מדינות שבהן הזנות היא חוקית ומוסדרת
תוכן עניינים
מדינות שבהן הזנות היא חוקית ומוסדרת
סנגל
הזנות בסנגל הינה חוקית ומוסדרת בחקיקה. זונות חייבות להיות מעל גיל 21 והן חייבות להירשם במשטרה ולשאת עמן כרטיס רפואי בתוקף.
בנגלדש
הזנות בבנגלדש היא חוקית, וכך גם הפעלת בתי בושת. זונות בבנגלדש חייבות להיות על פי החוק מעל לגיל 18 ואף על פי כן, קיימת במדינה זו הפרות רבות של החוק הבינלאומי בנוגע לזנות בקרב ילדים.
אוסטריה
הזנות באוסטריה הינה חוקית אך מוגבלת בחקיקה. מרבית הזונות הנן מהגרות, בעיקר ממדינות הגוש המזרחי.
הזנות באוסטריה מוסדרת בחוק העונשין (Strafgesetzbuch), תחת חלק עשר: עבירות נגד מוסר מיני והגדרה עצמית.
קיום יחסי מין בתמורה לכסף הוא אינו אסור (ולפיכך מותר) אך סעיף 207b (התעללות מינית בקטינים) מאפשרת להעמדה לדין מי שקיים יחסי מין עם זונה מתחת לגיל 18. הגבלות נוספות קיימות בסעיפים 214 עד 217. העובדות בזנות נדרשות על פי החוק לעבור בדיקות רפואיות תקופתיות, כגון בדיקת איידס ומחלות מין אחרות. החוקים הפדרליים של מדינות המחוז השונות קובעות הגבלות נוספות על בסיס מיקום וזמן. החוק המגביל ביותר הוא זה של מדינת המחוז פורארלברג, שבה העיסוק בזנות הוא חוקי אך ורק בבתי בושת בעלי רישיון, אך עד היום לא ניתן רישיון כאמור.
בית המשפט העליון של אוסטריה (Oberster Gerichtshof) שנערך בשנת 1989 קבע כי הזנות היא חוזה לא מוסרי ולכן לזונה אין בסיס משפטי נגד לקוח המסרב לשלם לה עבור שירותי. פסק דין זה תוקן בשנת 2012 בשל הטענה כי העמדות המוסריות השתנו והזנות מוסדרת על ידי חוקים המקומיים. בפרט, כיום באפשרותן של זונות לתבוע לקוח המסרב לשלם עבור שירותיה.
תחת סעיף 216 לחוק העונשין האוסטרי, נאסר על זונה מלקבל הכנסה קבועה מאדם אחר ולפיכך זונה אינה יכולה להיחשב לשכירה. זונות אוסטריות נחשבות לעצמאיות ומאז 1986 הן גם נדרשות לשלם מס על הכנסותיהן מזנות, כמו גם ביטוח סוציאלי החל מ-1997.
בערים אוסטריות אין מחוזי אורות אדומים כמו Bahnhofsviertel (בפרנקפורט, גרמניה), Reeperbahn (בהמבורג, גרמניה) או דה ואלן (באמסטרדם, הולנד). תעשיית המין מבוזרת על פני הערים עד כי לעתים קשה להבחין בנוכחותה. זונות נדרשות להירשם אך עקב מספרן הרב של מהגרות העובדות בתחום, קיימת תופעה רחבה של זנות בלתי חוקית. הממשל הפדרלי מנסה לצמצם תופעה זו מפני שהיא מעודדת סחר בבני אדם, סרסרות ואונס. לפי רשויות הבריאות של וינה ומחקר שבוצע בקרב זונות רשומות ולא רשומות, נמצא כי רבע מהזונות הלא רשומות (אשר נעצרו על ידי המשטרה) נשאו מחלות מין. לעומתן, כמעט כל הזונות הרשומות היו בריאות.
גרמניה
בגרמניה הזנות היא חוקית ומוסדרת. בשנת 2002 שינתה הממשלה את החוק כדי לשפר את מצבתן המשפטי של העוסקות בזנות. בתי בושת גם הם חוקיים.
