שינויים

'''היריון''' הוא תהליך שבו [[נקבה|נקבות]] [[יונקיםאישה]] נושאות נושאת בתוך גופן [[גופה צאצא]] חי, הקרוי '''[[עובר]]''', המתפתח עד לשלב בו הוא מסוגל לחיות מחוץ ל[[רחם (איבר)|רחם]]. ההיריון מתחיל מהפריית מ[[הפריה|הפריית]] [[ביצית]] על ידי [[תא זרע]] ([[התעברות]]) היוצרת [[זיגוטה]], ומסתיים לרוב ב[[לידה]]בלידה, אולם לעתים היריון מסתיים בהפלה (ב[[הפלה טבעית|טבעית]] (טבעית או [[הפלה מלאכותית|מלאכותית]]). היריון מסוג שונה מתבצע אצל [[חיות כיס]], בהן ההיריון עצמו נמשך זמן קצר (כחודש) והתפתחות העובר ממשיכה בכיס.

[[תמונה:Test de grossesse fermé.jpg|שמאל|ממוזער|200px|ערכת [[בדיקת היריון]] ביתית]]אצל יונקים שונים משך ההיריון שונה, ההיריון הארוך ביותר הוא אצל ה[[פיל]]ה הנושאת את עוברה 22 חודשים. לעומת זאת אצל מכרסמים קטנים כמו [[אוגר]]ים ו[[עכבר]]ים ההיריון נמשך 16-20 יום. אצל [[בן אדם|בני אדם]] ההיריון אורך בערך 40 שבועות מאז המחזור ה[[מחזור החודשי ]] האחרון שהתקיים לפני ההתעברות ועד הלידה.

בעלי חיים שונים מתעברים במועדים מוגדרים של השנה, וזאת על מנת לאפשר לצאצא לקבל אספקת מזון הולמת עם לידתו. (עשב אצל אוכלי העשב וגורי אוכלי עשב עבור גורי הטורפים). היריון אצל האדם מחולק לשלושה שלישים שאורכים שלושה חודשים כל אחד. בשליש הראשון נקלט העובר ונוצרות מערכות הגוף, שליש זה נושא בחובו את הסיכון הגבוה ביותר להפלה טבעית, ואם זו קורה אז זה בדרך כלל בגלל פגמים ב[[עובר]]בעובר, באם, או בשל נזק שנגרם לאחר ההתעברות.

השלב הראשון של ההיריון מתחיל בדרך כלל ב[[מגע במגע מיני]] כש[[תא מין|תאי כשתאי המין]] (ה"גמטות") הזכריים - [[תא זרע|תאי הזרע]] - נשפכים אל תוך [[נרתיק]] הנקבההאישה. [[נוזל הזרע ]] המיוצר בגופו של הזכר הגבר מכילים מלבד תאי זרע גם [[פחמימה|סוכרים]], [[חלבון|חלבונים]] וחומרים אחרים שמסייעים להגביר את חיוניות תאי הזרע. תאי הזרע של האדם יכולים לשרוד בדרך כלל עד 48 שעות בגוף האישה. לתאי הזרע יש זנב או משוט ארוך, שמסייע להם לשוט. אלו התאים היחידים בגוף האדם עם יכולת שכזו. תאים אלו נקראים "[[פלואידיות|הפלואידים]]" (במשמעות של "חצויים"), שכן הם מכילים רק חצי מכמות ה[[כרומוזום|כרומוזומים]] הכרומוזומים שבתא רגיל, לאחר שעברו [[מיוזה]] מ[[תא מתאי נבט|תאי נבט]] ב[[בלוטות בבלוטות הזרע]]. בדרך כלל בפליטה הגברית נפלטים בין 100 מיליון ל-300 מיליון תאי זרע.

הביציות הן תאי המין הנקביים, וגם הן הפלואידיות. הביצית יכולה להתאחד עם תא זרע אחד ואז ליצור זיגוטה מופרית, שתגדל ב[[זיגוטהרחם]] מופרית, שתגדל ברחם ותהפך ל[[עובר]] מתפתח. הביציות המיוצרות ב[[שחלה|שחלות]] בשחלות מיוצרות אף הן בתהליך של מיוזה, ונשארות שם במצב של חיות מושהית עד שהן מופעלות על ידי שינוים הורמונליים במחזור ב[[מחזור החודשי ]] של האישה. בדרך כלל משוחררת ביצית אחת בכל מחזור.

