שינויים

{{עריכה|נושא=מדעי החברה|נושא2=בריאות}}[[קובץ:SIDA posters Abidjan.jpg|שמאל|ממוזער|250px|כרזה בנושאי [[איידס]] מ[[חוף השנהב]]]]'''חינוך מיני''' הוא [[למידה|תהליך למידה ]] ו[[חינוך]] בו נלמד נושא נלמדים נושאי ה[[רבייהמינית|רבייה המינית]] המינית, נושא [[יחסי מין|יחסי המין]], נושא ה[[זהות המינית]] וה[[מגדר]]והזהות המינית ונטיה מינית, וכן גם היבטים אחרים הקשורים להתנהגותם ל[[מיניות]] ולהתנהגותם המינית של [[בני האדם]] כגון [[מניעת הריון]], [[מחלת מין|מחלות מין]] והימנעות מ[[אונס]].

'''== הגדרות רחבות יותר:'''==מקובל להגדיר את "החינוך המיני" כהקניית מידות ועמדות, [[חשיבה]], [[התנהגות|התנהגויות ]] והרגלים בכל הקשור למין ומיניות <ref>(לנצט, 1973-קבאליון; Tatlovitch and Dynes, 1998)</ref>. בהגדרה זו הדגש הוא בתהליכי סוציאליזציה [[חיברות]] של הצעיר ובציפייה שירכוש [[הפנמה|ויפנים ]] את [[ערך (סוציולוגיה)|הערכים המקובלים ]] [[חברה|בחברתו ]]<ref>(Harris, 1974; קבאליון)</ref><ref>Went, David. Sex Education: some Guidelines for Teachers. London, Bell and Hyman ltd 1985,pp. 19- קןבאליו)</ref>. מושג אחר שפעמים רבות מתבלבל עם מושג החינוך המיני היא '''ההסברה המינית'''. ההסברה המינית מוגדרת כהעברת [[מידע ]] [[עובדה|עובדתי ]] בתחום [[ביולוגיה|הביולוגי]], [[פסיכולוגיה|הפסיכולוגי ]] [[הסברה|וההסברתי ]] בנושאי המין. כאן הדגש הוא במתן מידע, העברת דיעה [[אובייקטיביות|אובייקטיבית ]] ותשובה קונקרטית לשאלות קהל היעד, ללא מסר חינוכי וערכי מכוון {{הערה|שם=ק97|(קבאליון, 1997)}}. מקור הבלבול בשל חוסר היכולת להפריד הפרדה מוחלטת בין שני התחומים. מצד אחד- האינפורמציה- "{{ציטוט|תוכן=נייטרלית ואובייקטיבית ככל שתהיה- חושפת תפיסות עולם ומסרים ערכיים רבים... מד שני, החינוך צריך להתבסס על מידע ודעת מסויימיםמסוימים, כדי לטפח את מידות התלמיד..." (|מקור= קבאליון, 1997, 18)}}{{הערה|שם=ק97}}.

 אחת מהבעיות הרגישות עימן התמודדו קובעי מדיניות במערכת ב[[מערכת החינוך ]] היא החינוך המיני. הקשיים העיקריים שנילוו לתחום זה הם: א. # טאבו מיני – ה[[טאבו מיני(סוציולוגיה)|טאבו]] – הטאבו המיני כולל איסורים חברתיים ודתייםו[[דת]]יים, מיתוסים[[מיתוס]]ים, מסתורין [[אמונה טפלה|ואמונות תפלות ]] בכל הקשור למיניות האדם. טאבו זה השתרש והתבסס במרבית [[העולם המערבי|המדינות המערביות ]] וזכה להיחלשות מסויימת מסוימת עם התפתחויות מדעיות [[מדע]]יות ואחרות.ב. # אי הסכמה לגבי מטרות החינוך המיני - מקובל להגדיר את "החינוך המיני" כהקניית מידות ועמדות, חשיבה, התנהגויות והרגלים בכל הקשור למין ומיניות <ref>(לנצט, 1973)</ref>. בהגדרה זו הדגש הוא בתהליכי סוציאליזציה של הצעיר ובציפייה שירכוש ויפנים את הערכים המקובלים בחברתו. הגדרות אלו לעולם אינן מוסכמות וקבועות. קבוצות מסויימות מסוימות מגדירות אותו כמעשה של קידמה ונאורות, בעוד אחרות רואות בו ביטוי להשחתת מידות.ג. # מורכבות מיניות האדם - מיניות האדם נוגעת למגוון היבטים הנוגעים לפרט וליחסים בינו לבין הסביבה. היא תלויית זמן ומקום וקשורה בערכים ובאמונות ספציפיות. בהתאם לכך, קיימים בעלי עניין רבים המעוניינים לעצב ולהשפיע, כל אחד בתחומו, על מיניות האדם ואורחות חייו.

למרות מכשולים אלו, בשנת 1973 מוסד החינוך המיני בישראל. שר החינוך דאז, יגאל אלון, העיד על כך, כשנשאל על האפשרות להנהיג חינוך מיני בכל בתי הספר: "צעד זה הכרחי ואין להעלות על הדעת מערכת חינוך ראוייה לשמההוא נושא שנוי ב[[מחלוקת]], שלא תנסה להפעיל את השפעתה המייצבת בחינוך הדור הצעיר לקראת חיי משפחה תקינים ובריאים... אנו נדבר אף על החשיבות שבכיבוש היצר ועל האחריות הכבדה, הכרוכה בחיי מין בטרם עת" (ברש, 1973ב). דברים אלו סימנו את התפנית בסטטוס החינוך המיני בישראל, שהפך באמצע שנות ה-70 מעניין נקודתי ורחוק מדיון ציבורי ופוליטי, לנושא מרכזי הנתון לשינויים ולוויכוחים פוליטיים, עד היום. פי שהוא כלול במסגרת החינוך המיני נלמד נושא הרבייה המתארת את תהליך הווצרותו הלימודים של בן אנוש[[בתי ספר]] רבים. תהליך המחלוקת נוגעת ל[[גיל]] שבו נחשפים [[תלמיד]]י בית הספר למידע זה כולל את שלב העיבור, התפתחות העובר והלידה. לעתים נושא הרבייה כולל גם נושאים כגון ולכמות המידע אליהם הם צריכים להיחשף בנוגע למניעת הריון ו[[מחלת מין|מחלותמין]] המועברות ב. כמו כן, ישנם הטוענים כי נושא ה[[מגע מוסר מיני|מוסר המיני]] וכיצד להימנע מהןצריך להיות כלול במסגרת השיעור, ומניעת הריוןלעומת אחרים המתנגדים לדעה זו.

החינוך המיני הוא נושא שנוי במחלוקתבמקומות רבים, אף על פי שהוא כלול במסגרת הלימודים של בתי ספר רבים. המחלוקת נוגעת לגיל שבו נחשפים תלמידי בית הספר למידע זה ולכמות המידע אליהם הם צריכים להיחשף בנוגע לבהם [[מניעת הריוןארצות הברית]] ו[[מין בטוחישראל]]. כמו כן, ישנם הטוענים כי נושא המוסר המיני צריך להיות כלול במסגרת השיעור, לעומת אחרים המתנגדים לדעה זו. במקומות רבים, בהם ארצות הברית וישראל, נידונים עניינים מעוררי ויכוח כגון האם החופש מיני בקרב [[קטין|קטינים ]] הוא בעל ערך או מזיק; והאם הדרכות והנחיות בנוגע ל[[קונדום|קונדומים]] ו[[גלולה למניעת הריון|גלולות למניעת הריון]] מצמצמים או מגדילים את הריון מחוץ לנישואין, הריון בקרב גיל העשרה ו[[מחלות ומחלות מין]]. התפשטותה של מחלת ה[[איידס]] גרמה לתודעה גבוהה יותר לחינוך מיני. במדינות [[אפריקה|אפריקאיות ]] רבות שבהן מחלת האיידס נפוצה בקרב האוכלוסייה, חינוך מיני היא [[אסטרטגיה (מדעי החברה)|אסטרטגיה ]] חיונית שיש לאכוף כדי לשמור על בריאותם [[בריאות]]ם של האזרחיםה[[אזרח]]ים, על פי מרבית המדענים. ארגונים רבים, ביניהם ארגון "הורות מתוכננת" ([[PPFA]]), רואים בתוכניות לחינוך המיני תועלת חובקת עולם, בהן שליטה בצפיפות ב[[צפיפות אוכלוסין ]] וקידום זכויותיה של [[זכויות האישה]].

