שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
== הטיפול == הטכנולוגיה הקיימת לא מאפשרת ניקוי החומר התורשתי של הווירוס מה-DNA של תאי העצב ועקירה של גנגיליונים תגרום לתופעות לוואי חריפות בהרבה ממחלת ההרפס (כגון שיתוק השפתיים). לכן, בעתיד הנראה לעין, המחלה תשאר חשׂוכת מרפא. לפיכך, כל שניתן הוא לטפל בסימפטומים של ההתפרצויות. התרופות האנטיווירליות בהן משתמשים לטיפול בהתפרצויות הן: * אציקלוביר (Acyclovir, שמות מסחריים: זובירקס, ציקלומד ועוד)* ולאציקלוביר (Valacyclovir, שם מסחרי Valtrex)* פמציקלוביר (Famcyclovir, שם מסחרי Famvir)* פנציקלוביר (Pencyclovir) בכדי להקל על הכאבים וזירוז החלמת הפצע משתמשים כטיפול משלים בתרפייה בלייזר רך אשר מגרה את תפקוד התא ומזרז את זרימת הדם לאזור.BION I'm irmepssed! Cool post!
←×××פ××
ההיגיון האבולוציוני בזמני התפרצות אלה הוא בזה שבגוף המאחסן עוברות תשדורות הורמונליות שמעידות על משבר וטפיל ההרפס עשוי לאבד את המאחסן שלו. טפיל שבנסיבות כאלה מתפרץ עשויי למצוא מאחסן חדש. לעומת זאת, התפרצות בזמני רגיעה מסכנת את המאחסן שלא לצורך.
==ראו גם==