בזמן ה[[ביוץ]], קצה אחת ה[[חצוצרה (איבר)|חצוצרות]] זז לעבר השחלה ה[[שחלה]] שנמצאת מולה ותופס את הביצית המשתחררת. בדרך כלל אם מתרחשת הפריה אז היא מתבצעת בתוך החצוצרה, שם פוגש הזרע את הביצית, לפיכך על הזרע לעבור את הנרתיקה[[נרתיק]], את [[צוואר הרחם]] ואת הרחם לפני שהוא מגיע לחצוצרה - מרחק ניכר לעומת גודלו של תא הזרע.

כשתאי הזרע שהצליחו לשרוד את הדרך הארוכה מגיעים לביצית, הם מנסים להפרות אותה. כל תא זרע מורכב, בין השאר, ממכל של [[אנזים|אנזימים]] שבו הוא משתמש כדי לפרוץ דרך המעטה החיצוני של הביצית ולהתמזג איתה. תהליך זה יכול לקחת עד עשרים דקות. כשתא זרע אחד מצליח להתמזג עם הביצית משתנה מעטפת הביצית ומונעת חדירה והתמזגות עם תאי זרע נוספים. התמזגות הביצית ו[[גרעין התא|גרעין וגרעין תא]] הזרע, שיוצרים תא דיפלואידי, משלימה את השלב הראשון של ההיריון.

שיטות הפריה אחרות כמו [[הפריה מלאכותית]] ו[[הפריית מבחנה]] משמשות לעתים במקרים של [[חוסר פוריות]], נשים רווקות וזוגות [[הומוסקסואליות|לסבייםלסבי]]ים.

{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[עובר]], [[התמיינות תאים]], [[שכבת נבט]]}}

ברגע ההתמזגות ה[[זיגוטה]] הזיגוטה היא [[תא]] יחיד בר חלוקה עם היכולת להפוך לאדם שלם. השלב הבא הוא חלוקת תא [[מיטוזה|מיטוזית]], שבו כל תא מכפיל את עצמו ויוצר תא דיפלואידי נוסף. הזיגוטה מתחלק לשני תאים קטנים יותר, המכונים בלסטומרים, בערך כל 20 שעות. התאים הופכים קטנים יותר ויותר עד שהתבצעו ארבע חלוקות שהביאו ליצירת תאים עצמאיים. צבר זה, המונה 16 תאים, המכונה מורולה, עוזב את החצוצרה ועושה את דרכו לעבר הרחם.

[[היריון חוץ-רחמי ]] (היריון מחוץ לרחם) הוא מצב שבו מתקיים היריון, אבל העובר מתפתח מחוץ לרחם.

בדרך כלל הריונות חוץ-רחמיים מוטמעים בחצוצרות מאחר שהביצית המופרית לא השלימה את מסעה מהחצוצרה לרחם, לרוב עקב חסימה או [[דלקת]], אך יש מקרים שבהם הזיגוטה נטמעת במקום אחר בבטן האישה.

בתוך צבר התאים ישנו שקע המכונה '''בלסטוסל''' (Blastocele) שהתאים המתפתחים גדלים סביבו. בחלק החיצוני של השקע תהיה שכבה שטוחה של תאים, וה-zona pellucida יישאר באותו גודל. התאים הופכים קטנים יותר ויותר כדי להתאים. המבנה החדש הזה עם השקע במרכזו והתאים המתפתחים סביבו נקרא [[בלסטוציסט]] (Blastocyst).הימצאותו של הבלסטוציסט פירושו ששני סוגים של תאים מתעצבים - מסת תאים פנימית שגדלה בחלק הפנימי של הבלסטוציסט ותאים הגדלים בחלקו החיצוני. תוך 24 עד 48 שעות, מחסום הבלטוציסט, ה-zona pellucida, נפרץ. התאים בחלקו החיצוני של הבלסטוציסט מתחילים להפריש [[אנזים]] ששוחק את ציפוי ה-epithelial uterine ויוצר אתר להשתרשות.הבלסטוציסט גם מפריש [[הורמון]] ששמו Human chorionic gonadotropin שבתורו, גורם ל[[גופיף צהוב|גופיף לגופיף הצהוב]] (Corpus luteum) בשחלות האם להמשיך ולייצר [[פרוגסטרון]], שפועל כדי לשמור שציפוי הרחם ימשיך ויזין את העובר. הבלוטות בציפוי הרחם יתנפחו בתגובה לבלסטוציסט וקפילריות (capillaries) יגורו כדי להתפתח באזור זה, מה שמאפשר לבלסטוציסט לקבל חומרי מזון מהאם.

