שינויים

'''דם טבורי''' הוא דם המופק מחבל הטבור של היילוד ומן ה[[שליה]]השליה. דם זה מהווה מקור ל[[תא לתאי גזע|תאי גזע]], אשר יכולים לשמש לטיפול במגוון מחלות שטופלו בעבר בתאי גזע מ[[מוח ממוח עצם]]. כיום ניתן להשתמש בתאים אלה לטיפול במחלות המטולוגיות כדוגמת [[אנמיה]] פנקונית ו[[לוקמיה]]ולוקמיה. מחקרים מתבצעים על שחזור תאים ורקמות מסוגים נוספים.

מאז ה[[השתלה]] ההשתלה הראשונה והמוצלחת של [[תאי גזע]] שמקורם בדם חבל הטבור בילד חולה אנמיה פנקונית בשנת [[1988]], נעשו עד כה למעלה מ-14,000 השתלות. דם טבורי מכיל תאי גזע המטופוייטיים – לתאים אלה היכולת לייצר את הכדוריות האדומות, הלבנות וה[[פלזמה (דם)|פלזמה]]והפלזמה, ולכן הם משמשים לריפוי מחלות רבות של הדם והמערכת החיסונית.

'''בנקי דם טבורי''' החלו לפעול ממחצית [[שנות התשעים]] בעקבות ההתקדמות בתחום [[השתלת איברים]] והצלחת השתלת תאי גזע. בנקים ציבוריים, המוקמים על ידי מרכזים רפואיים, מקבלים תרומות לטובת הכלל, בדרך כלל בעולם כולו. מרגע קליטת התרומה בבנק, אין למנה כל זיהוי שהוא או שייכות לתורם. הבנקים הפרטיים מאפשרים למשפחות לשמר את הדם לשימוש המשפחה והתינוק בלבד, וגובים תשלום על כך.

[[תמונה:Mouse embryonic stem cells.jpg|שמאל|ממוזער|300px|תאי גזע עובריים של [[עכבר מצוי]], צבועים בסמן פלורסנטי.]]

המקור הראשון הידוע (מ- 1968) של תאי גזע הינו תרומות [[מוח עצם]] של תורם בוגר. במוח העצם נוצר הדם ולכן, תאי הגזע שבו הינם בוגרים ובעלי יכולת מוגבלת, להתמיינות לתאי מערכת הדם, בלבד.

המקור השלישי הוא עוברים – תאי הגזע עובריים מופקים מה[[ביצית]] ביום ה- 4-5 לאחר ההפריה ולכן איכותם הטובה ביותר מבין מקורות התאים. בשלב זה של ההתפתחות נשאב אחד מבין כשמונה תאים. אלא שלאחר הפקת תאי הגזע מחויבת המתת תא הביצה (העובר) ומכאן ההתנגדות הרבה למקור שנוי במחלוקת זה של תאי גזע במרבית העולם המערבי. מחקרים בתאי גזע כאלה מבוצעים למשל כאשר שני בני הזוג נשאים של מחלה גנטית מסוימת. ב[[הפריה מלאכותית]] מופרים מספר עוברים, ומתוך הבריאים שבהם מוחזרים עוברים ל[[רחם (איבר)|רחם]]. יש בני זוג אשר מאשרים שימוש בעוברים הפגומים לצורך חקר המחלה שהם נושאים.

מקור נוסף לתאי גזע איכותיים הוא ברקמת חבל הטבור - וורטון'ס ג'לי - [[Wharton's Jelly]] אלא שהמדע טרם פיתח אפשרות זולה ומהירה להפקתם.

הדם נאסף כיום בשיטה אחת בכל העולם – [[גרביטציה]], בה נאספים בממוצע 85 מ"ל דם (כ- 120 מ"ל יחד עם החומר המונע קרישה המצוי בשקית האיסוף). כמות קטנה זו מאפשרת בדרך כלל השתלה למושתל שמשקלו הממוצע 34 ק"ג (המשקל אינו פרמטר משמעותי, המדד הנכון הוא מספר התאים המגורענים הנאסף, כיום: 8.3X10^8, עת להשתלה המטולוגית נדרשים 2-3 מיליון תאים לכל ק"ג משקל גוף). בשיטה חדשה העומדת להיכנס לשימוש בקרוב מגיעים למספר תאים הגבוה בכ- 80% לעומת השיטה הישנה, לכדי 15.1X10^8, בממוצע).

לידת ה[[שליה]] השליה במהלך האיסוף אינה משפיעה על האיסוף. הדם שנאסף מועבר למעבדת הבנק לשם הטיפול בו. על פי התקנים המקובלים, על הדם להגיע למעבדה, מבלי לקררו בדרך, תוך 24-32 שעות לכל היותר. עיכוב בהגעה משמעו מות שיעור רב של תאי הגזע בדם ומיעוטם, עד כדי אי יכולת לשמש להשתלות.

