שינויים

בתלמוד מובא שאסור מצוין כי אסור לבני הזוג לשוחח בעניינים שאינם קשורים ליחסי האישות, משעה שהם פונים המין לאחר שהתפנו משאר עסקיהם כדי להתכונן לתשמיש ליחסי המין (ראבדברי הראב"ד). הראשונים פירשו שלושה טעמים לאיסור: האחד הוא החשש שיבואו לחשוב שיחשבו על אנשים אחרים, הוא על אישה אחרת והיא על איש אחר, השני כדי שלא יסיחו דעתם ועל מנת שיעשה הביאה ויקיימו יחסי מין בכוונה ובלב שלם, והשלישי כיוון שקולם נשמע ויש בכך ובהתעסקות בדברים אחרים יש מעין חוסר צניעות.

מותר להם לדבר בענייני תשמישמין, דהיינו דברי פיוס ואהבה. הבית חדש אף מוכיח מזה שאמא שלום כינתה את התשמיש "סיפור", שראוי שהתשמיש יהיה מלווה בשיחת דברים. ואם נצרכת האישה לכך, מותר לרצותה אף בדיבור שאינו מעניין התשמישקשור למין. דברים שהם ניבול פה מאידך, אסור להם לדבר כלל, ועל זה אמרו חז"ל "ומגיד לאדם מה שיחו, אפילו שיחה קלה שבין איש לאשתו, מגידים לו לאדם בשעת הדין"לנבל את הפה לפני יחסי המין או במהלכם.