שינויים

{{תקציר פורטל|להט"ב}}[[קובץ:Gay Pride Tel Aviv2003.jpg|שמאל|ממוזער|245px|[[מצעד הגאווה]] ב[[תל אביב]], [[2003]]]]'''[[זכויות להט"ב]] ([[לסביות]], [[הומו]]איםהומואים, [[ביסקסואל]]ים ו[[טרנסגביסקסואלים וטרנסג'נדר]]יםנדרים) ב[[ישראל]]בישראל''' עברו שינויים מפליגים בשנים האחרונות ויש מגמה של הכרה הולכת וגדלה בזוגות חד מיניים וזכויותיהם מצד מוסדות המדינה ומערכת המשפט.{{הערה|שם=הדר|{{nrg|עו"ד עירא הדר|הקהילה הגאה בישראל: תמונת מצב משפטית|057/121|12 בפברואר 2010||1|2}}}} אף שאלו אינם נהנים מ[[שוויון משוויון זכויות]] מלא וקיימים גילויי [[הומופוביה בישראל]] ו[[אפליה]]ואפליה, נראה כי [[החקיקה בישראל|החקיקה]] וה[[פסק דין|פסיקה]] והפסיקה בישראל אינן חורגות במידה משמעותית מהנורמה המקובלת ב[[העולם המערבי|עולם בעולם המערבי]]. בנוסף, ישראל חתומה על [[הצהרת האו"ם בדבר נטייה מינית וזהות מגדרית]].

החוק בישראל אינו מכיר ב[[נישואים בנישואים חד מיניים]] או ב[[איחוד באיחוד אזרחי]]. על כן, דפוס חייהם של זוגות חד מיניים מקביל לזה של "[[ידועים בציבור]]". בעקבות ההכרה שהעניק החוק הישראלי למוסד ה"ידועים בציבור", זוגות חד-מיניים זכאים לכל הזכויות הפיננסיות המוענקות לזוגות הטרוסקסואליים. פסקי-הדין שונים שניתנו במהלך השנים מעידים על הנטייה ההולכת וגוברת של ההכרה שהעניקה מערכת המשפט בישראל לזכויות הזוגות החד-מיניים. פסקי-הדין, שזכו לדיווח תקשורתי נרחב, מכסים מגוון תחומים ולרוב מנוסחים בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים.{{הערה|שם=טכניון|{{אנשים ישראל|שי רודין, [[עוז אלמוג]], דוד פז|משפחה חד מינית בישראל|7543|עדכון אחרון: 3.4.2009}}}}

הומוסקסואלים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים בישראל אינם נהנים עדיין מ[[שוויון משוויון זכויות]] חוקי מלא, והם נאבקים על מקומם בחברה ועל השוואת זכויותיהם האזרחיות, במיוחד ב[[זוגיות]] וב[[הורות]]בזוגיות ובהורות, לאלה של [[הטרוסקסואליות|הטרוסקסואלים]]. זוגות חד-מיניים בישראל טוענים לאפליה בתחום ה[[נישואים]] וב[[אימוץ]] הנישואים ובאימוץ ילדים, ונמנעות מהן זכויות שונות המגיעות אך ורק לזוגות שנישאו על פי החוק - המגדיר נישואים כבין גבר לאישה בלבד. ה[[מסורתיים|מסורתיות]] המסורתיות המאפיינת את [[דמוגרפיה של ישראל|החברה הישראלית]], והיחס ה[[סטיגמה|סטיגמטי]] הסטיגמטי גורמים לפרטים ולזוגות חד מיניים להסתיר את [[זהות מינית|זהותם המינית]] ואת [[זוגיות]]ם זוגיותם ואף כופים עליהם לעתים לנהל חיים כפולים.{{הערה|שם=טכניון}}

[[קובץ:Yaar hagaava.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שלט ב"[[יער הגאווה]]" בגליל העליון]]

כיום (ב-[[2011]]) [[הומוסקסואליות|הומואים]] ו[[לסביות]]ולסביות, אינם נתונים לאיום מצד החוק ואין עליהם איסור לחיות את חייהם, לקשור קשרים רומנטיים, לקיים [[יחסי-מין]] או להביע חיבה בפומבי. בהיבט החוקי הם כפופים לאותם חוקים ונורמות החלים על האוכלוסייה הכללית בבית ובחוץ.בנוסף מספק החוק בישראל הגנות מפני [[אפליה]] על רקע [[נטייה מינית]]. הומואים ולסביות מגויסים לצבא ופתוחים בפניהם כל התפקידים ובכלל זה משרות פיקוד בכירות ותפקידים רגישים. יחד עם זאת, הם אינם זוכים לשיויון זכויות בחיי המשפחה, זוגיות, אימוץ, והבאת ילדים, אם כי בתחום זה חל שינוי ניכר בפסיקה בשנים האחרונות.

פסיקת בתי המשפט בישראל מכירה דה-פקטו בזוגות הומוסקסואלים, בעיקר במסגרת מוסד ה"[[ידוע בציבור|ידועים בציבור]]", שהסדיר בעבר רק את ענייניהם של זוגות הטרוסקסואלים שלא נישאו באופן רשמי. מוסד זה מעניק לזוגות הומוסקסואלים מעמד טוב יותר מהמקובל במדינות רבות, לרבות בעולם המערבי. אף על פי כן, מעמדם החוקי של ההומוסקסואלים בישראל מוסדר רק באופן חלקי. בנושאים כגון [[דיני ירושה]], [[אימוץ ילדים|אימוץ]], [[אזרחות]], [[ביטוח לאומי]], [[משכנתה|משכנתאות]], [[מיסוי מקרקעין]] ועוד, לא קיימת בחקיקה התייחסות להומוסקסואלים, ועקב כך נדרשת פנייה לבתי משפט במקרים רבים. בבתי המשפט ובבג"ץ תלויים ועומדים מספר הליכים בנוגע לנושאים אלו, וההכרעות מתקבלות טיפין-טיפין, ללא דיון מקיף בנושא.

במאי 2006 הפיץ משרד המשפטים [[תזכיר חוק]] (טיוטה לפני הגשתה של הצעת חוק) שנוסח על-פי המלצות ועדה לבחינת דיני ה[[ירושה]] הירושה בראשות השופט בדימוס [[יעקב טירקל]]. על פי התזכיר זוגות הומוסקסואלים יוכרו לצורך זכויות ירושה. התזכיר כולל גם שינויים בנוגע לדיני הירושה של זוגות הטרוסקסואלים נשואים או ידועים בציבור. בדיון שהתקיים ב-[[17 במאי]] ב[[בית בבית המשפט המחוזי]] בתל אביב, קיבל בית המשפט את ערעורם של ידועים בציבור בני אותו המין, שהוגש על פסק דינו של [[בית משפט לענייני משפחה]] ברמת גן, אשר דחה את בקשתם לאשר [[הסכם ממון]] שערכו ביניהם, בטענה שהם אינם נחשבים לבני זוג ידועים בציבור ולכן אינם יכולים לבוא בשעריו של בית המשפט לענייני משפחה. בערכאת הערעור הביע [[היועץ המשפטי לממשלה]] עמדה כי ניתן לאשר את הסכם הממון שערכו ידועים בציבור בני אותו מין לפי חוק בית המשפט לענייני משפחה, וכי הסמכות המתאימה לכך הינה בית המשפט לענייני משפחה.

[[קובץ:Homophobic protestors. Haifa 2010.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מפגינים [[התנגדות לזכויות להט"ב|המתנגדים לזכויות להט"ב]] מפגינים ב[[מצעד במצעד הגאווה]] ב[[חיפה]]בחיפה, יוני [[2010]].]]