גישה נפוצה בחינוך המיני היא לראות בו כלי חיוני לצמצום התנהגויות מסוכנות כגון קיום [[יחסי מין]] ללא שימוש ב[[אמצעי באמצעי מניעה]], להדריך את הפרט לקבלת החלטות מסוימות בנוגע לפעילותו המינית. נוסף על כך, תומכים בחינוך מיני מקיף טוענים כי בלמידת נושא ההומוסקסואליות ה[[הומוסקסואליות]] האדם הופך לסובלני ל[[סובלנות|סובלני]] יותר, בעוד שהשמרנים שה[[שמרנים]] מאמינים שמיניות הוא נושא שצריך להיקנות בבית, על ידי ההוריםה[[הורים]].

נקודת השקפה נוספת בנוגע לחינוך מיני הוצג על ידי [[סקסולוגסקסולוגיה|סקסולוגים]]ים כמות [[וילהלם רייך]] ופסיכולוגים ו[[פסיכולוגיה|פסיכולוגים]] כמו [[זיגמונד פרויד]] ו[[ג'יימס פרסקוט]]. נקודת השקפה זו מאמינה כי השליטה בגוף והחופש משליטה חברתית מונחים על כף המאזניים. החסידים נוטים לראות בהשקפה זו שאלה כלל חברתית - מי מכתיב את המנהגים המיניים - החברה או האינדיבידואל? על כן ניתן לראות בחינוך המיני הענקה של מידע ליחידים שמיועד לשחרר עצמם מחברה המעודדת [[דיכוי ]] של פעילויות מיניות, ולתת להם את האפשרות להגיע להחלטה בכוחות עצמם. יתר על כן, ניתן לראות בדיכוי המיני פעולה הגורמת נזק מבחינה חברתית.

עבור קבוצה גדולה של אנשים, השאלה החברתית נוגעת להקניית המנהגים המיניים ומי צריך להעביר אותם - המדינה ה[[שלטון|מדינה]] או המשפחהה[[משפחה]]. קבוצה זו מאמינה כי על המשפחה להיות אחראית על הנושא וכי חינוך מיני ממשלתי מהווה הפרעה. כן הם טוענים כי מספר תוכניות לימודים שבהם נלמד נושא החינוך המיני מזיקים לצניעות ולענווהל[[צניעות]] ול[[ענווה]], ומעודדים קבלה של מנהגים שאינם מוסריים [[מוסר]]יים לדעתם, כגון קיום יחסי מין טרם [[נישואים]], או [[הומוסקסואליות|בין בני אותו המין]]. הסברת נושאים מיניים לילד ללא אישור מההורים ושלא במסגרת החינוך הפורמלי, נחשבת במקרים רבים ללא הולמת, ובמקרים מסוימים אף [[אמנת זכויות הילד|אסורה]].

החינוך המיני במדינות המערב התהווה בסמוך להתמסדות חינוך החובה במחצית השניה השנייה של [[המאה ה-19]], עם תחילת העידן המודרני בחינוך. פתיחת שערי בית הספר להמוני תלמידים במקום לאוכלוסיות מצומצמות, כפי שהיה נהוג עד אז, יצר שאיפות להרחיב את תכניות הלימוד בתחומי [[מדעי הטבע |הטבע]] והחברה, המדע, האזרחות ה[[אזרחות]] והמוסר <ref>(קליינברגר, 1961-קבאליון)</ref>. במדינות שונות במערב מחנכים ואנשי [[רפואה ]] פעלו לעיתים לעתים במשותף ולעיתים ולעתים בנפרד, לעיתים לעתים בתיווך ההורים ולעיתים ולעתים בפנייה ישירה אל הילד, על ידי ספרים וחוברות, או באופן ספורדי יותר, בשיעורים פרונטאליים (<ref>בצרפת: Neret. Documents Pour Une Histoire de l'Education Sexuelle. Paris: Edition Neret, 1957; .</ref><ref>באנגליה: * Comfort, Alex. The anxiety Makers: Some Curious Sexual Preoccupations of The Medical Profession. London: Panther ed, 1968* Mort, Frank. Dangerous Sexualities: Medico-Moral Politics in England since 1830. London: routledge and Kegan Paul, 1987; * Marcus, Steven. The Other Victorians: A Study of Sexuality and Pornography in Mid-Nineteenth-Century England. New York: Basic Books, 1974; Comfort.</ref><ref>בארצות הברית:*Rury, John. "Passions and Power: sexuality, Sex Equity, 1968; בארהand Education in Historical Perspective"ב, in: S. shurberg-Klein (ed.), Calling the equality in Education. Albany: ;RuryState University of New York, 1992 , pp.35-65.* Trudell, 1985; Nelson. "The first Organized Campaign for school Sex Education: a Source of Critical Questions About Current Efforts", Journal of Sex Education and therapy. Vol. 17(2), pp. 125-140.* Imber, Michael. "Toward a theory of Curriculum Reform: an analysis of the First Campaign For Sex Education", Curriculum Inquiry. Vol. 12(4), 1982; , pp. 339-362</ref>{{הערה|שם=campbell1979|Campbell, Patricia. Sex education Books for Young adults, 1892-1979. New York: R.R. Bowker Co, 1979).}}. הגורמים הבולטים שהביאו למיסוד החינוך המיני במדינות המערב הם: 1. # פיתוחים מחקריים בתחום הבריאות ובריאות הנפש - שהפכו את העיסוק במיניות לפעילות מחקרית טהורה ותרמו להתמקדות פדגוגית במיניות הילד <ref>(ברכיהו, 1946א, 125-126)</ref>. אחת מהתיאוריות מהתאוריות המשפיעות ביותר על התייחסות למיניות הילד היתה התיאוריה הייתה [[מודל הנפש הפרוידיאני|התאוריה הפרוידיאנית ]] שחשפה את עובדת קיומה של המיניות כבר מגיל [[ינקות]]. גישה זו ואחרות הפכו את מיניות הילד ל"קו מנחה בהבנתו וחינוכו של הגיל הרך" <ref>(פרויד, 1954, 8) (ר' פירוט בפרק אירועים קריטיים בסביבה החיצונית, עמ' 27) </ref> . 2. # תחוש אובדן שליטה על הדור הצעיר - עם הגברת התיעושה[[תיעוש]], המודרניזציהה[[מודרניות|מודרניזציה]], החילון והעיורה[[חילון]] וה[[עיור]], התעוררה תחושת אובדן שליטה של ההורים על ילדיהם, שגדלו ללא מסגרות הפיקוח המוכרות. נערים [[נער]]ים רבים שהועסקו בעבודות המסורתיות, כמו עיבוד שדות חקלאיים, נשארו ללא מסגרות חליפיות עם המעבר עם משפחותיהם לעיר. לעיתיםלעתים, ההורים אף חשו איום מצד הנוער היו שהוסיפו (<ref>Smith-Rosenbergrosenberg, Carroll. Sex as Symbol in Victorian Purity: A ethnohistorical Analysis of Jacksonian America" in: J. Demos, S. Boocock (eds.), Turning Points: Historical and Sociological Essyas on the Family. Chicago: University of Chicago Pres 1978), pp. 212-247</ref>. ביטויים מיניים מפורשים כמו [[אוננות ]] סימלו אבדן שליטה, [[שחיתות]], חוסר שמירה על אנרגיות חיוניות וחוסר תכנון רציונאלי רציונלי לקראת העתיד <ref>(Baumstein and Tice, 1982; Trudell, 1985- קבאליון)</ref>. לחינוך והסברה המינית היה למעשה תפקיד משולש: ##אמצעי סימלי סמלי להשלטת סדר על הנוער למאבק נגד "לכלוך וטומאה", ##סמל לכמיהה שמרנית לשוב אל חיי הכפר לחיי "פשטות, עבודה קשה, הרגלים טובים וכוח הרצון" <ref>(Strong, 1972, 130 ) ואמצעי </ref>##אמצעי להכתיב מסגרת ערכית מקובלת ליצירת אוכלוסייה מסודרת, צייתנית ויעילה <ref>(Szasz, 1980; Rose, 1990; Mort, 1980).</ref>3. # מעורבותם של אנשי מקצוע ומניעים פוליטיים סמויים –הצורך בתכנית בתוכנית לימודים לחינוך מיני חוזק על ידי אנשי רפואה וחינוך שהחלו לעסוק ב"בעיה המינית של הנוער" במטרה לנפץ מסורת דתית של דיכוי, [[צינזור ]] והשתקה ברוח של נאורות וקידמה. על אף הכוונות המקוריות, עסקו תכני הלימוד מעט מאד בנושאים מיניים ושמו דגש לעומת זאת, על "בעיות" כמו אוננות, ווסת, "הפרשות הנוער", על השלכותיהן ההרסניות. נושאים אלו שהוצגו באופן שוללני, הורחבו אחר כך לשיח ערכי ומוסרי רחב יותר ביחס לתפקידי המינים ומקומם של המתבגרים והמתבגרות בקהילה (קבאליון, 1997){{הערה|שם=ק97}}. במקביל, קבוצות מקצועיות העלו טענות נגד התיאוריות התאוריות המדעיות "המאיימות על מסגרת ההתייחסות הקיימת" (<ref>Mort, Frank. Dangerous Sexualities: Medico-Moral Politics in England since 1830. London: routledge and Kegan Paul, 1987, pp 166) </ref> וביקשו לקדם תכניות לימוד שונות המחזקות את מעמדם כמומחים ל"גידול ילדים" וכמומחים לפיקוח בבית ובכתה וב[[כיתה (בית ספר)|כיתה]] <ref>(Ingleby, 1986; Kessel, 1983; Sommerville, 1982). מן האמור לעיל ניתן לראות כי התפתחות החינוך המיני בעולם לווה בשינויים חברתיים נרחבים וברצון לשמר מציאות שאינה קיימת עוד. כתוצאה מכך, החינוך המיני הוצג כצעד של קידמה ונאורות שמתחת לה נחבאו ערכים שמרניים וניסיון לשלוט ולווסת את התנהגות הנוער (Campbell, 1979). ההתפתחויות השפיעו גם על הקהילה היהודית בתפוצות שאימצה לעצמה שיח דומה לשיח הכללי. החל מראשית המאה ה-19 נידון נושא ההפרשות המיניות בטקסטים הסברתיים בקהילות יהודיות, בייחוד במזרח אירופה ולאחר מכן גם בכיתות ובמרפאות ביישוב היהודי. גם במקרה זה, הפכו האוננות והווסת לנושאים מרכזיים בשיח המקצועי, העוסק בסטטוס של הנוער היהודי בהווה ובתרומת הצעיר לעתיד העם (שם, שם). התפתחויות אלו שימשו בסיס מאוחר יותר של מה שהיה לימים החינוך המיני בישראל</ref>.

