שינויים

בדומה לפעילויות מיניות אחרות, גם ה-BDSM זכתה להתיחסות מסויגת מצד החברה השמרנית, ונחשבה כ[[סטייה מינית]]. עם התקדמותם של החופש והמתירנות המינית בחברה המערבית, גם פעילות זו הפכה מקובלת ומוכרת יותר כנורמטיבית. אזכורים של התופעה בהקשרים תרבותיים שונים חושפים קשת של התיחסויות, מזלזול ועד תפישתה כשובבית ופיקנטית. בין האזכורים נמנים להיטה של להקת דפש מוד משנת 1984 - "Master and servant" (אדון ומשרת) העוסק במערכת יחסים של שולט ונשלט, להיטה של [[מדונה]] משנת [[1991]] (מפסקול הסרט [[דיק טרייסי]]), "Hanky Panky", בו נאמר בין השאר "Tie my hands behind my back and, ooo, I'm in ecstasy" וה[[סרט קולנוע|סרט]] והסרט "[[ספרות זולה]]" משנת [[1994]].אזכור בתרבות הישראלית ל- BDSM ניתן למצוא, בין היתר, בשירה של [[יונה וולך]] "[[תפילין (שיר)|תפילין]]", שפורסם בשנת [[1982]].

כיום קיימים מועדונים לשוחרי הז'אנר, הפועלים באופן גלוי גם ב[[ישראל]]בישראל. הלגיטימציה שמקבלת התופעה מגיעה עד כדי תפיסתה כ"אופנתית" ומסקרנת, ויש המתנסים בפעילות זו לשם ה"חוויה" והייחוד שבעניין.

בעבר נחשבו פעילויות ו[[פנטזיה|פנטזיות]] סאדו-מזוכיסטיות על ידי רוב ה[[פסיכיאטריה|פסיכיאטרים]] הפסיכיאטרים כתופעות [[פתולוגיה|פתולוגיות]], אך מאז [[שנות ה-90]] חל שינוי ביחס זה. המהדורה המעודכנת של המדריך הדיאגנוסטי-סטטיסטי של [["האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית]]", ה-[[DSM IV |DSM-IV-TR]], אשר יצאה לאור לראשונה בשנת [[2000]], קובעת כי "הפנטזיות, הדחפים המיניים וההתנהגויות" חייבים "לגרום למצוקה או מוגבלות קלינית ניכרת בשטח החברתי, התעסוקתי או שטחי תפקוד חשובים אחרים" על מנת שסאדיזם או מאזוכיזם בעלי אופי מיני ייחשבו כ[[הפרעת כהפרעת אישיות]]. הפסיכיאטרים כיום אינם מתייחסים לתופעות אלו כהפרעה, אלא אם כן תופעות של סאדיזם או מאזוכיזם מיני מצטרפות להפרעות אישיות קיימות אחרות. אנשים העוסקים ב-BDSM אינם רואים בעיסוקם משום [[הפרעה נפשית]].

ישנו ויכוח לגבי הצידוק לקיומן של נטיות BDSMיות במדריך ה-DSM וקיומו של פרק במדריך המוקדש לתופעות והעדפות מיניות בשל מקובלותן ה[[חברה|חברתית]]החברתית. גלוריה בריים (Gloria G. Brame) טוענת בספרה Different Loving שמוצאה של ההתיחסות החברתית ל-BDSM במוסריות הוויקטוריאנית, שבה קיום יחסי מין שלא למטרות רבייה היה "בלתי תרבותי".מוסר וקליינפלאץ קיימו סמינר ב-[[2003]] שמטרתו הוצאת הפרק המוקדש לפאראפיליות מה-DSM, בטיעון שהוא פרק שיפוטי וכי האבחנות שבו תלויות בהקשרים חברתיים ו[[חוק|חוקיים]] וחוקיים בחברת היחוס שבה פועלים המטפל הנפשי והמטופל.