ניצול מיני של ילדים למטרות תיירות
ניצול מיני של ילדים למטרות תיירות או בקיצור תיירות מין בילדים (בלעז child sex tourism ובקיצור CST), עוסק בתופעה בה אנשים נוסעים למדינות או אזורים שונים בעולם לצורך קיום יחסי מין עם קטינים. קטין, לפי הגדרת אמנת האומות המאוחדות בדבר זכויות הילד היא "כל אדם מתחת לגיל 18". מעבר לסיכון הבריאותי של הידבקות במחלות מין, ילדים אלו סובלים גם מבעיות נפשיות כתוצאה מניצול מיני זה. תיירות מין בילדים הינו סוג של ניצול מיני של ילדים למטרות מסחר ורבים מהילדים העוסקים בזנות נחטפו או פותו לשם כך.
ניתן לסווג את העוסקים בתיירות מין בילדים על פי מניע. פדופילים, למשל, אינם מהווים הרוב המכריע של לקוחות אלו כפי שניתן לצפות. יש המעדיפים לקיים יחסי מין עם קטינים משום שהסיכון להידבקות במחלות מין הוא נמוך יותר עקב ניסיונם המועט יותר של הקטינים. ישנם גם אנשים אשר אינם מחפשים קטינים באופן אקטיבי, וכי קיום יחסי מין עם קטין הוא מעין ניצול הזדמנות חד-פעמית. אחרים אינם טורחים לבדוק את גיל הזונה לפני קיום יחסי המין.
פדופילים נעזרים ברשת האינטרנט כדי לתכנן את הנסיעה שלהם ולמצוא אזורים שבהם הילדים פגיעים יותר; בדרך כלל אזורים עם הכנסה נמוכה. ישנם מדינות אשר בהם ניתן לתבוע אזרח לדין על עבירה שביצע מחוץ למדינה. חקיקה זו נועדה להרתיע אזרחים מפני ניצול מיני של ילדים במדינות אחרות וכך לצמצם את תופעת תיירות המין.
רקע
תיירות מין בילדים קשורה קשר הדוק לאזורים שבהם יש עוני, עימותים מזוינים, תיעוש מהיר ופגיעה בצמיחת האוכלוסייה. באמריקה הלטינית ובדרום מזרח אסיה, למשל, ילדי רחוב פונים לעתים קרובות לזנות כמוצא אחרון. בנוסף, ילדים פגיעים הם מטרות קלות לניצול על ידי עבריינים. תאילנד, קמבודיה, הודו, ברזיל ומקסיקו זוהו כיעדי תיירות מרכזיים לניצול מיני של ילדים. נמצא כי בקמבודיה, מיאנמר, הפיליפינים ותאילנד גילאי הילדים העוסקים בזנות מתחיל בגיל 6 בלבד. גיל ההסמכה, המשתנה ממדינה למדינה, עוסק בגיל שבו ניתן לקיים יחסי מין באופן חוקי, אך מדובר ביחסי מין בהסכמה ולא בזנות, קרי תמורת תשלום. כך למשל, גיל ההסכמה ביפן הוא 13 בעוד הזנות אסורה לחלוטין; בגרמניה גיל ההסכמה הוא 14, אך הזנות מותרת מגיל 18.