מן האמור לעיל ניתן לראות כי התפתחות החינוך המיני בעולם לווה בשינויים חברתיים נרחבים וברצון לשמר מציאות שאינה קיימת עוד. כתוצאה מכך, החינוך המיני הוצג כצעד של קידמה ונאורות שמתחת לה נחבאו ערכים שמרניים וניסיון לשלוט ולווסת את התנהגות הנוער{{הערה|שם=campbell1979}}. ההתפתחויות השפיעו גם על [[הקהילה היהודית]] בתפוצות שאימצה לעצמה שיח דומה לשיח הכללי. החל מראשית המאה ה-19 נידון נושא ההפרשות המיניות בטקסטים הסברתיים בקהילות יהודיות, בייחוד ב[[מזרח אירופה]] ולאחר מכן גם בכיתות [[מרפאה|ובמרפאות]] ב{{ה|יישוב}} היהודי. גם במקרה זה, הפכו האוננות והווסת לנושאים מרכזיים בשיח המקצועי, העוסק בסטטוס של הנוער היהודי בהווה ובתרומת הצעיר לעתיד העם. התפתחויות אלו שימשו בסיס מאוחר יותר של מה שהיה לימים החינוך המיני בישראל. במסגרת החינוך המיני נלמד נושא ה[[רבייה]] המתארת את תהליך היווצרותו של בן אנוש. תהליך זה כולל את שלב ה[[עיבור]], התפתחות ה[[עובר]] וה[[לידה]]. לעתים נושא הרבייה כולל גם נושאים כגון [[מחלת מין|מחלות המועברות במגע מיני]] וכיצד להימנע מהן, ו[[מניעת הריון]].החינוך המיני-חברתי בישראל ב[[ישראל]] נתון באחריותו של משרד החינוך, התרבות והספורט - לאגף [[שירות פסיכולוגי ייעוצי|השרות הפסיכולוגי ייעוצי ]] (שפ"י). למשרד החינוך נהלים ותקנות הקבועות ב[http://www.education.gov.il/mankal/ חוזרי המנכ"ל], נהלים המחייבים את כלל בתי הספר ומוסדות החינוך בישראל.  משרד החינוך מאמין כי חינוך למיניות לילדים ולמתבגרים מקדם התנהגויות מיניות בטוחות יותר ואינו מגביר את הפעילות המינית, זאת על פי מחקרים שנעשו. למשרד החינוך מספר תוכניות חינוך מיני המיועדות לאוכלוסיות, בהן תוכניות המיועדות ל[[חינוך מיוחד|חינוך המיוחד]] ותוכניות המיועדות לקהילה ה[[מסורתי]]ת ו[[דת|דתית]]. משרד החינוך מורה על סקירת הנושאים הבאים בשיעורי החינוך המיני: דימוי גוף, [[וסת]], יחסי מין והריון, מיניות וזוגיות, [[להט"ב]] ו[[איידס]]<ref>[http://cms.education.gov.il/EducationCMS/UNITS/ChinuchMini דף הבית של התוכנית לחינוך מיני של משרד החינוך הישראלי]</ref>.

לעומת משרד החינוך מאמין כי חינוך למיניות לילדים ולמתבגרים מקדם התנהגויות מיניות בטוחות יותר ואינו מגביר את הפעילות המינית, זאת על פי מחקרים שנעשו. למשרד החינוך מספר תוכניות חינוך מיני המיועדות לאוכלוסיותהציבור בישראל חלוק בנושא, בהן תוכניות המיועדות לחינוך המיוחד ותוכניות המיועדות לקהילה המסורתית ודתיתבדומה למצב הקיים במדינות אחרות. משרד החינוך מורה על סקירת הנושאים הבאים בשיעורי החינוך המיני: דימוי גוף, מוסדות [[וסתהחינוך הממלכתי דתי]]ומוסדות החינוך הפרטיים הדתיים מתעלמים כמעט לחלוטין מנושא החינוך המיני, מלבד החינוך בתחום הרבייה המינית במסגרת שיעורי [[יחסי מיןביולוגיה]] ו; ובניגוד [[הריוןגבר|לבנים]], לומדות [[מיניותאישה|הבנות]] דיני אישות ו[[זוגיותטהרת המשפחה]], [[להט"ונבחנות עליה ב]] ו[[איידס]בחינת בגרות|מבחני הבגרות]<ref>[http://cms.education.gov.il/EducationCMS/UNITS/ChinuchMini דף הבית של התוכנית לחינוך מיני של משרד החינוך הישראלי]</ref>.

לעומת משרד ===ראשית החינוך, הציבור המיני בישראל חלוק בנושא, בדומה למצב הקיים במדינות אחרות. מוסדות החינוך הממלכתי-דתי ומוסדות החינוך הפרטיים הדתיים מתעלמים כמעט לחלוטין מנושא החינוך המיני, מלבד החינוך בתחום ה[[רבייה]] המינית במסגרת שיעורי ביולוגיה; ובניגוד לבנים, לומדות הבנות [[דיני אישות]] ו[[טהרת משפחה]] ונבחנות עליה במבחני הבגרות.===

==התפתחות החינוך המיני בישראל==טרם [[הקמת המדינה]] לא היה חלק ממסגרת הלימוד הבית ספרית, אלא הופקד בעיקר ברשות [[תנועות הנוער]]. תנועות הנוער ראו בהתפתחות המינית תפקיד חשוב בחייו של המתבגר ונתפסו כמסגרת חברתית ראויה לדיון לא פורמאלי בנושאי מיניות ויחסים שבינו לבינה <ref>(שמואלי, 2007)</ref>. תנועות הנוער הבולטות שעסקו בנושאי מין ומיניות היו "[[השומר הצעיר]] ו"[[עליית הנוער]]". חניכיה הראשונים של "עליית הנוער" הביאו יחד איתם מ[[גרמניה]] דיעות על "חופש חיי המין". התנועה הייתה בין הראשונות שפיתחה תוכנית הסברה שיטתית ומגובשת לחינוך המיני. [[העלייה השלישית]] הביאה לארץ בין השנים [[1919]]-[[1923]] כ-500 פעילי תנועת השומר הצעיר, בעיקר מאזור [[גליציה]]. מספר זה היה מזערי יחסית למסת העולים באותה תקופה, אך הגרעין העצמאי והאליטיסטי השפיע על המציאות החברתית פוליטית של היישוב היהודי כולו <ref>(Eylon, 1971, ch.6 -קבאליון)</ref>.

