שינויים

|תוכן='''פסק דין לורנס נגד טקסס''' הוא [[פסק דין]] של [[בית המשפט העליון של ארצות הברית]] הקובע כי כל [[חוק]] האוסר על קיום [[יחסי מין]] [[הומוסקסואליות|הומוסקסואליים]] בין שני בוגרים בביתם סותר את [[חוקת ארצות הברית]] בשל הפגיעה ב[[הזכות בזכות לפרטיות|זכות לפרטיות]]. בפסק דין זה, שניתן בשנת 2003, קבע לראשונה בית המשפט העליון של ארצות הברית, ברוב של 6 שופטים נגד 3, כי ההחלטות הקודמות של בית המשפט, ובהן ההחלטה משנת [[1986]] - '''[[פסק דין באוורס נגד הארדוויק]]''' בטלות. לפני פסק דין זה סירב בית המשפט (בפסק דין באוורס) לתת הגנה שכזו וקבע כי אין כל הגנה בחוקה שיש בה כדי לפסול חוקים שאוסרים על קיום יחסי מין הומוסקסואליים וקובעים כי מעשים אלה הם [[עבירה פלילית]].

ההליך המשפטי זכה לעניין ציבורי רב ומספר רב של "[[ידיד בית המשפט|ידידי בית המשפט]]" הגישו [[תצהיר|תצהירים]] לבית המשפט בנושא.

בהתאם ל[[המשפט המקובל|משפט למשפט המקובל]] מוגנות זכויות בני זוג לקיום [[יחסי מין]] על ידי חוזה ה[[נישואין]] - חוזה לו שותפים הגבר, האישה (ובנישואין דתיים - גם ה[[אלוהים|אל]]האל) והמדינה הבאה לאכוף חוזה זה כמו כל [[חוזה]] אחר. בהתאם להשקפה זו, קיום יחסי מין מחוץ למסגרת הנישואין נחשב לדבר אסור או שיש לאוסרו ("[[רע כי נאסר]]" - "Malum prohibitum"). מסיבה זו נחקקו במדינות רבות (הן מדינות המשפט המקובל והן מדינות [[המשפט הקונטיננטלי]]) חוקים האוסרים קיום יחסי מין מחוץ לנישואין, [[ניאוף]], [[מעשה סדום|מעשי סדום]] בין אם בין גבר ואישה, ובין אם בין גברים).

גישה זו של המשפט המקובל החלה להשתנות רק בסוף [[המאה ה-20]]. כך למשל, בספר החוקים של מדינת [[ישראל]] בוטלו החוקים האוסרים על מעשים אלה רק בשנת [[1988]]. ב[[ארצות הברית]] החלו מגמות של שחרור האישה להתפשט ב[[שנות בשנות ה-60]] עם עלייה במספר מקרי ה[[גירושין]] ובמספר ה[[משפחה חד הורית|משפחות המשפחות החד הוריות]], ובהתאם עם עלייה במספר הזוגות המקיימים יחסי מין מחוץ לנישואים. בעקבות מגמה זו ביטלו ב[[שנות בשנות ה-70]] רבות מ[[מדינות ממדינות ארצות הברית]] את החוקים האוסרים קיום יחסי מין מחוץ לנישואין, וכן בוטלו החוקים האוסרים על ביצוע מעשי סדום והאיסור על קיום יחסי מין הומוסקסואליים.