שינויים

'''[[זנות]]''' התקיימה ב[[יוון ביוון העתיקה]], כבכל תרבות אחרת, והייתה לה השפעה רבה על אוכלוסיית יוון ועל פעילותה הכלכלית. הזנות ה[[זנות]] הייתה חוקית, ולא נחשבה כבלתי מוסרית; [[בית זונות|בתי זונות ]] היו קיימים בכל עיר ועיר, לעיני כל ובאין מחבא. [[סולון]], המחוקק ה[[אתונה|אתונאי]]האתונאי, אף קבע תעריפים רשמיים לבתי הזונות ופיקח על המחירים של השירות ועל רמתו. הזנות כללה זונות משני המינים, אם כי הלקוחות היו בעיקר גברים, אך גם נשים.[[תמונה:NAMA Courtisane & client.jpg|ממוזער|שמאל|250px|[[קורטזנה]] ולקוח שלה, כד מסוג [[פלייק]] מ[[אטיקה]]מאטיקה, דמויות אדומות על רקע שחור מעשי ידי הצייר [[פוליגנוטוס]], [[430 לפנה"ס]] לערך, [[המוזיאון הארכאולוגי הלאומי של אתונה]].]]

[[תמונה:Banqueters hetaera Louvre Myr272.jpg|ממוזער|שמאל|250px|[[הטאירה]] ומספר חוגגים יישובים על ספסל, דמיות עשויות [[טרה קוטה]] מ[[מירינה]]ממירינה, [[25 לפנה"ס]] לערך, מוזיאון [[הלובר]].]][[דמוסתנס]] הכריז ב[[המאה הרביעית לפנה"ס|מאה במאה הרבעית לפנה"ס]] כי:

מאחר שגברים ביוון העתיקה נהגו להינשא בגיל 30, ומאחר שנאסר על גברים לקיים [[יחסי מין ]] עם נשים חופשיות והעונש על יחסי מין אלה היה חמור, לא נותר אלא להם לקיים [[הומוסקסואליות|יחסים עם בני אותו המין]] או לחלופין, אם רצו לקיים [[יחסי מין הטרוסקסואליים]] [[הטרוסקסואל]]יים, לפנות לזונות או לשפחותל[[שפחה|שפחות]]. זונות ביוון העתיקה היו מחולקות למספר קטגוריות: 

ה'''פורנאיי''' (πόρναι) היו בתחתית סולם המעמדות של הזונות. מקור המילה במונח '''פרנמי''' (πέρνημι) שמשמעו "למכור". זונות אלו היו רכושם של ה[[סרסור]]ים שכונו '''פורנובוסקוס''' (πορνοβοσκός), והם קיבלו חלק ניכר מהתשלום עבור שירותי הפורנאיי. במאות [[המאה הרביעית לפנה"ס|הרביעית]] ו[[המאה החמישית לפנה"ס|החמישית]] והחמישית היה סרסרות מקצוע ככל המקצועות, ו[[תאופרסטוס]] ותאופרסטוס מציין את הסרסורים לצד בעלי הפונדקים וגובי המסים כמקצוע לכל דבר. הסרסור יכול היה להיות גבר או אישה ממעמד [[מטיק]].

ב[[אתונה]] באתונה היו בתי הזונות בבעלות המדינה. על פי [[אתנאוס]] (המצטט את [[פילמון]]) ועל פי ההיסטוריון [[ניקאנדר]] היה זה [[סולון]] שייסד את בתי הזונות באתונה, במטרה לאפשר גישה נאותה לבתי הזונות לכל אזרחי העיר. בעקבות החקיקה של סולון, נקבע מחיר קבוע עבור שירותי המין - [[אובולוס]] אחד, שהוא שמינית ה[[דרכמא]] הדרכמא - משכורתו היומית של פקיד רשויות העיר.