החינוך המיני טרם הקמת המדינה לא היה חלק ממסגרת הלימוד הבית ספרית, אלא הופקד בעיקר ברשות תנועות הנוער. תנועות הנוער ראו בהתפתחות המינית תפקיד חשוב בחייו של המתבגר ונתפסו כמסגרת חברתית ראויה לדיון לא פורמאלי בנושאי מיניות ויחסים שבינו לבינה (שמואלי, 2007). תנועות הנוער הבולטות שעסקו בנושאי מין ומיניות היו "השומר הצעיר ו"עליית הנוער". חניכיה הראשונים של "עליית הנוער" הביאו יחד איתם מגרמניה דיעות על "חופש חיי המין". התנועה הייתה בין הראשונות שפיתחה תכנית הסברה שיטתית ומגובשת לחינוך המיני. העלייה השלישית הביאה לארץ בין השנים 1919-1923 כ-500 פעילי תנועת השומר הצעיר, בעיקר מאזור גליציה. מספר זה היה מזערי יחסית למסת העולים באותה תקופה, אך הגרעין העצמאי והאליטיסטי השפיע על המציאות החברתית פוליטית של היישוב היהודי כולו (Eylon, 1971, ch.6 -קבאליון). היסודות של החינוך המיני של האבות המייסדים צמחו באוסטריהב[[אוסטריה]]. כבר בימים הראשונים של התנועה גובשו קווים חינוכיים כמו יצירת אוטונומיה של חברת הנוער, סגפנות מינית, ראיית ארץ ישראל כמענה פוליטי ובריאותי ליהודי החדש, ניתוב היצר למען הקולקטיב, [[החינוך המשותף|חינוך משותף ]] ושוויון בין המינים. השומר הצעיר ראה בהתבגרות שלב של אחריות, מעורבות ועשייה. הם קבעו כי עליהם ליצור עולם ערכי מוסרי עצמאי <ref>(ברנפלד, 1948)</ref>. מתוך כך פסקו שהפיקוח על מין לא יישאר עוד בידי סמכות בוגרת, אוסרנית וכפייתית כמו הורה, מחנך או רופא. ניתוב נכון ובריא של היצר יתאפשר על ידי סובלימציה וריסון פנימי של הקבוצה.

עם הקמת המדינה ביקשה המדינה להתערב בעולם המוסרי והמיני של האוכלוסייה. בכור ב[[כור ההיתוך ]] של החברה הישראלית, לא היה מקום לאסטרטגיה של "אי התערבות", גם בשטח המין ובאותה מידה שבה הצליחו למגר [[בערות ]] ולמזג גלויות, מחנכים ביקשו גם למגר את "הבורות המינית" ולהביא באופן הומוגני ואוניברסאלי ואוניברסלי את כל האוכלוסייה למצב של השכלה מינית ואושר (קבאליון, 1997, 117)ו[[אושר]]{{הערה|שם=ק97}}. למרות חזון זה, ניסיונותיהם ל המחנכים לערב את המנהיגות הפוליטית בסוגיה זו, לא צלחה. תפנית בסטטוס של החינוך המיני בארץ התרחשה בתחילת שנות ה-70 כאשר עלה החינוך המיני לראשונה בשיח הציבורי בישראל. בשנת 1973 כאשר נשאל [[שר החינוך ]] דאז [[יגאל אלון בראיון לעיתון]] ב[[ראיון]] ל[[עיתון]], על האפשרות להנהיג חינוך מיני בכל בתי הספר. תשובת השר היתה הייתה ש"צעד זה נהיה הכרחי, מאחר ואין שאין להעלות על הדעת מערכת חינוך, ראויה לשמה, שלא תנסה להפעיל את השפעתה המייצבת בחינוך הדור הצעיר לקראת חיי משפחה תקינים ובריאים... אנו נדבר על החשיבות שבכיבוש היצר ועל האחריות הכבדה, הכרוכה בחיי מין בטרם עת" <ref>(ברש, 1973ב)</ref>. תשובות אלו ניתנו על ידי דמות פוליטית בכירה, המוכרת יותר בזכות עברה הבטחוניהביטחוני. שר החינוך הציע אז תכנית תוכנית לטיפול בהתנהגות המוסרית הלקויה בקרב הנוער, שמתנגדיה כינו אותו בלצון "תכנית תוכנית אלון 2", <ref>(קאבאליון, 1997, 138)</ref>, אך דברים אלו סימנו את התפנית בסטטוס החינוך המיני בישראל, שהפך באמצע [[שנות ה-70]] מעניין נקודתי ורחוק מדיון ציבורי ו[[פוליטי]], לנושא מרכזי הנתון לשינויים ולוויכוחים פוליטיים, עד היום. ===מיסוד החינוך המיני בישראל===מיסודו הפורמלי של החינוך המיני בקיץ 1973, לא היה מתאפשר לולא תמיכתה של האווירה הפוליטית והחברתית ששררה בארץ באותה תקופה. החינוך המיני הפך בראשית שנות ה-70 מסוגיה שולית של "מעטים המשוגעים לדבר", לסוגיה שנידונה בפורומים מקצועיים, ציבוריים, [[תקשורת]]יים וממלכתיים. הרקע הכללי למעבר זה היה תוצאה של פעילות במספר מישורים:# התארגנות כוחות מקצועיים – במקביל להתפתחות מחקרית בעולם בנושא מין ורבייה, גם בארץ הוסר המחסום לגבי מחקר על מנהגים, הרגלים ורצונות אינטימיים של האוכלוסייה הרחבה. המחקרים התמקדו ב"בעיה": חלק מבני הנוער כבר החלו בפעילות המינית, ללא ליווי מקצועי וידע מתאים. מסקנות המחקרים שימוש תחמושת בידי אנשי המקצוע לשכנע את מקבלי ההחלטות לתת גיבוי מדיני להתערבות מקצועית מקיפה תוך הנהגת תוכנית מרוכזת ושיטתית בכל מוסדות החינוך. אנשי המקצוע הוכיחו כי יש ביכולתם להיכנס לשטח, להציץ אל העולם האינטימי של האזרח, לאסוף ממצאים, לארגן, לפרש ולהביא את התוצאות לידי קובעי המדיניות. # וועדות ופורומים ממלכתיים – טענות אנשי המקצוע באו לידי ביטוי בוועדות ופורומים ממלכתיים שונים. הטענה המרכזית הייתה כי יש בידי תכניות החינוך המיני כדי לפתור בעיות חברתיות, בייחוד בקרב ה[[שכבות חלשות|שכבות החלשות]], בהיותו אמצעי לזיהוי ולויסות מנהגי הרבייה של הורים ונוער במצוקה, פתרון "לאויב שאורב מבפנים" ולאי מוסריותו ובורותו של הדור הצעיר. הוועדה ל"בעיות ילודה ומשפחות מרובות ילדים" (ועדת בקי) (מדינת ישראל, 1996) הייתה הראשונה שעמדה על הפוטנציאל הטמון בחינוך המיני כאמצעי למעורבות ולפיקוח שלטוני. אירועי "[[הפנתרים השחורים]]" הביאו להקמת וועדת ראש הממשלה לילדים ובני נוער במצוקה (וועדת כ"ץ) (מדינת ישראל, 1972) שהציגה את החינוך המיני כפתרון מדעי ומוכח להשבת הסדר החברתי על כנו תוך עיצוב מחדש של פרקטיקות פסולות ובלתי אחראיות של השכבות החלשות. וועדה אחרונה שהביאה בסופו של דבר למיסוד החינוך המיני הייתה הוועדה הבינמשרדית למחלות מין והידרדרות הקטינה" (מדינת ישראל, 1972). הוועדה ההציעה דרכים לטיפול ולחינוך ילדים ונוער באופן שיביא ל"משמעת פנימית וביקורת עצמית... לשאת אחריות של תפקיד ולקבל מרות הממונים". המלצותיה של הוועדה אומצו על ידי המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך. # הפגנת קידמה ונאורות - במסגרת כינוסים מדעיים, חלקם בינלאומיים, פאנלים וסמינרים שונים שהתקיימו בארץ החל משנות ה-70 הבליטו אנשי מקצוע מקומיים את החשיבות למאמץ הבינלאומי המשותף, מאחר שבכל מקום "נתקלים בבעיות דומות" <ref>(חיגר, 1973, 392)</ref>. מומחים בינלאומיים, הביעו תקווה שישראל תוכל "להתקדם" וליישר קו עם המערב הנאור <ref>(מור, 1971)</ref>.# לחץ וסיקור תקשורתי - אנשי המקצוע ניצלו את הבמה התקשורתית להעלאת טיעוניהם בדבר הצורך במיסוד החינוך המיני. העיתונות הכתובה הייתה זירה לביקורת פומבית כלפי המדינה, על שאינה עושה די למען הנוער, ובפרט שאינה מנצלת שיטה מוכחת המעניקה פתרונות בכיתה "ללא רתיעה וללא גישה סנטימנטלית, בהתאם להישגי המדע" <ref>עופר, תמיר. "בחינוך מיני אנחנו עדיין בכתה א'", מעריב. 1 בנובמבר 1971.</ref>.

