קוונטין קריספ
קוונטין קריספ (באנגלית: Quentin Crisp; 25 בדצמבר 1908 - 21 בנובמבר 1999) היה סופר, מודל אמנותי, שחקן וציניקן שקנה את פרסומו בזכות שנינות ותובנה בלתי נשכחת. הוא הפך לאייקון הומואי בשנות ה-70 לאחר שפרסם את זכרונותיו בספרו "ערום בשירות הציבור" (The Naked Civil Servant) והסב את תשומת לבו של הציבור לאקסהיביציוניזם הטבוע בו, ולסירוב העיקש שלו להסתיר את ההומוסקסואליות שלו.
השנים הראשונות
קריספ נולד בפרברי לונדון כדניס צ'ארלס פראט, בנו הרביעי של רואה החשבון צ'ארלס פראט והאומנת-לשעבר פראנסס פיליפס פראט. בשנות העשרים לחייו שינה את שמו לקוונטין קריספ (Quentin Crisp) לאחר שעזב את בית הוריו והחל לטפח את חזותו הנשית המוחצנת עד כדי זעזוע עבור תושבי לונדון באותה תקופה, באופן שגרר מספר תקיפות.
לפי זכרונותיו, הוא היה נשי מגיל צעיר, ומצא עצמו קורבן להתגרות מצד התלמידים האחרים בבית-הספר. לאחר תום לימודיו בבית-הספר בשנת 1926 החל ללמוד עיתונאות בקינגס קולג' בלונדון, אך נשר מלימודי התואר, והחל לקחת קורסים באמנות ב"רי'גנט סטריט פוליטכניק". בתקופה זו החל לפקוד את בתי הקפה בשכונת סוהו - האהוב ביותר עליו היה The Black Cat ברחוב אולד קומפטון - ושם פגש הומואים צעירים אחרים ונערים-להשכרה, והחל להתנסות באיפור ובלבוש נשי. במשך שישה חודשים עבד כזונה. הוא חיפש אהבה, כך אמר בראיון בשנת 1999, אך מצא רק השפלה.
בסוף שנת 1930 עבר למרכז לונדון ומצא דירת-חדר קטנה שבה אירח את הטיפוסים המבריקים והגסים ביותר של לונדון. חזותו המוחצנת - הוא נהג להתאפר בהיר, צבע את שיערו הארוך ואת ציפורניו (הוא לבש סנדלים כדי שיראו את ציפורני רגליו הצבועות) - הביאה לו הערצה וסקרנות מצד חלקים מסוימים באוכלוסייה, אך בדרך כלל משכה אליו עוינות ואלימות מזרים שעברו לידו ברחוב.
שנות הביניים
קריספ ניסה להתגייס לצבא עם פרוץ מלחמת העולם השנייה אך נדחה וקיבל פטור מהוועדה הרפואית שציינה כי הוא "סובל מסטייה מינית". הוא נשאר בלונדון במהלך הבליץ של 1941, אסף מצבורי קוסמטיקה והתהלך ברחובות בעת ההאפלה. מעת לעת היה אוסף חיילים אמריקנים, שחביבותם ופתיחות-אופקיהם גרמו לו לאהוב כל דבר שקשור באמריקה.
בשנת 1940 עבר לדירת-החדר שבה עתיד היה לבלות ארבעים שנה: דירת הקרקע הראשונה ברחוב ביופורט 129 בלונדון. כאן התגורר עד הגירתו ב-1981. בשנים אלה מעודו לא ניסה לבצע את אחת מעבודות הבית. בזכרונותיו כתב כי "האבק לא הפך יותר גרוע לאחר ארבע השנים הראשונות".
בשנת 1942 עזב את עבודתו כשרטט הנדסאי כדי להפוך למודל חי בשיעורי ציור בלונדון ובאזור, והמשיך לשמש דוגמן לאמנים במשך שלושה עשורים. "זה היה בדיוק כמו להיות עובד מדינה," הסביר באוטוביוגרפיה שלו, "רק שאתה עירום".
קריספ פרסם שלושה ספרים קצרים עד שפנה אליו מנהל ההוצאה לאור Jonathan Cape והזמין ממנו את הספר שברבות הימים נקרא "ערום בשירות הציבור" (The Naked Civil Servant). לאחר ששמע את קריספ מתראיין ברדיו בשנת 1964, אותו מנהל היה נחוש בדעתו להפיק משהו מאת קריספ בדפוס. הספר יצא לאור בשנת 1968 וקיבל ביקורות מכובדות.