לאחר שלילת זיהום הדם, הוא עובר תהליכי הכנה להקפאה, במהלכם מפרידים ממנו את תאי הגזע וכדוריות הדם הלבנות באמצעות [[צנטריפוגה]], באופן ידני או אוטומטית - באמצעות מכשירים ייעודיים. שתי שקיות נוספות של רכיבי דם נשמרות לצורך בקרה ואיכות.

ההקפאה נעשית כך שתימנע היווצרות גבישי מים במדיה המוקפאת. תחילה מביאים באיטיות ובהדרגה, תחת פרוטוקול קפדני, במקפיא מיוחד, מבוקר וממוחשב, את המנה לטמפרטורה של -80 מעלות צלזיוס. רק אז מועברת המנה להקפאה ב[[טמפרטורה]] בטמפרטורה של 196- מעלות צלזיוס באמצעות [[חנקן]] נוזלי. קיימים שני סוגים של מקפיאי חנקן נוזלי:

טמפרטורת ההקפאה 196- מעלות צלזיוס היא [[הקפאה קריוגנית]], הינה טמפרטורה בה אין חיים ולפיכך, לאחר הפשרת המנה, חוזרים מרבית התאים (למעלה מ- 95%) לחיות מלאה. מנסיון, ניתן להקפיא תאי גזע ממוח עצם ותאי זרע למשך 20 שנה לפחות, ולהשתמש בהם בהצלחה לאחר מכן. לראשונה הוקפא דם טבורי בשנת [[1988]], כך שאין עדיין נסיון של 20 שנה בהקפאתם.

בשנת 2000 טופלו בתאי גזע מדם טבורי רק 30-40 מחלות, כולן מחלות [[סרטן (מחלה)|סרטניות]]/גנטיות/חיסוניות הקשורות במערכת הדם. מאז, התברר כי תאי הגזע הטבוריים הינם בעלי יכולת להתמיין גם לסוגים אחרים של תאים ורקמות ולא רק אלה הקשורים למערכת הדם. מספר המחלות המטופלות עומד כיום על מעל ל- 80 ועם התקדמות המחקר הרב בתחום הולך המספר וגדל בקצב מהיר.

המכשול העיקרי העומד בפני הבנקים הציבוריים הוא העלות העצומה הכרוכה בהקמתם והגדלתם – מחד, ואי גביית תשלום מהתורם או מימון ממשלתי – מאידך. מסיבה זאת, אין הבנקים הציבוריים מפותחים דיים ואינם יכולים לשרת את האוכלוסייה ברמת שירות מינימאלית. כך, בבנקים הציבוריים בישראל ([[בדמייך חיי]] [[מד"א]] ו[[תל ותל השומר]]), נצברו בשנות פעילותם הארוכות רק כ- 5.000 מנות בלבד מתוך כ- 155,000 לידות בשנה.

ילדים אשר יפתחו מחלה חיסונית, לעתים לא יוכלו להשתמש בדמם הם, היות שהמנה עלולה לכלול כבר את הליקוי אשר גרם למחלה. עלות השירות הפרטי אינה מתאימה לכלל האוכלוסייה וחלקים ממנה אינם יכולים להשתמש בשירות. קיימת ביקורת על הבנקים הפרטיים על שהם "מנגנים" על חוסר הביטחון של ההורים החדשים, כאשר סיכויי השימוש במנה נמוכים. עם זאת, הסיכוי (כאמור 1:1,400 בשנת [[1997]] וגבוה עשרת מונים כיום) הולך ועולה עם התקדמות המחקר העצום בתחום הנחשב לעתיד הרפואה.

מכיוון ש[[תאי שתאי גזע]] מדם טבורי הם ראשוניים יותר מתאים המגיעים ממח עצם, רמת ההתאמה הדרושה בין התורם למקבל נמוכה יותר. עם זאת, לוקח לתאי הגזע מדם טבורי זמן רב יותר להיקלט, והמושתל נותר חשוף למחלות לפרק זמן ממושך יותר.

==מקורותמיזמים=={{מיזם|he}}<div style="direction: ltr;">*Cairo, Mitchell S. and John E. Wagner, "Placental and/or Umbilical {{מיזם|en|Cord Blood: An Alternative Source of Hematopoietic Stem Cells for Transplantation," ''The Journal of The American Society of Hematology'' 90:4665-4678 (1997) *Kline, Ronald M., "Whose Blood is it, Anyway?", ''Scientific American'' 284: 42-49 (April 2001)*Kline, Ronald M., and Salvatore Bertolone, "Umbilical Cord Blood Transplantation: Providing a Donor for Everyone Needing a Bone Marrow Transplant?", ''Southern Medical Journal'' 91: 821-827 (1999)</div> ==הערות שוליים==<references/>blood}}

*[http://www.ifeel.co.il/page/9782 דם טבורי במרכז העניין], יוסי רימר, [[גליליאו (כתב עת)|גליליאו]] 116, אפריל 2008