זנות-רחוב היא בדרך כלל מאורגנת ונשלטת על ידי סרסורים. במרבית הערים ישנם אזורים שבהם זנות-רחוב היא אסורה. בחלקן, העיריות גובות מזונות-הרחוב "מיסי בידור", כגון בעיר בון, שבה הזונות משלמות מס זה באמצעות מדחנים הממוקמים ברחובות המותרים. העירייה עשויה לגבות מס עבור זונות הפועלות מביתהן הפרטי ומבתי בושת. לחלק מהנשים כלי רכב מסוג קרוון שבו הן מקיימות יחסי מין עם לקוחות, בעוד נשים אחרות מקיימות יחסי מין בכלי הרכב של הלקוחות או בבית מלון סמוך. בערים מסוימות קיים גם דרייב-אין (Verrichtungsbox) המאפשר לקיים יחסי מין בתוך הרכב, כשהוא חונה בתוך מבנה.
זונות עשויות לשתף פעולה עם בעלי פאבים כדי להשיג לקוחות ולעודד אותם לצרוך שתייה יקרה. במסגרת שיתוף הפעולה המקובל, הזונה תעודד את הלקוח לרכוש לה ולעצמו שתייה יקרה, כשיחסי המין יתקיימו לאחר מכן במבנה סמוך. בעל הפאב קובע את מחיר השירות והוא מתחלק בתמורה יחד עם הזונה.
מרכז ארוס (Laufstraße; על שם אל האהבה) הוא מבנה או רחוב שבהם נשים יכולות לשכור חדר אחד בתמורה ל-80-150 אירו ליום. לאחר מכן הן משדלות לקוחות דרך הדלת הפתוח או החלון הפתוח. מחירים בדרך כלל נקבעים על ידי הזונות, החל מ-25-50 יורו עבור יחסי מין קצרים. בעלי הדירות מספקים אבטחה וארוחות לזונות. הנשים עשויות לגור בדירות אלו, אך רובן אינן. למבנים אלו אין כניסה לקטינים ולנשים שאינן זונות. מרכזי ארוס קיימים בכמעט כל הערים הגרמניות הגדולות, כאשר הידוע ביותר הוא מרכז Herbertstraße ליד Reeperbahn בעיר המבורג. בית הבושת הגדול ביותר באירופה הוא מרכז ארוס בשם Pascha שבעיר קלן; בניין בן 12 קומות ובו 120 חדרים להשכרה ומספר ברים.
שירותי ליווי (Begleitagenturen), שבמסגרתן הלקוח יוצר קשר טלפוני עם זונה כדי להיפגש בביתו או בבית מלון, קיימים גם הן בגרמניה, אך הם לא פופולריים במיוחד שכן מרבית הצרכנים מעדיפים להסכים לחזותה של הזונה לפני קיום יחסי מין.
יוון
הזנות ביוון היא חוקית ומוסדרת בחקיקה. בתי בושות יוונים נדרשים להשיג רישיון עסק החל משנת 1999. נשים העוסקות בזנות נדרשות להירשם בתחנת המשטרה המקומית ולשאת עמן כרטיס רפואי המעיד על מצבן הבריאותי. עליהן לבצע בדיקות רפואיות ולעדכן את הכרטיס אחת לשבועיים. על אף פי כן, ממשלת ארצות הברית מעריכה (בדוח פנימי משנת 2008) כי רק כאלף נשים נרשמו ומועסקים באופן חוקי, בעוד 20,000 נשים, רובן זרות, עובדות בזנות באופן בלתי חוקי. הזנות-רחוב נשלטת על ידי פליטות ומהגרות אלבניות. רבים מהנשים הינן קורבנות סחר וניצול מיני.