לאחר מכן פנה אל קריספ יוצר הסרטים התיעודיים דניס מיטשל והציע לו להיות הנושא לסרט קצר, שבו עליו לדבר על חייו, להשמיע את דיעותיו, ולשבת בדירתו ברחוב ביופורט כשהוא צובע את ציפורניו. שידור הסרט הביא תשומת לב כה רבה לקריספ ולספרו, שעד מהרה קיבל הצעות לדרמטיזציה של הספר.
התהילה
ההקרנה המוצלחת של "עירום בשירות הציבור" הביאה את קריספ לכיוון אחר: מבצע ומרצה. הוא פיתח מופע יחיד והחל לתור איתו ברחבי בריטניה. בשנת 1978 מכר את כל הכרטיסים בתיאטרון "הדוכס מיורק" בלונדון, ולאר מכן לקח את המופע גם לניו יורק, אליה החליט לעבור. בלילה הראשון לשהותו בעיר (במלון צ'לסי המפורסם) פרצה שריפה, אירע שוד, ומתה ננסי ספנג'ן, חברתו של סיד וישס, סולן הסקס פיסטולס. בשנת 1981 הגיע לעיר עם מעט מטלטלין, ומצא דירת-חדר קטנה בדרום מנהטן.
קריספ המשיך לסייר עם מופע היחיד שלו, פרסם ספרים על נימוסים, ופרנס את עצמו באמצעות כתיבת טורים וביקורות ספרים עבור מגזינים ועיתונים בארצות הברית ובבריטניה. כפי שנהג בלונדון, הוא פרסם את מספר הטלפון שלו במדריך הטלפון של מנהטן, וראה לעצמו חובה לשוחח עם כל מי שהתקשר אליו.
השנים האחרונות
קריספ נותר עצמאי ובלתי-צפוי גם בשיבתו. הוא עורר מחלוקת בקהילה הגאה כאשר כינה את מחלת האיידס "אופנה חולפת", ואת ההומוסקסואליות "מחלה נוראית". לאחר מותה של הנסיכה דיאנה טען כי היא "קיבלה את מה שהגיע לה". עם זאת המשיך להיות מחוזר על ידי עיתונאים שצמאו לדברי פרשנותו ופניני-שנינותו.
בשנת 1993 שיכנעה אותו הבימאית הבריטית סאלי פוטר לגלם את דמותה של המלכה אליזבת הראשונה בסרטה "אורלנדו". על אף שהמשחק בתפקיד זה היה עליו למעמסה, קריספ גרף שבחים על ביצוע מכובד ומרגש. ליהוקו כאליזבת הראשונה היה מכוון ואירוני, שכן הסרט עוסק ברוזן בשם אורלנדו (Orlando), אשר במהלך הסרט הופך, באופן ספונטני וללא הסבר כלשהו, מגבר לאישה.
במהלך הופעה קצרה בסרט The Bride בשנת 1985 התוודע לזמר סטינג, שלאחר מכן הקדיש לו את השיר "אנגלי בניו יורק" (Englishman in New York) אותו כלל באלבום ...Nothing Like the Sun, הכולל את המילים: "צריך להיות ג'נטלמן כדי לסבול בורות ולחייך - היֵה עצמך, לא חשוב מה הם אומרים".
בכרך האחרון של זכרונותיו, Resident Alien (פורסם ב-1996), קריספ קובע כי הוא מתקרב לסוף חייו. עם זאת, "הסכם" שכרת עם ידידתו הבדרנית פני ארקייד לחיות מאה שנים פחות עשר על התנהגות טובה, הוכיח את עצמו בסופו של דבר כנבואה. קריספ מת זמן קצר לפני יום הולדתו ה-91 במנצ'סטר, בעת ששב למולדתו לסיבוב הופעות נוסף של מופע היחיד שלו. גופתו נשרפה, ואפרו הוטס חזרה לניו יורק ופוזר מעל שמי מנהטן.
הגם שחיו את חייו בתנאי עוני, הונו האישי נאמד לאחר מותו בכ-400 אלף לירות שטרלינג.
בשנת 2009 יצא לאקרנים הסרט "אנגלי בניו יורק" בכיכובו של ג'ון הארט בתפקיד קריספ, המתאר את חייו בניו יורק.
קישורים חיצוניים
- ארכיון קוונטין קריספ
- הספד לקוונטין קריספ מתוך המגזין Salon.
- קוונטין קריספ, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)