[[תמונה:Banquet scene Louvre G135.jpg|ממוזער|שמאל|320px|נגנים בסימפוזיון; לרוב נחשבו בעלי אותו מעמד כזונות, [[טונדו (אמנות)|טונדו]] על כוס מ[[אטיקה]] מאטיקה עם דמויות אדומות, [[480 לפנה"ס]] לערך, מוזיאון [[הלובר]].]]זונות עצמאיות שעבדו ברחוב (ולא תחת סרסור) נחשבו כבנות מעמד גבוה יותר של זונות. זונות אלה היו צריכות לפרסם את עצמן על מנת למצוא לקוחות. [[סנדל]]ים סנדלים שעל [[סוליה|סוליותיהן]] כתובה המילה "אקוֹלוּתי" (ΑΚΟΛΟΥΘΙ) - "עקבו אחריי" (במטרה שהלקוחות יראו את הכיתוב על דרכי העפר ויעשו זאת) התגלו בחפירות ארכאולוגיות. המשורר [[אאובולוס]] מתאר את הזונות כ"מכוסות בשכבות שונות של צבע לבן על פניהם, ושפתיהם מכוסות במיץ [[תות עץ|תותי עץ]]..." בשל השימוש הנרחב שהן עשו באיפור.

זונות אלה היו נשים ממעמד [[מטיק]] אשר לא יכלו לעבוד בכל מלאכה אחרת, אלמנות שנזקקו לעבודה זו לפרנסתן משנפטר בעלן, ו"פורנאיי" מבוגרות אשר הצליחו לרכוש את חירותן מהסרסור. ב[[אתונה]] באתונה נדרשו זונות אלה להירשם במשרדי העיר, ולשלם מסים עירוניים.

התשלום עבור שירותי הזונות השתנה ממקום למקום ומתקופה לתקופה. ב[[המאה במאה הרביעית לפנה"ס|מאה הרביעית לפנה"ס]], לדברי [[תאופומפוס]], הזונות דרשו [[סטאטר]] עבור שירותיהן. ב[[המאה הראשונה לפנה"ס|מאה במאה הראשונה לפנה"ס]] מציין הפילוסוף [[פילודמוס]] ב"'''אנתולוגיה הפלטינית'''" כי היה ניתן לרכוש מנוי ל-12 ביקורים אצל זונה עבור 5 [[דרכמא]]ותדרכמאות. לעומת זאת, ב[[המאה ה-2|מאה במאה השנייה]] לספירה, זונה זולה דרשה 5 דרכמאות עבור ביקור אחד, ואילו לשכב עם [[בתולה]] עלה [[מינה (מטבע)|מינה]] (100 דרכמאות), ואף 2 מינות אם הלקוח היה מכוער במיוחד.

מוזיקאיות ורקדניות שהופיעו במשתאות (בהם נכחו גברים בלבד) השתייכו למעשה למעמד זה (לדברי [[אריסטו]] בספרו "'''[[חוקת האתונאים]]'''").

[[תמונה:Capitoline Venus Borghese Louvre Ma335.jpg|ממוזער|שמאל|190px|[[אפרודיטה הקפיטולינית]], העתק הפסל [[ונוס]] מ[[קנידוס]]מקנידוס, מעשה ידי הפסל [[פראקסיטלס]]; ה[[הטאירה]] [[ההטאירה פרינה]], פילגשו, שימשה כדוגמנית לפסל זה. מוזיאון [[הלובר]].]]בראש ההיררכיה של הזונות ביוון העתיקה היו ה[[הטאירה]] - ההקורטזנות ([[קורטיזנה|קורטזנותזונות הצמרת]] (זונות הצמרת). ההטאירה לא עסקו רק במתן שירותים מיניים, ומשמעות השם הינו "מלוות" (ἑταίρα) - בדומה ל[[גיישה|גיישות]] ב[[יפן]] ביפן - תפקידן היה לארח ולהנעים את זמנם של הבאים אליהם בשיחה תרבותית, ובבילויים שאינם מיניים. נשים אלה היו למעשה הנשים היחידות בחברה היוונית שיכלו לעבוד ולהרוויח כרצונן (למעט נשות [[ספרטה]]).

הידועה בהטאירה הייתה [[אספסיה]] - הקורטזנה של [[פריקלס]] שחייה ב[[אתונה]] ב[[המאה באתונה במאה החמישית לפנה"ס|מאה החמישית לפנה"ס]]. הטארות ידועות נוספות היו תאודוטה (הקורטזנה של [[אלקיביאדס]] המוזכרת בספרו של [[סוקרטס]] "'''זכרונות'''"; נאארה, הקורטזנה של [[פסאודו דמוסתנס]] המוזכרת בכתביו; [[פרינה]] ששמשה דוגמנית לפסל אפרודיטה מקנידוס מעשי ידי הפסל [[פרקסיטלס]], אשר שימשה קורטזנה של הפסל, וגם של הנואם [[הייפריידס]]; לאונטיום, הקורטזנה של [[אפיקורוס]] ופילוסופית בעצמה; פיתיאוניסה, הקורטזנה של [[הרפאלוס]] (שר האוצר של [[אלכסנדר הגדול]]); ו[[תיאיס]] ותיאיס - הקורטזנה של אלכסנדר הגדול ושל [[תלמי הראשון]].

