עקרות הלכתית
עקרות הלכתית (או עקרות דתית) היא מצב שבו עקרות האישה נגרמת בשל שילוב בין מחזור קצר או דימום ארוך והקפדה על קיום מגבלות ההלכה היהודית, שהחמירה על הכתוב בדין המקראי, וקבעה מינימום של 5 ימים זמן הווסת ועוד 7 ימים נוספים לפרישות מקיום יחסי מין. כיום יש פתרונות רפואיים לבעיות הנגרמות מכך.
רקע הלכתי
 | ערך מורחב – נידה |
בהלכה היהודית, במסגרת דיני טהרת המשפחה, אסורים יחסי מין עם אישה נידה (ויקרא, י"ח, י"ט). איסור זה נחשב לאחד החמורים ביותר ונכלל בקרב איסורים שמוגדרים כתועבות, וגורמים לגלות ולכריתת הנפשות מקרב עמם (שם). על פי המקרא האיסור חל בזמן הווסת של האישה, המוגדר במקרא כשבעה ימים מתחילת הדמם (ויקרא, ט"ו, י"ט).
חז"ל במהלך הדרגתי[1] החמירו בדין נידה, עד שלבסוף החילו דין של זבה גדולה, שרואה דם בגלל סיבה שלא קשורה למחזור החודשי, על כל נידה, והוסיפו ספירה של שבעה ימים מפסיקת הדם - "ימי ליבון", כך שהזמן האסור במגע מיני הוא בין 5-7 ימי הווסת ועוד 7 ימי היטהרות שבסופם טבילה, אחריה מותרת האשה לבעלה[2]. כלל זה קרוי חומרא דרבי זירא. רבי יעקב בן אשר, בעל הטורים, מנמק כלל זה:
| "משרבו הגלויות, ותכפו הצרות, ונתמעטו הלבבות, חשו שמא יבואו לטעות באיסור כרת, שמא תראה אשה בימי נידתה ששה ימים ויהיה הכול דם טוהר, וביום השביעי שמא תראה דם טמא וסבורה לטבול בליל שמיני, וצריכה עוד שבעה ימים, החמירו לטמא כל מראה דם אדום, וכדי שלא יבואו לידי טעות בין ימי נידה לימי זיבה, הוסיפו חומרא אחר חומרא, עד שאמרו שאפילו אם לא תראה אלא טיפת דם כחרדל, תשב עליה שבעה נקיים, כזבה גדולה..." | ||
| – ארבעה טורים, יורה דעה קפ"ג: | ||
הרב מרדכי אליהו בספרו דרכי טהרה, מציין באופן דומה כי מטרת התקנות הייתה לגרום לאחידות ופשטות הלכתית ומניעת בלבול שינבע מחילופי המצבים השונים של כל אישה.
רקע רפואי
מחזור וסת של אישה נע בין 21 ימים ל-39 ימים. מחזור נחשב סדיר כאשר התנודות בין 25 ל-35 ימים. מחזור וסת ממוצע של אישה הוא 28 ימים, אך ישנן נשים שמחזורן באופן קבוע קצר מן הממוצע, עד 21 יום. הטבילה חלה 7 ימים לאחר תום הדימום, והביוץ חל 14 יום לפני מועד הדימום הבא. כאשר המחזור קצר מ-26 יום, עלול הביוץ להתרחש לפני טבילת האישה השומרת על דיני טהרת המשפחה, דבר שלא מאפשר כניסה להריון. אף אצל אישה שמחזוריה רגילים ייתכן מצב שבו חלק ממחזוריה יהיו קצרים, ואז יגרם ריחוק בהריונותיה.
האיורים להלן מדגימים שלושה מצבים: מצב ממוצע שאינו גורם עקרות הלכתית ושני מצבים בהם הביוץ יחול במהלך ימי הליבון, כך שנגרמת עקרות הלכתית.
אורך מחזור ממוצע - (28 ימים) ואורך ווסת ממוצע (5 ימים): הביוץ יחול ביום-יומיים שלאחר הטבילה.
אורך מחזור קצר (21 ימים) ואורך ווסת ממוצע (5 ימים): - הביוץ יחול בימי הליבון.
אורך מחזור מעט קצר מהרגיל (26 ימים) ואורך ווסת ארוך (7 ימים): - הביוץ יחול בימי הליבון.
הבעיה הרפואית הנובעת מהעיקרון ההלכתי פורסמה בשנת 1970, במאמר מאת פרופ' ר. טואף.
פתרונות שמוצעים במקרים כאלו הם:
- טיפול תרופתי-הורמונלי לדחיית הביוץ.
