מקורו של העולם

תבנית:ציור מקורו של העולם (בצרפתית: L'Origine du monde) היא יצירתו המפורסמת של הצייר הצרפתי גוסטב קורבה משנת 1866. זו תמונת שמן על בד שגודלה 55 סנטימטרים על 46 סנטימטרים, המתארת את פתח הנרתיק ושער הערווה, החלק התחתון של אגן הירכיים, הבטן והשד הימני של אישה עירומה השוכבת על מיטה ומפשקת את רגליה.

העמדתה של הסצנה בין הירכיים והחזה מדגישה את האירוטיקה של היצירה. יתרה מזאת, היותה של הפיטמה זקורה והאודם בשפתי הפות מרמזים על כך כי האישה המתוארת בתמונה קיימה זה עתה יחסי מין.

היסטוריה הרצופה בשמות מפורסמים

לאורך כל ההיסטוריה שלה, מימי חליל ביי עד ז'אק לאקאן, "מקורו של העולם" מקושרת לאנשים מפורסמים, אשר שמירת הסוד שלהם באשר לתמונה לרוב נוגדת את האופי הפומבי של עבודתם והמוניטין שיצאו להם.

תבנית:משמאל לימין תמונתה של ג'ואנה היפרמן, כפי הנראה הדוגמנית ששימשה את קורבה בעבודתו על "מקורו של העולם"

דוגמנית בעלת זהות מפוקפקת

בזמן שצויר הציור, הדוגמנית האהובה על קורבה הייתה נערה צעירה בשם ג'ואנה היפרמן, הידועה אף כ"ג'ו". מאהבהּ, ג'יימס מקניל ויסלר, צייר אמריקאי ומעריץ של קורבה, הציע אותה לקורבה כדוגמנית.

בשנת 1866 צייר קורבה את הציור "האירית היפהפייה" (בצרפתית: "La belle Irlandaise"), הידוע גם כ"דיוקנה של ג'ו". כפי הנראה באותה תקופה צויר גם "מקורו של העולם" תוך שימוש באותה דוגמנית. דבר זה יכול להסביר את ניתוק היחסים הברוטלי בין קורבה ובין ויסלר, שהתרחש זמן קצר לאחר שפורסמה התמונה, על אף שביוגרפיו של ויסלר מצביעים לרוב על ציור אחר – "הנערות הנמות" – כגורם לניתוק. על אף שצבע שערה האדום של ג'ו אינו תואם את הצבע השחור של שערות הערווה המופיע בתמונה "מקורו של העולם", עדיין נפוצה ההשערה כי ג'ו היא הדוגמנית ששימשה את קורבה לציורו.

בעבודתו "הרומן של המקור" (יצירה בת 420 עמודים העוסקת כולה בציור "מקורו של העולם"), מרמז ברנאר טייסדר כי היפרמן הייתה הדוגמנית לציור.

כמה בעלים בחשאי

חליל ביי, דיפלומט טורקי ושגרירהּ לשעבר של האימפריה העות'מאנית באתונה ובסנקט פטרבורג, אשר התיישב בפריז, הוא שהזמין את הציור מקורבה, עבור אוסף התמונות האירוטיות שלו, אשר כבר כלל תמונה נוספת של קורבה, "הנערות הנמות".

לאחר שחליל ביי ירד מנכסיו עקב הימורים, מעט מאוד ידוע על הבעלים הבאים של התמונה. בשנת 1868 נמכר אוסף האירוטיקה של ביי, והתמונה נרכשה על ידי סוחר העתיקות אנטואן דה לה נארד. הסופר אדמונד דה גונקור נתקל בתמונה באקראי בחנות עתיקות בשנת 1889. בשנת 1910 מכרה גלריה פריזאית את התמונה לברון הונגרי בשם פרנץ הטוואני, והיא הייתה ברשותו בבודפשט עד לסיום מלחמת העולם השנייה.

הבעלים הפרטיים האחרון של התמונה היה הפסיכואנליטיקן ז'אק לאקאן. הוא רכש את התמונה בשנת 1955, והציב אותה בבית הכפר שלו בגיטראנקור. לאחר מותו של לאקאן ב-1981 הסכים שר האוצר הצרפתי להסדיר את עניין מסי הירושה שהכביד על משפחתו, באמצעות העברת התמונה למוזיאון ד'אורסי.

השפעתו של הריאליזם

"מקורו של העולם" צוירה בתקופה שבה הטילו ספק בערכי המוסר. התמונה הינה בעלת השפעה ניכרת הן מבחינה אמנותית והן מבחינה תרבותית, השפעה בה ניתן להבחין אף כיום.

יצירה פרובוקטיבית

במהלך המאה ה-19 עברה הצגתו של הגוף האנושי מהפכה, שהאחראים העיקריים לה היו קורבה ואדואר מאנה. קורבה דחה את דרך הציור האקדמית ואת ציורי העירום אשר הציגו את הגוף האנושי באופן אידאלי, חלק מפגמים ו"נקי", אך גם התריע כנגד מוסכמות החברה הצבועה בזמנו, תקופת הקיסרות השנייה, שבה היו האירוטיקה ואף הפורנוגרפיה מקובלים במסגרת ציורים שעסקו במיתולוגיה.

קורבה התעקש כי מעולם לא שיקר בציוריו, והריאליזם שלו המשיך לבחון את גבולות המותר להצגה בציור. "מקורו של העולם" חשף את החלקים שמאנה ביקש להסתיר בציורו "אולימפיה". הסופר מקסים דו קמפ תיאר את ביקורו אצל רוכש התמונה ואת חוויית הצפייה בה כ"מילה האחרונה של הריאליזם".

השפעה בה ניתן לחוש אף כיום

בפברואר 1994 עיטרה התמונה את עטיפת הספר "הערצה מתמדת" ("Adorations perpétuelles") מאת הסופר ז'אק הנריק. המשטרה הורתה למספר חנויות בצרפת להסיר את הספר מחלונות הראווה שלהן. חלק מן החנויות הסכימו להוראה, חלק סירבו לה, וחלק הסירו את התמונה מיוזמתן. הסופר ראה בהוראה משום צנזורה.

למרות שערכי המוסר והטאבו השתנו מאז צוירה התמונה, במיוחד בשל הפורנוגרפיה והקולנוע התמונה נותרה פרובוקטיבית. הגעתה למוזיאון ד'אורסי גרמה להתרגשות. שומר חמוש הוצב באופן תמידי על תמונה זו.

קישורים חיצוניים

• ראו תמונות נוספות בוויקישיתוף
• מקור העולם: דיון בבלוג של אלכסנדר מאן