סקר שערך עיתון "הארץ" בשנת [[2009]] ובדק את היחס למיעוטים בחברה הישראלית בסולם של 1 עד 5,{{הערה|שם=סקר הארץ|{{הארץ||סקר "הארץ" - הישראלים הומופובים ומפחודים ומגלים אי-סובלנות ביחס כלפי רוב המגזרים|1105758|07.08.09}}}} מצא כי הציון הממוצע הכללי של יחס הציבור הישראלי להומואים ולסביות הוא 3.2 - גבוה במעט מיחס נייטרלי וציון ממוצע די מקובל בעולם. כ-60% מהנשאלים חושבים שישנה [[הסתה]] נגד הומוסקסואלים ולסביות בישראל. ה[[חרדים]] החרדים בולטים ביחס שלילי בולט להומואים ולסביות (ממוצע של 1.5), ונמצא כי נשים מתייחסות להומוסקסואלים ולסביות (ולמיעוטים אחרים) טוב יותר מגברים. על פי "[[מדד הדמוקרטיה הישראלית]] 2010", ל-25% בציבור היהודי היה מפריע להתגורר בשכנות לזוג הומוסקסואלים (לעומת 23% המסתייגים ממגורים לצד חרדים). בציבור הערבי 70% היו מוטרדים ממגורים בשכנות לזוג הומוסקסואלים (בקרב חרדים הנתון הוא 74% ובקרב יהודים דתיים 55%).{{הערה|שם=מדד הדמוקרטיה הישראלית 2010|[http://www.idi.org.il/PublicationsCatalog/Documents/Book_7114/madad%202010%20sofi.pdf מדד הדמוקרטיה הישראלית, 2010], עמ' 125-123{{PDF}}}}

ב-2007 ערך מכון PEW סקר עולמי שבו נשאלה השאלה: "האם ההומוסקסואליות צריכה להיות מקובלת בחברה?". שיעור משיבי ה"כן" בישראל היה 38%, שיעור נמוך במידה ניכרת ממדינות [[מערב אירופה]] ו[[אמריקה]] ואמריקה אך גבוה יותר מ[[אפריקה]]מאפריקה, רוב מדינות [[אסיה]] וחלק ממדינות [[מזרח אירופה]].<ref>[http://pewglobal.org/files/pdf/258.pdf The 2007 Pew Global Attitudes Project: "Should homosexuality be accepted by society?"]</ref>

מצד שני, סקרים אחרים מצביעים על פתיחות רבה, יחסית, כלפי המשפחה החד-מינית. על-פי סקר שהתפרסם בעיתון [[הארץ]] בחודש [[אוגוסט]] [[2009]], 61% מהציבור בישראל תומכים ב[[נישואין בנישואין חד-מיניים]], ו-60% תומכים במתן הזכות ל[[הורות חד-מינית|אימוץ לאימוץ ילדים על ידי זוגות חד-מיניים]].<ref name="angus">[http://www.angus-reid.com/polls/view/33967/homosexuality_an_aberration_for_many_israelis "Homosexuality an Aberration for Many Israelis"], Angus Reid, August 08, 2009</ref> מספרים אלה גבוהים מהמספרים המקביליים להם ב[[האיחוד האירופי|איחוד באיחוד האירופי]].<ref name="eu">Standard Eurobarometerת [http://ec.europa.eu/public_opinion/archives/eb/eb66/eb66_highlights_en.pdf EUROBAROMETER 66 - PUBLIC OPINION IN THE EUROPEAN UNION], Publication: December 2006 {{PDF}}</ref> סקר נוסף, שערך [[חנוך סמית|מכון סמית]] עבור עמותת [[חדו"ש – לחופש דת ושוויון|חדו"ש]], מראה כי 53% מן הציבור היהודי ו-74% מן הציבור היהודי-חילוני תומכים בנישואים חד מיניים.‏‏{{הערה|שם=חדוש|1=[http://www.hiddush.org.il/Categories.aspx?id=458 {{כ}} "83% מהציבור היהודי בישראל: יש לקיים בישראל חופש דת ומצפון"], אתר חדו"ש לחופש דת ושיוויון}}

עם הקמתה ירשה מדינת ישראל, באמצעות [[פקודת סדרי השלטון והמשפט]], את חוקי [[המנדט הבריטי]], שלפיהם נחשב קיום יחסי מין הומוסקסואליים לעבירה שדינה עשר שנות מאסר. [[היועץ המשפטי לממשלה|היועץ המשפטי]] השני לממשלה, [[חיים כהן]], נכשל בניסיונו להעביר ב[[ממשלת ישראל|ממשלה]] בממשלה החלטה המעבירה את ההכרעה בנושא ל[http://justice.gov.il/NR/rdonlyres/702F4685-3036-49C1-A3F9-5FAE64FEB214/0/50049.pdf הנחיית היועץ המשפטי], אך הורה ל[[משטרה]] למשטרה שלא לאכוף את החוק (חיים כהן הפעיל כאן את סמכותו לשיקול דעת בעניין אכיפת חוקים, סמכות שמסורה ליועץ המשפטי גם כיום, כל עוד לא הורו לו [[הכנסת]] או [[בג"ץ]] אחרת). לימים כתב כהן:{{ציטוט|תוכן=חשבתי שמחובתי שלא לקיים [[חוק]] שהוא לפי דעתי בלתי [[מוסר]]ימוסרי. אנחנו דרשנו מן ה[[שופט]]ים השופטים הגרמנים שלא יבצעו את החוקים של ה[[נאצים]] הנאצים כשהיו אנטי-מוסריים בעיניהם, ואני חושב שזו חובה המוטלת על שופט ועל יועץ משפטי שלא ייתנו את ידם לביצוע חוקים שהם לפי מיטב מצפונם בלתי מוסריים.|מקור='''שיחות עם חיים כהן''', מיכאל ששר, הוצאת כתר|מרכאות=כן}}

בעת שכיהן כשופט ב[[בית בבית המשפט העליון]] פסק חיים כהן כי: "משכב אישה שלא כדרכה, וכן [[הומוסקסואליות|משכב זכר]], כשהמעשה נעשה בצנעה ועל ידי בני אדם בגירים מרצונם הטוב אינם מעשים שיש בהם קלון, ואין הם מעידים על עושיהם שהם פושעים הראויים ל[[ענישה|עונש]]לעונש".<ref>‏ע"פ 224/63 '''בן עמי נ. היועץ המשפטי לממשלה''', פ"ד יח, 225‏</ref>

בישראל לא הועמד מעולם אדם לדין פלילי בעוון קיום יחסי מין הומוסקסואלים כשלעצמם, אם כי קרה שחיילים הועמדו ל[[משפט לדין צבאי|דין צבאי]] על עברה כזאת. נאשמים בישראל הורשעו בסעיפי האיסור על משכב "שלא כדרך הטבע"; על פי רוב דובר בנאשמים שהואשמו בעבירות מין חמורות יותר, אך הורשעו בקיום יחסים שלא כדרך הטבע. פסק-דין כזה ניתן ב-[[1953]] ב"פרשת והבה" על ידי שופט בית המשפט העליון [[שניאור זלמן חשין]]. והבה הואשם בהחדרת איבר מינו לפיו של ילד בן חמש, אך במקום אינוס קטין בחרה התביעה להאשימו ב"משכב שלא כדרך הטבע". בפסק דינו הרחיב חשין את האיסור הפלילי על יחסים כאלה, ואף החיל אותו על יחסים לסביים. בפסק דין אחר ("פרשת כראדי", [[1956]]) כתב חשין בפסק דינו:{{ציטוט|תוכן=העבירה שבה הורשע המערער, [[הומוסקסואליות|משכב זכר]], היא חמורה ביותר. חמורה היא בייחוד כאשר היא נעשית - כאשר היה כאן, במקרה דנן, בגופו של קטין."|מרכאות=כן}}

החוק האוסר על יחסים "שלא כדרך הטבע" (המדובר בסעיף 152(2) ל[[פקודת לפקודת החוק הפלילי]], אשר הפך לאחר מכן לסעיף 351(1) ו-351(3) ל[[חוק לחוק העונשין]], תשל"ז-1977) נותר שנים רבות בספר החוקים, על כל המשמעות הסמלית העולה מכך. זו גם הסיבה לכך שב-1975, כשקמה העמותה הישראלית לזכויות הומוסקסואלים, היא נקראה בראשיתה "האגודה לשמירה על זכויות הפרט" (כיום: [[אגודת הלהט"ב]]), כדי שלא תואשם בעידוד עבירה על החוק. האגודה לשמירת זכויות הפרט ניסתה להביא לביטול האיסור הפלילי מימיה הראשונים. ב-1976 נפגשו אנשיה עם [[אהרון ברק]], [[היועץ המשפטי לממשלה]], וב-1983 שלחה לכל חברי הכנסת חוברת שבה קראה להפסיק להפלות הומוסקסואלים ולסביות.

