פילגש

מתוך ויקיסקס
גרסה מ־19:55, 11 בדצמבר 2012 מאת יואבי (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מאדאם דה פומפדור, פילגשו של מלך צרפת לואי ה-15. ציור משנת 1750 לערך מעשה ידי הצייר פרנסואה בושה.

פילגש היא אישה הנמצאת במערכת יחסים זוגית הנמשכת זמן רב אך אינה כוללת קשר נישואין. בפרט, היא אינה כוללת את ההתחייבויות הממוניות המקובלות במסגרת של נישואין.

להבדיל ממצב של ידועים בציבור, שבו הקשר הזוגי שוויוני, הפילגש נמצאת במעמד נחות. למרות זאת, נשים הסכימו לשמש כפילגשים מסיבות שונות, בעיקר כאשר מעמדן החברתי היה נמוך בהרבה מזה של בן הזוג, לדוגמה, כאשר בן הזוג היה מלך או אדם עשיר במיוחד. במקרה זה, הקשר עמו הביא להן תועלת רבה יותר מהנזק שנגרם להן עקב הוויתור על הזכויות שבנישואין.

מוסד הפילגשות היה קיים לכל אורך ההיסטוריה החל מהעת העתיקה, ומוזכר אף בתנ"ך. אף שהצאצאים של קשר זה היו "לא חוקיים" היו מקרים בהם הכירו מחזיקי הפילגש בצאצאים כיורשים חוקיים.

המילה העברית "פילגש" מתייחסת אך ורק לאישה במצב זה, אך בימינו יש המשתמשים בה בהשאלה גם לגבר במצב זה. חוסר הסימטריה הלשוני בעברית נובע מחוסר הסימטריה ההלכתי: בנישואים יהודיים, החובות הממוניות מוטלות על הבעל כלפי אשתו ולא להפך, ולכן רק האישה יכולה לבחור אם היא רוצה להיות אישה עם כל הזכויות או פילגש עם זכויות מופחתות.

נשים כפילגשים

ציורו של ויליאם הוגארת' - התקדמותה של זונה - לוח 2, משנת 1731 המציג את מול האקאבאוט, פילגש, ההופכת לזונה פשוטה.

לכל אורך ההיסטוריה שימשו נשים בתפקיד פילגשים של מלכים, וכן אצילים רבים, אולם לא רק למעמד האצולה היו פילגשים - כל מי שיכול היה להרשות לעצמו את הדבר, מבלי קשר למעמדו החברתי, יכול היה להחזיק פילגש.

בחצרי בתי המלוכה של אירופה ובעיקר בחצר ארמון ורסאי וארמון וייטהול במאות ה-17 וה-18 היו לפילגשים השפעה רבה על המלכים ועל ההחלטות של המלכים. הפילגשים של לואי ה-15 מלך צרפת, ושל צ'ארלס השני מלך אנגליה, בזכות השפעתן הרבה על המלך, השפיעו על מדיניות החוץ והפנים של המדינה באופן גלוי.

בצרפת מעמד הפילגש המלכותית היה מעמד חצי רשמי, ואישה שלא היה לה תואר אצולה לא יכלה להיות במעמד זה.

גברים כפילגשים

כשם שגברים שהיו שליטי מדינות החזיקו נשים פילגשים, כך גם נשים ששלטו במדינות, או נשות ממעמד אצולה שהיו בעלות ממון משלהן, החזיקו גברים כפילגשים. יקטרינה הגדולה החזיקה מספר פילגשים בו זמנית בתקופתה. יקטרינה העדיפה לשמור לעצמה את הכוח השלטוני, ומחשש שנישואין יגרמו לפגיעה בכוח זה העדיפה החזקת פילגשים גברים על נישואים.

גם המלכה אליזבת הראשונה וכן המלכה ויקטוריה, מספר שנים לאחר התאלמנותה, החזיקו גברים כפילגשים. בתקופה הוויקטוריאנית מספר רב של בנות מעמד האצולה שממונן היה בידיהן החזיקו גברים ממעמד נמוך יותר כפילגשים, על אף שהדבר נחשב בזוי מבחינה מוסרית. מצב זה בא לידי ביטוי בספרות, בספרו של דייוויד הרברט לורנס - "מאהבה של ליידי צ'טרלי".