הונגריה
הזנות בהונגריה הינה חוקית וממוסדת החל מ-1999. על פי החוק, בהינתן ביקוש מקומי, הרשויות המקומיות נדרשות להקצות אזורים שבהם נשים יכולות לעסוק בזנות. מרבית הרשויות המקומיות לא הקצו אזור מסוג זה. האיגוד המקצועי של זונות הונגריות דורש גם כיום כי יוקצו אזורים אלו בערים נוספות. קיימות דרישות קפדניות ומגבילות שבמסגרתן יכולות זונות לעבוד, בהן שמירת מרחק מבתי ספר וכנסיות. אין זה חוקי להפעיל בית בושת או "להלוות" דירה לזונה.
זונות נדרשות להירשם, לשלם מיסים ולעבור בדיקות רפואיות תקופתיות אחת לשלושה חודשים, אשר הן יכולות לבצע דרך האיגוד המקצועי.
לטביה
הזנות בלטביה היא חוקית מגיל 18 והיא מוסדרת בחקיקה. זונות חייבות להירשם, לעבור בדיקות בריאות אחת לחודש ולהצטייד בכרטיס רפואי. אף שהזנות עצמה חוקית, אין זה חוקי להפעיל בית בושת או לעבוד בשיתוף פעולה עם אחרים, ולפיכך הצורה האפשרית היחידה היא לעבוד כזונה עצמאית.
חל איסור על זונה לעבוד בזמן התפרצות אחת מן המחלות הבאות: הרפס, פטרת העור, כיני ערווה, זיבה, כלמידיה, גרדת, צרעת או עגבת. נאסר על זונה אשר נדבקה מנגיף ה-HIV (איידס) מלעבוד בזנות.
חל איסור להציע שירותי זנות במוסדות בידור ופנאי (כגון פאבים), כאשר האחריות לכך מוטלת על מנהלי המוסדות. זונות יכולות לעבוד מתוך דירה אשר הושכרה או נרכשה על ידן, אך ורק אם השכנים אינם מתנגדים לפעילות זו. המרחק בין דירה זו לבין כנסיות ובתי ספר יהיה לפחות מאה מטרים.
הולנד
הזנות בהולנד הינה חוקית והיא אחת המדינות הליברליות ביותר בעולם, והמושכת אליה תיירים למטרה זו ממדינות רבות באירופה ומארצות הברית. בעיר הבירה של המדינה, אמסטרדם, ממוקמת מחוז האורות האדומים המפורסם בעולם, דה ואלן. בהולנד מותר להפעיל בית בושת.
לפי האנציקלופדיה הבינלאומית למיניות, במהלך שנות ה-90 של המאה ה-20 עבדו כ-10% מהזונות ברחובות, 30% בחלונות ראווה, 30% במועדוני מין, 15% בשירותי ליווי ו-15% בביתן הפרטי. עיקר המכורות לסמים עבדו בקבוצת זנות הרחוב. במועדונים ובחלונות ראווה היו בעיקר נשים ממוצא דרום אמריקאי, אפריקאי, אסיאתי וקריבי.
על פי אתר "Radio Netherlands", הזנות מרוכזת בתוך ומסביב לערים הגדולות ובעיירות הגבול באזור לימבורג, Groningen, טוונטה, מערב Brabant ו-Zeeland. בכ-12 ערים בהולנד יש מחוז חלונות אדומים ואילו זנות-רחוב קיימת בכ-10 ערים. צורות אחרות של זנות כגון סוכנויות ליווי וזנות ביתית המידה הרבה יותר קשה להעריך. בכ-28 רשויות מקומיות יש סוכנויות ליווי.
הממשלה מעריכה כי עשרה אחוזים מהזונות הנן מכורות לסמים (נכון לסוף שנות ה-90 של המאה ה-20) וכי מרבית זונות אלו הנן אזרחיות הולנדיות או נתינים לשעבר. כ-5% מהזונות הנם גברים ו-5% נוספים היו טרנסג'נדרים.
החל משנת 2011 נדרשות העובדות בתעשיית המין לשלם מסים על הכנסותיהן מזנות.