ב-[[14 ביוני]] [[1978]] הוגשו המלצות של ועדה מיוחדת שבראשה עמדה [[שולמית אלוני]]. הייתה זו ועדה משותפת לוועדת הפנים של הכנסת ול[[ועדת ולוועדת חוקה, חוק ומשפט|וועדת חוקה, חוק ומשפט]], שעסקה ברפורמה בחוק העונשין בהתייחס לפשעי מין בכלל ול[[אונס]] ולאונס בפרט. ההמלצות הביאו את הממשלה להגיש לכנסת את הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 14), ב-[[29 ביולי]] [[1980]]. על אף שוועדת החקיקה של הכנסת אישרה קודם נוסח של החוק שבו נמחק סעיף 351 לחלוטין, בהצעה לא נמחק סעיף 351 אם כי הוצע לשנותו: תימחק העבירה על יחסים "שלא כדרך הטבע" בין אישה לגבר, והעונש על משכב זכר יופחת מעשר שנים לשנת מאסר אחת. בסופו של דבר נגנזה ההצעה ולא הגיעה לשלבי חקיקה מתקדמים.

ב-[[11 בספטמבר]] [[1986]] אושרה בקריאה ראשונה הצעת חוק של הממשלה, שכללה רבים מהשינויים שכללה ההצעה מ-1980, אך סעיף 351 לא נזכר בה כלל. גם בעת הדיונים בהצעה עלה הסעיף לדיון רק פעם אחת, כאשר חבר הכנסת [[מרדכי וירשובסקי]] התנגד לכך שהצעת החוק אינה כוללת את ביטולו. לאחר האישור בקריאה ראשונה, עברה הצעת החוק לוועדת חוקה, חוק ומשפט וב-[[22 במרץ]] [[1988]] עברה בקריאה שנייה ושלישית, והפכה לחוק - תיקון מס' 22 לחוק העונשין.

האגודה לזכויות הפרט לא הייתה מעורבת ישירות בהצעת החוק, וסעיף 351 לא הוזכר בישיבת הכנסת. לדברי שולמית אלוני, "אין דמיון בין החוק כפי שהתקבל להצעת החוק הממשלתית מפני שאנחנו הרבה דברים הרחבנו". התיקון כלל ניסוח מחדש של מרבית הסעיפים העוסקים ב[[עבירת בעבירות מין|עבירות מין]], וסעיף 351 נמחק מהחוק לחלוטין. לדברי אלוני, הח"כים הדתיים עסקו בעיקר בהחמרה בעונשים על עבירות אינוס, ו[[אבנר ואבנר שאקי]] שהיה פעיל בוועדה בדרך כלל, היה טרוד אז בנושאים אחרים.<ref>‏יובל יונאי, '''הדין בדבר נטייה חד-מינית בישראל: בין היסטוריה לסוציולוגיה''', משפט וממשל, ד'(2), 531-586 (1998)‏</ref>

[[קובץ:Aharon Barak.jpg|שמאל|ממוזער|200px|נשיא [[בית המשפט העליון]] (בדימוס) [[אהרון ברק]] פסק בשנת [[2006]] ב[[בג"ץ יוסי בן-ארי נגד מנהל מינהל האוכלוסין במשרד הפנים|בגבבג"ץ בן-ארי]] כי חובה על המדינה לרשום כנשואים זוגות חד מיניים שנישאו בחו"ל.]]

זוגות חד-מיניים אינם יכולים [[נישואים|להינשא]] בישראל, ונושא זה הנו סוגיית ליבה במאבק ל[[שוויון לשוויון זכויות]] עבור הומוסקסואלים, לסביות, טרנסג'נדרים והביסקסואלים בישראל. זוגות חד מיניים נהנים מאותן זכויות המוקנות ל[[ידועים לידועים בציבור]] הטרוסקסואלים; בית המשפט מאשר הסכמי ממון בין בני זוג מאותו המין ומעניק להם תוקף של פסק דין.

בדומה למדינות אחרות, גם בישראל נושא הנישואים החד-מיניים נמצא במחלוקת ציבורית, אולם סקרים מראים שרוב הציבור בישראל תומך בנישואים כאלה (בדומה למצב במדינות רבות אחרות, בעיקר באירופה). על-פי סקר שהתפרסם בעיתון [[הארץ]] בחודש [[אוגוסט]] [[2009]], 61% מהציבור בישראל תומכים בנישואין חד-מיניים, ו-60% תומכים במתן הזכות לאימוץ ילדים על ידי זוגות חד-מיניים.<ref name="angus"/> מספרים אלה גבוהים מהמספרים המקביליים להם ב[[האיחוד באיחוד האירופי|איחוד האירופי]].<ref name="eu"/> סקר נוסף, שערך [[חנוך סמית|מכון סמית]], מראה כי 53% מן הציבור היהודי ו-74% מן הציבור היהודי-חילוני תומכים בנישואים חד מיניים.‏‏{{הערה|שם=חדוש}}

לאחר שבשנת [[1988]] בוטל האיסור על יחסי מין אנאליים ("[[מעשה סדום]]"), קבע החוק בישראל את [[גיל ההסכמה]] ליחסים כאלה על 18 שנה, בשונה מגיל ההסכמה ליחסי מין וגינליים - 16 שנה. בשנת [[2000]], בעקבות פעילות בנושא של [[האגודה לזכויות האזרח]], שונה גיל ההסכמה ליחסי מין אנאליים לגיל 16, כמו הנהוג ביחסי מין וגינליים.

באוגוסט 2001 החליטה שופטת [[בית משפט לענייני משפחה]] ב[[באר בבאר שבע]], אסנת אלון-לאופר, לאשר הסכם זוגיות בין בנות זוג לסביות, תוך שהיא קובעת כי "הגדרת המשפחה היא הגדרה רחבה, ושתי בנות הזוג עונות על הגדרת 'בן משפחה' שבחוק בתי המשפט לענייני משפחה. לא מצאתי", הוסיפה השופטת, "שההגדרה בחוק מכוונת דווקא לבני זוג ממין שונה". בית המשפט נתן באופן תקדימי תוקף של [[פסק דין]] להסכם לחיים משותפים של בנות זוג, תוך שקבע כי זוג לסביות עונות להגדרת "בן משפחה" לפי החוק.{{הערה|שם=יועז|{{הארץ|יובל יועז|רק אל תבקשו סטטוס משפחתי|576981|17 במאי 2005}}}}

בספטמבר 2006 הכיר בית המשפט לראשונה בהסכם שחתמו זוג נשים שנפרדו, והעניק לו תוקף של פסק דין בדומה ל[[גירושין]]לגירושין.{{הערה|{{nrg|דורית גבאי, מעריב|מפרקות את החבילה|482/239|21 בספטמבר 2006||40|1}}}}

חמישה זוגות גברים [[ישראלים]] ערכו מחוץ לישראל, ב[[טורונטו]] שב[[קנדה]]בטורונטו שבקנדה, טקס [[נישואים אזרחיים|נישואין אזרחי]] המוכר באותה מדינה. עם שובם לישראל פנו לפקיד הרישום, וביקשו לשנות את רישומם ב[[מרשם במרשם האוכלוסין]] מ"רווק" ל"נשוי". פקיד הרישום סירב לבקשה, בנימוק ש"נישואין שכאלו אינם מוכרים באופן חוקי במדינת ישראל, ולפיכך לא ניתן לרושמם בקובץ המרשם" (מכתבו של מנהל הלשכה למנהל אוכלוסין בתל אביב מיום 24.5.2005).{{הערה|[http://elyon1.court.gov.il/Files/05/450/030/a09/05030450.a09.HTM "בג"ץ יוסי בן-ארי נגד מנהל מינהל האוכלוסין במשרד הפנים"] באתר [[בית המשפט העליון]].

