר במעשה הבעילה כאילו הוא נטרד על ידי [[שד (מיתולוגיה)|שד]] הכופהו{{הערה| {{בבלי|נדרים|כ|ב}}, לפי הפירוש הפשוט. ראו שם עוד פירושים לזה}}.

על האמורא [[רב כהנא (השני)|רב כהנא]] מסופר שהוא הסתתר מתחת מיטתו של [[רב (אמורא)|רב]] בעת שזה עסק ביחסי אישות. כאשר רב שם לב לכך, נזף בו שאין זו דרך ארץ. ענה רב כהנא: "תורה היא, וללמוד אני צריך". לפי עדותו של רב כהנא רב קיים יחסי אישות "כאדם רעב, כמו שלא שימש מיטתו מעולם, ושנהג קלות ראש לתאוותו"{{הערה|{{בבלי|ברכות|סב|א}} וברש"י שם.}}.

[[רב חסדא]] הדריך את בנותיו בצורה מפורטת לגבי התנהגות האשה בעת יחסי אישות עם בעלה{{הערה|{{בבלי|שבת|קמ|ב}}}}.

עד תקופת ה[[ראשונים]]הראשונים, מחמת הצניעות, ההדרכה העיקרית כיצד להתנהג בתשמיש המיטה, נמסרה בעל פה ובאופן אישי לחתן ולכלה. לא נכתב חיבור או ספר שמפרט ומקיף נושא זה בהרחבה. בתקופת הראשונים, מחמת [[ירידת הדורות]], נוצר חוסר בהירות בנושא זה, והחלו להופיע החיבורים הראשונים שמציגים אותו בהרחבה.

ה[[ראבהראב"ד]] בספרו "בעלי הנפש" בתחילת שער הקדושה, כותב על בני דורו: "והוא (יחסי אישות) מהעניינים שרוב בני האדם נכשלים בהם... ועל זה ראיתי להציע בהם עד שיהיו פשוטים ומבוארים לכל דורשיהם".

אף ה[[רמבהרמב"ן]] ראה לנכון לפרש את ההנהגה הראויה ביחסי אישות, וכתב אותה בחיבורו "איגרת הקודש".

רבי [[משה פיינשטיין]] העיד על ההנהגה ביחסי אישות ש{{ציטוטון|מכיוון שיש טועים בין להקל בין להחמיר וגורם חס ושלום לחסרון שלום והאהבה הנחוצה ביותר, אמרתי שתורה היא ומוכרח אני לכתוב בזה{{הערה|'''אגרות משה''', אבן העזר, חלק ד סימן סו}}.}}.

האדמו"ר מגור הרב [[ישראל אלתר]] (מחבר הספר "בית ישראל"), סבר שהמצב בארץ ישראל פרוץ לחלוטין, ותיקן לחסידיו תקנון מחמיר המיועד להרחיקם מ[[חטא]] מחטא ולקדשם, תקנון המכונה "תקנות ל"ט" (ליל טבילה). התקנות הללו מעולם לא פורסמו בכתב. הם הוסברו לחסיד ביום נישואיו על ידי איש הדרכה שנבחר על ידי הרבי. בין התקנות; אסור לנשק את גוף האישה, יש לקיים יחסים רק בתנוחה המיסיונרית (תנוחה שבה האשה למטה והגבר שוכב מעליה), היא והוא צריכים להיות לבושים ככל האפשר, יש לקיים יחסים רק לאחר חצות הלילה, ובכלל, אין לקיים יחסי אישות מעבר הכרחי, דהיינו בליל טבילתה של האשה{{הערה|חלק מתקנות אלו מפורשות בסימן ר"מ בשולחן ערוך כאחת מהדעות ההלכתיות}}. כמו כן, אסור לקיים יחסים בחודשים הראשונים של ההריון ובמשך תקופה ארוכה לאחר לידה, בשל החשש לעבור על איסורי [[נדהנידה]]{{הערה|שם=אמנון לוי|[[אמנון לוי]], '''החרדים''', עמ' 127-126.}}.