שווייץ
הזנות בשווייץ חוקית ומוסדרת בחקיקה כבר מאז 1942. בתי בושת פועלים ברישיון, והם כוללים בדרך כלל חדר קבלה ומובילים למספר דירות סטודיו בהן פועלות הזונות. זנות-רחוב נחשבת לבלתי חוקית, למעט באזורים המיועדים לכך בערים הגדולות. זונות רבות מפרסמות עצמן בעיתונים ומרביתן עובדות בדירות שהושכרו למטרה זו, ולא בביתן הפרטי. החוק השווייצרי אינו מאפשר לזונות לפרסם שירותי זנות, אך מקובל לפרסם שירותי "עיסוי" בצהובונים כאשר הכוונה היא לשירותי זנות. הזונות נדרשות לשלם מע"מ (מס ערך מוסף) על שירותיהן וחלקן מקבלות גם כרטיסי אשראי. מרבית הזונות הן זרות מאמריקה הדרומית, מרכז אירופה או המזרח הרחוק.
זונה יכולה על פי החוק לעבוד בתחום זה החל מגיל 18 (עד 2013 - החל מגיל 16). הלקוח צריך להיות על פי החוק מעל גיל 16. ברשויות מקומיות מסוימות בציריך הותקנו מבני חניה המכונים Verrichtungsboxen כדי לאפשר קיום יחסי מין בתוך רכב החונה במבנה, וזאת בעיקר כדי להגן על זונות רחוב.
טורקיה
בטורקיה, הזנות הינה חוקית ומוסדרת בחוק. זונות חייבות להירשם ולשאת עמן תעודת זהות רפואית הנוקבת בתאריך האחרון בהן עברו בדיקה רפואית. על פי חוק, חל עליהן חובה לבצע בדיקת רפואית תקופתית והמשטרה מורשית לוודא כי הן אכן נבדקות. גברים על פי החוק אינם יכולים לעבוד כזונות. יחד עם זאת, מרבית העובדות בתעשיית המין הטורקית אינם רשומים, מפני שממשלות מקומיות אינן מנפיקות רשיונות חדשים כחלק ממדיניות פרו-דתית.
בזנות בטורקיה מוסדרת בחוק העונשין הטורקי, אך השידול לזנות אסור. לפי החוק, חל איסור להיכנס למדינה לצורך תיירות מין.
בתי בושת (Genelev) הינם חוקיים כל עוד הם קיבלו רישיון עסק ורישיון מתאים במסגרת חוקי בריאות העוסקים במחלות מין. בחלק מן הערים הגדולות נסגרו בתי בושת בשנים האחרונות, בהוראת בית המשפט, בהתאם להלך הרוח הדתי השורר במדינה.
בטורקיה קיימים גם מועדני חשפנות אשר נדרשים להשיג רישיון עסק. החשפניות עצמן נדרשות לעבור בדיקה תקופתית, בדומה לעובדות בזנות. הכניסה למועדון חשפנות הינו מגיל 18.
מקסיקו
הזנות במקסיקו הוסדרה בחקיקה החל משנת 1885. מעמדה של הזנות חוקית אבל החוקים הספציפיים משתנים בהתאם למדינה. 13 מתוך 31 המדינות של מקסיקו הסדירו את נושא הזנות בחקיקה לאומית. זנות של קטינים מתחת לגיל 18 היא בלתי חוקית. מספר ערים מקסיקניות חוקקו "אזורי סובלנות" ("zonas de tolerancia") שבהן הזנות מותרת בצורה חופשית יותר, ואזורים אלו משמשים למעשה מעין רובע חלונות אדומים. ברוב חלקי הארץ, הסרסרות אינה חוקית.
פנמה
הזנות בפנמה הינה חוקית ומוסדרת בחוק. זונות נדרשות להירשם ולשאת עמן תעודות זהות. אף על פי כן, מרבית הזונות אינן רשומות וחלקן נושאות HIV. אמנם גיל ההסכמה בפנמה הוא 12 לבנות ו-14 לבנים, זונות יכולות להירשם אך ורק החל מגיל 18.
