סרטן הפות

סרטן הפות (Vulvar cancer) הוא גידול ממאיר בפות. הוא אינו שכיח, והוא מהווה כ-4% מסוגי הסרטנים הגניקולוגיים בקרב נשים. הגיל הממוצע בו מאבחנים את הסרטן הוא גיל 65, כאשר 90% מסוגי הסרטן בפות הם מסוג סרטן תאי קשקש. בתחילת המאה ה-21 חלה עלייה בשכיחות סרטן זה אצל נשים צעירות יותר, בעיקר עקב הקשר לנגיף הפפילומה האנושי. סימפטומים הקשורים לסרטן זה מדווחים לרוב באיחור של כ-6-12 חודשים. לעתים ניתן להסיר את הגידול באמצעות ניתוח.

נגעים טרום סרטניים

באופן כללי, נגעים טרום ממאירים בפות מתרחשים הן אצל נשים טרם המנופאוזה והן לאחר מכן, כאשר הגיל החציוני לנגעים אלו הוא גיל 40. התסמין הנפוץ ביותר הוא גרד, אשר נצפה בלמעלה מ-60% מהנשים.

בדומה לסרטן צוואר הרחם, מדורגים נגעים טרום סרטניים בפות על פי מידת הדיספלזיה (מידע גדילה א-נורמאלית של רקמות). סרטן הפות מאופיין על ידי נגעים דיספלסטיים במקומות שונים. נגעים אלו יכולים להיות קטנים או מפושטים, יחידים או מרובים, ולעיתים הם יוצרים מעין קשרירים בצבעים שונים. יש לערוך קולפוסקופיה (בדיקת תאי צוואר הרחם והנרתיק באמצעות קולפוסקופ) ודגימת רקמות על מנת לאפיינן.

הטיפול בנגעים טרום סרטניים אלו תלוי בתוצאות בדיקת הרקמות. למשל, אם מדובר בנגע קטן, יש להעדיף כריתה מקומית נרחבת של הנגע ושוליו. במידה ויש מספר מוקדים של נגעים, ניתן לבחור בצריבה באמצעות לייזר, אולם דרך זו כואבת יחסית ולא מאפשרת דגימת הרקמות. אם הנגע נרחב יותר, יש להעדיף כריתה שטחית של הפות (Superficial vulvectomy), ולאחר מכן השמת שתל עור. טיפול בכימותרפיה מסוג 5FU, קריותרפיה וטיפול פוטודינמי הם טיפולים שלעיתים עוזרים בחלק מן המקרים, אולם ניתוח הינו הטיפול הסופי והמוחלט למקרים של נגעים טרום-סרטניים. נשים עם נגעים שטופלו צריכות להיות במעקב למשך מספר שנים, הואיל והמחלה נוטה לערב אזורים נוספים כגון הנרתיק וצוואר הרחם. הנשים עוברות קולפוסקופיה מדי 3-4 חודשים עד שאין הוכחות להימצאות המחלה למשך שנתיים. לאחר מכן יש לערוך בדיקות וגינליות מדי חצי שנה.

פתולוגיה

סרטן מסוג תאי קשקש (Squamous cell carcinoma) הוא סוג הסרטן השכיח ביותר מבין כלל הסרטנים בפות. לרוב, סרטן זה מופיע בשפתיים הגדולות והקטנות (65%) וברבע מן המקרים יש מופיע גם בדגדגן בחיץ הנקבים. הפתולוגיה של סרטן זה מדורגת לפי מידת התמיינות התאים, אך הערכת חומרת הסרטן נעשה על פי הוא מידת המעורבות הלימפטית של הסרטן (למעט גידול מסוג verrucous carcinoma שאינו מתפשט לבלוטות לימפה).

קיימים סוגים שונים ונוספים של סרטן הפות שאינם מסוג סרטן תאי קשקש, כגון BCC, סרטן מסוג מלנומה וסרטן של בלוטות ברתולין. מלנומה מהווה 5% מסרטן הפות, והוא הסרטן השני בשכיחותו לאחר סרטן תאי קשקש.

תסמינים קליניים

התסמינים הקליניים של סרטן הפות כוללים גרד בפות או מסה בפות במלעלה מ-50% מן המטופלות. לעיתים יש תלונות על דימום או כאב, אולם בקרב כ-20% מן המטופלות אין תסמינים כלל. כרבע מן החולות דיווחו כי הן קיבלו טיפול חלקי או טיפול כגון משחות וקרמים, ללא שנלקחה דגימת רקמה.

הטיפול

הטיפול האפקטיבי ביותר לסרטן הפות הוא ניתוח להסרת הגידול. הסיבוך השכיח ביותר של ניתוח מסוג זה הוא פתיחה של הפצע הניתוחי או wound breadown. סיבוך זה קשור למידת העור שהוסרה במהלך התהליך, ויש לשים שתל עור לאחר מכן על מנת לזרז את ההחלמה.

לאחר הניתוח יש להישאר במעקב כל החיים (בדיקה אחת לשלושה חודשים במשך השנתיים הראשונות, ואחת לחצי שנה לאחר מכן). הנטייה לחזרת הגידול היא בעיקר בשנתיים הראשונות - 80% מהחזרות של הגידול מתרחשות במהלך שנתיים אלו.