שינויים

'''הדגדגן''' (בלועזית: '''קליטוריס''', '''Clitoris''') הוא [[רקמה]] זקיפה בעלת כ-8,000 קצות [[עצב]]ים עצבים שנמצאת בפתח ה[[פות]] - [[איבן מין|איבר המין]] ה[[נקבה|נקבי]] אצל [[יונקים]]של האישה.

בעת עוררות [[מיניות|עוררות מינית]] הדגדגן מתנפח, נעשה רגיש למגע, ומעביר ריגוש והנאה מינית העשויים להוביל ל[[אורגזמה]].

הדגדגן הוא איבר מין הקיים רק אצל יונקים ממין נקבה. אצל נשים, הדגדגן גלוי לעין בחלק הממוקם בסמוך לאזור השפתיים הקטנות (labia minora), מעל פתח ה[[שופכה]] וה[[נרתיק]]. הדגדגן בנוי רקמה ספוגית זקיפה וגלילית. הדגדגן הוא איבר שבעיקרו הוא פנימי והוא משתרע בנבכי [[אגן]] האישה. הדגדגן הוא איבר [[הומולוגי]] ל[[פין]] ( כלומר מתפתח מאותה גבשושית עוברית ), אך לעומתו, הדגדגן חסר צינור שופכה ופי שופכה. הדגדגן נועד אך ורק להנאה מינית ואין לו תכלית נוספת. במהלך גירוי מיני ובמהלך [[אורגזמה]], הדגדגן והנרתיק מתמלאים ב[[דם]]בדם, נעשים תפוחים ונפוחים, וצבעם משתנה. גירוי קבוע ומתמשך על הדגדגן, ישיר או עקיף, עשוי לגרום לאורגזמה.

הדגדגן הוא בעל מבנה מורכב הכולל רכיבים חיצוניים ורכיבים פנימיים. ככלל, הדגדגן הוא איבר בעל רקמה ספוגית זקפתית בדומה לפין ל[[פין]] הגברי. החלק החיצוני של הדגדגן הוא עטרת הדגדגן ועורלת הדגדגן. על גבי עטרת הדגדגן, מסוככת עורלת הדגדגן המכסה עליו מבחוץ ומגנה עליו. עטרת הדגדגן היא בערך בגודל ובצורה של פול אפונה, אך לעתים גודלו יכול להיות גדול מכך או קטן מכך באופן משמעותי. עטרת הדגדגן היא אזור רגיש ביותר, המכיל כ -8,000 קצות עצבים ( כפול ממספר קצות העצבים בעטרת הפין הגברי). עובדה זו מקנה לדגדגן התאמה מיוחדת לעוררות מינית.

[[קובץ:Clitoris_anatomyClitoris anatomy.jpg|שמאל|ממוזער|250px|]]במבט ישיר כלפי הנרתיקה[[נרתיק]], נמצא חיבור עצבי בין קצוות השפתיים החיצוניות (labia majora) לבסיס עורלת הדגדגן. בנוסף לחיבור העצבי לעיל, גוף הדגדגן עצמו, משתרע מספר סנטימטרים פנימה אל תוך האגן, החל מעטרת הדגדגן אחורנית ומעלה.

חלקו הפנימי של הדגדגן , מחובר למערכת כלי דם, ולעצבים המסונפים אל ספוגית השתןה[[שתן]], פקעות הדגדגן, חיץ הנקבים, רצועות מתיחה, שרירי האגן, וקרום רצפת האגן ‏‏<ref>‏^ a b Francoeur, Robert T. (2000). The Complete Dictionary of Sexology. The Continuum Publishing Company. pp. 180. ISBN 0-82640-672-6.

[[מאסטרס וג'ונסון]] הם הראשונים לקבוע כי חלקו הפנימי של הדגדגן מקיף את הנרתיק לאורכו, וכי למעשה, כל אורגזמה היא במקור "דגדגנית" כלומר מתקיימת בדגדגן או נובעת מן הדגדגן ‏‏<ref>‏ Federation of Feminist Women’s Health Centers (1991). A New View of a Woman’s Body. Feminist Heath Press. pp. 46. ISBN 0-9629945-0-2. ‏</ref>. יש החולקים על קביעה זו ומבדילים בין אורגזמה וגינאלית לבין אורגזמה דגדגנית ‏‏<ref>‏a b O'Connell, et al. (October 2005). "Anatomy of the Clitoris". Journal of Urology 174: 1189–95. doi:10.1097/01.ju.0000173639.38898.cd. ‏</ref>.

באותו שלב [[עובר]]י עוברי שבו חלה התפתחותם של [[דרכי השתן]] ושל איברי המין, מתפתחת באופן בלתי מובחן גבשושית איברי המין המתפתחת לדגדגן או לפין, יחד עם כל יתר האיברים הפנימיים. רקמת הדגדגן היא [[הומולוגית]] לפין הגברי ‏‏<ref>‏a b Francoeur, Robert T. (2000). The Complete Dictionary of Sexology. The Continuum Publishing Company. pp. 180. ISBN 0-82640-672-6. ‏</ref>, והיא גם בעלת רקמה זקפתית זהה לזו של הפין. בשלב העוברי, הדגדגן יכול היה להתפתח לפין גברי, אילו רק רקמה זו הייתה נחשפת להורמונים גבריים. שינויים במראה העובר הזכרי לעומת העובר הנקבי, מתחילים להופיע בערך שמונה שבועות לאחר התעברות. עד שלב הלידה, מערכת הרבייה הנשית תסתיים להתפתח‏‏<ref>‏Reinisch, Beasley, June and Ruth (1990). The Kinsey Institute New Report on Sex. St. Martin’s Press. ISBN 0312063865. ‏</ref>. מין העובר ניתן לאבחון חזותי ב[[בדיקת אולטרה סאונד להיריון|בדיקת בבדיקת אולטראסאונד]] לאחר 16 ל-18 שבועות של [[הריון]] ‏‏<ref>‏Heffner, Linda (2001). Human Reproduction at a Glance. Blackwell Sciences, Ltd. ISBN 0632054611.