מיסודו הפורמלי של החינוך המיני בקיץ 1973, לא היה מתאפשר לולא תמיכתה של האווירה הפוליטית והחברתית ששררה בארץ באותה תקופה. החינוך המיני הפך בראשית שנות ה-70 מסוגיה שולית של "מעטים המשוגעים לדבר", לסוגייה שנידונה בפורומים מקצועיים, ציבוריים, תקשורתיים וממלכתיים. הרקע הכללי למעבר זה היה תוצאה של פעילות במספר מישורים:1. התארגנות כוחות מקצועיים – במקביל להתפתחות מחקרית בעולם בנושא מין ורבייה, גם בארץ הוסר המחסום לגבי מחקר על מנהגים, הרגלים ורצונות אינטימיים של האוכלוסייה הרחבה. המחקרים התמקדו ב"בעיה": חלק מבני הנוער כבר החלו בפעילות המינית, ללא ליווי מקצועי וידע מתאים. מסקנות המחקרים שימוש תחמושת בידי אנשי המקצוע לשכנע את מקבלי ההחלטות לתת גיבוי מדיני להתערבות מקצועית מקיפה תוך הנהגת תכנית מרוכזת ושיטתית בכל מוסדות החינוך. אנשי המקצוע הוכיחו כי יש ביכולתם להיכנס לשטח, להציץ אל העולם האינטימי של האזרח, לאסוף ממצאים, לארגן, לפרש ולהביא את התוצאות לידי קובעי המדיניות. 2. וועדות ופורומים ממלכתיים – טענות אנשי המקצוע באו לידי ביטוי בוועדות ופורומים ממלכתיים שונים. הטענה המרכזית היתה כי יש בידי תכניות החינוך המיני בכדי לפתור בעיות חברתיות, בייחוד בקרב השכבות החלשות, בהיותו אמצעי לזיהוי ולויסות מנהגי הרבייה של הורים ונוער במצוקה, פתרון "לאויב שאורב מבפנים" ולאי מוסריותו ובורותו של הדור הצעיר. הוועדה ל"בעיות ילודה ומשפחות מרובות ילדים" (ועדת בקי) (מדינת ישראל, 1996) הייתה הראשונה שעמדה על הפוטנציאל הטמון בחינוך המיני כאמצעי למעורבות ולפיקוח שלטוני. אירועי "הפנתרים השחורים" הביאו להקמת וועדת ראש הממשלה לילדים ובני נוער במצוקה (וועדת כ"ץ) (מדינת ישראל, 1972) שהציגה את החינוך המיני כפתרון מדעי ומוכח להשבת הסדר החברתי על כנו תוך עיצוב מחדש של פרקטיקות פסולות ובלתי אחראיות של השכבות החלשות. וועדה אחרונה שהביאה בסופו של דבר למיסוד החינוך המיני היתה הוועדה הבינמשרדית למחלות מין והידרדרות הקטינה" (מדינת ישראל, 1972). הוועדה ההציעה דרכים לטיפול ולחינוך ילדים ונוער באופן שיביא ל"משמעת פנימית וביקורת עצמית... לשאת אחריות של תפקיד ולקבל מרות הממונים". המלצותיה של הוועדה אומצו על ידי המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך. 3. הפגנת קידמה ונאורות - במסגרת כינוסים מדעיים, חלקם בינלאומיים, פאנלים וסמינרים שונים שהתקיימו בארץ החל משנות ה-70 הבליטו אנשי מקצוע מקומיים את החשיבות למאמץ הבינלאומי המשותף, מאחר שבכל מקום "נתקלים בבעיות דומות" (חיגר, 1973, 392). מומחים בינלאומיים, הביעו תקווה שישראל תוכל "להתקדם" וליישר קו עם המערב הנאור (מור, 1971).4. לחץ וסיקור תקשורתי - אנשי המקצוע ניצלו את הבמה התקשורתית להעלאת טיעוניהם בדבר הצורך במיסוד החינוך המיני. העיתונות הכתובה היתה זירה לביקורת פומבית כלפי המדינה, על שאינה עושה די למען הנוער, ובפרט שאינה מנצלת שיטה מוכחת המעניקה פתרונות בכיתה "ללא רתיעה וללא גישה סנטימנטלית, בהתאם להישגי המדע" (עופר, 1971). הפעילות העניפה הביאה בסופו של דבר את שר החינוך יגאל אלון להחלטה להקים יחידה לחינוך מיני במשרד החינוך שמטרתה לייצב את התנהגותו המוסרית של הנוער. מול הקולות התומכים בהחלטה זו עלו קולות מתנגדים מצד הציבור הדתיה[[דתי]]. בסמוך להקמת היחידה החדשה התקיימה [[הפגנה ]] סמלית מטעם "ועדה להגנת קודשי ישראל" ואסיפת חירום של מורים דתיים <ref>(ברש, 1973א; מוחים נגד, 1973)</ref>. התוכנית החדשה הוצגה על ידי [[ח"כים כ]]ים דתיים וחרדיים ו[[חרדי]]ים כאמצעי ש"לא בא לרפא את המחלה... לא בלם להידרדרות, אלא יעוץ ייעוץ כיצד להינצל מריסוק האברים" <ref>(דברי הכנסת, 1973, עמ' 3087)</ref>. קובעי דיעה ברחוב הדתי התנגדו ליוזמות מדעיות חדשניות ולכל פלישה חיצונית מכרסמת מצד "הדור השני של מתירנות הבלתי מסוגל לחנך את בניו ואת בנותיו..." <ref>(נריה, 1974, 6; גריזים, 1979)</ref>. ההתנגדות ירדה גם לפסים מעשיים, עם סירוב המגזר הממ"ד לשתף את תלמידיהם במחקר שנגע לעמדות וידע של הנוער בתחום המין, שנערך בשנת [[1974 ]] עבור המרכז לדמוגרפיה במשרד ב[[משרד ראש הממשלה ]] <ref>(לנצט, 1974)</ref>.  ההתנגדות העזה יצרה צורך פרגמטי לגייס תמיכה ולהרגיע את הרוחות כמו גם להצניע, להסתיר ולהסוות את הכוונה לפעול לכיבוש היצר בקרב הנוער. שר החינוך דאז, אלון, הצליח להסיר מסדר היום את היוזמות השונות בגנות החלטתו, על ידי שימוש ברטוריקה ב[[רטוריקה]] המגינה על עיקרי החינוך המיני המודרני והמדגישה את המימד המדעי שבה: "טובי אנשי המקצוע בארץ...כתוצאה מלימוד מעמיק... והסתמכות על "ממצאים מדעיים", הגיעו למסקנה ש"החינוך המיני דרוש כדי לגדל דור צעיר בריא בגופו ובנפשו" <ref>(דברי הכנסת, 1973, עמ' 3089)</ref>. השר אלון דאג להזכיר את הקשר בין החינוך המיני לבין החינוך לחיי משפחה והתכנית והתוכנית הוצגה כרחוקה מלהיות מתירנית או נייטרלית. התכנית התוכנית נועדה, כמו היהדות עצמה, לחנך נוער לחיי משפחה בוגרים ב"יתר אחריות, יתר ריסון" (שם, שם).  שר החינוך אלון, חש צורך לפעול בזהירות ולהתגבר על ההשלכות הערכיות והפוליטיות. הוא הורה להנמיך את האש וליצור תכנית תוכנית נייטרלית ככל האפשר, תוך הבלטת החינוך לחיי משפחה והבאת "היבטים מצומצים של חיי המין" וזאת רק "בבתי ספר הבשלים לכך ומוכנים לעשות זאת" <ref>(משרד החינוך, 1973)</ref>. לשמה המקורי של תכנית תוכנית הלימודים: "תכנית תוכנית לחינוך מיני", התווספה תת -כותרת "חינוך לחיי משפחה" <ref>(משרד החינוך, המזכירות הפדגוגית, 1972)</ref>. הקביעה כי מין ומיניות של ילדים ונוער [[ילד]]ים ו[[נוער]] נגזרים מההיבטים המשפחתיים והרבייתיים, התאימה לשאיפה החינוכית לחדור לשטחים רבים, שאינם קשורים ישירות למיניותו של התלמיד, אך בעיקר, הועילה לניטרול קולות המקטרגים. השינוי הסמנטי בכותרת צימצם למעשה את המונח מין והעמיד אותו באופן נוח יותר להתמודדות <ref>(קאבאליון, 1997, 151)</ref>. שינוי זה הפחית את המבוכה ה[[מבוכה]] במשרד החינוך עצמו: "עמד להיות כתוב בשלט בכניסה לשלוחה של משרד החינוך שלט רשמי תחת הסמל של מדינת ישראל, עם המילה 'מיני' וכל זה ממש על הרחוב!" <ref>(חנה הראל, תקשורת אישית, 21 בינואר, 1994)</ref>. גם בדרגים המינהליים חשו את המתח בין השאיפות המקצועיות האובייקטיבית לבין המבוכה והאידיאולוגיה והאידאולוגיה השמרנית. המוטו "זהירות אף פעם אינה מזיקה" הפך שכיח במיוחד, במיוחד כאשר במזכירות הפדגוגית חשו כי גורמים מסויימיםמסוימים, "בעלי תפיסות ערכיות שונות" עלולים להכשיל את פעילותה של היחידה <ref>(פרוטוקול המזכירות הפדגוגית, 24.4.1973)</ref>. עם התגברות הקולות המתנגדים, הכריז השר אלון על הפרדה תוכנית ותקציבית של תכניות החינוך המיני בין המגזר הדתי למגזר הממלכתי. המקטרגים על התכנית התוכנית יכלו אז לשאול מדוע החליט השר לפתח תכנית תוכנית נפרדת לציבור הדתי, אם אין סתירה בין התכנית התוכנית המקורית לערכי היהדות. ברם, ביקורות אלו לא הצליחו להצית [[פולמוס ]] ציבורי נוקב וממושך ולהכשיל ולא הכשילו את המהלך.

