2,803
עריכות
שינויים
אין תקציר עריכה
== ביטול האיסור על משכב שלא כדרך הטבע ==
בישראל לא הועמד מעולם אדם לדין פלילי בעוון קיום יחסי מין הומוסקסואלים כשלעצמם, אם כי קרה שחיילים הועמדו לדין צבאי על עברה כזאת. נאשמים בישראל הורשעו בסעיפי האיסור על משכב "שלא כדרך הטבע"; על פי רוב דובר בנאשמים שהואשמו בעבירות מין חמורות יותר, אך הורשעו בקיום יחסים שלא כדרך הטבע. פסק-דין כזה ניתן ב-1953 ב-"[[פרשת והבה]]" על ידי שופט בית המשפט העליון שניאור זלמן חשין. והבה הואשם בהחדרת ב[[חדירה|החדרת]] [[פין|איבר מינו ]] לפיו של ילד בן חמש, אך במקום [[אינוס קטין ]] בחרה התביעה להאשימו ב"משכב שלא כדרך הטבע". בפסק דינו הרחיב חשין את האיסור הפלילי על יחסים כאלה, ואף החיל אותו על יחסים לסביים. בפסק דין אחר ("[[פרשת כראדי]]", 1956) כתב חשין בפסק דינו:
{{ציטוט|תוכן=העבירה שבה הורשע המערער, משכב זכר, היא חמורה ביותר. חמורה היא בייחוד כאשר היא נעשית - כאשר היה כאן, במקרה דנן, בגופו של קטין."|מרכאות=כן}}
פסקי דין כאלו ניתנו עד שנות השמונים של המאה ה-20; התייחסויות למין שאינו הטרוסקסואלי כאל דבר משפיל ומבזה נפוצות בפסקי דין כאלה.<ref>לפירוט פסקי הדין ולהרחבה אודות עמדת המשפט הישראלי בארבעים שנותיה הראשונות של המדינה, ראו: "בין שתיקה לגינוי: הבניית הזהות של ההומואים בשיח המשפטי בישראל 1948-1988", יובל יונאי ודורי ספיבק. בתוך '''סוציולוגיה ישראלית''' מס' 2 (1999) 257-293.</ref>
החוק האוסר על יחסים "שלא כדרך הטבע" (המדובר בסעיף 152(2) לפקודת החוק הפלילי, אשר הפך לאחר מכן לסעיף 351(1) ו-351(3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977) נותר שנים רבות בספר החוקים, על כל המשמעות הסמלית העולה מכך. זו גם הסיבה לכך שב-1975, כשקמה העמותה הישראלית לזכויות הומוסקסואלים, היא נקראה בראשיתה "האגודה לשמירה על זכויות הפרט" (כיום: [[אגודת הלהט"ב]]), כדי שלא תואשם בעידוד עבירה על החוק. האגודה לשמירת זכויות הפרט ניסתה להביא לביטול האיסור הפלילי מימיה הראשונים. ב-1976 נפגשו אנשיה עם אהרון ברק, היועץ המשפטי לממשלה, וב-1983 שלחה לכל חברי הכנסת חוברת שבה קראה להפסיק להפלות הומוסקסואלים ולסביות.
ב-14 ביוני 1978 הוגשו המלצות של ועדה מיוחדת שבראשה עמדה שולמית אלוני. הייתה זו ועדה משותפת לוועדת הפנים של הכנסת ולוועדת חוקה, חוק ומשפט, שעסקה ברפורמה בחוק העונשין בהתייחס לפשעי מין בכלל ולאונס בפרט. ההמלצות הביאו את הממשלה להגיש לכנסת את הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 14), ב-29 ביולי 1980. על אף שוועדת החקיקה של הכנסת אישרה קודם נוסח של החוק שבו נמחק סעיף 351 לחלוטין, בהצעה לא נמחק סעיף 351 אם כי הוצע לשנותו: תימחק העבירה על יחסים "שלא כדרך הטבע" בין אישה לגבר, והעונש על משכב זכר יופחת מעשר שנים לשנת מאסר אחת. בסופו של דבר נגנזה ההצעה ולא הגיעה לשלבי חקיקה מתקדמים.
==זוגיות ונישואים==
[[קובץ:Aharon Barak.jpg|שמאל|ממוזער|200px|נשיא [[בית המשפט העליון]] (בדימוס) [[אהרון ברק]] פסק בשנת [[2006]] ב[[בג"ץ יוסי בן-ארי נגד מנהל מינהל האוכלוסין במשרד הפנים|בג"ץ בן-ארי]] כי חובה על המדינה לרשום כנשואים זוגות חד מיניים שנישאו בחו"ל.]]
{{ערך מורחב|נישואים חד-מיניים בישראל}}
זוגות חד-מיניים אינם יכולים [[נישואים חד-מיניים|להינשא ]] בישראל, ונושא זה הנו סוגיית ליבה במאבק לשוויון זכויות עבור הומוסקסואלים, לסביות, טרנסג'נדרים והביסקסואלים בישראל. זוגות חד מיניים נהנים מאותן זכויות המוקנות לידועים בציבור הטרוסקסואלים; בית המשפט מאשר הסכמי ממון בין בני זוג מאותו המין ומעניק להם תוקף של פסק דין.
בדומה למדינות אחרות, גם בישראל נושא הנישואים החד-מיניים נמצא במחלוקת ציבורית, אולם סקרים מראים שרוב הציבור בישראל תומך בנישואים כאלה (בדומה למצב במדינות רבות אחרות, בעיקר באירופה). על-פי סקר שהתפרסם בעיתון הארץ בחודש אוגוסט 2009, 61% מהציבור בישראל תומכים בנישואין חד-מיניים, ו-60% תומכים במתן הזכות לאימוץ ילדים על ידי זוגות חד-מיניים.<ref name="angus"/> מספרים אלה גבוהים מהמספרים המקביליים להם באיחוד האירופי.<ref name="eu"/> סקר נוסף, שערך מכון סמית, מראה כי 53% מן הציבור היהודי ו-74% מן הציבור היהודי-חילוני תומכים בנישואים חד מיניים.{{הערה|שם=חדוש}}
=== השוואת גיל ההסכמה ===
לאחר שבשנת 1988 בוטל האיסור על [[יחסי מין אנאליים ]] ("[[מעשה סדום]]"), קבע החוק בישראל את [[גיל ההסכמה ]] ליחסים כאלה על 18 שנה, בשונה מגיל ההסכמה ליחסי ל[[יחסי מין וגינליים ]] - 16 שנה. בשנת 2000, בעקבות פעילות בנושא של האגודה לזכויות האזרח, שונה גיל ההסכמה ליחסי מין אנאליים לגיל 16, כמו הנהוג ביחסי מין וגינליים.
שינוי משפטי זה נתפס כ"השוואת גיל ההסכמה הנדרש ליחסי מין הומוסקסואליים לזה הנדרש ביחסי מין הטרוסקסואליים". תפיסה זו אינה מדויקת: ראשית, המונח "מעשה סדום" כהגדרתו בחוק כולל גם יחסי מין אוראליים (שגיל ההסכמה להם היה גבוה יותר גם להטרוסקסואלים). שנית, גם הטרוסקסואלים רבים מקיימים מין אנאלי, כך שההבדל בגיל ההסכמה לפעילות זו הגביל גם אותם. שלישית, הומוסקסואלים רבים אינם מקיימים מין אנאלי והחוק לא אסר במפורש יחסי מין הומוסקסואליים בגילאי 16 - 18, אלא רק קיום "מעשי סדום" בגילים אלה.