אוטוארוטיות

אוטוארוטיות (autoeroticism) מתאר פעילויות גירוי מיני עצמי. המונח הפך לפופולרי על ידי הסקסולוג הבריטי הבלוק אליס לקראת סוף המאה ה-19. אליס הגדיר אוטוארוטיות כ-"רגש מיני ספונטני שנוצר בהיעדר גירוי חיצוני, במישרין או בעקיפין, מאדם אחר". הפעילות האוטוארוטית הנפוצה ביותר היא אוננות, ולעתים קרובות משמשים ביטויים אלו כמילים נרדפות, אם כי אוננות ניתן לבצע יחד עם בן או בת זוג (אוננות הדדית).

גירוי עצמי

אנשים רבים בוחרים להשתמש בדילדואים, ויברטורים, חרוזים אנאליים וצעצועי מין אחרים, בעת אוננות עצמית. מציצה עצמית, קרי גירוי עצמי אוראלי של הפין, אף היא סוג של אוטוארוטיות, אם כי היא פחות מ-1% מאוכלוסיית הגברים נוהגים לבצע אותה. הסיבה לכך היא, בין השאר, הוא כי ביצוע פעולה זו דורשת גמישות גופנית רבה. פעילות אוטוארוטית בקרב ילדים, בני נוער ומבוגרים, נחשבת לחלק נורמלי מההתפתחות האנושית. יתרונותיה של הפעילות האוטוארוטית:

1. זמינות שותף נוסף (הואיל ואין שותף נוסף).
2. היכולת ללמוד דרגות שונות של שליטה באורגזמה.
3. מדובר במין בטוח (אין סיכון להידבקות במחלות מין).

ביקורת ומחלוקות

יש אנשים המאמינים כי פעילות אוטוארוטית אינה בסדר, מסיבות דתיות או אישיות. כך למשל, אוננות נחשבת למעשה פסול לדעת הכנסייה הקתולית משום שהוא מפר את המטרה של "...העמדת צאצאים בהקשר של אהבת אמת". ככזה, הוא נחשב לעבירת צניעות. ביהדות, אוננות שבסופה שפיכה נחשבת לחטא, והיא נאסרה על ידי חכמים (ולא מן התורה) בכלל "הוצאת זרע לבטלה".

חינוך המתבגרים על אוננות נותר שנוי במחלוקת באזורים מסוימים בעולם. כך למשל, ב-1994 פיטר ביל קלינטון את ג'וייסלין אלדרס, שהייתה קצינת הרופאה הראשית של ארצות הברית, לאחר שתמכה בעידוד אוננות בקרב מתבגרים כדרך למניעת הריון ומניעת מחלות מין.

סוגיות בטיחות

פעילויות אוטוארוטיות מסוימות נחשבות מסוכנות לבריאות, כגון חנק אוטוארוטי (autoerotic asphyxiation) וכבילה עצמית (self-bondage). הפעילויות מסוכנות במיוחד לעומת חנק ארוטי בידי אחר וכבילה בידי אחר, עקב היעדר הסיוע במקרה של מצוקה.