תקנות האדמו"ר מגור עוררו עליו מתנגדים רבים גם מקרב רבנים, כמו הרב [[יעקב ישראל קנייבסקי]] (הסטייפלר) שאף כתב מכתב המביע הסתייגות מגישתו המחמירה. מכתב הסטייפלר יצא באמצע [[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה-60]] בעקבות מקרה מיוחד. בנו של אחד ממנהיגי "צעירי [[אגודת ישראל]]" נהפך ל[[חסידות גור|חסיד לחסיד גור]], ובעקבות זאת נוצרו בעיות בינו לבין אשתו שלא הסכימה לנהוג לפי תקנות ל"ט. כיום נמצאת עמדת האדמו"ר מגור בנסיגה. חסידים בגור אומרים שתקנות אלו נועדו בעיקר ליחידים שיכולים לעמוד בזה ולא לכלל החסידות{{הערה|שם=אמנון לוי}}.

[[קובץ:Dagdegan.JPG|שמאל|ממוזער|220px|תרשים מתוך חוברת ההדרכה "עת דודים" מאת הרב [[אלישיב קנוהל]]]]מאז [[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]], ב[[יהדות חרדית|יהדות ביהדות החרדית]] וביהדות [[דתיים לאומיים|הדתית]]-לאומית, ראו אור ספרים וחוברות [[הדרכה]] רבים על קיום [[יחסי אישות ]] על פי מקורות היהדות (ראו ב[[יחסי אישות (יהדות)#לקריאה נוספת|קריאה נוספת]]). מספר סיבות לכך:

*מאבק על הנחלת התפיסה הדתית, ובכלל זה החשש שנוצרה חוסר בהירות בנושא זה אצל אנשים [[דתיים]], בגלל "מהפכת ה[[מידע]]המידע" וחשיפה למידע שאינו נכון. בפרט שעל ידי ה[[אינטרנט]] האינטרנט קיימת גישה חופשית למידע בתחום זה.

*מכיוון שמונהגת בציבור הדתי לאומי ואף החרדי [[הפרדה מגדרית]] בהיקף נרחב יותר מבעבר, נוצר רושם שישנה התייחסות שלילית ליחסי אישות בין איש לאשתו.

בתחום זה ישנו הבדל משמעותי בין המגזר החרדי לבין המגזר הדתי לאומי: בציבור החרדי לא מפורסמות בפומבי שאלות ותשובות בנושא, ואילו ב{{ה|ציונות בציונות הדתית}} ישנם רבנים שעונים ב[[אינטרנט]] באינטרנט לשאלות אינטימיות ביחסים שבינו לבינה{{הערה|1=לדוגמה (תשובות שניתנו באתר מורשת): [http://moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=24903 בינו לבינה], [http://www.moreshet.co.il/web/shut/print.asp?id=123516&kod=&modul=15&codeClient=58 אישות], [http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=142057 חומרות ביחסי אישות], [http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=121791 צניעות ביחסי האישות], [http://moreshet.co.il/web/shut/print.asp?id=125310&kod=&modul=15&codeClient=58 אישות מותר אסור וראוי], [http://www.moreshet.co.il/web/shut/print.asp?id=123487&kod=&modul=15&codeClient=58 חיי אישות]. הרב [[יובל שרלו]], הוציא ספר (רשו"ת היחיד) המבוסס על תשובות שניתנו באינטרנט. ראו גם; יעל גוטסמן - '''קיוון חדש לשאלות והתשובות ההלכתיות'''}}, ויש רבנים שעונים רק בצנעה{{הערה|1=ראה לדוגמה [http://www.yeshiva.org.il/ask/?inner=2 בית הוראה לענייני אישות וטהרת המשפחה], באתר [[ישיבה (אתר אינטרנט)|ישיבה]]}}. חוץ מפרט זה, אין הבדל משמעותי בין המגזרים, למרות שבאופן כללי יש הבדל בנושאים קרובים לזה כמו [[צניעות (יהדות)|צניעות]] והפרדה מגדרית. בשני המגזרים ישנם רבנים ש[[חומרא וקולא|מקלים]]שמקלים, לדוגמה, יש שיתירו (במקרים ספציפיים) תנוחות מסוימות או שיתירו לדחות ליל טבילה וכדומה, וישנם רבנים ש[[חומרא וקולא|מחמירים]]שמחמירים. בנוסף לכך, דבר זה תלוי בעיקר באופי הזוג שבא להתייעץ, וגם באיכות הקשר הזוגי ובמידת אדיקותם בהלכה ובמנהגים השונים.