פטישיזם

פֶטישיזם (מצרפתית fétiche; מפורטוגזית feitiço (הפירוש המילולי - כישוף); מלטינית facticius) היא נטייה לייחוס תכונות מדומות לעצמים במציאות. עצם המהווה מושא לפטישיזם מכונה פֶ'‏טיש.

את המונח טבע ב-1757 שארל דה-ברוס, כאשר השווה אמונות ממערב אפריקה לכישוף המצרי העתיק. לשם כך שאל את הכינוי שהעניקו ימאים פורטוגזיים לחפצי כישוף שבזזו ממערב אפריקה.

פטיש ורוחניות

במובן הקלאסי, הפטישיזם הינו אמונה המייחסת תכונות מטאפיזיות לחפצים טבעיים.

המקרה הבולט של פטיש שכזה, הוא האמונה כי לעצם מסוים יש סגולות מטאפיזיות, הבאות לידי ביטוי בהשפעה על עולם הטבע. במקרה זה, פטיש הינו המקרים בהם משנים בני האדם את התנהגותם כלפי אותם עצמים, מתוך מטרה שהתנהגות זו תביא באופן ישיר לשינוי המציאות האובייקטיבית. לדוגמה: הקרבת מנחות לפסל, על מנת לזכות בהטבות בעתיד, הינה פטיש שכזה.

מקרה אחר של פטיש, השנוי במחלוקת בעולם המערבי, הוא דימוי האדם כי גורמים פיזיקליים מזוהים עם גורמים מטאפיזיים, וכי יחסו אל אותם גורמים פיזיים הוא יחסו לגורמים המטאפיזיים. דוגמאות ליחסים שכאלו הן ספרי קודש (המזוהים עם יצירת האל), בתי תפילה מקודשים וכו'.

למעשה, כל רוחניות המשויכת לעצם מסוים, עשויה להיות מפורשת לפטיש. כך מייצג ספר את תוכנו, בית מגורים את יושביו וכו'. יש אף הטוענים כי ההתייחסות לגוף האדם, כמייצג של האדם כולו, הינה דפוס של פטיש מקובל.

פטיש ומין

בתחום הפסיכולוגיה, המונח פטישיזם מתאר משמעות מיוחדת הניתנת על ידי אדם לגורם כלשהו, בעיקר על רקע מיני. הפטישים הנפוצים ביותר הם נעליים וכפות רגליים.

בתרבויות קדומות, נהוגים לעתים פטישים מיניים גלויים, לרוב כחלק מפולחן הדתי ^{[דרוש מקור]}.

פטישיזם: האדם משיג הנאה מינית על ידי חפץ דומם או חלק גוף שהוא לא ארוגני. הסיפוק והריגוש מגיעים תוך מישושו, הרחתו, נישוקו, טעימתו ואוננות תוך מגע בו. פטישיזם כמעט ואינו מופיע כלל בקרב נשים^{[דרוש מקור]}. חלקי גוף וחפצים המשמשים כפטישים לדוגמה: שיער, כפות רגליים, בגדים תחתונים, נעליים, בשמים, בגדי עור וחפצים דומים הקשורים למין המועדף. בדרך כלל הפטישיסט לא מזיק לסביבה, ולעתים הוא מבקש מהשותף לענוד את החפץ בזמן האקט המיני. הנאה משימוש בחפצים לא מספיקה כדי לאבחן פטישיזם, אלא אם כן החפץ נחוץ באופן מובהק לשם עוררות מינית. הפטישיסט עלול לבצע פריצה, גניבה ואפילו תקיפה כדי להשיג את החפץ הדרוש. במקרים אלו הריגוש והמתח שבמעשה הפשע מחזקים בדרך כלל את הריגוש המיני ולפעמים הם הפטיש עצמו- ואילו לפריט עצמו יש חשיבות מועטה, או שזו הדרך היחידה שבה הפטישיסט יכול לממש את הפטיש שלו. רוב התאוריות על פטישיזם מדגישות את למידת הפטיש באמצעות התניה קלאסית. כך למשל לבני נשים עלולים להיות לפטיש ארוטי עקב הקישור שלהם למין ולגוף נשי. ישנה השערה שגברים מסוימים הם בעלי אפשרות התניה גבוהה ולכן הם יותר מועדים לפתח פטיש.

פטיש וחברה

בתחום הסוציולוגיה, מציין הפטיש ייחוס משמעויות תרבותיות לגורמים שונים, המסמלים גורמים כגון עוצמה, מוות וכו', כאשר משמעות הופכת אוטונומית ובעלת ערך עצמי. לרוב ניתן לראות תהליכי פטישיזציה פשוטים בהתבוננות בילדים, וניתן להבחין בקלות כי צעצועים אופנתיים שונים (גוגואים, פוגים, קלפי איסוף וכו') הופכים לבעלי ערך עצמי ממשי, עבור אותם הילדים.

למרות שתופעת הפטישיזם נפוצה בקרב ילדים, ניתן להבחין בה בקלות גם אצל בוגרים, גם במקרים בהם אין משמעות דתית. פטישים קלים להבחנה הינם תכשיטים (כאשר אינם משמשים כאמצעי תשלום, אלא כבעלי ערך אסתטי מוקצן), מכוניות, פרטי אספנות וכו'.

יש הרואים גם בכסף עצמו סוג של פטיש, שכן הוא אינו מכיל ערך ממשי בזכות עצמו (למטבעות ולשטרות כמוצר אין ערך רב), אך מיוחס לו יכולת השפעה רבה על ידי האדם. במובן זה, הפטיש אינו נתון לבחירתו של האדם, והוא זקוק לו על מנת לצבור כוח הנחוץ לקיומו.

כמו כן, יש הסוברים כי פורמליות הינה לא יותר מהתייחסות פטישיסטית לתהליכים מסוימים. השימוש בצורות כתיבה פורמליות, תכנון ריהוט פורמלי, לבוש פורמלי וכדומה, מאשש טענה זו.

ראו גם

• עבודת אלילים