שינויים

'''אבינוף פרומר''' (נולד ב-[[21 במאי]] [[1969]]) הוא פעיל חברתי, [[סוכן נסיעות]], [[קופירייטר]] בהכשרותו, מראשי המאבק ב[[איידס]] ב[[ישראל]]בישראל, ומהפעילים הבולטים בקהילת ה[[להט"ב]].

פרומר נולד ב[[גבעתיים]] בגבעתיים בשם אברהם פרומר. בגיל 17 שינה את שמו לאבינוף, ו[[יציאה מהארון|יצא מהארון]] בפני משפחתו. פרומר למד ב[[תיכון]] בתיכון "ד. קלעי" ב[[גבעתיים]] ב[[מגמה בגבעתיים במגמה ריאלית]]. בתקופת נערותו היה פעיל בתנועות [[הצופים]] ו[[הנוער והנוער העובד]], שם הדריך קבוצת נוער. כמו כן רקד בלהקת המחול [[הורה גבעתיים]].

בגיל 19, (בספטמבר [[1988]]) בעת שירותו ה[[צההצבאי בנח"ל|צבאי]] ב[[נח"ל]], אובחן פרומר כ[[נשא (מחלה)|נשא]] כנשא נגיף ה-[[HIV]], ושוחרר מהשירות כעבור מספר ימים. לאחר מכן הקדיש את מרצו לפעילות ציבורית לשינוי המודעות למחלת האיידס במסגרת התנדבותית ומקצועית במסגרת [[ב.ל.ה דואגת]] פרויקט ההסברה לקהילה הגאה ב[[אגודת הלהט"ב]], ולאחר מכן במסגרת [[הוועד למלחמה באיידס]].

בשנה לאחר גילוי נשאותו היה שותף להפקת יום הזיכרון הראשון בישראל לנפטרים ממחלת האיידס (מאי [[1989]]), שנערך ב[[כיכר בכיכר רבין]]. בהמשך אותהּ השנה, בעודו בן 20 בלבד, היה שותף להקמת ולהפעלת [[קבוצת תמיכה|קבוצת התמיכה]] הראשונה בישראל לאנשים החיים עם נגיף ה-HIV.

במהלך [[1990]] שימש פרומר כנציג ישראלי ראשון בכנס בינלאומי של נשאי וחולי איידס ב[[מדריד]]במדריד, ובשנת [[1991]] השתתף במשלחת לכנס דומה ב[[לונדון]]בלונדון, שם הכיר את בן זוגו ריצ'רד יואן, שהיה נציג [[אוסטריה]]. פרומר החליט לעבור לגור ב[[וינה|ווינה]] בווינה ולאחר כשנתיים של חיים משותפים והתדרדרות מצבו הבריאותי, נפטר יואן ממחלת האיידס בגיל 33 (ב-[[20 במרץ]] [[1994]]). פרומר היה ממקימי [[פרויקט שמיכת הזיכרון|פרויקט השמות]] בישראל.

לאחר שובו לישראל הצטרף לארגון ב.ל.ה דואגת, שהוקם כמה חודשים לפני-כן במטרה לבנות לראשונה לקהילת הלהט"ב, כקבוצה בסיכון גבוה, מערך הסברה ייעודי המופעל על ידי קבוצת מתנדבים בראשות [[נעם הולדנגרבר]] (היו"ר הראשון), ועד במהרה נבחר ליו"ר הארגון. לאורך השנים הפיק הארגון מסעות הסברה רבים, שבהם נטל פרומר חלק בצוות הקריאטיבי בניהולו של אורי ינץ, ושרובם צולמו על ידי צלם האופנה [[איתן טל]]. בין הקמפיינים החריפים: "איידס בעיה שלנו" ([[1997]]), "רק עם קונדום, לי זה לא יקרה" ([[2003]]) בכיכובו של חי בן שושן, שחברת [[דן חברה לתחבורה ציבורית|דן]] סירבה להעלות על גבי האוטובוסים שלהּ.

בינואר [[1995]] הקים פרומר את "[[קפה פלוס]]" – [[בית קפה]] ייחודי שפעל אחת לחודש, אשר יועד לנשאים, לקרוביהם, לחברים ולבני זוגם. "קפה פלוס", שפעל לסירוגין במשך 8 שנים במקומות שנים, ערך הופעות והרצאות בנושאים משתנים. במקביל החל פרומר בקיום מסיבות סגורות לנשאי ונשאיות HIV.

בספטמבר 1995 הפיק ארגון ב.ל.ה דואגת בראשותו את פסטיבל ה[[ויגסטוק|וויגסטוק]] הוויגסטוק הראשון ב[[גן בגן העצמאות (תל אביב)|גן העצמאות]] בתל אביב – מופע של אמני [[דראג]]. האירוע יועד לגיוס כספים עבור המאבק באיידס ולקידום המודעות למחלה. פרומר הנחה את המופע בדמותהּ של נופית תידהר. בעקבות ההצלחה הוחלט להמשיך במסורת. בין השנים 1996–1997 היה פרומר המפיק בפועל את אירועי הגאווה. במאי [[1998]] לקח חלק פעיל במהומות הוויגסטוק מול המשטרה.