1. # תפיסה כי [[מערכת החינוך ]] מהווה אמצעי לשינוי פני החברה ה[[חברה]] וקידומה - תפיסה זו הביאה לתהליך כלל עולמי של עריכת רפורמות מבניות וארגוניות <ref>(אירופה- Ambler and Neathery, 1999; King and Nash, 2001; מדינות אסיה - Monk, 2001; מדינות דרום אמריקה - Fischman and Gvirtz, 2001; ארה"בארצות הברית- Bjork and Lindle, 2001; Cibulka, 2001)</ref>. המרכיב המרכזי ברפורמות אלו היה מעבר ממערכת ריכוזית - בה המדינה היא [[רגולטור]], למערכת ביזורית [[ביזור]]ית יותר - בה המדינה נותרה גוף מפקח בלבד. התהליך כלל העצמת [[רשות מקומית|רשויות מקומיות]], בתי ספר ומורים, כמו גם כניסתם של גורמים פרטיים למערכת. התפיסה כי ניתן להשפיע על מגמות חברתיות כה מורכבות ומקיפות על ידי מאמץ חינוכי, התבססה על הנחת היסוד שיש בידי מעורבות ממשלתית לייצב את התנהגותו המוסרית של הדור הצעיר ולפתור חוליים חברתיים <ref>(Pilcher, 2004; ; לוין, 1988; Buston and Wight and Scott, 2001)</ref>. עם זאת, להנחה זו נמצא ביסוס מחקרי צר ביותר <ref>(Gandin and Apple, 2002; Waites,2001)</ref>, שהוסבר בכשל ב[[כשל לוגי ]] בסיסי: לבית הספר קיים מקום שולי יחסית בהשפעתו על התנהגות התלמיד, שכן קיים קושי רב בשינוי התנהגותי הנובע מהוראת תכנית תוכנית לימודים או מדיון כיתתי <ref>(לוין,שם)</ref>. 2. # מטרות סותרות ומרובות- במדינות רבות נדרשה מערכת החינוך למלא מספר תפקידים במקביל, לעיתים לעתים סותרים זה את זה. מטרותיהן המוצהרות של תכניות החינוך המיני, היו הרחבת ידע התלמיד בנושא. בפועל, מטרת החינוך המיני היתה הייתה להכתיב מסגרת ערכית "מקובלת", ליצירת אוכלוסיה אוכלוסייה מסודרת, צייתנית ויעילה <ref>(Mort, 1987;Rose, 1990; Szasz, 1980; ארהרד, 1985; כפיר, 1988)</ref>. החינוך המיני החדיר בקרב הילדים סיסמאות ערכיות "מקובלות" [[השקפת עולם|בהשקפת העולם ]] של [[המעמד הבינוני ]] כמו: "שליטת הנפש בגוף", שליטת ההגיון על האינסטינקט" "דחיית סיפוקים למען מטרות נעלות" <ref>(Cominos, 1963)</ref>. הפער בין המטרות המוצהרות למטרות הממשיות יצר מצב בו מצד אחד החינוך וההסברה המינית במערב מציגים את החינוך המיני כביטוי של נאורות, רציונליות ואומץ לב מדעי המשתחרר מכבלי מסורת הדת <ref>(Hottois and Milner, ch.1 – קבאליון)</ref>, ומצד שני מהווה צעד של ויסות ודיכוי. סתירות אלו יוצרות קושי ביצירת קו מנחה לוגי והגיוני ליישום המדיניות.3. # [[ניסוי וטעייה ]] – הקשיים ביישום מדיניות החינוך הביאו פעמים רבות לכישלונות מדיניות או להצלחות חלקיות בלבד. מקבלי ההחלטות הפעילות אמצעים שונים על מנת לעמוד במטרות שהותוו למערכת החינוך: וועדות בדיקה הוקמו חדשות לבקרים ומסקנותיהן אומצו או נדחו, הופעל מגוון של תכניות לימוד, בוצע רה-ארגון וניסיון ללמוד מניסיונותיהן של מדינות אחרות. פעמים רבות רפורמות חדשות החלו במקביל ליישומן של רפורמות ותיקות <ref>(שמידע, 1988)</ref>. הניסיונות השונים הובילו לעומס רב על האחראים על יישום השינוי בשטח. אנשי השטח מצידם הגיבו בסקפטיות לגבי מידת הצלחתן של החלטות חדשות וחוסר אמון לגבי יכולותיהם של מקבלי ההחלטות המגלים חוסר עקביות בהתנהלותם.4. # חוסר שביעות הולך וגדל ממערכת החינוך - הניסיונות החוזרים ונשנים לתקן את מערכת החינוך הביאו לחוסר שביעות רצון ציבורית הולכת וגדלה. לצד הביקורת הגוברת העדיפו חלקים נרחבים מהציבור לנטוש את מערכת החינטוך הממלכתית לטובת מערכות [[חינוך פרטיות פרטי]]ות חלופיות. מהלכים אלו אופייניים באיזורים באזורים בהם החברה היא הטרוגנית ורב-תרבותית <ref>(Sidney, 2002)</ref>. 