אובייקטיביזציה מינית
אובייקטיביזציה (בעברית: החפצה) הוא ההתייחסות לזולת כאל חפץ לצורך השגת מטרה אישית, תוך התעלמות מאישיותו ומתודעתו של אותו אדם. אובייקטיביזציה מינית (Sexual objectification; החפצה מינית) הוא ההתייחסות לזולת כאמצעי להשגת הנאה מינית. אובייקט מיני הוא אדם הנחשב לכלי לצורך סיפוק מיני או לאדם מושך מבחינה מינית. אובייקטיביזציה נבחנת לרוב ברמה החברתית, אך ניתן לבחון אותה גם ברמת הפרט.
אובייקטיביזציה מינית, ואובייקטיביזציה של האישה בפרט, הוא רעיון חשוב בתיאוריה הפמיניסטית ובתיאוריות פסיכולוגיות הנגזרות מפמיניזם (שוויון זכויות והזדמנויות לנשים). ישנן פמיניסטיות המתנגדות לאובייקטיביזציה מינית הואיל והן מאמינות כי אובייקטיביזציה נוטלת תפקיד מרכזי באי-שיווין מגדרי. מנגד, ישנם הטוענים כי נשים מודרניות הופכות עצמן לאובייקט מיני כביטוי להעצמה עצמית, בעוד אחרים גורסים כי חופש מיני מורחב שניתן לנשים, הומוסקסואלים וביסקסואלים הובילה דווקא לעלייה באובייקטיביזציה של גברים.
אובייקטיביזציה מינית הוא נושא חשוב לדיון רטורי בתחום האתיקה המינית והפילוסופיה המינית.
תוכן עניינים
אובייקטיביזציה של נשים
פמיניסטיות משכילות טוענות כי האובייקטיביזציה של האישה כרוכה בהתעלמות ביכולותיה האישיות והאינטלקטואליות, וצמצום תפקידה של האישה בחברה לכדי אמצעי להשגת סיפוק מיני. בקרב הפמיניסטיות קיימת מחלוקת באשר לזהות המצבים שיש למנוע. כך למשל, חלקן מאמינות כי יש להפסיק אובייקטיביזציה של נשים בפרסומות, בפרונוגרפיה, באמנות, בחשפנות ובזנות, כמו גם הפחתת הצורך בניתוחים קוסמטיים, בעיקר הגדלת השדיים והקטנת השפתיים הגדולות והקטנות (labiaplasty).
פמיניסטיות גורסות כי נשים הוערכו בעבר בעיקר על בסיס תכונותיהן הגופניות. חלקן טוענות כי אובייקטיביזציה מסוג זה עשויה לגרום לדיכאון וחוסר תקווה בקרב נשים המאמינות כי השכלתם ויכולתם אינו מוכר על ידי החברה. מידת ההשפעה של אובייקטיביזציה על נשים הנו נושא לדיון אקדמי.
מבקרי תרבות התומכים בפמיניזם, כגון רוברט ג'נסן וסאט ג'אלי, מאשימים את התקשורת והמפרסמים בקידום אובייקטיביזציה של נשים לצורך קידום מוצרים ושירותים.
ההתנגדות לאובייקטיביזציה של נשים היא לא תופעה חדשה. בעידן הנאורות הצרפתי, למשל, דנו בשאלה האם שדי האישה הן פיתוי חושני בלבד או שמא מתנה טבעית. במחזה "האם האמיתית" (La Vraie Mère) מ-1771, מאת הסופר והמחזאי הצרפתי אלכסנדר גיום דה מויסי, האם נוזפת בבעלה לאחר שהתייחס אליה כאל אובייקט מיני לצורך סיפוקו: "האם חושיך כה בוטים ומאפשרים לך להתייחס לשדיים האלו – האוצרות המכובדות של הטבע – כאל קישוט בלבד, שנועד לעטר את חזה האישה?".
ישנן פמיניסטיות, בהן הסופרת והעיתונאית האמריקאית אריאל לוי, אשר טוענות כי אובייקטיביזציה עצמית קיימת בקרב נשים מערביות המנצלות את מיניותן, כגון לבוש חושפני והתנהגות תאוותנית. בעוד נשים רואות בהתנהגות זו סוג של העצמה עצמית, המבקרים טוענים כי היא הובילה לשימת דגש גדול יותר על אמות מידה פיזיים או לסקסואליזציה של ההערכה העצמית של נשים.
אובייקטיביזציה של גברים
הסופרות הפמיניסטיות קריסטינה הוף סומרס ונעמי וולף ציינו כי החופש המיני של נשים הביא להיפוך תפקידים בקרב נשים רבות, שבו הן מתייחסות לגברים כאל אובייקט מיני, באופן דומה לביקורת שהן מטילות על התנהגות הגברים. מחקרים הראו כי ההשפעות הפסיכולוגיות של אובייקטיביזציה של גברים דומים לאלו של נשים, קרי, מובילים לדימוי גוף שלילי בקרב גברים.
