שק שפיר

איור של עובר המצוי בשק השפיר

שק שפיר שנפתח בבדיקה שלאחר הלידה

שק השפיר הוא זוג של ממברנות דקיקות אך חזקות אשר מכיל את העובר המתפתח במשך ההיריון, עד זמן קצר לפני הלידה.

הממברנה הפנימית, הקרויה באופן רשמי שק השפיר, מכילה את נוזל מי השפיר ואת העובר. הממברנה החיצונית קרויה סיסית מכילה את שק השפיר והיא חלק מהשליה. שק השפיר קרוי גם בועת השפיר בגלל דמיונו לבועה. כאשר הוא מואר, שק השפיר נראה מבריק וחלק, אך הינו חזק דיו מכדי להנזק או להפרץ.

קריעה מלאכותית של שק השפיר, הקרויה גם בשם אמניוטומיה מתבצעת לעתים, ומטרתה זירוז או התחלת תהליך הלידה.

מי השפיר

מי השפיר הם הנוזל המימי המקיף את העובר המתפתח ברחם ומגן עליו בתוך שק השפיר. מי השפיר מאפשרים לעובר תנועה חופשית ללא לחץ הדוק של דפנות הרחם על גופו. ציפת העובר בתוך הרחם מתאפשרת גם היא על ידי מי השפיר.

שק השפיר גדל ומתמלא, בעיקר במים, בסביבות שבועיים לאחר ההפריה. לאחר 10 שבועות נוספים הנוזל מכיל גם חלבונים, פחמימות, שומנים (ליפידים) ושומנים זרחניים. בנוסף שתנן ואלקטרוליטים מוכלים אף הם במי השפיר. כל הרכיבים הנ"ל מסייעים לגדילת העובר. בשלבי ההריון המאוחרים רוב מי השפיר מורכבים משתן העובר.

מחקרים שבוצעו על ידי חוקרים בראשות אנתוני אטלה (Anthony Ataka) באוניברסיטת Wake Forest בשיתוף עם צוות מאוניברסיטת הרווארד מצאו שנוזל מי השפיר הוא מקור עשיר בתאי גזע שאינם שייכים לעובר. תאים אלה הוכחו כבעלי יכולת התפתחות לתאים אחרים מסוגים שונים, כולל תאי מח, כבד ועצם.

התופעה המוכרת בשם "ירידת מים", המתרחשת בסמוך ללידה, מתחילה כאשר שק השפיר נקרע. בתהליך זה רוב מי השפיר עדיין נשארים בתוך הרחם עד לידת התינוק. תהליך קריעת שק השפיר ידוע בשם המדעי "קריעת ממברנות ספונטנית".

הריון מרובה-עוברים

בהריון תאומים ובהריונות שבהם קיימים מספר עוברים, העוברים לעתים חולקים את שק השפיר. הריון מונואמניוטי הינו הריון שבו כל העוברים שמקורם בזיגוטות נפרדות מוכלים בשק הריון בודד. הריון דיאמניוטי הוא הריון שבו קיימים יותר משק הריון אחד בתוך סיסית אחת, או בתוך מספר סיסיות. הריונות אלה עשויים לחלוק שלייה אחת או מספר שליות.

שיתוף שק הריון בין מספר עוברים עלול לגרום לסיבוכים במשך ההריון. לדוגמה, חבלי הטבור של עוברים מונואמניוטיים עלולים להסתבך זה בזה, תוך הפחתת או הפסקת זרימת הדם לעוברים המתפתחים.