5. # הטאבו המיני - הטאבו המיני כולל איסורים חברתיים ודתיים, מיתוסים, מסתורין ואמונות תפלות בכל הקשור למיניות האדם. בבסיסו, חיי-מין הם דבר רע מיסודו ומקורם בחטא ובטומאה. האישה, סמל המיניות, היא חוטאת ומתועבת ועליה מוטלת אשמת החטא הקדמון. "מול חיי-המין הארציים-הבהמיים הועלו חיי-"רוח" טהורים, שמימיים, שאין בהם רבב, הועלה וקודָש הפירוד בין הגופני והרוחני. במסגרתו היצר המיני מדוכא בייחוד אצל הילד הקטן והנוער, כיוון שקיומו בגילים האלה לא הולם את האידיאל האידאל הילדותי, החף-מפשע והמלאכי של הילד הקטן. במקום שם נתגלה אצלו היצר המיני, נעשה הכל כדי לבערו" <ref>(גולן, 1948)</ref>. התפתחויות מדעיות חדשות בתחילת [[המאה ה-20 ]] הפקיעו את תחום יחסי המין מתחומי הדת והקרימינולוגיהוה[[קרימינולוגיה]]. [[מלחמת העולם השניה השנייה]] תרמה לדה-מיסטיפיקציה נוספת של הנושא והפכה והרחיבה את הבלעדיות המדעית על הנושא האירוטי לתחומים חברתיים רחבים יותר. החינוך המיני יוצא נגד המגמות המסורתיות בעצם קיומו של שיח פומבי בנושא. השתרשותו של הטאבו המיני היא אחד הגורמים המרכזיים להימנעותם של מקבלי החלטות להעלות את החינוך המיני באופן פורמאלי על האג'נדה הציבורית <ref>(Frohock, 1979, Pilcher, 2004)</ref>. השינויים המדעיים והחברתיים הביאו לכך שרק בעשורים האחרונים הנושא הצליח לעלות על סדר היום הציבורי. כך למשל, בבריטניהב[[בריטניה]], קובעי המדיניות התייחסו לנושא רק לאחר מלחמת העולם השנייה. בישראל, גובשה תכנית תוכנית לימודים פורמלית רק בתחילת [[שנות ה-80]]. 6. # מורכבות מיניות האדם - מיניות האדם אינה נוגעת להיבטים פיזיולוגיים ורבייתיים בלבד, אלא מורכבת מהיבטים הנוגעים לפרט (הגדרה מינית, ג'נדר, דמוי עצמי וגופני), ליחסים בינו לבין הסביבה (אינטראקציה מינית, זוגיות) ולנורמות וערכים הקשורים בסביבה החברתית-תרבותית (ערכים, תפיסות עולם, אמונות הנהוגות בחברה מסויימתמסוימת). בין מרכיבים אלו מתנהלת מערכת יחסי גומלין ולכולם השפעה על תפיסתו ודפוסי התנהגותו המינית של הפרט. דוגמה טובה לכך היא היחס למין בדת היהודית, הנוצרית והמוסלמית. שלושת הדתות מגבילות באופן שונה זה מזה את אורחות החיים המיניים. ההיבטים הנרחבים של מיניות האדם חופפים דיספלינות שונות, בהן חינוך, בריאות, דת, פסיכולוגיה ועוד. מגוון ההיבטים משפיע על היקף בעלי העניין המעוניינים לעצב ולהשפיע כל אחד בתחומו על מיניות האדם ואורחות חייו. 7. # קונפליקט סביב עקרונות בסיסיים (first principles) הקובעים מהו "טוב" ו"רע" (Mooney, 1999; Mooney and Lee, 1995). אופיו של הקונפליקט אכזרי, כולל האשמות אישיות ונוטה "להיות דמגוגי... מלא בהשמצות הכפשות והפרזות" (Gormley, 1986, 617). המאבק לעיתים לעתים ממושך וקיים גם אחרי יישום תכנית תוכנית כזו או אחרת. אחת הסיבות לכך היא שקונפליקטים בתחום המוסר נחשבים למשחק סכום-אפס, תכניות מדיניות אינן מהוות פתרון נוח עבור כל הצדדים והמתנגדים אינם מקבלים תמיד את ההכרעה הדמוקרטית (Tatalovich, Smith and Bobic, 1994, 3). במדינות מערביות יש קיטוב בדיעות ועימות חריף סביב נושא החינוך המיני, בייחוד בין השמאל הליברלי לבין הימין המוסרי (ר' למשל: Mredith, 1989). בארה"ב בארצות הברית בפרט הפכה הסוגייה הסוגיה לנושא מרכזי בדיונים פוליטיים (ר' למשל: Philips and Fine, 1992).8. # בולטות ציבורית וקונפליקט גבוה יחד עם מורכבות טכנית נמוכה ופשוטה שקל להבינה: "כל אחד הוא מומחה למוסר", (1996,Haider-Markel and Meier). מאפיינים אלו מאפשרים מעורבות והשתתפות פעילה של קבוצות רבות בהיבטים שונים ומגוונים (Mooney, 1999, 6). והוא אטרקטיבי במיוחד עבור נבחרי ציבור "הנמשכים לנושאים בהם יש בולטות ציבורית ונמנעים מנושאים מורכבים" (Gormely, 1986, 603), עבור עיתונאים וקבוצות אזרחיות. נדיר יותר למצוא בין המשתתפים את המגזר העיסקי-תעשייתי.9. # תפקיד חיוני לבירוקרטיה - בנושאים בהם יש בולטות ציבורית רבה יחד עם פשטות טכנית, הלחץ לשקיפות עולה כמו גם קושי יישום המדיניות בשל בחינה קפדנית של מתנגדי ותומכי תכנית תוכנית המדיניות האמורים ליישם אותה. (ibid, ibid, 606). דבקות בקווי המדיניות כפי שהוצבו על ידי מקבלי ההחלטה נדירה, דבר המוביל למחלוקת נוספת לגבי יישומה.10. # סמליות במקום פתרונות - החקיקה בתחום מדיניות המוסר נועדה לייצר יותר סמלים מאשר פתרונות. חקיקה בתחום הריונות לא רצויים או מחלות מין משולבת תכופות בביטויים אקספרסיביים לגבי התנהגות מוסרית רצוייה (VErgari, 2000, 202). תומכי התכנית התוכנית להתנזרות מינית בארה"ב בארצות הברית ביקשו תכנית תוכנית שתעצב ערכים מוסריים ותהיה בעלת משקל סימבולי ומעורפל. המתנגדים לתכניתלתוכנית, ציפו לתכנית לתוכנית שתשמש כלי מדיניות שיפתור באופן מעשי "בעיית מדיניות שניתן למדוד את הצלחתה באופן אמפירי" (ibid, ibid, ibid).

