לוליטה
לוליטה (באנגלית: Lolita) הוא ספרו הידוע ביותר של הסופר הרוסי ולדימיר נבוקוב. הספר, אשר נכתב בשפה האנגלית (נבוקוב התגורר באותה העת בארצות הברית) הוא מן היצירות האהובות והמוערכות ביותר בספרות העולמית, בזכות סגנונו של נבוקוב ותעוזתו הרבה של הנושא שבו עוסק הספר - אהבתו של גבר מבוגר לילדה בת 12. הספר הוא רומן אשר בתחילתו המספר יושב במעצר לקראת משפט בעוון רצח, ועל הקורא לנסות ולגלות את זהותו של הנרצח.
תוכן עניינים
עלילה
הומברט, פדופיל בסוף שנות השלושים שלו, שוכר חדר בביתן של שרלוט הייז ובתה בת ה-12 דולורס (המכונה "לוליטה") בה הוא מאוהב.
האם מתאהבת בהומברט והיא דורשת ממנו לבוא עמה בקשר רומנטי או לעזוב את החדר המושכר. הומברט, החושש לאבד את לוליטה, נענה להצעה וכעבור זמן קצר נישא לה. אחרי זמן לא רב מגלה האם את יומנו הסודי של הומברט, בו מתוארת אהבתו ללוליטה. נסערת מהגילוי, האם יוצאת מהבית בחופזה ונהרגת בתאונת דרכים.
הומברט נוסע לאסוף את לוליטה ממחנה הקיץ, תוך שהוא מסתיר ממנה כי אמה נהרגה. בלילה הראשון לשהותם בדרכים הוא מנסה להרדים אותה בעזרת כדור שינה ולבצע בה מעשים מגונים ללא ידיעתה, אך השפעתו של כדור השינה חלשה מדי והוא לא מצליח לבצע את זממו. אף על פי כן, בבוקר לוליטה בעצמה יוזמת עמו פעילות מינית. יחסיהם אינם מתנהלים על מי מנוחות, לוליטה נתונה למצבי רוח ומקניטה אותו, אך חוזרת לחיקו בכל פעם. מכאן, לוקח הומברט את לוליטה למסע ארוך ברחבי ארצות הברית, כשהם חיים כזוג ומקיימים יחסי מין.
בסופו של דבר, מתיישבים השניים בניו-אינגלנד, אך כשהומברט חש כי לוליטה מתרחקת ממנו, הוא יוצא עמה שוב למסע. זמן לא רב אחרי תחילת המסע, כאשר הומברט נופל למשכב, נמלטת לוליטה ונעלמת. שנים אחרי כן מקבל הומברט מכתב מלוליטה. הוא מגיע זועם לבקרה ומגלה כי היא נשואה ובהריון וכי לבעלה אין קשר להיעלמותה שנים רבות קודם לכן. לוליטה מספרת לו כי נמלטה עם מאהב בשם קלייר קווילטי (קיו), אף הוא פדופיל. הומברט נוסע לחפש את הפדופיל, מתעמת עמו והורג אותו. אחרי כתיבת זכרונותיו ופטירתו מתה גם לוליטה לאחר שילדה בת מתה ביום חג המולד של שנת 1952 (שני אירועים המופיעים בתחילת הספר).
סגנונו של הספר
"לוליטה" מסופר כמעט כולו, לבד מהקדמה קצרה, על ידי הומברט עצמו, הפונה ישירות אל הקורא, כדי שישמע את וידויו על חטאיו ופשעיו. בו-בזמן, הוא הוא מנצל את הקורא ואת אמתלת הווידוי כדי לשוב ולהתהולל בזיכרון אהבתו ללוליטה.
הומברט הוא בעליל אדם בלתי שפוי, כוזב עד כלות, אגואיסטי, מתנשא, יומרני, פדופיל ורוצח. אהבתו הגדולה ללוליטה, כפי שאף הוא מבין בסוף הספר, אינה אלא "חטא עקר ואנוכי". ובכל זאת, העובדה שהסיפור מסופר מפיו הופכת אותנו כמעט בהכרח שבויים בידיו, מזדהים בעל כורחנו עם תפישתו המעוותת את העולם. במלים אחרות, נבוקוב מציב אותנו במקום שבו הוא עצמו נמצא: מזדהים עם גיבור העלילה ומתעבים אותו בו זמנית. מביטים דרך עיניו כגיבור המניע את העלילה, ובו זמנית גם כבובה חסרת אונים.
הומברט מהלל לאורך כל הספר את אהבתו הגדולה ללוליטה, אך הדבר אינו מונע ממנו לאנוס אותה לאורך שנים ולהחריב את תומתה ואת חייה. הומברט מרבה להשתעשע במשחקי מלים, משחקי לשון, חידות, אנגרמות, ציטוטים, אזכורים ואלוזיות, אך אינו מצליח להבחין בלוליטה החומקת מתחת לאפו.
הוצאה לאור וסרטים
הספר יצא לאור בארצות הברית ב-18 באוגוסט 1958, על בסיס תיקוניו של נבוקוב למהדורת אולימפיה וכן תוספות ושינויים נוספים שערך. הספר הפך ללהיט מיידי, למרות ואולי בגלל הסערה המוסרית סביבו ושהה זמן מה בראש רשימת רבי המכר בארצות הברית.
בשנת 1962 הפיק הבמאי סטנלי קובריק את הסרט "לוליטה", לפי תסריט שכתב נבוקוב עצמו. יחד עם זאת, סו ליון לוקה לדמותה של לוליטה ואף על פי שגילה בעת ההסרטה היה 13, היא הולבשה ואופרה כך שתראה מבוגרת בהרבה יותר ובכך סורס הסיפור מעיקרו והפך מטרגדיה של פדופיל לעלילותיו של אשמאי זקן מן השורה. סרט נוסף יצא לאקרנים בשנת 1997 מאת הבמאי אדריאן לין.
"לוליטה" בשפת הדיבור
המושג "לוליטה" השתרש כביטוי שמשמעותו ילדה או נערה מאוד צעירה, המתלבשת ומתנהגת באופן מפתה שאינו הולם את גילה. במונח זה נעשה שימוש מסוים בתעשיית הפורנוגרפיה, בדומה למונח הלועזי Jailbait. ואולם, הספר אינו תומך בתופעת הפדופיליה ואף אינו מתייחס אליה כלל כתופעה, אלא עוסק בתסביך הנפשי של אדם ספציפי.
קישורים חיצוניים
- לוליטה כמשל? - מאמר מאת דליה וירצברג-רופא
- ליטל לוין, היום לפני 51 שנים: "לוליטה" המוחרם רואה אור בארצות הברית, באתר הארץ, 18/08/2009
