ניצול מיני של ילדים למטרות תיירות

ניצול מיני של ילדים למטרות תיירות או בקיצור תיירות מין בילדים (בלעז child sex tourism ובקיצור CST), עוסק בתופעה בה אנשים נוסעים למדינות או אזורים שונים בעולם לצורך קיום יחסי מין עם קטינים. קטין, לפי הגדרת אמנת האומות המאוחדות בדבר זכויות הילד היא "כל אדם מתחת לגיל 18". מעבר לסיכון הבריאותי של הידבקות במחלות מין, ילדים אלו סובלים גם מבעיות נפשיות כתוצאה מניצול מיני זה. תיירות מין בילדים הינו סוג של ניצול מיני של ילדים למטרות מסחר ורבים מהילדים העוסקים בזנות נחטפו או פותו לשם כך.

ניתן לסווג את העוסקים בתיירות מין בילדים על פי מניע. פדופילים, למשל, אינם מהווים הרוב המכריע של לקוחות אלו כפי שניתן לצפות. יש המעדיפים לקיים יחסי מין עם קטינים משום שהסיכון להידבקות במחלות מין הוא נמוך יותר עקב ניסיונם המועט יותר של הקטינים. ישנם גם אנשים אשר אינם מחפשים קטינים באופן אקטיבי, וכי קיום יחסי מין עם קטין הוא מעין ניצול הזדמנות חד-פעמית. אחרים אינם טורחים לבדוק את גיל הזונה לפני קיום יחסי המין.

פדופילים נעזרים ברשת האינטרנט כדי לתכנן את הנסיעה שלהם ולמצוא אזורים שבהם הילדים פגיעים יותר; בדרך כלל אזורים עם הכנסה נמוכה. ישנם מדינות אשר בהם ניתן לתבוע אזרח לדין על עבירה שביצע מחוץ למדינה. חקיקה זו נועדה להרתיע אזרחים מפני ניצול מיני של ילדים במדינות אחרות וכך לצמצם את תופעת תיירות המין.

רקע

תיירות מין בילדים קשורה קשר הדוק לאזורים שבהם יש עוני, עימותים מזוינים, תיעוש מהיר ופגיעה בצמיחת האוכלוסייה. באמריקה הלטינית ובדרום מזרח אסיה, למשל, ילדי רחוב פונים לעתים קרובות לזנות כמוצא אחרון. בנוסף, ילדים פגיעים הם מטרות קלות לניצול על ידי עבריינים. תאילנד, קמבודיה, הודו, ברזיל ומקסיקו זוהו כיעדי תיירות מרכזיים לניצול מיני של ילדים. נמצא כי בקמבודיה, מיאנמר, הפיליפינים ותאילנד גילאי הילדים העוסקים בזנות מתחיל בגיל 6 בלבד. גיל ההסכמה, המשתנה ממדינה למדינה, עוסק בגיל שבו ניתן לקיים יחסי מין באופן חוקי, אך מדובר ביחסי מין בהסכמה ולא בזנות, קרי תמורת תשלום. כך למשל, גיל ההסכמה ביפן הוא 13 בעוד הזנות אסורה לחלוטין; בגרמניה גיל ההסכמה הוא 14, אך הזנות מותרת מגיל 18.

מכון המחקר של מערכת הבריאות של תאילנד מעריך כי קטינים מהווים כ-40% מהזונות בתאילנד. בקמבודיה, ההערכה היא שכשליש מכלל הפרוצות הן מתחת לגיל 18. בהודו, המשטרה הפדרלית מעריכה כי סביב 1.2 מיליון ילדים מעורבים בזנות. בברזיל חלה עלייה לאחרונה בתיירות מין בילדים.