א. טקטיקת הפשרה נמצאה דומיננטית המצבים בהם עלו דרישות סותרות מצד קבוצות אינטרס ולחץ. אחת המחלוקות הבולטות המלווה את תחום החינוך המיני היא השאלה האם לשלב תכנית תוכנית לחינוך מיני בבתי הספר (Clark, 2001; Arsneault, 2001). הקושי להכריע בשאלת לימוד תכנית תוכנית לחינוך מיני כן או לאו, הובילה את מקבלי ההחלטות לנקוט באסטרטגיית פשרה בין עמדות המתנגדים והמצדדים, כמו למשל, השתתפות וולונטרית של התלמידים בתכניתבתוכנית. 2. אופי ההתמודדות נמצא דינאמי ומשתנה לאורך הזמן - השינוי היה לרוב מעבר הדרגתי מהתמודדות פאסיבית ותגובתית להתמודדות אקטיבית (Clark, 2001; Pilcher, 2004). לעיתיםלעתים, ההתמודדות הייתה פאסיבית ואקטיבית במקביל (Smith, 1988, 59).

מחקרים נוספים שנעשו בתחומי מדיניות אחרים מצאו כי התמודדות אקטיבית אינה ערובה להצלחה או לפתרון בעיית המדיניות, אם הנחות היסוד שבבסיסה מוטעות. מויהאן (Moynihan, 1975) למשל, מתאר את התמודדות הממשל האמריקאי מול מספר בעיות מדיניות שונות בתחומי הרווחה, תאונות הדרכים, המשפחה והחינוך. המכנה המשותף לכולן היה שפעמים רבות הפתרון שניתן לבעיה הביא באופן פרדוקסלי להרחבת מימדיהממדיה. כך למשל, הבעיה המרכזית בתחום החינוך אותה ביקשו קובעי המדיניות לפתור בלא הצלחה, היתה הייתה קיטוב בין ילדי העשירים לעניים (Moynihan, ibid, 167-184). אחד ההסברים המוצעים לכך שפתרון המדיניות לא צלח הוא כשל לוגי בהנחותיהם של מקבלי ההחלטות - תכניות הלימוד ובית הספר הם משתנים זניחים, או לפחות שווים בהשפעתם, למגוון השפעות אחרות שיש להן קשר לקיטוב, כמו: מעמד סוציו-אקונומי, מוצא והשפעות סביבתיות אחרות. הניסיון לפתור את בעיית אי השוויון באמצעות מערכת החינוך בלבד, נידון מראש לכישלון.  ==חינוך מיני בקרב נכים ובעלי לקויות== ילדים ונערים עם [[לקות|לקויות]] שונות עשויים להזדקק להדרכה נוספת בנושאי מין. הם עשויים להזדקק לידע נוסף על מין מעבר לידע הנדרש לשאר האוכלוסייה הצעירה, להתאמת דרכי למידה על מין או להוראה יזומה של חומר שילדים ונערים אחרים לומדים בלא הדרכה <ref>ידידה לחובר ורונית ארגמן, [http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/ChinuchMini/CinuchMiniBeCHANAM/TochniyotLimodim לקראת בגרות מינית: הבטים בחינוך מיני בראייה חברתית - מדריך לצוותים במסגרות החינוך המיוחד], אגף ת"ל ואגף חינוך מיוחד, באתר משרד החינוך</ref>. דוגמאות: * נער עם [[שיתוק]] בפלג הגוף התחתון אינו יודע בהכרח אם הוא כשיר מינית. נער כזה עשוי גם לקבל מידע לא מוסמך מגורמים שונים בסביבתו והנערים והנערות שבסביבתו עשויים בתמימות להניח שהוא אדם חסר תחושות [[רומנטיקה|רומנטיות]] ומיניות.* [[חרשות|חירשים]], ובמיוחד אלו מהם שגדלו בין שומעים ולא בחברה חירשת, עשויים שלא לדעת מה שהחברה השומעת חושבת שכל נער יודע על מין <ref>Groce N, Yousafzai A, Dlamini P, Zalud S, Wirz S., [http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17106349 HIV/AIDS and disability: a pilot survey of HIV/AIDS knowledge among a deaf population in Swaziland]. Int J Rehabil Res. 2006 Dec;29(4):319-24. </ref>. הם עשויים, למשל, שלא לקשר בין יחסי מין לבין כניסה ל[[הריון]]{{הערה|Chacko MR, Buttler JT, Kirkland RT.[http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/2439248 Communication and special health care needs of a profoundly hearing impaired adolescent.] Clin Pediatr (Phila). 1987 Aug;26(8):395-7}}. * [[הקשת האוטיסטית|אוטיסטים]] עשויים שלא להבין שלהתנהגות מסוימת יש משמעות מינית או לא להבין את הקשר בין מיניות ו[[פרטיות]]. ילד אוטיסט עשוי ללטף אדם אחר באזור ה[[מפשעה]] משום שלמכנסיו יש [[מרקם]] מעניין, או לצאת עירום מה[[שירותים]] הציבוריים ולבקש מאדם הנמצא בחוץ שיעזור לו להתלבש. בעיות אלה יכולות להיפתר בהסברים על נושאים הקשורים למין, אולם הסברים אלה אינם יכולים להיעשות בקיצור או ברמיזה, משום שלאוטיסטים שונים יש קשיים שונים בהבנת שפה וכן בתקשורת לא-מילולית וחברתית. זה תקף גם לגבי אוטיסטים שמשולבים היטב בחינוך הרגיל מבחינה אקדמית.  ==לקריאה נוספת==* אהרן בלוך, '''מין חינוך: שיעורים במיניות למחנכים ולהורים''', הוצאת רשפים, תל אביב, 1986.* חנה הראל, '''חינוך לחיי משפחה וחינוך מיני: בחינתן של מטרות, מגמות ועמדות – צרור מאמרים מתורגמים''', [[משרד החינוך]], ירושלים, תשל"ד.* שמעון זקס, '''חינוך מיני לצעירים מוגבלים: חינוך לחיי משפחה''', [[הוצאת יבנה]], תל אביב, תשמ"ז.* עמנואל חיגר, '''חינוך מיני לנוער חרש''', מפעלים מיוחדים, [[המוסד לביטוח לאומי]], חמו"ל, 1999.* עמנואל חיגר, ‫'''חינוך מיני לנוער''', [[הוצאת צ'ריקובר]], תל אביב, 1978.* חנה לוינסון, '''חינוך מיני והסברה מינית לבני נוער''', מכון גוטמן למחקר חברתי שימושי, ירושלים, 1994.* ידידיה לחובר, רונית ארגמן, '''לקראת בגרות מינית: היבטים בחינוך מיני בראייה חברתית – מדריך לצוותים במסגרות החינוך המיוחד בחינוך הממלכתי''', [[הוצאת מעלות]], ירושלים, תשס"ז. '''עבודות גמר'''* דליה פרל אולשוונג, '''התמודדות עם שינוי ומצבי לחץ: מדיניות החינוך המיני בישראל''', חיבור לשם קבלת התואר "דוקטור לפילוסופיה", [[האוניברסיטה העברית]], ירושלים, 2008.* גבריאל קאבאליון, '''השיח המקצועי בחינוך המיני''', חיבור לשם קבלת התואר "דוקטור לפילוסופיה", [[האוניברסיטה העברית]], ירושלים, 1997.* חנה קפלן, '''גורמי אישיות כמתווכי הצלחה בתוכניות חינוך מיני''', עבודת גמר לקבלת תואר מוסמך, [[אוניברסיטת תל אביב]], 1992. '''מאמרים'''* גלעדה אבישר, הצעת דגם לימודי בנושא חינוך מיני למפגרים בשכלם, '''חברה ורווחה''' ב (2), 1979, עמ' 236-231.* דב אלכסנדרוביץ, חינוך לזהות מינית בעיני פסיכואנליטיקאי, '''הד הגן''' נ"ב, 1988, עמ' 352-350.* אילנה ברוש, חינוך מיני? כן בבית ספרנו!, '''החינוך וסביבו''' 29, 2007, עמ' 107-91.* עזי ברק, ויליאם א. פישר, [http://construct.haifa.ac.il/~azy/Barak&Fisher_2009.pdf התערבויות לקידום הבריאות המינית באמצעות האינטרנט: תיאוריה, ראיות אמפיריות ויישום], '''הרפואה''', כרך 148, חוב' 9, ספטמבר 2009, עמ' 633-628 {{PDF}}* סאמיה ג'ובראן, אוהד מרכוס, אבי אביטל, אדוארד רם, [http://www.smkb.ac.il/filehandler.ashx?fileid=150933 עמדות הורים במגזר הערבי בנושאי החינוך המיני בבית הספר], '''החינוך וסביבו''' 33, 2011, עמ' 103-73 {{PDF}}* [[נורית גוברין]], פרחים, פרפרים ודבורים: חינוך מיני לילדים ולנוער בארץ ישראל, '''עולם קטן''' 3, 2007, עמ' 82-66.* גבו וייס, חינוך, ייעוץ וטיפול מיני לבעלי תסמונות גנטיות שיש להן השפעה ישירה על ההתפתחות הקוגניטיבית ועל ההתפתחות המינית, '''הייעוץ החינוכי''' ט"ו, 2008, עמ' 66-50.* רות וייס-צוקר, חינוך מיני חברתי: קבוצות טיפוליות לחריגים, מדריכיהם והוריהם, '''חברה ורווחה''' יב (4), 1992, עמ' 425-417.* טל ויצמן, דניאל הרדוף, הריונות ולידות בגיל ההתבגרות, '''הרפואה''' 126 (12), 1992, עמ' 746-743.* דליה נסים, עמדות החברה ביחס למיניותו של האדם המפגר בשכלו, '''סוגיות בחינוך מיוחד ובשיקום''' 13 (1), 1998, עמ' 49-44.* גבריאל קאבאליון, הילד כהבניה תרבותית: הדוגמה של החינוך המיני וההסברה המינית ביישוב היהודי בתחילת המאה ה- 20, '''מגמות''' 40 (3), 2000, עמ' 548-531.* {{קתדרה|גבריאל קאבאליון|גילוי הילד הארוטי בארץ-ישראל, קווים לדמותה של המחלקה להיגיינה של בית הספר|101.6|101, אוקטובר 2001, עמ' 150-125}}* גבריאל קאבאליון, [http://www.dyellin.ac.il/images/stories/pirsumim/education_circles/13/13_6.pdf שינויים בהגדרות ההומוסקסואליות בטקסטים של החינוך המיני: אותה הגברת בשינוי אדרת?], '''במכללה''' 13, תשנ"ב, עמ' 96-77 {{PDF}}* גבריאל קאבאליון, [http://www.dyellin.ac.il/images/stories/pirsumim/education_circles/19/19_6.pdf הרקע למיסוד החינוך המיני וההסברה המינית בישראל], '''במכללה''' 19, תשס"ז, עמ' 146-105 {{PDF}} == הערות שוליים ==<references />

== הערות שוליים ראו גם ==<references />* [[מדריך למיניות]]* [[פיקוח ילודה]]* [[שילוב בחינוך#התאמת החינוך המיני|שילוב בחינוך: התאמת החינוך המיני לאנשים עם לקויות]]