ההטאירה הגיעו למעמד גבוה וחלקן היו עשירות ביותר. [[קסנופון]] מציין כי תיאודוטה התגוררה בבית רחב ממדים והיו לה עבדים רבים. רודיפיס אף הקימה [[פירמידה (מבנה)|פירמידה]] כמצבת זיכרון לעצמה ([[הרודוטוס]] מציין כי אין מדובר בפירמידה בסדר הגודל של הפירמידות במצרים אלא במצבה גדולה שהוקמה ב[[דלפי]]בדלפי).

עלויות שירותי הקורטזנה השתנו מעת לעת, אולם היו עלויות ניכרות ביחס לזונות רגילות, והמחירים נעו בין 20 ל-60 [[מינה (מטבע)|מינות]]. [[מנאנדרוס]] מציין בספרו "'''המעריץ'''" כי המחיר של הטאירה הוא כ-3 מינה ליום, מחיר השקול ל-10 "פורנאיי" (זונות רגילות). [[אאולוס גליוס]] מציין כי מינה יכלה לדרוש עד 10,000 [[דרכמא]]ות דרכמאות ללילה.

ביוון היקף הקדשות היה קטן מזה שבארצות [[המזרח התיכון]]. רק מקרים מועטים של קדשות ידועים מעדויות של היסטוריונים - וגם אלה היו בשולי העולם היווני ([[סיציליה]], [[קפריסין]], [[פונטוס]] ו[[קפדוקיה]]וקפדוקיה). במקדש [[אפרודיטה]] ב[[קורינתוס (עיר)|קורינתוס]] בקורינתוס היה מספר רב של קדשות לאחר שבשנת [[464 לפנה"ס]] קנופון - אזרח קורינתוס שזכה במשחקים האולימפיים הקדיש 100 נערות לאות תודה למקדש. בתקופה הרומית כבר היו במקדש זה (לדברי [[סטראבון]]) כאלף קדשות.

היחידה בערי יוון בה לא היו בתי זונות הייתה [[ספרטה]]. [[פלוטארכוס]] בספרו "'''חיי ליקרוגוס'''" מסביר זאת בכך שלא נעשה בספרטה שימוש בכסף (למעט שימוש במטבעות ברזל שלא נעשה בהן שימוש בערי יוון האחרות) - דבר שמנע מסרסורים לבוא לעיר. בתקופה הקלאסית היו בספרטה הטאירה. אתנאוס מספר על ההטאירה ששהתה עם [[אלקיביאדס]] בגלותו בספרטה ([[415 לפנה"ס|415]] - [[414 לפנה"ס]]).

החל מ[[המאה מהמאה השלישית לפנה"ס]] החל המסחר הנרחב ב[[לקוניה]] בלקוניה להשפיע גם על ספרטה, ועם השימוש הגובר במטבעות הנסחרות בערים אחרות החלה גם הזנות בעיר.

[[תמונה:Old drunkard Glyptothek Munich 437 n1.jpg|ממוזער|שמאל|250px|אישה זקנה שיכורה מחזיקה בקבוק יין, [[המאה השנייה לפנה"ס]], ה[[גליפטותק]] ב[[מינכן]]הגליפטותק במינכן.]]קשה להעריך כיום את התנאים החברתיים של הזונות ביוון העתיקה. כעיקרון, מעמד הנשים ביוון העתיקה היה בשולי החברה, והזונות היו במעמד נמוך עוד יותר מזה של הנשים החופשיות. אין עדויות בדבר התנאים בבתי הזונות בהן הן עבדו. ניתן להניח כי בתי זונות אלה היו דומים לאלה שב[[רומא שברומא העתיקה]], מהם נתגלו כמה ב[[פומפיי]] בפומפיי - חדרים חשוכים וצרים שנועדו רק לקיום יחסי מין חפוזים. אחד הכינויים של הזונות ביוון העתיקה היה "'''חאמאיטיפס'''" (χαμαιτυπής) - "אלה שמכים על הקרקע" - ממנו ניתן ללמוד כי האקט המיני נעשה על הקרקע.