מדיניות במדינות שונות

אסיה

• קמבודיה: דו"ח בינלאומי על סחר בבני אדם משנת 2010 ציין כי מכירה של בתולות היא בעיה חמורה בקמבודיה וכי מספר לא מבוטל של אסייאתים וזרים אחרים מגיעים לקמבודיה לשם קיום יחסי מין עם קטינים. חקיקה קמבודית משנת 1996 עוסקת בניצול מיני של ילדים, בסחר בבני אדם ובזנות. גיל ההסכמה בקמבודיה הוא 15 והחוק אינו מגדיר או אוסר מפורשות על זנות בקרב קטינים. ההערכה היא שכשליש מהזונות בקמבודיה הינם ילדים.
• סין: דו"ח בינלאומי על סחר בבני אדם משנת 2010 ציין כי ממשלת סין לא נקטה בצעדים הנדרשים למיגור תיירות מין בילדים.
• אינדונזיה: דו"ח בינלאומי על סחר בבני אדם משנת 2010 ציין כי תיירות מין של ילדים שכיחה ברוב האזורים העירוניים ויעדי התיירות באינדונזיה, כגון באלי וריו איילנד. לאחרונה הפכו איים של אינדונזיה כמו באלי ובאתאם למוכרים בשל היותם יעדי נפוצים לתיירות מין בילדים. איים אלה היו גם יעדים לסחר בנשים. תחת החוק הפלילי באינדונזיה, כל אזרח אינדונזי יכול להיענש על הפרת חוק הגנת הילד והחוק הפלילי המקומי, בין אם העבירה בוצעה בתוך אינדונזיה או מחוצה לה. חוק ההגנה על הילד הוא חוק כללי העוסק בזכויות של ילדים; קיימים בו סעיפים ספציפיים העוסקים בהתעללות מינית בילדים. חוק אחד קובע כי אין זה חוקי להשתמש בילדים למטרות רווח וכי העונש על הפרת החוק הוא עד 10 שנות מאסר או קנס של עד 200 מיליון רופיות (כ-53,000 ש"ח). העונש על קיום יחסי מין עם קטינים מתחת לגיל 15 הוא 9 שנים.
• דרום קוריאה: בשנת 2005 דיווח העיתון "קוריאה טיימס" כי התקיים כנס בינלאומי אשר עסק באסטרטגיות שונות לריסון בביקוש הגבוה בקרב גברים דרום קוריאנים לזנות בקרב קטינים בדרום-מזרח אסיה, בפרט בקמבודיה ובפיליפינים. בדו"ח בינלאומי על סחר בבני אדם משנת 2010 צוין כי גברים בדרום קוריאה יוצרים ביקוש רב לתיירות מין ילדים בארצותיהם ובמדינות שכנות. המכון הקוריאני לקרימינולוגיה פרסם תוצאותיו של מחקר בנושא זה בינואר 2013. המחקר הראה כי הביקוש האמור בדוח משנת 2008 ו-2010 עודנו קיים. בדו"ח משנת 2014 צוין כי אף על פי שלדרום קוריאה יש חקיקה המאפשרת לה להעמיד לדין אזרחים קוריאנים המקיימים יחסי מין עם קטינים בחו"ל, הממשלה לא העמידה לדין או הרשיעה אף לא אדם אחד בשבע השנים האחרונות.
• מונגוליה: דו"ח בינלאומי על סחר בבני אדם משנת 2010 ציין כי תיירים מדרום קוריאה ויפן מגיעים למונגוליה כדי לקיים יחסי מין עם קטינים. ממשלת מונגוליה חוקקה חוקים בנוגע לזנות בקרב ילדים. החוק הפלילי אוסר על זנות מתחת לגיל 16, גיל ההסכמה במונגוליה. אי עמידה בחוק זה עלולה להוביל למאסר לתקופה של שלוש שנים או שמונה עשר חודשי שירות קהילתי. אונס נחשב גם הוא לבלתי חוקי במונגוליה, עם עונשי מאסר נמוכים יחסית של 2 עד 6 שנות מאסר. הפרות חוזרות ונשנות או פציעה של קורבנות האונס מביאה לעונש חמור יותר.
• הפיליפינים: ניצול מיני של ילדים נחשבת לבעיה מוכרת וחמורה בפיליפינים. דו"ח בינלאומי על סחר בבני אדם משנת 2010 מדווח על תיירים מצפון-מזרח אסיה, אוסטרליה, אירופה וצפון אמריקה, המגיעים למדינה כדי לקיים יחסי מין עם קטינים. חלק מהקטינות יוצרות קשר עם גברים ממדינות אחרות באמצעות האינטרנט מקבלות כסף זר או מטבעות וירטואליים בתמורה לשליחת תמונות פורנוגרפיות.
• תאילנד: ארגונים ממשלתיים וארגונים לא ממשלתיים עבדו יחד כדי להגביר את המודעות לתיירות מין ולנסות לעצור אותה. בשנת 2008 דווחו על כ-27,000 נשים וילדים אשר ביקשו לקבל טיפול רפואי מפציעות שמקורן בהתעללות מינית. ילדים רבים לא נרשמו ברשויות בעת לידתם וכך קל יותר לעבריינים לנצל אותם ולסחור בהם למטרות עבודה ומין בקלות רבה יותר.
• לאוס: על פי דוח של מחלקת המדינה האמריקנית משנת 2008: "שחיתות משטרתית, ממשל שיפוטי חלש והיעדר הכרה במערכת בתי המשפט פוגעים כולם במאמצי אכיפת החוק על סחר בבני אדם".