בעתירתם ל[[בגלבג"ץ]] ביקשו הזוגות לרשום את הנישואין הללו בישראל, על-פי הכלל שלפיו רושם [[רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול|מינהל האוכלוסין]] נישואים שנערכו בין בגירים בחוץ לארץ לפי חוקי המדינה הזרה. עמדת המדינה הייתה כי בעוד שיש לתת לזוגות הומו-לסביים שוויון זכויות מלא בכל הנוגע לזכויות כלכליות, בית המשפט אינו רשאי להכיר בתבנית משפטית חדשה למיסוד הזוגיות, אלא עליו להשאיר עניין זה להסדרה בידי הכנסת. לטענת המדינה, אם בית המשפט יחייב אותה לרשום נישואין חד-מיניים ב[[מרשם במרשם האוכלוסין]], תהיה בכך הכרה בפועל מצדו בתבנית המשפטית החדשה.

ב-[[21 בנובמבר]] [[2006]], חייב בית המשפט העליון את המדינה לרשום כנשואים את הזוגות שנישאו בקנדה, בין השאר בהסתמך על [[הלכת פונק שלזינגר]], שבה חויבה המדינה לרשום נישואים אזרחיים שנעשו בחו"ל. בפסק דינו של נשיא [[בית המשפט העליון]] (בדימוס) [[אהרון ברק]] נקבע כי חובה על [[רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול|מנהל האוכלוסין]] של [[משרד הפנים]] לרשום כ[[נישואים|נשואים]] כנשואים זוג [[גבר]]ים [[הומוסקסואליות|גברים הומוסקסואליים]] שנישאו כדין במדינה זרה.

מאז שנת [[2005]] מדינת ישראל מכירה בהורות משותפת של בני זוג מאותו המין. הדרך לכך נסללה בעקבות 9 שנים של מאבק משפטי שינהלו בנות הזוג טל ואביטל ירוס חקק, עד שבית המשפט העליון אישר אימוצים במשפחות חד מיניות. מאז תקדים זה ניתנו בבתי המשפט צווי אימוץ נוספות במשפחות חד מיניות, ו[[משרד ומשרד הפנים]] יצר מסמכי רישום מיוחדים לילדים שלהם שתי אמהות או שני אבות.{{הערה|שם=הדר}} החל משנת [[1999]] בתי המשפט מעניקים [[אפוטרופסות]] לאמהות הלא ביולוגיות ולאבות הלא רשומים, תוך הכרה חלקית בהורות המשותפת.

בג"ץ פסק בשנת [[2000]]<ref> בג"ץ 1779/99 ברנר-קדיש נ' שר הפנים, פ"ד נד(2) 368 (2000)</ref> כי בהיעדר ראיה סותרת, [[משרד הפנים]] חייב להכיר בתהליך אימוץ חוקי שנעשה מחוץ לישראל ולרשום את הילד במרשם התושבים בישראל תחת שתי אמהות: ביולוגית ומאמצת. ב-[[12 בפברואר]] [[2006]] אימצו באופן חוקי טל ואביטל ירוס-חקק זו את ילדיה הביולוגיים של זו, ובכך הפכו לזוג החד-מיני הראשון בישראל שהותר לו לעשות זאת. ב-[[17 באוקטובר]] באותה שנה אישר בית המשפט אימוץ נוסף בנסיבות דומות,{{הערה|[http://www.gogay.co.il/today/files/5222.asp הישג משפטי: צו אימוץ נוסף למשפחה לסבית], [[GoGay]]{{כ}}, 18/10/2006}} ועד תחילת 2008 ניתנו כ-25 צווי אימוץ בנסיבות דומות.<ref>[http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/952829.html מזוז: זוגות חד מיניים יוכלו לאמץ ילדים], אתר [[הארץ]]</ref>

ב-[[10 בפברואר]] [[2008]] הודיע [[היועץ המשפטי לממשלה]] [[מני מזוז]], בעקבות דיון בהשתתפות אנשי מקצוע מתחום הרווחה והמשפטים, כי {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=ניתן לאפשר לבן זוג בן אותו המין לאמץ את ילדו, הביולוגי או המאומץ, של בן זוגו. כן נקבע, כי אין מניעה חוקית לאשר לבני זוג מאותו המין, או למי מהם, לאמץ ילד זר, שאינו ילדו של אחד מבני הזוג, וזאת בנסיבות בהן נשקלת בקשה לאימוץ על ידי אדם יחיד, ובכפוף לשיקולי טובת המאומץ כמקובל.|מקור=הודעה לעיתונות מס' 7751, משרד המשפטים, 10 בפברואר 2008}}

בעקבות מאבקן של ד"ר טל וד"ר אביטל ירוס-חקק להכרה בהורותן המשותפת על ילדיהן, קבע בית המשפט העליון כי חוק האימוץ הישראלי מאפשר [[אימוץ]] בתוך המשפחה החד-מינית. במהלך הדיונים המשפטיים אשר ארכו כשמונה שנים, קבע בית המשפט לענייני משפחה ב[[רמת ברמת גן]] בשנת 1999 כי ניתן להעניק צו [[אפוטרופסות]] לאם הלא-ביולוגית במשפחה לסבית. החוק מעניק הכרה חלקית לקשר שבין האם הלא-ביולוגית לילדים שילדה זוגתה. מאז פס"ד ירוס-חקק התקבלו במשרד הרווחה כ-80 פניות דומות ל"אימוץ הדדי" בתוך המשפחה, וב-25 מההליכים שהסתיימו אכן ניתן צו אימוץ.{{הערה|{{הארץ|יובל יועז|מזוז: להתיר אימוץ לחד מיניים; ישי: יוזמה מבחילה|952829|10 בפברואר 2008}}.}}

בשנת 2008 הורחב תקדים האימוץ, כאשר היועץ המשפטי לממשלה הכריז כי יש לאפשר גם אימוצים שבהם זוג גברים או זוג נשים מבקשים לאמץ ילד שאיננו ביולוגי של אף אחד מהם.{{הערה|שם=הדר}} במאי [[2009]] לכנסת הצעת תיקון לחוק ה[[אימוץ]] האימוץ (1981) מאת חבר הכנסת [[נסים זאב]] מ[[מפלגת ש"ס|שמש"ס]], שמטרתה למנוע אפשרות של [[אימוץ]] ילדים על ידי זוגות חד מיניים.{{הערה|1=[http://www.gogay.co.il/content/article.asp?id=8180 "הומואים ולסביות לא כשירים לאמץ"]‎, באתר [[GoGay]], {{כ}}13/5/2009}}

בדצמבר [[2010]] פסק באופן תקדימי [[בית משפט לענייני משפחה]] בירושלים כי גבר יוכל לאמץ את בנו הביולוגי של בן זוגו.{{הערה|שם=גליקמן|{{ynet|אביעד גליקמן|תקדים משפטי: ילד יאומץ על-ידי בן הזוג של אביו|4000371|16 בדצמבר 2010|}}}} הילד בן השנתיים נולד מתרומת ביצית ועל ידי אם פונדקאית בהודו, ובני הזוג חיו ביחד שמונה שנים. בית המשפט אישר את הבקשה לאחר שקיבל את מסקנת עובדי משרד הרווחה כי אישור בקשת האימוץ הוא לטובת הילד.{{הערה|שם=גליקמן}}

בשנת [[1996]] הגישה [[האגודה לזכויות האזרח בישראל]] עתירה ל[[בגלבג"ץ]] בשם טל ירוס-חקק, שחיה עם בת זוג מאז 1989, נגד [[משרד הבריאות]] בנוגע לטיפולי [[הפריה]]. בעתירה דרשה ירוס-חקק שמשרד הבריאות יחיל עליה את הכללים המיועדים לאשה נשואה המבקשת לקבל [[תרומת זרע]] או [[הפריה חוץ-גופית]] ולא את הכללים הנוגעים לרווקה אשר דרשו חוות דעת פסיכיאטרית ודו"ח של עובדת סוציאלית. בלחץ שופטי בג"ץ ביטל משרד הבריאות את ההבדלה בין נשים נשואות לאלו שאינן נשואות והנחה את כל המרכזים הרפואיים של טיפולי פוריות שלא לתת יחס שונה לנשים לא-נשואות.