פילגשים ביהדות

בתנ"ך מסופר על אנשים רבים, ביניהם אבות האומה והמלכים, שלקחו פילגשים: אברהם אבינו, לקח את קטורה כפילגש, לאחר פטירת שרה אשתו. ליעקב אבינו היו שתי פילגשים - בלהה וזלפה, שלבניהן היה מעמד שווה כשל שאר השבטים. לעשו הייתה פילגש בשם תמנע. גם לגדעון בן יואש ולדוד המלך היו פילגשים. לשלמה המלך היו 700 נשים ו-300 פילגשים.

לעומת זאת, בתלמוד לא מדובר על פילגשים כלל (פרט לפרשנות של פסוקים מהתנ"ך העוסקים בפילגשים). אין כמעט שום דיון בסוגיות הלכתיות הנוגעות לפילגשים (כגון: איך פילגש מפסיקה להיות פילגש, האם כותבים גט, וכו'), ואין סיפורים על תנאים ואמוראים שלקחו לעצמם פילגשים.

מסתבר שהסיבה קשורה לשינוי במעמד הכתובה.

ההגדרה ההלכתית של פילגש היא "אישה בלא כתובה", אישה שבעלה לא מתחייב כלפיה בחובות הממוניות המקובלות. בזמן התנ"ך, הכתובה לא הייתה חובה, ולכן היה מותר לקחת פילגשים, אך בזמן התלמוד, הכתובה נקבעה כחובה ולכן נאסר לקחת פילגש. לכן גם בימינו, לפי רוב הדעות, אסור לאיש לקחת פילגש.

ביהדות, המחויבות הכלכלית בנישואין היא רק של הגבר כלפי אשתו ולא של האישה כלפי בעלה, ולכן אין משמעות ל"פילגש" גבר.

פילגשים כיום

במהלך המאה ה-20 פחת מספר הפילגשים. עם עלייתן של התנועות לשוויון מעמד האישה, ועליה בכוחן החברתי של הנשים ובהשכלתן, פחת מספר הנשים שרצו להיות "נשים מוחזקות" מחד, ו"קשרים פתוחים" בין גברים ונשים הפכו מקובלים יותר ויותר בתרבות המערבית. שתי מגמות אלה הביאו למצב בו מעמד "פילגש" כמעמד חברתי מקובל הפך להיות מוקצה. גורם נוסף שהביא לפיחות בקשרים מסוג זה היה הפיחות שחל במעמד הנישואין. בניגוד לשנים עברו בהם גירושים הפכו בלתי מקובלים, ובני זוג פנו לקשר עם פילגש, כיום הגירושים הפכו מקובלים, ובהיעדר סטיגמה חברתית הנלווית להם מעדיפים זוגות להתגרש במקום להישאר בקשר נישואין פיקטיבי, וקשר מקביל עם פילגש (אף שהדבר עדיין קיים במשפחות בעלות ממון רב ביותר, בהם הגירושין יתלוו באבדן ממון רב).

פילגשים באמנות

בתקופה הוויקטוריאנית היה מוסד הפילגשים נפוץ מחד, ומגונה מוסרית מאידך. שילוב זה הביא לכך שרומנים רבים נכתבו על מוסד זה, תוך אזהרה שקו דק ביותר עובר בין פילגשות לזנות (מתוך השקפה מוסרנית). הן בספרו של ג'ון קלילנד - פאני היל והן בספריו של דניאל דפו - מול פלנדרס ורוקסאנה מוצג הקו הדק בין פילגש לזונה תוך טענה כי מדובר בקו מלאכותי בלבד.

ג'ון דריידן בספרו אנוס מרביליס דווקא סבור שהעובדה שהמלך מחזיק פילגש, והורה לממזרים מעידה דווקא על נדבנותו.

הסופרת ג'ורג' אליוט הייתה בעצמה פילגש של גבר נשוי, אולם בשל היותה מסוגלת לפרנס את עצמה לא ראתה את עצמה כ"אישה מוחזקת" אלא כ"אישה משוחררת" דווקא.

דילמה בשאלת מוסריות הפילגשות מופיעה בספרה של שרלוט ברונטה - ג'יין אייר בו רוצ'סטר אינו מסוגל להתגרש מאשתו המשוגעת ומציע לג'יין אייר לחיות עמו כפילגש.

האופרה דנה בפילגשים במאדאם בטרפליי ובלה טרוויאטה.

פילגשים מפורסמות

ראו גם