[[בדיקת היריון|בדיקות היריון]] מזהות את נוכחותו של ה-Human chorionic gonadotropin.

בשלב זה, כ-10 ימים אחרי ה[[הזדווגות]]ההזדווגות, התאים שמקיפים את הבלסטוציסט הורסים תאים בציפוי הרחם, ויוצרים בריכות דם קטנות שבתורן גורמות ליצירת קפילרות. זו ההשרשה, השלב הראשון של היווצרות ה'''[[שליה]]'''. מסת התאים הפנימית של הבלסטוציסט מתחלקת בתכיפות, ויוצרת שתי שכבות. השכבה העליונה תהפוך לעובר והתאים משם ישמשו ליצירת השקע האמניוטי (''amniotic''). השכבה התחתונה תהפוך לשק קטן. אם התאים מתחילים להתפתח במצג לא רגיל, עלול להתפתח גם כאן היריון חוץ-רחמי.

לאחר כמה ימים, chorionic villi בשליה המתעצבת מעגנים את אתר ההשתרשות ברחם. בשלב זה מתפתחת מערכת כלי דם בסביבת השליה המתפתחת, ליד אתר ההשתרשות. השק הקטן בתוך הבלסטוציסט מתחיל לייצר תאי דם אדומים. במשך 24 השעות הבאות, [[רקמת חיבור]] מתפתחת בין השליה המתעצבת והעובר הקטנטן שגדל. רקמה זו תהפוך מאוחר יותר ל[[חבל לחבל הטבור]].

האנדודרם יהפוך בסופו של דבר ל[[לשון (איבר)|לשון]]ללשון, [[צינור העיכול]], ה[[ריאות]]הריאות, [[כיס השתן]] ו[[בלוטה|בלוטות]] ובלוטות מסוימות. המזודרם יהפוך ל[[שריר]]יםלשרירים, [[עצם|עצמות]], ורקמת ה[[לימפה]]הלימפה, כמו גם לחלק הפנימי של הריאות, הלב, ו[[מערכת ומערכת הרבייה]] ופליטת הפסולת. הוא גם יהווה בסיס ל[[טחול]]לטחול, וישמש ליצירת תאי דם. האקטודרם יהפוך ל[[עור]]לעור, לציפורניים, [[שיער]], [[קרנית]], הציפוי של ה[[אוזן]] האוזן החיצונית וחלקיה הפנימיים, ה[[אף]]האף, ה[[סינוס (אנטומיה)|סינוסים]]הסינוסים, ה[[פה]]הפה, [[פי הטבעת]], ה[[שיניים]]השיניים, [[בלוטת יותרת המוח]], בלוטות החלב, ה[[עיניים]] העיניים וכל חלקי [[מערכת העצבים]].

[[מערכת הדם]] ממשיכה לצמח רשתות שמאפשרות זרימת דם סביב העובר. [[תא דם|תאי דם]] כבר מיוצרים בשלב זה, ונעים ברשתות המתפתחות. כלי דם משניים מתחילים להתפתח סביב השליה, כדי לספק לה חומרי מזון נוספים. תאי דם יתחילו להיווצר על השק במרכז העובר, כמו גם תאים שיתחילו להתמיין לכלי דם. תאים אנדוקרדיאלים (''Endocardial'') מתחילים ליצור את מערכת השרירים שתהפוך להיות הלב.