חוק הפונדקאות בישראל אינו מתיר לזוגות מאותו המין לעבור תהליך של [[פונדקאות]]. זוגות רבים מאותו מין, במיוחד של גברים, עוברים הליכי פונדקאות בחו"ל (לרוב ב[[ארצות בארצות הברית]] וב[[הודו]]ובהודו) אך התהליך נחשב ליקר במיוחד ומסובך מבחינה פרוצדורלית.{{הערה|שם=גרוסמן|{{וואלה!|גלעד גרוסמן|הומוסקסואלים לבג"ץ: תנו לנו להיות הורים|1641611|10 בפברואר 2010|}}}}{{הערה|שם=הדר}}

ב[[פברואר]] [[בפברואר 2010]] עתרו לבג"ץ בני הזוג יואב ארד-פנקס ו[[איתי ואיתי פנקס]] בבקשה לשנות את חוק הפונדקאות הישראלי שחל רק על זוגות של גבר ואישה. בעתירה נטען שאין כל סיבה מהותית שלא לפרש את החוק כך שיחול גם על "איש ואיש". בנוסף, טענו העותרים שאם לא ניתן לפרש כך את החוק, על בית המשפט לקבוע שהוא חל גם על בני זוג גברים מטעמים חוקתיים.{{הערה|שם=גרוסמן}}

אף שלא מתאפשרים בישראל נישואים חד מיניים או [[איחוד אזרחי]], זוגות מאותו המין נהנים ממרבית הזכויות הכלכליות והסוציאליות שמוענקות לזוגות הטרוסקסואלים נשואים. הדבר מתאפשר עקב שורה של פסיקות משפטיות לטובת עותרים, ועקב שורת החלטות של [[היועץ המשפטי לממשלה]], [[מני מזוז]], לפיהן יש להעניק לזוגות חד מיניים [[שוויון זכויות]] בעניינים כלכליים.{{הערה|שם=הדר}}

צעד חשוב לקראת הכרה בהומוסקסואלים כאנשים שווי זכויות עשתה [[הכנסת]] בשנת [[1992]], בעת שהתקבל תיקון ל[[חוק לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה]], התשמ"ח-1988, לפיו חל איסור להפלות [[עובד]] או דורש עבודה בשל נטייתו המינית. הייתה זו פריצת דרך משמעותית בהכרה בהומוסקסואלים כאנשים שווי זכויות, ולא כ"בגירים העושים מעשיהם בצנעה". לעו"ד [[דן יקיר]] שפעל מטעם [[האגודה לזכויות האזרח]] היה תפקיד חשוב בהתפתחות זו ובהתפתחויות שבאו אחריה (אין קשר ארגוני בין אגודה זו למה שכונתה "האגודה לזכויות הפרט"). בשנת [[1995]] התקבל תיקון נוסף לחוק לפיו דיון בעניין הפליה מחמת נטייה מינית בבית הדין לעבודה יתנהל [[בדלתיים סגורות]].

בית המשפט העליון הוסיף נדבך חשוב לבניין זה כאשר קבע, בשנת [[1994]], ב[[בג"ץ אל-על נתיבי אויר לישראל נגד יונתן דנילוביץ|בגבבג"ץ 721/94 '''אל על נגד יונתן דנילוביץ'''']] כי [[דייל אוויר|דייל]] שביקש לנצל סעיף ב[[הסכם קיבוצי|הסכם בהסכם הקיבוצי]] המעניק לבן זוג כרטיס טיסה בהנחה, רשאי לקבל הטבה זו אף אם בן זוגו הוא מאותו המין.

בשנת [[1994]] הגישה [[האגודה לזכויות האזרח]] תביעה ל[[בית לבית הדין לעבודה]] בשם פרופסור [[עוזי אבן]] נגד [[אוניברסיטת תל אביב]], בדרישה להעניק לבן זוגו את אותן הזכויות המוענקות לבן זוג ידוע בציבור של איש סגל. בעקבות פסק הדין בבג"ץ דנילוביץ הסכימה האוניברסיטה לשנות את מדיניותה בנושא והתחייבותה קבלה תוקף של פסק דין.{{הערה|1=תיק נד/3/1712, [http://www.acri.org.il/Story.aspx?id=984 הענקת זכויות לבן זוג מאותו המין של איש סגל באוניברסיטה], האגודה לזכויות האזרח, 22/11/2004}}

בשנת [[2004]] פסק בית המשפט כי גבר זכאי לרשת את נכסיו של בן זוגו המנוח. [[בתי המשפט בישראל#בית משפט מחוזי|בית המשפט המחוזי]] ב[[נצרת]] בנצרת קיבל את ערעורו של אדם אשר ביקש לקבל [[צו ירושה]] לגבי נכסי בן זוגו שנפטר, אשר עימו חי כ-40 שנה. בית השפט פרש את המילים "איש ואישה" שבחוק הירושה ככוללות גם "איש ואיש" ו"אישה ואישה". בכך שינה בית המשפט המחוזי את פסיקתו של [[בית משפט לענייני משפחה]] ב[[עפולה]] בעפולה שקבע כי נכסי המנוח יועברו ל[[האפוטרופוס הכללי|אפוטרופוס לאפוטרופוס הכללי]] ולא לבן זוגו של הנפטר וזאת בטענה כי בני זוג מאותו המין אינם רשאים לרשת זה את זה לפי חוק הירושה.

בדצמבר 2004 הודיע היועץ המשפטי לממשלה, [[מני מזוז]], כי מדינת ישראל תכיר בזכויות הדדיות של זוגות הומוסקסואלים הקשורות בכסף וברכוש, ולא תערער על הפסיקה של בית המשפט המחוזי. בפסיקה נכתב: {{ציטוט|תוכן=... העובדה שבעת חקיקת חוק הירושה היה משכב זכר בגדר עבירה פלילית יכולה להוות רקע לדעה כי בכך מתמצית עמדתו של המחוקק כנגד יחסים הומוסקסואליים בהיעדר כל צורך להתייחס להיבטים נוספים של התופעה. אכן, אין אנו עוסקים בתחום צר של מיסוי או סדרי רישום בפנקס השמות וכו' אלא בחוק הנוגע לאחד הנושאים המרכזיים של הוויתנו החברתית והלאומית. אולם הזמן שעבר למן חקיקת חוק הירושה והשינויים המפליגים שחלו במשפט הישראלי מקטינים את משקלה של הנחת היסוד של המחוקק ומחזקים את התכלית הראשונית של הסעיף - ליצור דין ירושה מיוחד לידועים בציבור, קרי למי שאינם יכולים להינשא לפי הדין הדתי. על רקע זה אוכל לומר כי אם יוכרו זכויות הירושה של ידועים בציבור שהם כהן וגרושה או של ידועים בציבור שאחד מהם אינו יהודי, ובעת ובעונה אחת יישללו זכויות הירושה של ידועים בציבור שהם הומוסקסואליים או לסביות, יהיה זה בבחינת אפליה בלתי מוצדקת על רקע נטייה מינית שכן אין כל צידוק משפטי או חברתי לקיים אבחנה כזו.|מקור=[http://www.tau.ac.il/~lawclinc/roim-to/yerusha.doc ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בנצרת בתיק תע 710/01 שניתן ביום 15/10/2003.]|מרכאות=כן}}

פסק דין שונה, שבו נשללה הזכות לירושה במקרה של בני זוג מאותו המין, ניתן בשנת 2010 ב[[בית בבית המשפט לענייני משפחה]] ב[[באר בבאר שבע]].{{הערה|{{גלובס|יובל יועז|ביהמ"ש מסיג לאחור את הזכויות הרכושיות של זוגות חד-מיניים|1000592156|7 באוקטובר 2010}}}}

בשנת 2001 קיבל [[‏בית הדין לעבודה]] ב[[תל בתל אביב]] את עתירתו של פטריק לוי בתביעה נגד קרן הפנסיה "[[מבטחים (קרן פנסיה)|מבטחים]]" וקבע כי זוג הומוסקסואלים נחשבים הן כ"בני-זוג", והן כ"[[ידועים בציבור]]", כך שלאחר מותו של אחד מהם, זכאי בן הזוג הנותר ל[[פנסיה]] לפנסיה של המנוח ולקצבת שארים.{{הערה|1=ליאור בן דוד, [http://www.knesset.gov.il/MMM/doc.asp?doc=m01045&type=doc "זכויותיהם של בני זוג מאותו המין בישראל – תמונת מצב"], מרכז המחקר והמידע של הכנסת, 28 בנובמבר 2004 {{DOC}}}}{{הערה|[http://www.hoshen.org/info/articles/practical/legal_achievements.html "עשרים שנות מאבק: הפסיקות שהעניקו לאורך השנים את ההכרה והזכויות לזוגות חד-מיניים"], ארגון חוש"ן}}