זונות רבות מציעות את שירותיהן באזורי תיירות כגון בתי מלון ובתי קזינו. נשים קולומביאניות רבות נכנסות למדינה כדי להרוויח גם הן מעסקי הזנות. הנשים המקומיות גובות בין 30 ל-50 דולר אמריקאי למפגש, לעומת הנשים הקולומביאניות הדורשות עד 100 דולר אמריקאי.
ארצות הברית
נבאדה היא המדינה היחידה בארצות הברית שבה מותרת היא הזנות באזורים מסוימים. כיום (פברואר 2015) יש שמונה מחוזות שבהן בתי בושת פעילים ובעלי רישיון. נכון לאוגוסט 2013, היו 19 בתי בושת חוקיים בנבאדה. הזנות מחוץ לבתי הבושת הינו בלתי חוקי. הזנות אינה חוקית בערים הגדולות - לאס וגאס, רינו וקרסון סיטי, שבהן מתגוררת מרבית האוכלוסייה; למעלה מ-90% מאזרחי נבאדה גרים במחוזות שבהן העיסוק הינו אסור על פי החוק.
על פי החוק במדינת נבאדה, כל מחוז שאוכלוסייתה מתחת ל-700,000 תושבים על פי המפקד האחרון, יכולה להפעיל בתי בושת ברישיון. לערים במחוזות אלו קיימת הזכות לאפשר זנות-רחוב ודרכי סחר נוספים, וכן גם לאסור זנות לחלוטין. המחוזות שבהן מותרת הזנות הנם: Churchill, Elko, Esmeralda, Eureka, Humboldt, Lander, Lyon, Mineral, Nye, Pershing, Storey, White Pine.
הזונות חייבות להיות מעל לגיל 21, למעט במחוזות Storey ו-Lyon, בהם הגיל המינימלי הוא 18. בתי הבושת ועובדיהם חייבים להירשם במשרד השריף ולעבור בדיקות רפואיות שבועיות (זיבה וכלמידיה) וחודשיות (HIV וסיפיליס). יתר על כן, חובה להשתמש בקונדומים, גם לצורך מין אוראלי. מעבר לבתי בושת, קיימים חוקים האוסרים זנות-רחוב, סרסרות ועשיית רווח מהכנסותיהן של זונות.
קיימות מגבלות גם בתחום הפרסום, החוק אינו מאפשר להם לפרסם את שירותיהם במחוזות שבהם הזנות היא אסורה, וזאת על אף שבית המשפט קבע ב-2007 כי חוק זה אינו חוקתי.
בתי הבושת הגדולים פועלים באופן הבא: הלקוח מוזמן להתיישב בסלון בעוד הזונות הזמינות יופיעו בשורה לפניו ויציגו את עצמן. אם הלקוח בוחר זונה, המשא ומתן על המחיר מתקיים בחדרה של האישה, אשר במקרים רבים מצוטטת על ידי הנהלה. בית הבושת מקבל בדרך כלל מחצית מהסכום. אם הלקוח מגיע במונית, הנהג יקבל כ-30% מהמחיר, אשר מנוכה מחלקה של הזונה. המחיר המקובל הוא החל מ-200 דולר אמריקאי עבור 15 דקות. חלקן עשויות לדרוש עד 10,000 דולר לשעה. המחיר יקר יותר במחוזות הקרובים ללאס וגאס. מרבית הזונות אינן מסכימות להתנשק.
הזנות ברוד איילנד הוצאה מחוץ לחוק בשנת 2009.
אוסטרליה
בשתי מדינות מתוך שבע המדינות באוסטרליה הזנות הינה חוקית ומוסדרת בחקיקה. שתי המדינות הן קווינסלנד וניו סאות' וויילס הנמצאות במערב אוסטרליה. בחמשת המדינות האחרות הזנות אמנם חוקית אך אינה מוסדרת ברגולציה, ולפיכך דה פקטו אינה חוקית.
