==רקע==
תיירות מין בילדים קשורה קשר הדוק לאזורים שבהם יש עוני, עימותים מזוינים, תיעוש מהיר ופגיעה בצמיחת האוכלוסייה. באמריקה הלטינית ובדרום מזרח אסיה, למשל, ילדי רחוב פונים לעתים קרובות לזנות כמוצא אחרון. בנוסף, ילדים פגיעים הם מטרות קלות לניצול על ידי עבריינים. תאילנד, קמבודיה, הודו, ברזיל ומקסיקו זוהו כיעדי תיירות מרכזיים לניצול מיני של ילדים. נמצא כי בקמבודיה, מיאנמר, הפיליפינים ותאילנד גילאי הילדים העוסקים ב[[זנות]] מתחיל בגיל 6 בלבד. [[גיל ההסמכהההסכמה]], המשתנה ממדינה למדינה, עוסק בגיל שבו ניתן לקיים יחסי מין באופן חוקי, אך מדובר ביחסי מין בהסכמה ולא ב[[זנות]], קרי תמורת תשלום. כך למשל, גיל ההסכמה ביפן הוא 13 בעוד הזנות אסורה לחלוטין; בגרמניה גיל ההסכמה הוא 14, אך הזנות מותרת מגיל 18. מכון המחקר של מערכת הבריאות של תאילנד מעריך כי קטינים מהווים כ-40% מהזונות בתאילנד. בקמבודיה, ההערכה היא שכשליש מכלל הפרוצות הן מתחת לגיל 18. בהודו, המשטרה הפדרלית מעריכה כי סביב 1.2 מיליון ילדים מעורבים בזנות. בברזיל חלה עלייה לאחרונה בתיירות מין בילדים.