שינויים

יש רבים החוששים לפנות לעזרה גם אם הם מרגישים שמה שהם עושים זה לא נכון. הם מסתירים את פעילותם ויודעים שהחוק אינו לצידם. יש לי חדשות בשבילכםבשבילם: תוכלו לקבל עזרה גם מבלי להיחשף לאחריות פלילית על מעשים שביצעתם בעבר. לפיכך, מדריך זה מתאר כיצד הפוגע יכול גם הוא לקבל עזרה ולצאת מהבוץ בו הוא מרגיש שקועאליו נכנס.

אמנם בעבר הרחוק פעילות מינית עם בני נוער ואף עם ילדים לא הייתה מעשה הנוגד נגדה את החוק, אך גם בתקופות עברו לא היה זה נהוג מבחינה חברתית, . ומבחינת מוסרית. היה זה טאבו, דבר אשר נעשה בסתר. כיום, בתרבות המערבית ובאמצעות אמנות בינלאומיות המחייבות את מרבית מדינות העולם, חל איסור חוקתי למגע מיני בין מבוגרים לקטינים. הגיל שבו מותרים היחסים מכונה [[גיל ההסכמה]], והוא משתנה ממדינה למדינה. ניתן לראות כי באופן כללי, מגע מיני מתחת לגיל 14 נחשב לאסור.

הפגיעה מתבטאת בהשלכות לפגיעה השלכות פסיכולוגיות וחברתיות. זה נכון שנערים ונערות מסוימים עשויים להתמודד טוב יותר עם ההשלכות אם קיבלו ייעוץ בגיל צעיר, קרוב ככל האפשר למעשה, אך הטיפולים אינם תרופות פלא וביטול והן אינן מבטלות לחלוטין את ההשלכות לחלוטין, נחשב לכמעט בלתי אפשרי. מסיבה זו, עבירות בקטין שבוצעו ב[[קטין]] נחשבות לחמורות במיוחד.

ילד שעובר [[תקיפה מינית]], בין אם בכוח ובין אם בהסכמה, חווה חוויה שתשנה את חייו ואת נקודת מבטו לעד. בדרך כלל מדובר באדם שהוא מכיר, בשלב ובשלב מסוים מבין הילד שמה שנעשה הוא אסור ולא נכון, ולכן הוא מאבד את אמונו בפוגע. הצרה הגדולה יותר היא איבוד האמונה באנשים אחרים נוספים. הילד מאבד את אמונו בהוריו אמונם של הוריו שלא זיהו ולא עזרו לו, הוא מאבד את אמונתו במורים ורופאים אמונם של מוריו ורופאיו שלא סייעו לו על אף הרמזים, ולבסוף - הכפייה המינית, גם אם אינה בכוח פיזי אלא במרות, יוצרת אצל הילד רגשות זעם, חרדה ואכזבה.

מעבר להשלכות אלו כלפי אחרים, ישנן גם השלכות כלפי הילד עצמו, רגשות רשם אשם ובושה. הסקרנות הראשונית חולפת במהרה ומתחלפת בבלבול. הבלבול הזה מתבהר בהמשך וצורת התפתחותו תלויה בדרך הטיפול של הפוגע. ״יציאה נכונה״ "יציאה נכונה" ממצב מסוג זה יכולה לסייע לילד להבין מה קרה, למה, מה המשמעות וכיצד צריך להתייחס לדברים שחווה. הנזק כבר נעשה, אך הוא בהחלט ניתן לצמצום.

נתחיל בכך שכל סוג של פעילות מינית בין מבוגרים לבין ילדים, נערים ונערות מתחת לגיל 14, הוא אסור על פי החוק. העובר על עבירות אלו צפוי לעונשי מאסר. לאחר מכן הילד בנוסף לאחריות הפלילית, ישנה גם אחריות נזיקית, והילד יכול לתבוע גם פיצויי נזיקין במשפט נפרד גם אם לא הפוגע לא נמצא אשם בפלילים(עקב התייחסות שונה לאריות, כגון פוליגרף שאינו קביל במשפט פלילי אך קביל במשפט אזרחי). בבואם לקבוע אשם ועונש במשפט הפלילי, השופטים בוחנים גם את אופן התנהגותו של הפוגע לאחר המעשה, גם אם חלף זמן. קרי, לפגישות קבועות עם פסיכולוג לטיפול הניתן בפגישות שבועיות בין הפוגע לפסיכולוג יש משמעות לא רק נוספת מעבר לטיפול הניתן, אלא גם מעיד על כך בבעיה - והיא התייחסות החברה לכך שהפוגע מודע לבעיה ומוכן לטפל בה.

ייתכן כי לפוגע חשש מוצדק כי חשיפת הפרשה לפסיכולוג בפני פסיכולוג תביא בהכרח למאסר, אף שאין זה המצב. פסיכולוגים הנם רופאים לכל שבר דבר אשר חלה עליהם חובת הסודיות ורק במקרים פסציפיים ספציפיים הם חייבם לדווח על הנעשה. חובת הדיווח קיימת רק כאשר הפוגע הוא קרוב משפחה ישיר של הילד הנפגע או גר עמו. קרי, (הורים, אחים ואחיות, ואחרים שגרים עם הילד באותה דירה). בגין כל היתר, שכנים, סבא וסבתא, מורים, מחנכים, יועצים, רבנים, חברים ועוד - אין חובת דיווח.

״מאין "מאין לי שהפסיכולוג לא ייקח את החוק לידיים״לידיים", אתם שואלים? ובכן, מעבר לסיכון של איבוד הרישיון, ישנם פסיכולוגים שמתמחים בייעוץ לנפגעי תקיפה מינית ולמפגעים, זהו מקור ההכנסה העיקרי שלהם. הם שמעו על עשרות מקרים של תוקפים ונתקפים, הם מכירים את התחום ומבינים מה היא טובת הילד. מצב שבו התוקף מקבל טיפול וייעוץ - הוא המצב האידאלי ביותר מבחינת הילד ומבחינת החברה כולה. החלופה - מאסר , היעדר טיפול מתאים וחזרה על המעשים, בעתיד - היא אינה הדרך הנכונה.