בשנת [[2009]] התפרסם סיפורה של אלה בר-אילן, [[לסבית]] בת 64 אשר חיה במשך 22 שנה עם זוגתה רוברטה סלטוניק, שנפטרה שנה קודם לכן. בר-אילן פנתה לביטוח הלאומי בבקשה שיכיר בה כאלמנה, על-אף שהשתיים לא באו בברית הזוגיות, ולאחר הליך בירוקרטי זכתה מהמדינה לקצבת שארים. בעקבות המקרה קראה מנכ"ל ביטוח לאומי לאנשים במעמד דומה לפנות אל המוסד: "אנחנו בעד מיצוי זכויות ותאים משפחתיים שבעבר לא יכלנו לתת להם מענה. היום, לאור השינוים, אני קוראת לזכאים להגיש תביעות והם יענו בהתאם".{{הערה|{{ynet|דניאל אדלסון|הביטוח הלאומי לאלמנות לסביות: הגישו תביעות|3746798|15 ביולי 2009|}}}}

בשנת [[2010]] קיבל בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב באופן תקדימי תביעה שהגישה עו"ד [[עירא הדר]] בשמו של הומו בן 45 להכיר בו כ[[ידועים כידוע בציבור|ידוע בציבור]] של מנוח וכמי שזכאי לגמלת השאירים של המנוח מקרן מקפת. סגנית נשיא בית הדין, השופטת לאה גליקסמן, קבעה בפסק דינה שבני זוג הומואים ש[[יציאה מהארון|חיים שחיים בארון]] יכולים להיחשב כידועים בציבור, וכי במקרים כאלה, יש להקל לגבי מידת הראיות שתידרש לשם הוכחת הזוגיות.{{הערה|שם=הדר|1=[http://www.gogay.co.il/content/article.asp?id=9124 "ידועים בארון"], GoGay, {{כ}}10/5/2010}} בפסק דין מפורט ועקרוני קבעה השופטת כי "יש לקבל את התביעה ולהצהיר כי התובע היה בן זוגו של המנוח וזכאי לפנסיית שארים מהקרן, בהתאם לתקנון".{{הערה|{{ynet||תקדים: אלמן "בארון" זכאי לקצבת שארים|3884035|3 במאי 2010|}}}}

החידוש בפסק הדין זה היה ברגישות הרבה שבה בית הדין התייחס לזוגות מאותו המין החיים [[יציאה מהארון|בארון]]; לפי עו"ד הדר, בית הדין הכיר בכך שכאשר אנשים נאלצים להסתיר את קשר הזוגיות שלהם הם ימנעו מלהופיע בציבור יחדיו, ימנעו מלנהל חשבון בנק משותף, ימנעו מלרשום על שמם נכסים משותפים וישתדלו שלא להצטלם יחדיו. כל אלה עלולים להיות להם לרועץ כאשר יהיה צורך להוכיח את קיום הזוגיות כדי להנות מההטבות והזכויות הנובעות מהחיים המשותפים. בית הדין מצא שבנסיבות כאלה אסור שהחיים בארון יהוו גורם לשלילת זכויות מבני הזוג, ועל כן יש להקל עימם בנטל ההוכחה.{{הערה|שם=הדר}}

[[קובץ:Adir Steiner.jpg|שמאל|ממוזער|200px|[[אדיר שטיינר]] היה ההומוסקסואל הראשון שהוכר כ[[אלמן]] של חייל צה"ל שנפטר במהלך שירותו. בנוסף, עתירתו לבג"ץ בנושא זכויות במיסוי מקרקעין הביאה להשוואת זכויותיהם של זוגות חד מיניים בנושא זה.‏]]בשנת [[2004]] החליטה [[עיריית תל אביב יפו]] להעניק לזוגות חד מיניים ולילדיהם שהינם תושבי העיר הנחות בשימוש במתקנים עירוניים, בדומה להנחות הניתנות לבני זוג נשואים ולילדיהם. החלטה זו הייתה פועל יוצא של פעילותה של חברת מועצת העיר ת"א [[מיכל עדן]].

באותה שנה החליט [[היועץ המשפטי לממשלה]], [[מני מזוז]], לפטור העברת דירה לבן זוג מאותו המין מ[[מס ממס שבח מקרקעין]] ו[[מס ומס רכישה]], כפי שנהוג בהעברה בין בני זוג ובין ידועים בציבור המתגוררים יחד יותר משנה. ההחלטה ניתנה כתשובת המדינה ל[[בית לבית המשפט העליון]] לאחר ש[[אדיר שאדיר שטיינר]] ביקש להעביר לבן זוגו צח גרניט מחצית מזכויותיו בדירתם בתל אביב, וערער לבית המשפט העליון על החלטותיהם של המפקחת על שומת המקרקעין, מנהל מס שבח מקרקעין וועדת הערר למיסוי מקרקעין לא אישרו פטור ממס שבח ומס רכישה על ההעברה.{{הערה|{{וואלה!|יובל יועז, הארץ|מזוז אישר פטור ממסים לזוג הומואים|510495|25 בפברואר 2004|}}}}

ביולי 2009 פרסם [[המוסד לביטוח לאומי]] חוזר לגבי זכויות ל[[גמלה|גמלאות]]לגמלאות, המוקנות גם לבני זוג בני אותו המין.{{הערה|[http://www.btl.gov.il/benefits/HozrimGimlaot/Documents/HozerGimlaot410-09.pdf חוזר המוסד לביטוח לאומי מס' 116/090, גמלאות 410]{{PDF}}}} העיקרון המנחה חוזר זה הוא שהיחס לבני זוג בני אותו המין שהם ידועים בציבור הוא כאל זוג הטרוסקסואלי של ידועים בציבור, תוך שמירת ההבחנה בין זכויות גבר לזכויות אישה הקיימת בחוק [[הביטוח הלאומי]].

ב[[פברואר]] [[בפברואר 2010]] השווה [[שר התמ"ת]], [[בנימין בן אליעזר]], את מעמדן של משפחות הומו-לסביות ב[[מעון במעונות יום|מעונות יום]], והעניק להן סבסוד על בסיס אותם הקריטריונים החלים על משפחות הטרוסקסואליות.{{הערה|שם=הדר}}

עיקר ההגנה על זכויות [[הקהילה הגאה]] נעשית על ידי בתי המשפט, בעוד הכנסת ממעטת לעסוק בנושא ונמנעת מלחוקק חוקים העוסקים בזוגיות ובמשפחה החד מינית. יחד עם זאת, הכנסת חוקקה מספר חוקים שנועדו להגן על הפרטים כגון חוק [[הטרדה מינית]] האוסר על התייחסות מבזה או משפילה כלפי אדם על רקע מינו או נטייתו המינית, או חוק איסור לשון הרע, האוסר על ביזוי אדם בשל מינו או נטייתו המינית.{{הערה|שם=הדר}}

במספר פסקי דין אישר בית המשפט בישראל כי יש משום [[חוק איסור לשון הרע|לשון הרע]] בכך שאומרים או רומזים על מישהו שהוא הומוסקסואל, כאשר איננו כזה. פסק הדין הנודע ביותר בעניין הוא "הלכת אמסלם" משנת [[1995]]; [[שמעון אמסלם]], כדורסלן קבוצת הפועל חיפה, הגיש תביעה נגד עיתון [[העיר]] שנתן לכתבה בעניין [[המשחקים הגאים]] בלוס אנג'לס את הכותרת "אמסלם לא לבד" - זאת בגלל הפזמון המקניט "אמסלם ההומו" שהיו שרים באותה תקופה כמה מאוהדי הקבוצות היריבות במשחקים שבהם השתתף. אמסלם, שאינו הומוסקסואל, הגיש תביעת לשון הרע נגד העיתון. בית המשפט החליט שהיה בכותרת משום רמיזה שקרית על נטייתו המינית של אמסלם, ופסק לו פיצויים בסך 150,000 שקלים. בפסק דינה כתבה השופטת:

בשנת [[1992]] חוקק החוק הראשון שאסר על [[אפליה]] מחמת נטייה מינית. היה זה חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, אשר אוסר על אפלייתם של הומואים ולסביות במקומות העבודה, לרבות בקבלה לעבודה, בקידום בפיטורין, ובמתן זכויות במסגרת העבודה. (ראו הפרק [[#זכויות במסגרת העבודה|זכויות במסגרת העבודה]]).