*הפסקת ה[[מחזור חודשי|מחזור החודשי]]*גודש ב[[שדייםשד]] יים וגדילתם כתוצאה מהתפתחות [[בלוטת חלב|בלוטות החלב]]*שינויים בתחושת השובע והרעב, [[השמנה]] אשר רק חלקה מוסברת על ידי משקל העובר ומשקל מי השפיר*[[בחילה|בחילות]] ו[[הקאה|הקאות]]והקאות, בעיקר [[בחילת בוקר|בחילות בשעות הבוקר]], בשליש הראשון של ההיריון.*[[צרבת|צרבות]]*הגברת תכיפות מתן [[שתן]] בעיקר בגלל לחץ העובר על [[שלפוחית השתן]]*הגברת קצב פעימות ה[[לב האדם|לב]] הלב וגידול בקצב זרימת ה[[דם]] הדם במטרה לזרז את [[חילוף חומרים|חילוף החומרים]] ולאפשר אספקת [[חמצן]] גם לעובר.*כתמי [[פיגמנט]] על ה[[עור]]העור*[[עייפות]]

*היריון מחוץ לרחם ([[היריון חוץ-רחמי]])*מחלות המסכנות את חיי העובר או התפתחותו (כמו [[אדמת]]), בייחוד אם האם חולה באדמת במהלך השליש הראשון של הריונה, כלומר בתקופה בה מתהווים איברי העובר, אדמת עלולה למנוע התפתחות תקינה של איברים או לגרום לעיוותים בהתפתחות הגופנית או של [[מערכת העצבים]], והחושים (בעיקר פגיעה ב[[מערכת הראייה|ראיה]] וב[[שמיעה]]בראיה ובשמיעה).*חוסר התאמה קיצוני בסוג הדם של האם והעובר, המקרה הנפוץ הוא אי התאמת גורם Rh. מדובר על מקרה בו לאם אין [[גורם Rh]] בכדוריות ה[[דם]] הדם (מוגדר כגורם Rh שלילי) ואילו לעובר יש גורם Rh על כדוריות הדם (מוגדר כגורם Rh חיובי). במקרה זה יתקפו הנוגדנים שבדם האם את כדוריות הדם של העובר

*[[רעלת היריון]]*היריון [[סוכרת|סוכרתי]]*[[טוקסופלזמוזיס]]*[[ציטומגלווירוס]]*[[קרישה תוך-כלית מפושטת]]

הסיבות להיריון בסיכון יכולות להיות (אבל אינן רק) תוצאה של מחלה, גיל האם (צעיר או מבוגר מדי), מצב בריאות האם, [[תת-תזונה]], לידות קודמות מרובות, פגמים גנטיים באחד משני ההורים, מחלות תורשתיות מסוימות, רמת סוכר גבוהה ועוד.

לנשים להן היה היריון קודם בסיכון או שילדו עובר מת או שסבלו מרעלת יש הסתברות גבוהה יותר לסבול מהיריון בסיכון. בנוסף, בהריונות מרובי עוברים, העוברים במקרים רבים [[קטן לגיל ההיריון|קטנים מהרגיל]] וקיימת סכנה גדולה יותר לתמותת אחד העוברים (או יותר), לעליית לחץ הדם של האם מעל הערכים הממוצעים וללידה מוקדמת.

על מנת לשלול לידת עוברים בעלי מום מקובל לבצע [[בדיקת היריון|בדיקות היריון]] שונות, בחלק מהמקרים, כאשר צפוי להיוולד תינוק בעל מום, מעדיפים ההורים והממסד הרפואי להפסיק את ההיריון באופן יזום, על ידי [[הפלה מלאכותית]] או לידה מוקדמת.

*[[ביופסיה של השליה]] (בדיקת סיסי שליה) לשלילת מחלות גנטיות קשות, מהווה תחליף לבדיקת מי שפיר*בדיקת [[בדיקת אולטרה סאונד]] רגילה, בה ניתן בין היתר לדעת את מינו של העובר*[[סקירת מערכות]] במטרה לאתר בעיות ופגמים אצל העובר*[[בדיקת שקיפות עורפית]] במטרה לבדוק אפשרות לפגמים [[כרומוזום|כרומוזומליים]] הקשורים ב[[מערכת במערכת העצבים]], ביניהם [[תסמונת דאון]] ומומי לב שונים

*[[בדיקת מי שפיר]] או דיקור מי שפיר כאשר יש סיכון ל[[מום מולד|מומים למומים מולדים]] [[גנטיקה|גנטיים]]

*[[אקו לבעובר]] עובר לשלילת בעיות הקשורות ללב העובר, נעשית על ידי [[קרדיולוג]] ==תמונות נוספות=={{ויקישיתוף|Category:Pregnancy}} ==מיזמים=={{מיזם|he}}{{מיזם|en|Pregnancy}}