מספר סופרים יוונים מציגים ביצירותיהם זונות ומכך ניתן ללמוד על תנאיהם - [[לוסיאן]] במאמרו "דיאלוג של קורטזנה" או [[אלסיפרון]] באוספיו מציג זונות - אולם אלה אינן ביוגרפיות כי אם ספרות פרוזה, וגם בהם מדובר על ההטאירה החופשיות יותר ולא על הזונות הרגילות או על שפחות.

מאמרים רפואיים מיוון העתיקה מראים כי הזונות נקטו באמצעים שונים על מנת להימנע מלהיכנס ל[[הריון]] להריון (במטרה שלא ייפגעו רווחיהן). [[אמצעי מניעה|אמצעי המניעה ]] שהיו בשימוש ביוון העתיקה אינם ידועים כיום אולם ניתן להניח שהם דומים לאלה שהיו בשימוש ברומא. [[היפוקרטס]] בספרו "על הזרע" ממליץ לאישה לקפוץ מעלה ומטה תוך שהיא נוגעת בישבנה בעקביה ואז קופצת באוויר על מנת להימנע מלהיכנס להריון.

כלי נוסף ממנו ניתן ללמוד על מצב הזונות הם ציורים המופיעים על כלי חרס יוונים. על כלים אלה ניתן לראות את ה[[סימפוזיום]] הסימפוזיום - המשתאות בהם נכחו ההטאירה, וכן כלי חרס רבים מתארים פעילות מינית, ואף התגלה [[קיליקס]] המתאר זונה עושה את צרכיה בתוך [[סיר לילה]]. הזונה מיוצגת בציורים באמצעות ארנק - המעיד על היחס הכלכלי בינה לבין שאר הדמויות בציור.

[[תמונה:Courtesan mask Louvre MI58.jpg|ממוזער|שמאל|220px|מסכה של [[קורטזנה ]] בקומדיה יוונית, מספר 39 ברשימת [[יוליוס פולוקס]], [[המאה השלישית לפנ"ס|המאה השלישית]] או [[המאה השנייה לפנה"ס]], מוזיאון [[הלובר]].]]בתקופת [[הקומדיה החדשה]] ביוון העתיקה, דמויות של זונות, בדומה לעבדים, הפכו לדמויות המרכזיות (ה"כוכבים") של הקומדיות. הסיבה לכך הייתה, שבעוד ש[[הקומדיה שהקומדיה היוונית העתיקה]] עסקה בעיקר בנושאים פוליטיים, הקומדיה החדשה עסקה בחיי האתונאים, ומאחר שהנוכחות של הזונות הייתה משמעותית ביותר בחיי האתונאים בעלי האמצעים, היא שמשה כר פורה לקומדיות בנות התקופה - ולמעשה הזונות היו הנשים היחידות שהסתובבו בפועל ברחובות, ועל כן קומדיה בהיעדר נוכחות של זונות הייתה בלתי מציאותית.

הז'אנר המקובל היה מצב בו הקורטזנה הייתה החברה הצעירה של הגיבור הראשי - שנאלצה לרדת לזנות לאחר שנחטפה על ידי שודדי ים או נעזבה על ידי משפחתה. לבסוף מזהים אותה קרובי משפחתה, פודים אותה והיא חופשייה להינשא לגיבור. ז'אנר נוסף הוא "הזונה עם לב הזהב", כפי שהיא מופיעה במחזה של [[מנאנדרוס]] "'''[[הנרגן]]'''", המשמשת ניגוד לזונה רודפת הבצע המופיעה בכל הקומדיות. במחזות הדנים ביוון ה[[אוטופיה|אוטופית]] האוטופית אין מקום לזנות. במחזה של [[אריסטופנס]] '''[[מהפכת הנשים]]''' - הגיבורה [[פראקסאגורה]] אוסרת את הזנות.