בשנת [[2000]] חוקקה הכנסת את [[חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים]]. בחוק זה נאסרה אפליה מחמת מין ו[[נטייה ונטייה מינית]] באספקת מוצרים ושירותים ציבוריים, בכניסה למקומות ציבוריים ובמתן שירות במקום ציבורי.{{הערה|[http://www.tamas.gov.il/NR/exeres/A4587F25-5F3F-4FBA-8A90-818960801A9E.htm "חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000"], באתר משרד התמ"ת}}{{הערה|משה כהן, [http://www.clb.ac.il/journal/aly_mishpat/2003/elia.pdf "החירות והשוויון בראי החוק לאיסור הפליה במוצרים ושירותים"], עלי משפט ג' (תשס"ג)}}

הכנסת אישרה בשנת [[2004]] תיקון ל[[חוק לחוק זכויות החולה]], שנועד לאסור על כל מטפל ועל כל מוסד רפואי להפלות מטופלים מחמת נטייתם המינית. בנוסף, אישרה הכנסת תיקון ל[[חוק לחוק העונשין]] אשר מכפיל את הענישה לגבי [[פשע שנאה|פשעי שנאה]] המבוצעים כנגד [[להט"ב]]יםבים.

ב-[[14 בספטמבר]] [[2010]] קיבל בג"ץ את ערעורו של [[הבית הפתוח]] בירושלים, וקבע כי על העירייה לתקצב את הארגון, וכן לשלם לו הפרשים עבור תמיכה שלא התקבלה בחמש השנים שקדמו לפסק הדין. על פי הפסיקה, עולה חשד כי הקריטריונים שקבעה עיריית ירושלים לחלוקת כספי תמיכה נקבעו במכוון כדי לשלול תמיכה כזאת מן הבית הפתוח. בפסק הדין כתב השופט [[יצחק עמית]]:

[[צה"ל]] אינו מפלה על רקע נטייה מינית. כל התפקידים בצה"ל לרבות תפקידי לחימה ופיקוד ותפקידים בעלי [[תחקיר ביטחוני|סיווג ביטחוני]] רגיש פתוחים בפני הומוסקסואלים ולסביות. נטייה מינית אינה מהווה עוד פרמטר בקביעת סיווגו הביטחוני של אדם. צה"ל מכיר בבני זוג מאותו המין ובכלל זה באלמנים ואלמנות של בן זוג מאותו המין‏‏.<ref>‏[http://www.izkor.gov.il/HalalKorot.aspx?id=513304 אלוף משנה מייזל, דורון], באתר יִזכֹּר</ref> פקודות צה"ל אוסרות על הטרדה על רקע נטייה מינית. כמו כן צה"ל מתיר לחיילים להשתתף באופן פרטי במצעדי הגאווה‏‏.{{הערה|{{NFC|עידן יוסף|חדש בצה"ל: חייל יוכל להשתתף במצעדי גאווה|001-D-114912-00|19 בנובמבר 2006}}}}

בשנת 2001 הוציאה עמותת "המועצה הפוליטית לזכויות הגייז בישראל" דו"ח הסוקר את נושא המאבק ההומו-לסבי בישראל בתחומים שונים. בפרק שיוחד לצה"ל, דרשה המועצה התנצלות על היחס המפלה בו נהג הצבא בהומואים ולסביות עד לשנת 1993, אז התקבלה הוראה האוסרת על אפליה ב[[גיוס בגיוס לצה"ל]] ובשירותם של הומואים: "על צה"ל לפרסם הודעת התנצלות חד משמעית הקובעת כי רדיפתם של הומואים ולסביות במסגרת המדיניות שנקבעה בצה"ל הינה בבחינת מעשה פסול מוסרית וללא כל הצדקה ואחיזה במציאות", נכתב בדו"ח.{{הערה|[http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-1055968,00.html צה"ל צריך להתנצל על יחסו להומואים], ynet,{{כ}}, 26.08.01}}

[[קובץ:פרופ' עוזי אבן.jpg|שמאל|ממוזער|200px|עדותו של [[עוזי אבן]] בכנסת כאיש ביטחון הומוסקסואל הייתה ראשונה מסוגה, ובעקבותיה בוטלו כל המגבלות שהיו קיימות על שירות הומוסקסואלים בצבא]]

באוגוסט 1983 פנתה יו"ר [[האגודה לזכויות האזרח]], ד"ר [[רות גביזון]] לראש [[אכ"א]] ב[[צהבצה"ל]] בעקבות פרסום בעיתון על כך שחוזהו של [[קצין]] הותר בעקבות תלונה של אשתו על נטיותיו ההומוסקסואליות. ראש אכ"א, תא"ל [[עמוס ירון]], השיב באוקטובר 1983 כי נטיות הומוסקסואליות אינן מונעות מחייל שירות צבאי ‏‏<ref>‏עו"ד דן יקיר, [http://www.acri.org.il/print.aspx?id=258 '''"פעילות האגודה לזכויות האזרח בנושא זכויות הומואים ולסביות"'''‏], הדו"ח השנתי הראשון של המועצה הפוליטית לזכויות הגייז בישראל, 29/08/2001 </ref>.

חודש לפני תשובת ראש אכ"א, בספטמבר 1983, נכנסה ל[[פקודות לפקודות מטכ"ל]] הוראת קבע ‏‏<ref>‏הוראת קבע, אכ"א (1983) שירות הומוסקסואלים בצה"ל. אכ"א, מטכ"ל, תנועת כוח אדם ק-31-11-01‏</ref> שכותרתה "שירות הומוסקסואלים בצה"ל". הפקודה קבעה כי שיבוצם של חיילים הומוסקסואלים מוגבל בגין [[נטייה מינית|נטייתם המינית]] משום שזו עלולה להוות סיכון ביטחוני (בדומה ל"[[בהלת הלבנדר]]" ב[[ארצות בארצות הברית]]). בחוברת ההנחיות הבסיסית [[אבחון פסיכוטכני|למאבחנות הפסיכוטכניות]] בצה"ל אופיינה ההומוסקסואליות כ[[סטייה כסטייה מינית]], וכרכה בינה לבין נשיות ובעיות בבריאות הנפש. המאבחנות הונחו כי במידה שעולה חשד לנטיות הומוסקסואליות, יש לבחון את התאמת המועמד לשרת ביחידת שדה ‏‏<ref>‏קפלן, ד. (1999) '''דוד, יהונתן וחיים אחרים: על זהות, גבריות ומיניות ביחידות קרביות בצה"ל'''. הקיבוץ המאוחד‏</ref>.

הוראות הקבע של שנת 1983 קבעו עוד כי כל מפקד יחידה שנודע לו כי חייל ביחידתו הוא הומוסקסואל – נקרא להפנותו למרכז בריאות הנפש ובמקביל לדווח לגורמי ביטחון שדה הנוגעים בדבר. אלו יכלו להחליט על אחת משלוש החלטות: לשחרר את החייל, לשים הגבלות על שיבוצו או לערוך [[תחקיר ביטחוני]] מקיף בהתאם לתפקיד אליו מיועד. הפקודה קבעה עוד כי חייל הומוסקסואל לא יישרת בתפקידי "סוד מועדף", בקהיליית המודיעין ובתפקידי הצפנה והסתרה, וכי חייל שהועלה "חשד סביר" כי הוא בעל נטייה הומוסקסואלית יימצא בפיקוח ביטחוני כל תקופת שירותו הסדיר בצה"ל.{{הערה|שם=גאים במדים|1=גיא שילה, אורן פזמוני לוי, עמית קמה, שרי לביא, בתיה פנחסי, [http://www.igy.co.il/content/article.php?id=QA000160 גאים במדים - מצבם של חיילים הומואים, לסביות וביסקסואלים בצה"ל] {{PDF}}, פורום מחקר – ארגון הנוער הגאה, אוקטובר, 2006.}}

ב-[[1993]] הופיע [[עוזי אבן]], קצין בכיר בצה"ל ופרופסור לכימיה, בפני הכנסת וסיפר על קשייו בצבא; בין השאר, בוטל הסיווג הביטחוני שלו והוא סולק מתפקידו משנתגלה כי הוא הומוסקסואל. בעקבות דבריו, פעלו ראש הממשלה דאז [[יצחק רבין]] והרמטכ"ל [[אהוד ברק]] לביטול כל המגבלות שהיו הקיימות על שירות הומוסקסואלים בצבא. ב-[[1996]], אחרי מאבק ציבורי ארוך, הוכר [[אדיר שטיינר]] באופן רשמי כאלמן צה"ל, על כל הזכויות וההטבות המשתמעות מכך. שטיינר היה בן זוגו של אלוף-משנה [[דורון מייזל]], שנפטר מסרטן בעת שירותו.

