* '''[[אינדונזיה]]''': דו"ח בינלאומי על סחר בבני אדם משנת 2010 ציין כי תיירות מין של ילדים שכיחה ברוב האזורים העירוניים ויעדי התיירות ב[[אינדונזיה]], כגון באלי וריו איילנד. לאחרונה הפכו איים של אינדונזיה כמו באלי ובאתאם למוכרים בשל היותם יעדי נפוצים לתיירות מין בילדים. איים אלה היו גם יעדים לסחר בנשים. תחת החוק הפלילי באינדונזיה, כל אזרח אינדונזי יכול להיענש על הפרת חוק הגנת הילד והחוק הפלילי המקומי, בין אם העבירה בוצעה בתוך אינדונזיה או מחוצה לה. חוק ההגנה על הילד הוא חוק כללי העוסק בזכויות של ילדים; קיימים בו סעיפים ספציפיים העוסקים ב[[התעללות מינית בילדים]]. חוק אחד קובע כי אין זה חוקי להשתמש בילדים למטרות רווח וכי העונש על הפרת החוק הוא עד 10 שנות מאסר או קנס של עד 200 מיליון רופיות (כ-53,000 ש"ח). העונש על קיום יחסי מין עם קטינים מתחת לגיל 15 הוא 9 שנים.
* '''[[דרום קוריאה]]''': בשנת 2005 דיווח העיתון "קוריאה טיימס" כי התקיים כנס בינלאומי אשר עסק באסטרטגיות שונות לריסון בביקוש הגבוה בקרב גברים דרום קוריאנים לזנות בקרב קטינים בדרום-מזרח אסיה, בפרט ב[[קמבודיה]] וב[[פיליפינים]]. בדו"ח בינלאומי על סחר בבני אדם משנת 2010 צוין כי גברים בדרום קוריאה יוצרים ביקוש רב לתיירות מין ילדים בארצותיהם ובמדינות שכנות. המכון הקוריאני לקרימינולוגיה פרסם תוצאותיו של מחקר בנושא זה בינואר 2013. המחקר הראה כי הביקוש האמור בדוח משנת 2008 ו-2010 עודנו קיים. בדו"ח משנת 2014 צוין כי אף על פי שלדרום קוריאה יש חקיקה המאפשרת לה להעמיד לדין אזרחים קוריאנים המקיימים יחסי מין עם קטינים בחו"ל, הממשלה לא העמידה לדין או הרשיעה אף לא אדם אחד בשבע השנים האחרונות.
* '''[[מונגוליה]]''': דו"ח בינלאומי על סחר בבני אדם משנת 2010 ציין כי תיירים מדרום קוריאה ויפן מגיעים למונגוליה כדי לקיים יחסי מין עם קטינים. ממשלת מונגוליה חוקקה חוקים בנוגע ל[[זנות בקרב ילדים]]. החוק הפלילי אוסר על זנות מתחת לגיל 16, [[גיל ההסכמה]] במונגוליה. אי עמידה בחוק זה עלולה להוביל למאסר לתקופה של שלוש שנים או שמונה עשר חודשי שירות קהילתי. אונס נחשב גם הוא לבלתי חוקי במונגוליה, עם עונשי מאסר נמוכים יחסית של 2 עד 6 שנות מאסר. הפרות חוזרות ונשנות או פציעה של קורבנות האונס מביאה לעונש חמור יותר.