קווינסלנד
במדינת קווינסלנד, מותר להפעיל בתי בושת תחת רישיון אשר ניתן להשיג מרשות רישוי הזנות ("Prostitution Licensing Authority"). רשות רישוי זו כפופה לוועדת פשע והתנהגות בלתי הולמת (CMC), וזו כפופה לפרלמנט. קיימים שני סוגים של עבודות בתחום הזנות אשר הינם חוקיים בקווינסלנד:
- זונה עצמאית: אישה (או גבר) יחיד אשר עובדים לבד. יחד עם זאת, זו עבירה לשדל בפומבי, ומאידך הפרסום מותר (קיימות מספר הגבלות על ניסוח המודעה).
- עבודה בבית בושת הפועל תחת רישיון תקף.
כל שיטות העבודה האחרות הינן בלתי חוקיות, לרבות דירה שבה עובדות יותר מזונה אחת (למעט בתי בושת הפועלות תחת רישיון תקף), זנות-רחוב, בתי בושת ללא רישיון, מכוני עיסוי שבהן ניתנים שירותי מין ללא רישיון, ושירותי ליווי מחוץ לבית בושת מורשה.
על פי דוח ממשלתי משנת 2009, רק 10% מהזנות מתרחשת בבתי הבושת מורשים, בעוד 90% מהזנות אינה מפוקחת או אינה חוקית. החל משנת 2012, לעובדות בתעשיית המין בקווינסלנד קיימת הזכות לשכור חדרי מלון לצורך עבודתן.
ניו סאות' וויילס
במדינת ניו סאות' וויילס (NSW) קיימת חקיקה ליברלית, כזו הנחשבת לליברלית ביותר באוסטרליה.
הפעלת בתי בושת הינה מותרת בניו סאות' וויילס על פי חוק "Summary Offences Act" משנת 1988. הפעילויות שנותרו האסורות הנן:
- אסור ליהנות מרווחיה של זונה, למעט אנשי עסקים שבבעלותם בית בושת מורשה (קרי, למשל, אסורה שיתופי פעולה בין בעלי פאבים לבין זונות הפועלות במקום).
- הסרסרות היא אסורה.
- אסור לאפשר לזונות להשתמש בדירה או עסק אשר מצהיר בפומבי כי הוא נותן שירותי עיסוי, סאונה, רחצה, פעילות גופנית וצילום, בעוד בפועל הוא נותן גם שירותי מין.
- אסור לפרסם מודעות דרושים או לפרסם כי מקום מסוים נותן שירותי מין.
- השידול לזנות ליד בית מגורים, בית ספר, כנסייה או בית חולים הינה אסורה.
- אסור לפרסם מין אנאלי.
- אסור לפרסם זנות בקרב ילדים.
על פי דוח ממשלתי משנת 2009, קיימים פי ארבע בתי הבושת בלתי חוקיים בסידני, לעומת מספר בתי הבושת החוקיים.
ניו זילנד
ניו זילנד נחשבת לליברלית מאוד ביחסה לזנות המוסדרת בחקיקה. זנות, בתי בושת, זנות-רחוב ועשיית רווח מהכנסותיה של זונה, נחשבות לחוקיות במדינה החל מיוני 2003.
זנות-רחוב קיימת ברחובותיהן של אוקלנד, וולינגטון וקרייסטצ'רץ'.
ניתן לעבוד בזנות החל מגיל 16, אולם החוק מתיר (או אינו אוסר, יותר נכון) אך ורק עבודה כעצמאית עד הגיעה לגיל 18. רק בגיל 18 יכולה זונה לעבוד בבית בושת או תחת סוכנות ליווי. אף על פי כן, עובדות רבות נכנסות לתחום בבתי בושת או סוכנויות ליווי. בבתי הבושת מגיעים הלקוחות בכוחות עצמם למקום העסק, אשר עשוי להיות באזור מסחרי וברור למדי, ליד מועדון חשפנות, או דיסקרטי יותר - באזור מגורים, בדרך כלל ללא הזמנה מראש. סוכנויות ליווי לעומתן מקבלות שיחות טלפון מלקוחות וקובעות מיקום מוסכם שבו ייפגשו הלקוח והזונה, בדרך כלל בבית הלקוח או בבית מלון. בית בושת עשוי להעסיק בין שלוש לכשלושים זונות בכל משמרת, בהתאם לגודלו. סוכנויות ליווי ובתי בושת יכולים לפרסם עצמם במגוון אמצעי תקשורת, בהם שלטי חוצות, אינטרנט, טלוויזיה (בשעת לילה מאוחרת) ובעיתון.