בשנת [[1998]] בוטלה כליל הוראת הקבע מ-1983 ומאז אין בצה"ל כלל פקודות הנוגעות במישרין להומוסקסואלים ואין אפליה רשמית על רקע נטייה מינית. יחד עם זאת, עדיין קיימים מקרים של [[הומופוביה בישראל#הומופוביה בצה"ל|הומופוביה בצה"ל]] בדרגות שונות, ברמה הפרטנית וברמת האקלים החברתי.{{הערה|שם=גאים במדים|1=גיא שילה, אורן פזמוני לוי, עמית קמה, שרי לביא, בתיה פנחסי, [http://www.igy.co.il/content/article.php?id=QA000160 גאים במדים - מצבם של חיילים הומואים, לסביות וביסקסואלים בצה"ל] {{PDF}}, פורום מחקר – ארגון הנוער הגאה, אוקטובר, 2006.}}‏‏<ref>‏נציב קבילות החיילים, [http://www.idf.il/hebrew/NAKHAL/reports/book34.pdf דו"ח שנתי 34 תשס"ו 2005], פרק "אחריות המפקדים", עמ' 11.‏</ref>

בשנת [[2004]] פרסם ה[[רמטכהרמטכ"ל]] [[משה יעלון]] פקודת יום המחדדת את הצו המוסרי של צה"ל בנושא שמירת [[כבוד האדם]]:{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=זכותם של כל חיילת וחייל לשמור על כבודם, ליהנות מסביבת שירות בטוחה ומכבדת המאפשרת לשרת עם חברים ועם מפקדים הרואים בהם אדם, ללא חשש וללא רתיעה. אל לו לאף חייל להטריד אחר, להשפילו, לבזותו, לנצלו או לפגוע בו בכל דרך אחרת. זהו העיקרון שצריך להדריכנו. זהו צו מוסרי ופקודה חד משמעית המתלווה לכל פעולה ולכל מעשה של המשרת בצה"ל ושל כל אדם באשר הוא אדם.|מקור=רא"ל [[משה יעלון]], [[ראש המטה הכללי]], פקודת יום של הרמטכ"ל, 14 ביולי 2004}}

מצבם החוקי של הטרנסקסואלים בארץ שפיר ביחס למדינות אחרות, ומדינת ישראל אף מסייעת לטרנסקסואלים בתהליך שינוי המין שלהם, סיוע המתבטא במימון חלקי של ה[[ניתוח הניתוח לשינוי מין]] ושל טיפולים אחרים על ידי קופות החולים. מבחינת חקיקה, החוק נגד הסתה אוסר אמנם על כזו הנעשית על רקע [[נטייה מינית]], אך אינו אוסר על אפליה על רקע [[זהות מגדרית]].{{הערה|1=[http://www.gogay.co.il/content/article.asp?id=8774 הצעת החוק נגד הסתה: תכלול גם זהות מגדר?], gogay, {{כ}}26/10/2009}}

נוהל שינוי מין בישראל הקיים משנת [[1986]] וניתוחים לשינוי מין יכולים להתבצע [[בית החולים תל-השומר]] בלבד, מעל גיל 21 ורק לאחר תקופת המתנה של שנתיים.{{הערה|שם=שטרן 3|1=אלונה שטרן, [http://www.gogay.co.il/content/article.asp?id=8951 נוסחה טיוטה לנוהל חדש לשינוי מין], gogay, {{כ}}19/1/2010}} על הנוהל נמתחה ביקורת חריפה מצד הארגון [[רופאים לזכויות אדם]], ובשנת 2008 הוקמה ועדה לבחינה מחודשת שלו.{{הערה|שם=שטרן 3}} טרנסקסואלים ישראלים מעל גיל 19 שמעוניינים לעבור תהליך שינוי מין הכולל ניתוח לשינוי איבר המין נדרשים לעבור את 'הוועדה לשינוי מין' ב[[תל בתל השומר]], שמטרתה מתן אישור לניתוח לשינוי מין אצל טרנסקסואלים. אלה נדרשים לעבור מעקב רפואי ומעקב אבחוני במשך שנתיים, לחיות ב[[מגדר]] במגדר הנבחר ולעבור [[טיפול הורמונלי]] לשינוי מין.{{הערה|1=אלונה שטרן, [http://www.gogay.co.il/content/article.asp?id=7719 הוועדה לשינוי מין בתל השומר], gogay, {{כ}}18/12/2008}}.

שינוי [[שם פרטי]] הוא הליך פשוט ולפי נהלי [[משרד הפנים]] ניתן לעשות זאת ללא קשר למגדר המקובל של השם או למגדר של הפונה: "בקשה לשינוי שם, משם גברי לשם נשי או להיפך יש לאשר, אין לדרוש לשם כך הסבר ולא אישור בדבר ניתוח לשינוי מין".{{הערה|שם=שטרן1|1=אלונה שטרן, [http://www.gogay.co.il/content/article.asp?id=7596 המדריך לביקור במשרד הפנים], gogay, {{כ}}17/11/2008}} לפי נוהל מספר 2.6.0001 של משרד הפנים, שינוי סעיף רישום המין בתעודת הזהות ייעשה על סמך תעודה רפואית אשר אושרה בידי [[משרד הבריאות]] הישראלי.{{הערה|שם=שטרן1}} משרד הפנים מאפשר שינוי הרישום בסעיף המין בתעודת הזהות רק לטרנסקסואלים אשר עברו ניתוח לשינוי מין, ואלה שלא עברו ניתוח לשינוי מין או נמצאים באמצע ההליכים מנועים משינוי זה.

חה"כ [[מרשה פרידמן]], שיצאה מהארון רק לאחר סיום כהונתה בכנסת, נחשבת לנציגת הקהילה הראשונה ב[[הכנסת|כנסת]] בכנסת בהיבחרה ל[[הבחירות לכנסת השמינית|כנסת השמינית]] שהושבעה ב-[[1974]]. ד"ר [[עוזי אבן]], שהושבע כחבר כנסת בשנת [[2002]] היה חה"כ הראשון שהיה גלוי בדבר נטייתו המינית במועד השבעתו, אלא שזו ארכה שבועות ספורים בלבד (הוא נכנס לכנסת במקום ח"כ אחר שהתפטר, בשלהי כהונתה של [[הכנסת ה-15]]).

ב[[שנות בשנות ה-90]] החלו לסביות והומואים מחוץ לארון להתמודד גם בבחירות מקומיות. [[מיכל עדן]] הייתה הראשונה להיבחר למועצת העיר ת"א, בקדנציה שלאחריה כיהן [[איתי פנקס]], והחל משנת [[2008]] מכהנים במועצת עירית ת"א שני נציגים לקהילה: [[יואב גולדרינג]] מסיעת [[עיר לכולנו]] ו[[יניב ויניב ויצמן]] מרשימת רוב העיר. [[סער נתנאל]] כיהן במשך שתי קדנציות כנציג הקהילה הגאה במועצת העיר [[ירושלים]]. הטניסאית [[ציפי אובזילר]] מכהנת כחברת מועצה ב[[גבעתיים]]בגבעתיים.

העיתונאי והפעיל הסביבתי [[ניצן הורוביץ]], שכתב לאורך שנים טור פוליטי בעתון הקהילה [[הזמן הוורוד]], נבחר בשנת [[2009]] ל[[הכנסת|כנסת]] לכנסת מטעם [[התנועה החדשה מרצ]].