- טבילה מוקדמת בכפוף לתנאים מסוימים (אך לא ידוע על פוסקי הלכה שהסכימו לכך).
- על פי הרב ד"ר מרדכי הלפרין שינוי תזונתי ומעבר לארוחת בוקר מוקדמת לפני שבע בוקר. יעיל לפיו בכ-25% מהמקרים.
- יש שהרחיקו לכת והציעו הזרעה מלאכותית, אך הדבר איננו מקובל כפתרון לבעיה, גם משום שהוא שנוי במחלוקת אצל פוסקי ההלכה.
דעות בציבור הדתי בישראל
הגינקולוג ד"ר דניאל רוזנק טוען [3] שעקרות הלכתית הנובעת מתקנת חז"ל (שאולי נחשבת לחומרא), קיימת אצל כרבע מהנשים העקרות שמוערכות ברבבות, ופוגעת אצלן במימוש מצוות פרו ורבו שהיא מהתורה. בנוסף היא גם גורמת לדחיית ההולדה אצל זוגות צעירים שלא בודקים בהתחלה, וגם לסבל רב לנשים שצריכות להזדקק לכל מיני פתרונות רפואיים. הוא מעלה גם בעיות נוספות הנגרמות בשל הבדיקות הרבות שהאישה צריכה לבצע במשך ימי הליבון. וטוען שקיום חומרא זו גורמת לזלזול באיסור נידה אצל חלק מהזוגות הדתיים. בנוסף הוא תוהה על השפעת ההרחקה הנוספת הזו בין גבר לאשתו על שלום הבית.
את הפתרון של מתן טיפול הורמונלי שולל ד"ר רוזנק מכל וכל, בשל הנזקים הרפואיים הפוטנציאליים. לטענתו, לשם דחיית ביוץ יש צורך לתת אסטרוגן בכמות יומית הגבוהה פי 6 מהמקובל לטיפול יומי בגיל המעבר אצל נשים, דבר שעלולות להיות לו השלכות בתחומי בריאות רבים כגון סרטן השד, סרטן הרחם והיווצרות קרישי דם. ד"ר רוזנק אינו הראשון שמבחין בהשלכה הבעייתית של התקנה על ציבור נשים רחב, והיו כבר רופאים ואנשי הלכה שדנו בנושא, וניסו לתת לו פתרונות שונים במסגרת ההלכה, אך הוא הראשון שמציע באופן נועז, לדרוש פתרון מההלכה עצמה, שיצרה את הבעיה, ולא להשליך את הכדור חזרה למגרש הרפואי. הפתרון לדעתו הוא לצמצם את מספר ימי הליבון או אף לבטלן. הוא עוד מציין כי השפעת החורבן ומגמת הפרישות היו בשורשי התקנה. הצעתו ודבריו עוררו את חמתו של הממסד הרבני עליו, שנציגיו יצאו כנגדו בקשת רחבה של תגובות נגד.
לעומתו, ד"ר חנה קטן[4], אף שמסכימה עם דעתו כי העקרות ההלכתית די שכיחה, ובחלקה נובעת לדעתה בשל תסמונת השחלה המזדקנת, סוברת כי האיבחון פשוט יחסית, ונטילת הורמונים בכמות לשם דחיית הביוץ, איננה כה מסוכנת כפי שציין ד"ר רוזנק, מכיוון שבמהלך ההריון עצמו רמת האסטרוגן בגוף גבוהה בהרבה. לטענה לגבי עליה בסיכון ללקות בסרטן, היא טוענת שנשים שמקבלות הורמונים נמצאות במעקב רפואי הדוק, והסיכוי לגילוי מוקדם אף הוא גדול יותר.
הרב יואל קטן [5], בגישה חריפה יותר דחה את דבריו של ד"ר רוזנק מכל וכל, וטען שאין להציג את הדבר כחומרא, כי בגלל הספיקות הרבים שנוצרו בעניין, לגבי הגדרת ההבדלים בין 'זבה' ל'נידה', מבחינת ההלכה היהודית כל אישה שמדממת היא בספק זבה או נידה, מבלי שיש יכולת פשוטה וברורה להבדיל בעניין. הוא עוד ציין שאת החומרא הזו לא קיבל רבי זירא, אלא בנות ישראל באותה תקופה, שהיו מוכנות להחמיר על עצמן, כדי שספקות לא יכרעו לקולא ללא כל סיבה, וכדי שרמת הטהרה בעם ישראל לא תפגע.