בדומה לזונות ממין נקבה, היו ביוון העתיקה מספר רב של זונות ממין זכר המכונות '''[[פורנויי]]''' (πόρνοι). המונח מופיע לראשונה על [[גרפיטי]] מהאי [[סנטוריני]], וכן המונח מוזכר במחזהו של [[אריסטופנס]] - "'''[[פלוטוס (מחזה)|פלוטוס]]'''" משנת [[390 לפנה"ס]]. זונות אלה סיפקו הן צורכי נשים והן צורכי גברים. כך לדוגמה, במחזה פלוטוס מתלוננת אישה זקנה כי היא בזבזה את כל כספה על [[ג'יגולו]] צעיר שכעת עוגב אחרי אישה אחרת. יצוין כי מרבית זונות אלה סיפקו צרכים של גברים ולא של נשים.

[[תמונה:Pederastic erotic scene Louvre F85bis.jpg|ממוזער|שמאל|300px|סצנה [[הומוארוטיקה|הומו ארוטית]] - [[פדרסטיה ביוון העתיקה|פדרסטית]] על כוס חרס מ[[אטיקה]] מאטיקה - דמויות שחורות על רקע אדום, [[550 לפנה"ס|550]]-[[525 לפנה"ס]], מוזיאון [[הלובר]].]]בניגוד לזנות נשים - אשר במסגרתה היו נשים זונות בכל הגילאים, זונות ממין זכר היו אך ורק גברים שטרם הגיעו לגיל ההתבגרות. [[פסודו לוסיאנוס]] במאמרו "'''יחסי האהבה'''" מסביר:: "כך, מגיל הנעורים ועד גיל הביניים, בטרם מופיעים קמטי הזקנה על כל פניה של האישה, אישה היא מושא לחיבוקו של הגבר, ולעתים, אף אם עברה את שיא יופייה, עדיין בלשון הניסיון שלה יכולה לשכנע את הצעירים ממנה, ואולם, באשר איש יפנה למצוא אהבים עם נער בן עשרים נראה לי תאוותני שלא מדרך הטבע, וחיפוש אחר אהבה לא ראויה. בגיל זה הזרועות - רחבות וגבריות, הן קשות, והלחיים שהיו בעבר רכות עתה מכוסות זיפים, והרגלים מכוסות שיער גברי <ref> תרגום לעברית מתרגום אנגלי מיוונית של . A.M. Harmon (Loeb edition) [http://www.well.com/user/aquarius/lucian-amores.htm תרגום לעברית מתרגום אנגלי מיוונית של . A.M. Harmon (Loeb edition)]</ref>"

היחס לזנות של גברים לא היה יחס שלילי (באופן דומה ליחס לזנות נשים, שהיה יחס חיובי). בתי זונות בהם היו עבדים צעירים היו גלויים לציבור - ולא היו מוקצים ל-"[[אזור אורות אדומים]]" אלא פזורים בכל העיר.הידוע בזונות ממין זכר היה [[פאיידון]] מאליס, שנשבה לעבדות כאשר נכבשה עירו, ומאז שירת בבית זונות, עד ש[[סוקרטס]] שסוקרטס התאהב בו וקנה לו את חירותו. על שמו נקרא דיאלוג של סוקרטס המתאר את שעותיו האחרונות של סוקרטס.

הזנות ממין זכר הייתה קיימת בכל ערי יוון. מאחר שקהל הלקוחות שלה הגיע מכל שכבות האוכלוסייה, ומאחר שמרבית התושבים לא יכלו לרכוש עבדים לצורכי זנות (בניגוד לנוהג דומה שהיה קיים ב[[רומא ברומא העתיקה]]) הוקמו בתי זונות רבים למלא את צורכי האוכלוסייה.

ביוון העתיקה נחשב ה[[בשל הפן השלילי ששויך לקיום מין אוראלי|מין האוראלי]] כמעשה משפיל, ועל כן ה[[אראסטס]] הזונות ממין זכר בבתי הזונות היו עבדים, ולרוב עבדים זרים שאינם יוונים. העובדה שאדם שימש כזונה הייתה בעלת משמעות שלילית (המבוגר ביחסים ההומוסקסואליים'''אטימיאה''' - ἀτιμία) ויכלה להביא לשלילת האזרחות. במקרה '''ההעמדה לדין של טימארכוס''' אאסחינס מואשם על ידי טימארכוס, ועל מנת להגן על עצמו טימארכוס מאשים את אאסחינס שהיה זונה בצעירותו - דבר המביא לשלילת האזרחות שלו. באותו אופן ארומנוס לא יכול היה לבקש מה[[ארומנוס]] (המאהב הצעיר) לבצע מעשה זה, וגם במקרים בהם היו יחסי אהבה בין גברים, נאלצו הגברים לפנות לבתי זונות על מנת לקבל לדרוש תשלום בגין סיפוק מיני מסוג זהצורכי האראסטס - דרישת התשלום היוותה זנות ויכלה להביא לאובדן הזכויות החברתיות.