גברים עשויים להיות מוצגים כאובייקט מיני בפרסומות, וידאו קליפים, סרטי קולנוע ותוכניות טלוויזיה, לוחות שנה, עיתוני נשים, מופעי חשפנות, פורנוגרפיה ואירועי CFNM.
היבטים שונים
בעוד אובייקטיביזציה מינית היא מושג חשוב בתיאוריה הפמיניסטית, קיימות דעות שונות לגבי מה נחשב לאובייקט מיני ומהן השלכותיה המוסריות. ישנם שמרנים שאמצו היבטים ביקורתיים של הפמיניסטיות. עם זאת, לדעתם, העלייה באובייקטיביזציה המינית של שני המינים בתרבות המערבית היא תולדה שלילית של המהפכה המינית. מבקרים אלו, בהם שליט וונדי, טוענים התרופה לבעיה היא חזרה לסטנדרטים המוסריים של טרום-המהפכה ("חזרה לצניעות", לדברי שליט). ישנן פמיניסטיות המוחים נגד טענות הפמיניסטיות על האובייקטיביזציה של נשים. קמילה פאליה, למשל, גורסת כי "הפיכת אנשים לאובייקטים מיניים היא אחת ההתמחויות של המין שלנו".
תורת האובייקטיביזציה
תורת האובייקטיביזציה מבוססת על העיקרון שנערות ונשים מפתחות את השקפתן העיקרית של עצמן מתצפיות של אחרים. תצפיות אלו עשויים להתקיים בתקשורת או באמצעות התנסות אישית. יש המאמינים כי אובייקטיביזציה מינית ואובייקטיביזציה עצמית של נשים משפיעים על התפקידים המגדריים החברתיים ועל השוויון בין המינים.
אובייקטיביזציה עצמית
אובייקטיביזציה עצמית מאפשרת לאנשים להסתגל לחברה שבה נפוצה האובייקטיביזציה של גוף האישה. אובייקטיביזציה עצמית עשויה להתגבר במצבים המגבירים את המודעות כלפי המראה הפיזי של האדם. נוכחותו של מתבונן מהצד אף הוא גורם לכך. מכאן, שכאשר אדם יודע שאחרים מסתכלים עליו, או יסתכלו עליו, הוא עשוי לדאוג יותר לגבי המראה החיצוני שלו. דוגמאות למצבים אלו הם קהל או מצלמה.
בראש ובראשונה תיאוריית האובייקטיביזציה מתאר כיצד נשים ונערות מושפעות מהתפקידים החברתיים והמגדריים הצפויים. מחקרים מראים כי לא כל הנשים מושפעות במידה שווה עקב הבדלים אנטומיים, הורמונליים וגנטיים. עם זאת, גופותיהן הוא נשוא לאובייקט מיני לעתים קרובות ובתדירות הולכת וגוברת. נשים לומדות כי המראה החיצוני חשוב להן ולחברה. כתוצאה מכך, נשים מתייחסות למראה הפיזי שלהן לעתים קרובות הואיל והן מצפות זאת מאחרים.
אובייקטיביזציה מינית מתרחשת כאשר אדם מזוהה על ידי איברי מינו או תפקידו המיני. בעיקרו של דבר, האדם מאבד את הזהות שלו, והוא מוכר אך ורק על ידי המאפיינים הפיזיים של גופו. מטרת ההכרה – הנאה של אחרים.
ההשלכות הפסיכולוגיות
מחקרים מראים שתיאוריית האובייקטיביזציה הוא בעל ערך להבנת האופן שבו דימויים חזותיים בתקשורת הופכים לחלק מהתרבות ומתורגמים לבעיות בריאות נפשיות, כולל השלכות פסיכולוגיות ברמת הפרט וברמת החברה. השלכות אלו כוללות עלייה בתודעה עצמית, בחרדה, בבושה, ובבעיות נפשיות (דיכאון, אנורקסיה, בולימיה ותפקוד מיני לקוי). לפיכך, נעשה שימוש בתיאוריה כדי לבחון מספר משתנים כגון אכילה, בריאות נפשית, דיכאון, יכולות מוטוריות, דימוי גוף, מבנה גוף אידיאלי, קביעת סטריאוטיפים, תפיסה מינית וסיווג מיני.
פטישיזם מיני
פטישיזם מיני עשוי להיחשב לאובייקטיביזציה מינית כאשר האדם הוא נשוא ההערצה המינית. בפעילויות סאדו, גם אם בהסכמה, אקטים של השפלה ארוטית עשויים להיחשב לאובייקטיביזציה מינית. פורניפיליה הוא מצב בו אדם משמש כרהיט, בדרך כלל בהקשר מיני. פטישיזם זה נחשב לאובייקטיביזציה מינית.