הרפס סימפלקס

הרפס (Herpes; בעברית: שַלְבֶקֶת) הוא משפחה שלמה של וירוסים הגורמים למחלות שונות. בשפה המדוברת, המונח מתייחס בדרך כלל הרפס סימפלקס, מחלה נגיפית המתבטאת בשלפוחיות על העור או בריריות, בעיקר באזור השפתיים או באיברי המין.

סוגי נגיף ההרפס

שלפוחית הרפס סימפלקס על השפה

הרפס על השפה

קיימים שמונה סוגים של נגיפים במשפחת ההרפס, מתוכם שני נגיפי הרפס סימפלקס:

• HHV-1 - נגיף ההרפס סימפלקס 1 (HSV-1) - מתקיף בעיקר את אזור השפתיים.
• HHV-2 - נגיף ההרפס סימפלקס 2 (HSV-2) - מתקיף בעיקר את אזור איברי המין.

אלו סוגי ההרפס הנפוצים יותר. ההרפס סימפלקס 1 הוא הגורם העיקרי לשלפוחיות האופייניות למחלה באזור השפתיים. הוא גם נרכש יותר בקלות, משום מיקומו הגלוי.

שלפוחיותיו של ההרפס סימפלקס 2 מתבטאות בעיקר באזור איברי המין, והוא מוכר כמחלת מין.

מחלת ההרפס סימפלקס היא, לרוב, לא קטלנית; היא עשויה להוות סכנת חיים אצל תינוקות, בכל הגילאים במקרה בו הנגיף חודר למוח וגורם לאנצפליטיס ובחולים עם דיכוי של מערכת החיסון.

ההידבקות במחלה

ההרפס סימפלקס היא מחלה מידבקת מאוד, העוברת בדרך כלל דרך מגע עור בעור, או לעתים דרך חפץ משותף (שפתון, נרגילה וכו'). הווירוס עובר דרך סדקים זעירים מאוד בעור - הוא אינו מסוגל לחדור מבעד לפיסת עור בריאה לחלוטין. החומר התורשתי של הווירוס משתלב ב-DNA של תאי העצב בגנגיליונים של מערכת העצבים הסימפתטית ומתפרץ מהם חזרה אל שטח העור מידי פעם ולפעמים גורם כך למחלות. אחוזים גבוהים באוכלוסייה נשאים בווירוס, אם כי אצל רבים הסימפטומים מתבטאים לעתים רחוקות, אם בכלל.

טעות נפוצה היא כי ההידבקות בווירוס ההרפס אפשרית אך ורק בזמן התפרצות. מחקרים מ-1980 הוכיחו כי הווירוס יכול להיות מושר מן העור גם כאשר לא מתבטאים הסימפטומים הללו.

מלכתחילה, קשה להימנע מלהידבק במחלה במהלך יחסי מין. לפי מחקרים, קונדום יעיל ב-70% בלבד במניעת הידבקות בהרפס. ניתן לשלב תרופה קוטלת נגיפים, כגון valaciclovir, כדי להקטין את הסיכויים להידבקות במהלך קיום יחסי מין.

מהלך המחלה

החל מרגע ההדבקות, וירוס ההרפס שוכן בגוף החולה באופן כרוני. תדירות ההתפרצויות משתנה מאדם לאדם, ונעה בין מספר שבועות למספר חודשים. באנשים מסוימים המחלה לא תתפרץ בעתיד מעבר להתפרצות הראשונית שחלה עם ההדבקות במחלה. באנשים בהם הישנות המחלה תכופה, ממליצים על טיפול באמצעות כדורים, המונע את ההתפרצויות. אולם לרוב, הטיפול ניתן רק באופן חיצוני בשעת הצורך בצורת משחה.

גורמים להתפרצות

באופן כללי, וירוס ההרפס תוקף את הגוף ומתבטא בעיתות בהן מערכת החיסון של הגוף נמצאת במצב מוחלש. לכן ניתן לראות התפרצויות בעיקר במצבים כגון:

• בעת מחלה אחרת
• במשך עונות המעבר
• במצבים של לחץ נפשי (סטרס)
• בתקופות של שינויים משמעותיים בגוף כמו תנודות הורמונליות

ההיגיון האבולוציוני בזמני התפרצות אלה הוא בזה שבגוף המאחסן עוברות תשדורות הורמונליות שמעידות על משבר וטפיל ההרפס עשוי לאבד את המאחסן שלו. טפיל שבנסיבות כאלה מתפרץ עשויי למצוא מאחסן חדש. לעומת זאת, התפרצות בזמני רגיעה מסכנת את המאחסן שלא לצורך.

הטיפול

הטכנולוגיה הקיימת לא מאפשרת ניקוי החומר התורשתי של הווירוס מה-DNA של תאי העצב ועקירה של גנגיליונים תגרום לתופעות לוואי חריפות בהרבה ממחלת ההרפס (כגון שיתוק השפתיים). לכן, בעתיד הנראה לעין, המחלה תשאר חשׂוכת מרפא. לפיכך, כל שניתן הוא לטפל בסימפטומים של ההתפרצויות.

התרופות האנטיווירליות בהן משתמשים לטיפול בהתפרצויות הן:

• אציקלוביר (Acyclovir, שמות מסחריים: זובירקס, ציקלומד ועוד)
• ולאציקלוביר (Valacyclovir, שם מסחרי Valtrex)
• פמציקלוביר (Famcyclovir, שם מסחרי Famvir)
• פנציקלוביר (Pencyclovir)

בכדי להקל על הכאבים וזירוז החלמת הפצע משתמשים כטיפול משלים בתרפייה בלייזר רך אשר מגרה את תפקוד התא ומזרז את זרימת הדם לאזור.

קישורים חיצוניים

• טיפול בהרפס בלייזר רך Journal of Investigative Dermatology
• וירוס הרפס מספר 8
• הרפס גניטלי - אתר העור הישראלי
• הרפס השפתיים - על הרפס השפתיים

ראו גם

• הרפס באיבר המין
• מחלת הנשיקה, הנגרמת על ידי נגיפים אחרים במשפחת ההרפס (נגיף אפשטיין-באר ונגיף הציטומגלו).