10,557
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
<!--
אין תקציר עריכה
הקביעה מהי התנהגות מופקרת משתנה מתרבות לתרבות, כמו גם שפיכות התופעה. פמיניסטיות טוענות בדרך כלל כי קיים מוסר כפול כאשר גבר נחשב למופקר לעומת אישה הנחשבת למופקרת. מבחינה היסטורית, דימויים נשיים נטו להיות שליליים יותר, מכאן המונח "[[שרמוטה]]", לעומת דימויים גבריים אשר היו מגוונים יותר, חיוביים יותר כגון "שחקן", או רומזים לסטייה חברתית קלה, כגון "רודף נשים".
==הפקרות מינית==
קשה לבקר את ההתנהגות המינית של בני אדם מפני שהם עשויים להיות תלויים במניעים חברתיים ואישיים, בסנקציות חברתיות וטאבו, גם עבור מזעור או מגזים פעילות מינית שדווחהובטאבו. ניסויים אמריקאים בשנת 1978 ו -1982 מצאו שהרוב הגדול של גברים היו מוכן לקיים יחסי מין עם נשים שהם לא יודעים, אטרקטיביות ממוצעת, שהציע להם. אין אישה, לעומת זאת, הסכימה להצעות מסוג זה מהגברים של אטרקטיביות ממוצעת. בעוד גברים היו באופן כללי נוחים עם הבקשות, ללא קשר לנכונותם ("למה אנחנו צריכים לחכות עד הערב?", "[אני מצטער], אני נשוי"), נשים הגיבו בהלם וגועל (" אתה חייב להיות צוחק "," מה לא בסדר איתך? עזוב אותי "). [7] Accurately assessing people's sexual behavior is difficult, since strong social and personal motivations occur, depending on social sanctions and taboos, for either minimizing or exaggerating reported sexual activity.American experiments in 1978 and 1982 found the great majority of men were willing to have sex with women they did not know, of average attractiveness, who propositioned them. No woman, by contrast, agreed to such propositions from men of average attractiveness. While men were in general comfortable with the requests, regardless of their willingness ("Why do we have to wait until tonight?", "[I'm sorry], I'm married"), women responded with shock and disgust ("You've got to be kidding", "What is wrong with you? Leave me alone").[7]
בניסויים אמריקאיים אשר נערכו בשנים 1978 ו-1982 נמצא כי רוב הגברים מוכנים היו לקיים יחסי מין עם נשים שהם אינם מכירים (נשים בעלות חזות ממוצעת), ואילו אף אישה לא הסכימה להצעות דומות מגברים שהן אינן מכירות (גברים בעלי חזות ממוצעת).
{{בעבודה}}
<!--
מספר השותפים המיניים אנשים היו בחייהם משתנה באופן נרחב באוכלוסייה. סקר ארצי 2007 בארצות הברית מצא את המספר החציוני של שותפים מיניים נשיים שדווחו על ידי גברים היה שבעה ומספר החציון של בני זוג שדווחו על ידי נשים היה ארבעה. הגברים אולי מוגזמים המספר דווח של שותפים, נשים דיווחו על מספר נמוך מהמספר האמיתי, או מיעוט של נשים היה מספר מספיק גדול יותר מאשר רוב נשים אחרות כדי ליצור ממוצע גבוה באופן משמעותי מהחציון, או כל האמור לעיל ( ראה עיקרון פארטו). כ -29% מהגברים ו -9% מהנשים דיווחו שיש לו יותר מ -15 שותפים מיניים בחייהם. [8] מחקרים של התפשטות מחלות מין באופן עקבי להפגין אחוז קטן מהאוכלוסייה למדה יש יותר שותפים מאשר האדם הממוצע או אישה, ומספר קטן יותר של אנשים יש פחות מהממוצע הסטטיסטי. שאלה חשובה באפידמיולוגיה של מחלות המועברים במגע מיני היא האם או לא הקבוצות הללו להזדווג בעיקר באופן אקראי (עם שותפים מיניים מכל רחבי אוכלוסייה) או בתוך הקבוצות החברתיות שלהם (ערבוב assortative).