באפשרותן של זונות אשר אינן מעוניינות לעבוד בבית בושת, להתאגד כבית בושת או סוכנות ליווי של עד שני עובדים, ולפעול מבתיהם. שיטה זו מכונה בחוק "small owner operated brothel" ובקיצור "SOOB", והם נוטים להסתמך על פרסום בעיתון ובאינטרנט.
לקוחות הזונה חייבים להיות מעל גיל ההסכמה המקומי, הלא הוא גיל 16.
בוליביה
הזנות בבוליביה היא חוקית ומוסדרת בחקיקה. זונות חייבות להשיג רישיון מתאים והן מתחייבות לעבור בדיקות רפואיות למחלות מין בכל עשרים ימים. בבוליביה קיימת תופעה רחבה של זנות בקרב ילדים בניגוד לחוק הבינלאומי.
קולומביה
הזנות בקולומביה הינה חוקית באזורים המיועדים לכך. אף על פי כן, קיימת זנות בלתי חוקית בכל רחבי המדינה, ואף גם הפרות של החוק הבינלאומי בנוגע לזנות בקרב ילדים.
אקוודור
הזנות באקוודור הינה חוקית כל עוד גילה של הזונה מעל לגיל 18. מותר להפעיל בתי בושת. הזנות נפוצה בכל רחבי המדינה.
פרגוואי
הזנות בפרגוואי הינה מותרת לאנשים מעל גיל 18. זנות בקרב ילדים היא, באופן יחסי, תופעה נפוצה במדינה זו, על אף החוק הבינלאומי.
פרו
הזנות בפרו הינה חוקית ומוסדרת בחקיקה. הזונות חייבות להיות מעל גיל 18 ועליהם להירשם ברשות המקומית כדי לעבוד בתחום זה. בנוסף, חובה עליהן לשאת עמן תעודה רפואית. בתי בושת יכולות לפעול באמצעות רישיון עסק בתוקף. אף על פי כן, מרבית הזונות ובתי הבושת פועלים ללא רישיון ולמרבית הזונות אין תעודה רפואית.
אורוגוואי
הזנות באורוגוואי הינה חוקית ומוסדרת בחקיקה החל מ-2002. לפי כן הזנות הייתה חוקית אך לא מוסדרת בחקיקה, מפני שהחוקה של אורוגוואי מאפשר לבצע כל פעילות שאינה אסורה באופן ספציפי על פי החוק.
על פי החוק, הזנות חייבת להתבצע בבתי בושת ("whiskerias" או "casas de masajes"). המשטרה והרשות המקומית יכולים לקבוע אזורים שבהם ניתן להפעיל בתי בושת, עם זאת חל איסור להפעילם בקרבת בתי ספר.
בתי בושת משתמשים בדרך כלל באור אדום או בשלטים עם מסרים דיסקרטיים על מנת למשוך לקוחות. בית הבושת חייב לקבל רישיון עסק מהרשות המקומית ומהמשטרה ולמלא אחר כללים מסוימים שהוכתבו על ידי הרשות המקומית או משרד הבריאות.
הכניסה לבתי בושת על ידי קטינים היא אסורה. הזנות מותרת מעל גיל 18. הזונה חייבת להירשם ברשם עובדות המין הלאומי ולבצע בדיקות רפואיות אחת לתקופה.
ונצואלה
הזנות בוונצואלה הינה חוקית ומוסדרת בחוק. הזנות נפוצה במיוחד בקראקס וביעדי תיירות מקומיים אחרים.