בשל הפן השלילי ששויך לקיום מין אוראלי, הזונות ממין זכר בבתי הזונות היו עבדים, ולרוב עבדים זרים שאינם יוונים. העובדה שאדם שימש כזונה הייתה בעלת משמעות שלילית ('''אטימיאה''' - ἀτιμία) ויכלה להביא לשלילת האזרחות. במקרה '''ההעמדה לדין של טימארכוס''' [[אאסחינס]] מואשם על ידי טימארכוס, ועל מנת להגן על עצמו טימארכוס מאשים את אאסחינס שהיה זונה בצעירותו - דבר המביא לשלילת האזרחות שלו. באותו אופן ארומנוס לא יכול היה לדרוש תשלום בגין סיפוק צורכי האראסטס - דרישת התשלום היוותה זנות ויכלה להביא לאובדן הזכויות החברתיות. ההנמקה לכך, כפי שהיא מוסברת על ידי אאסחינס המצטט את ה'''[[דוקימאסיקה]]''' (δοκιμασία): "אזרח המוריד עצמו לזנות ('''פפורנאומנוס''' - πεπορνευμένος) ומביא עצמו למצב בו הוא מוחזק על ידי אחרים (הטאיירקוס - ἡταιρηκώς) אינו יכול להחזיק במשרה ציבורית שכן לאחר שמכר את גופו להנאתם של אחרים ('''אפ יובריס''' - ἐφ’ ὕβρει) הוא יכול למכור את טובת הציבור בעבור טובות הנאה".

בדומה לזנות עם זונות ממין נקבה, המחירים השתנו מעת לעת ומאדם לאדם. אתנאוס מציין כי נער הציע חסדים מיניים במחיר של [[אובולוס]] אחד. [[סטרטון מסארדיס]] מציין כי נער נתן שירותי מין עבור חמש [[דרכמא]]ות דרכמאות (בספרו "האנתולוגיה הפלטינית"). [[פסודו אאסחינס]] העריך בכתביו כי בכל הקריירה שלו הרוויח מלנופוס 3,000 דרכמאות.

== לקריאה נוספתמיזמים==* "חיי יום יום ביוון" - מאת רוברט פלאסלייר, הוצאת עם הספר (1967) (הנשים, הנישואים והמשפחה, עמודים 65-47){{מיזם|he}}<div style="direction: ltr;"><div class="references-small">* David M. Halperin, « The Democratic Body; {{מיזם|en|Prostitution and Citizenship in Classical Athens », in ''One Hundred Years of Homosexuality and Other Essays on Greek Love'', Routledge, "The New Ancient World" collection, London-New York, 1990 ISBN 0-415-90097-2* Kenneth J. Dover, ''Greek Homosexuality'', Harvard University Press, Cambridge (Massachusetts), 1989 (1st edition 1978). ISBN 0-674-36270-5* Eva C. Keuls, ''The Reign of the Phallus: Sexual Politics in Ancient Athens'', University of California Press, Berkeley, 1993. ISBN 0-520-07929-9* Sarah B. Pomeroy, ''Goddesses, Whores, Wives, and Slaves: Women in Classical Antiquity'', Schocken, 1995. ISBN 0-8052-1030-X* (in German) K. Schneider, ''Hetairai'', in ''Paulys Real-Encyclopädie der classichen Altertumwissenschaft'', cols. 1331-1372, 8.2, Georg Wissowa, Stuttgart, 1913* Violaine Vanoyeke, ''La Prostitution en Grèce et à Rome'', Les Belles Lettres, "Realia" collection, Paris, 1990.* Hans Licht, Sexual Life in Ancient ancient Greece, London, 1932.</div></div>}}