[[קובץ:Scan0054.jpg|שמאל|ממוזער|230px|פרומר בדמותהּ של נופית תדהר, [[ויגסטוק]]]]בין השנים [[1995]]–[[1999]] 1995–1999 הופיע פרומר כ[[דראג כדראג קווין]] ב[[שם במה|שם בשם הבמה]] "נופית תדהר" ברחבי הארץ במועדונים, באירועים המוניים ובטלוויזיה. היה משתתף קבוע ב"קברט של נינו", והשתתף בפסטיבלי דראג וב[[מצעד ובמצעדי הגאווה|מצעדי הגאווה]] והאהבה.

לצורך חשיפת ב.ל.ה דואגת ואירוע הוויגסטוק הוזמן [[רן קוצר]] להפיק ולביים סרט תיעודי. רן קוצר בחר בפרומר להיות הדמות המובילה את הסרט "סיפור חיובי" – סרטו הראשון, שנעשה במסגרת החוג לקולנוע ב[[אוניברסיטת באוניברסיטת תל אביב]]. בסרט, שהוקרן ב[[ערוץ בערוץ 2]], נחשפים פרומר וסיפור חייו עד אז. הסרט הוקרן ב[[פסטיבל בפסטיבל הקולנוע ירושלים]] ובפסטיבלים מסביב לעולם, ואף זכה לכתבה במהדורה הראשונה של עיתון [[הזמן הורוד]].

בעקבות יציאת הסרט זכה פרומר לחשיפה תקשורתית מסיבית וארוכת שנים ברדיו, בעיתונות הכתובה (במוספים 7 ימים של [[ידיעות אחרונות]], סוף שבוע של [[מעריב]]) ואף בטלוויזיה – בתוכניות בוקר, תוכניות אקטואליה, בחדשות ובפריים טיים: "ממני" עם [[מני פאר]] ו"לילה גוב" עם [[גידי גוב]]. פרומר הרצה במאות מפגשים מול בני נוער חיילים ונוער גאה בכל רחבי הארץ.

פרומר היה השני בישראל שנחשף כנשא HIV, לאחר [[פטריק לוי]], שחשיפת נשאותו הובילה לפיטוריו מעבודתו כמורה ב[[משרד במשרד החינוך]].

בשנת 1997 התאגדו ארגוני האיידס בישראל למטה מאבק בראשותו של [[רמי הסמן]] להכנסת התרופות המשולבות לטיפול באיידס "קוקטייל התרופות" ל[[סל לסל התרופות]] של [[משרד הבריאות]]. כיו"ר ב.ל.ה דואגת היה פרומר בין ראשי המאבק בן 70 הימים, אשר כלל הפגנות, ריאיונות תקשורתיים, משלחות נשאים ל{{ה|כנסת}} והפעלת [[שדולה]] פעילה, ריסוס כתובות [[גרפיטי]] ו[[תביעה ותביעה ייצוגית]] ב[[בית הדין לעבודה|בית בבית הדין המחוזי לעבודה]] מטעם האנשים החיים עם הנגיף. כאחת מפעילויות מטה המאבק יזם והפיק פרומר את כנס הנשאים הראשון ב[[המרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא - תל השומר|בית בבית החולים תל השומר]], אשר הפך מאז למסורת.

בשנת 1998 יזם פרומר במסגרת ב.ל.ה דואגת את הקמת פרויקט "קו לנשא", אשר פעל כשנתיים. מטרת הפרויקט הייתה מתן תמיכה טלפונית ואנונימית לנשאים, לבני משפחותיהם, לקרוביהם ולבני זוגם, והמתנדבים בקו הסיוע היו בעצמם נשאים ונשאיות פעילים שהיוו דוגמה חיובית. בשנה זו הפיק וערך פרומר את תוכנית הרדיו של [[נינו אורסיאנו]] "סינדרלה יוצאת מהארון" ב[[רדיו ברדיו השרון]] (99FM), תוכנית רדיו לילית ראשונה מסוגה לקהל ההומוסקסואלי.

בדצמבר 2001 קיבל פרומר את אות יקיר הוועד למלחמה באיידס. בשנת 2002 פעל בשירות הוועד למלחמה באיידס כרכז התמיכה החברתית לטיפול בתלונות הנשאים ואף הפעיל מרכז חלוקת תרופות ל[[עובדים לעובדים זרים בישראל|עובדים זרים]] החולים באיידס. פרומר המשיך בעבודתו בוועד למלחמה באיידס עד שנת 2007. ==מיזמים=={{מיזם|he}}