צפון אמריקה

• ברבדוס: נכון להיום, ממשלת ברבדוס לא עשתה דיו כדי לצמצם את הביקוש לשירותי מין, לרבות תיירות מין בילדים.
• הרפובליקה הדומיניקנית: ישנם דוחות אשר מציינים כי קיימת בעיה של תיירות מין בילדים במדינה, בעיקר באזורי החוף. עוד צוין כי החקיקה הנוכחית אינה עקבית וישנם לקונות העלולות לפגוע בפרשנותה ויישומה של החקיקה. כך למשל, החוק העוסק בזכויותיהם של ילדים ובני נוער (חוק 136-03) מגדיר מצבים ספציפיים שבהם הפקה והפצה של חומר פורנוגרפי נחשבים לבלתי חוקיים, בעוד החזקת פורנוגרפיית ילדים אינה תמיד אסורה.
• קובה: דו"ח בינלאומי על סחר בבני אדם משנת 2010 ציין כי ממשלת קובה לא נקטה במאמצים לצמצום הביקוש לתיירות מין. בנוסף, צוין כי הממשלה אינה מכירה בבעיה של תיירות מין בילדים במדינה, אך מנגד אסרה לאחרונה על נערים ונערות מתחת לגיל 16 מלהיכנס למועדוני לילה.
• אל סלבדור: במחקר מקומי שבו רואיינו זונוות מקומיות, נמצא כי שליש מהילדים המנוצלים מינית בין הגילאים 14 ל-17 הם בנים. הגיל החציוני לכניסה לזנות בקרב כלל הילדים שרואיינו היה 13. הם עבדו בממוצע חמישה ימים בשבוע, אם כי כ-10% דיווחו כי הם עבדו שבעה ימים בשבוע. ילדים רבים נחטפים ונשלחים למדינות אחרות בצפון אמריקה. רוב הקורבנות הם ילדים סלבדוראים מאזורים כפריים. ממשלת אל סלבדור אינה עושה דיו כדי להפסיק את הסחר. במאי 2009 שיתפה הממשלה פעולה עם ארגון לא ממשלתי במטרה לפתוח במבצע שמטרתו להגביר את המודעות לניצול מיני של ילדים.
• ג'מייקה: דו"ח בינלאומי על סחר בבני אדם משנת 2010 ציין כי ארגונים לא ממשלתיים ומשקיפים מקומיים הודיעו על בעיה של תיירות מין בילדים באזורי הנופש של ג'מייקה.