בתגובה לדברי ד"ר רוזנק, טענו הרב בני לאו ואשתו נעה [6], שדינו של רבי זירא הוא דבר שהתקבל כבר בימי התלמוד, עד כדי כך שהוא מהווה דוגמה ל"הלכה פסוקה" בתלמוד [7]. הם מציינים שיש בדברים מגמה של ניסיון לחזרה של דין תורה המקראי, תוך ויתור על כל התהליך עיצוב ההלכה בידי חז"ל ופוסקי הדורות. הם טוענים כי כשם שאף אחד במגרש ההלכתי לא יעלה על דעתו להתיר לאכול עוף וחלב יחדיו, מכיוון שבדין המקראי המקורי הדבר לא נאסר, והיו מחכמי חז"ל שלא הקפידו בדבר, כך באיסורים רבים שחז"ל תיקנו, אין לשנות בהם. עוד הם טוענים כי "גדולי הרבנים מדריכים את הזוגות לפתרון הנובע מתוך הפער שבין דין תורה לדין דרבנן" באופן רגיש ומתחשב.
הרב מנחם בורשטיין, ראש 'מכון פוע"ה' לפתרון בעיות פוריות על פי הלכה, העיר במאמרו בעיתון "הצופה" שחז"ל היו מודעים לעניין שהרי אמרו: "אין אישה מתעברת אלא סמוך לטבילתה" (נדה לא:). וסביר בעיניו שבאותה תקופה פתרו את הבעיה בדרך של הזרעה נרתיקית. הוא קרא לד"ר רוזנק לעשות מחקר מדעי רציני, לפני שהוא מעלה טענות שהבדיקות שהאישה מחויבת בוקר וערב במשך שבעת ימי הטהרה, גורמות לסיבוכים רפואיים, פיזיולוגים ונפשיים, ולא להבאיש את ההלכה לעיני כל. הוא אף טוען כי "הפוסקים משתדלים במידת הצורך, להקל אף בקולות מפליגות, כשהם יודעים שהדבר לא יגרור היתר גורף לכולם." ובעצם מרמז כי במקרים רבים של עקרות הלכתית הפסיקה ההלכתית מאוד מקלה.
קישורים חיצוניים
- רבקה שמעון, חומרת רבי זירא – האם הגיע הזמן לחשיבה מחודשת?, אתר הצופה
- יוסף גרין, הזרעה מלאכותית כפתרון ל"עקרות הדתית", אסיא
- הרב מנחם בורשטין, ד"ר רוזנק, בקש סליחה!, אתר הצופה
- ד"ר רונית עיר-שי, דמות האישה בעולם ההלכתי, אתר קולך
- פוריות ועקרות - פרק 3 טיפולים לעקרות, אנציקלופדיית דעת
- הרב ד"ר מרדכי הלפרין, שו"1 - שו"ת2 -שו"ת1 - שות4 - שו"ת5 - שו"ת6 -שו"7, מכון שלזינגר לחקר הרפואה על פי הלכה.
הערות שוליים
- ^ "שלושה דברים צוה רבי ישמעאל: ... אשתך טבלה – אל תזדקק לה לילה ראשונה..." (מסכת פסחים קיב ע"ב).
"אמר רב יהודה אמר רב: התקין רבי בשדות - ראתה יום אחד תשב ששה והוא, שנים תשב ששה והן, שלשה תשב שבעה נקיים" (בבלי, נידה ס"ו ע"א)
"ובימי חכמי תלמוד, נסתפק הדבר הרבה בראיות הדמים, ונתקלקלו הווסתות, לפי שלא היה כוח בכל הנשים למנות ימי נידה וימי זיבה, ולפיכך החמירו חכמים בדבר, וגזרו שיהיו כל ימי האישה כימי זיבתה, ויהיה כל דם שתראה ספק דם זיבות." שם, הלכות איסורי ביאה י"א ג' - ^ תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף ס"ו, ע"א
- ^ ד"ר דניאל רוזנק, אל תזרקו את הכדור למגרש הרפואי, אתר הצופה
- ^ תגובתה מצוטטת במאמר של הרב בורשטיין ב"הצופה"
- ^ הרב יואל קטן, עיזבו את רבי זירא!, אתר הצופה
- ^ הרב ד"ר בנימין לאו ונועה לאו, תגובה למאמר על "חומרת רבי זירא – החשיבה המחודשת", אתר קולך
- ^ תלמוד בבלי, ברכות דף לא עמוד א: "ת"ר: אין עומדין להתפלל לא מתוך דין, ולא מתוך דבר הלכה אלא מתוך הלכה פסוקה. היכי דמי הלכה פסוקה? אמר אביי: כי הא ד"ר זירא, דאמר ר' זירא: החמירו בנות ישראל על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליו שבעה נקיים..."
